תקציר: הבקעה (Breakthrough או Penetration) היא אחד המושגים המרכזיים והעתיקים ביותר בתורת המלחמה. מאז ימי הצבאות המסודרים הראשונים ועד ללוחמה הרב־ממדית במאה ה־21, ההבקעה משמשת מנגנון הכרעה שמטרתו לפרק את המערכת הצבאית של האויב לא באמצעות שחיקה הדרגתית, אלא על ידי חדירה ממוקדת לנקודת תורפה קריטית, והפיכתה לקריסת עומק מערכתית.

.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

הבקעה (Breakthrough או Penetration) היא אחד המושגים המרכזיים והעתיקים ביותר בתורת המלחמה. מאז ימי הצבאות המסודרים הראשונים ועד ללוחמה הרב־ממדית במאה ה־21, ההבקעה משמשת מנגנון הכרעה שמטרתו לפרק את המערכת המורכבת הצבאית של האויב לא באמצעות שחיקה הדרגתית, אלא על ידי חדירה ממוקדת לנקודת תורפה קריטית, והפיכתה לקריסת עומק מערכתית (Clausewitz, 1832/1976).

המאמר ינתח את מושג ההבקעה ברמה התאורטית, ההיסטורית והיישומית: מהי הבקעה, כיצד היא נבדלת משחיקה, מהם תנאיה, כיצד יושמה במלחמות קלאסיות ומודרניות, ומה משמעותה בעידן של חיישנים, אש מדויקת ולחימה מבוזרת.

מהי הבקעה? המשגה

הבקעה  (Breakthrough or Penetration) היא מאמץ התקפי מרוכז, קצר יחסית, המכוון לפרוץ את מערך ההגנה של האויב בנקודה נבחרת, תוך יצירת חוסר איזון מבני המוביל להתמוטטות רחבה של המערכת היריבה (Liddell Hart, 1954). ההבקעה מפצלת את מערך היריב לכל עומקו, על ידי החדרה של כוח צבאי דרכו (הכט, 1999, ע' 9);

הכרעה טקטית, מושגת ע"י כוח מהלומה, הערוך במבנה טורי. מבנה זה מאפשר התמודדות טובה עם בעיית ה- התשה, שכן, כוח נייד הערוך בטור פגיע הרבה פחות (נוה, 2003, ע' 158).

מילון מונחי צה"ל (1998, ע' 121) מגדיר הבקעה כצורת תמרון הניכרת בהתקפה דרך מערכי האויב, כדי לבתר את הגנתו לכל עומקה בגזרה צרה יחסית. אלה שלביה: פריצה, הרחבת הפריצה, חדירה, מיטוט ההגנה וניצול הצלחה להשמדת האויב או לכיבוש יעד עומק או יעד מערכתי. כדי למנוע את חסימת המבקע על ידי המגן לאחר החדירה, לפני שיוכל הכוח הפורץ לנצלו, יש ללפות את מערכי האויב שמשני צידי המבקע ולגולל אותם לעומק. פעולה זו חייבת להיעשות בידי כוחות העתודה, כיוון שהכוח המבקיע חייב לנצל הצלחה, ולהרחיב את ההבקעה הטקטית המוצלחת להבקעה מערכתית (הבקעה, אשר להיקפה יש משמעות לניהול המערכה). משמע, קרב ההתקפה שואף ליצור פרצה טקטית, ולפתח מתוכה הבקעה מערכתית, ממנה תתפתח לוחמה ניידת (הכט, 1999, עמ' 9, 103).

יש להבחין בין שני מונחים קרובים:

• Penetration – חדירה מוגבלת לעומק מערך האויב, לרוב לצורך יצירת תנאים להמשך פעולה.
• Breakthrough – פריצה מלאה היוצרת רצף תמרון לעומק ומובילה לשינוי אסטרטגי או אופרטיבי.

בפועל, הבקעה מוצלחת כוללת לרוב את שניהם: חדירה ראשונית ולאחריה הרחבה, העמקה וניצול (Exploitation) (FM 3-0, U.S. Army, 2022).

תפיסת ההבקעה המערכתית (Operation)

"הבקעה מערכתית" ("Operational Breakthrough" or "Operational Penetration") היא מהלך התקפי, שתכליתו מיטוט הגנת האויב על ידי יצירת הלם מערכתי (משמע, להפוך את מטרת המערכת ללא רלוונטית ולבטל את נכונות רכיבי המערכת לחתור להשגתה (הכט, 1999, ע' 84) מחד גיסא; ולפורר את קשרי הגומלין המאפשרים לה להיות אפקטיבית, למשל, בדרך של ביתור צבא האויב למספר גופים המנותקים זה מזה, אשר יאבדו עקב כך את יכולתם לפעול כמערכת אחת (הכט, 1999, ע' 99), מאידך גיסא. תוצאה זו מושגת באמצעות ביתור מערכת ההגנה לגופים מנותקים זה מזה, והחדרת כוח הכרעה אל מעבר לה. הבקעה מערכתית בסיסית כוללת שלושה מרכיבים: הפרדה גיאוגרפית בין גופי האויב לרוחב זירת המערכה ולעומקה; פגיעה במנגנון הפיקוד והשליטה של המערכת המתגוננת; ויצירת נתק תודעתי בין גופי המערכת (הכט, 1999, ע' 27).

תפיסת ההבקעה המערכתית נוצרה כמענה לאתגרי התמורות המהפכניות באמצעי הלחימה, שחלו במהלך המאה ה- 19. הקמת צבאות המונים והמהפכה התעשייתית הביאו להתעצמות ללא תקדים של הצבאות באירופה - בכוח אדם ובעוצמת האש. אלה אפשרו הקמת מערכי הגנה רצופים ועמוקים, רוויים כוחות ואש, אשר תורת המלחמה שהייתה נהוגה עד אז בידי הצבאות לא הציגה דרך להכריעם (הכט, 1999).

בהבקעה המערכתית מרכז המצביא את מרבית כוחותיו בתבנית צרה וארוכה (טור) מול קטע נבחר בחזית האויב, ובזכות עדיפותו המקומית הוא חודר דרך מערך ה- הגנה בסדרת קרבות חזיתיים. ככל שהמערך המגן עמוק יותר, אמור טור התקיפה להיות ארוך יותר, כדי שהחיכוך בינו לבין המערך המגן לא ישחוק את כל הכוחות התוקפים לפני שישלימו את חדירתם אל מעבר לו. לאחר השלמת החדירה, יופעלו הכוחות התוקפים להפוך את ההישג המקומי ל- הכרעה מערכתית (הכט, 1999, ע' 23).

הבקעה בהיגיון מערכתי (System)

במונחים של תורת המערכות המורכבות, הבקעה היא ניסיון לייצר נקודת קריסה (Tipping Point) באמצעות פגיעה בצומת קריטית (Bar-Yam, 2004). לא תמיד מדובר בגזרה גיאוגרפית; לעיתים מדובר בפיקוד, בלוגיסטיקה, בתודעה או בלגיטימציה.

מכאן שהבקעה מודרנית עשויה להיות:

• קינטית
• קיברנטית
• תודעתית
• או שילוב של כולן.
  

הבקעה לעומת שחיקה: שתי לוגיקות מלחמה

הבקעה מייצגת לוגיקה שונה מהותית מזו של שחיקה:

• שחיקה שואפת להכריע את האויב דרך פגיעה מצטברת בכוחו לאורך זמן.
• הבקעה שואפת להכרעה מהירה דרך פגיעה במבנה, בקישוריות וביכולת הפיקוד והשליטה.

קלוזביץ הדגיש כי מלחמות מוכרעות לא בהכרח כאשר "אין עוד חיילים", אלא כאשר נשברת יכולת ההתארגנות של היריב (Clausewitz, 1832/1976). הבקעה פועלת בדיוק בנקודה זו.

תנאים הכרחיים להבקעה מוצלחת

1. ריכוז כוח: הבקעה מחייבת ריכוז עוצמה עדיף בנקודת המאמץ, גם במחיר חולשה בגזרות אחרות (Jomini, 1838). זהו עיקרון קלאסי אך גם מסוכן: כישלון בהבקעה עלול להשאיר את הכוח הפורץ חשוף ומבודד.

2. הפתעה: הפתעה יכולה להיות טקטית, אופרטיבית או תפיסתית. פעמים רבות ההפתעה אינה בעצם ההתקפה, אלא במיקומה, בעיתויה או בצורתה (Freedman, 2013).

3. קצב (Tempo): הבקעה שאינה מנוצלת במהירות – נכשלת. עצירה, היסוס או עיכוב מאפשרים לאויב לייצב קו חדש (Van Creveld, 1985).

4. פיקוד ושליטה גמישים: מאחר שהבקעה יוצרת כאוס – גם בצד המבקיע – נדרש פיקוד מבוזר המסוגל לפעול על פי כוונה (Mission Command) ולא על פי פקודות מפורטות (Auftragstaktik) (U.S. Army, 2022).

דוגמאות להבקעה בהיסטוריה הצבאית

קאנאי (216 לפנה"ס): חניבעל לא פרץ קו במובן הטכני, אך יצר הבקעה קוגניטיבית: קריסת המבנה הרומאי דרך כיתור כפול, דוגמה קלאסית לפגיעה מערכתית (Goldsworthy, 2000).

החזית המערבית 1918: הגרמנים, ולאחר מכן בעלות הברית, פיתחו טקטיקות הבקעה מבוססות אש קצרה, חדירה ביחידות קטנות וניצול מהיר – בניגוד לשחיקה של 1916–1917 (Gudmundsson, 1989).

הבליצקריג (1940): הבקעה גרמנית מהארדנים ועד לתעלה (ראו תמונה למטה) שילבה:

• ריכוז שריון
• הפתעה תפיסתית
• ניצול מהיר לעומק
  והביאה לקריסת צרפת תוך שבועות (Citino, 2004).

הבקעה בתפיסת הלחימה הישראלית

צה"ל, בשל מגבלות עומק, אוכלוסייה וזמן, אימץ מראשיתו תפיסה המעדיפה הכרעה מהירה על פני שחיקה:

• מבצע קדש (1956)
• מלחמת ששת הימים (1967)
• חציית התעלה (1973)

בכולן ההבקעה נועדה לא רק להשיג שטח, אלא לערער את עצם היכולת המערכתית של האויב להמשיך במלחמה (בר-און, 2006).

עם זאת, מלחמות מאוחרות יותר הדגישו את מגבלות ההבקעה מול אויבים לא־סדירים, מבוצרים, ומבוזרים (Biddle, 2004).

הבקעה בעידן המודרני: אתגרים חדשים

1. שקיפות שדה הקרב: חיישנים, לוויינים, רחפנים ואש מדויקת מקשים על ריכוז כוח מבלי להתגלות (Freedman, 2013).

2. עומק רווי אש: העורף והחזית מתערבבים. הבקעה טקטית אינה מבטיחה הכרעה אסטרטגית (Van Creveld, 2010).

3. אויבים מבוזרים: ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס בנויים כך שאין "קו" קלאסי לפרוץ – מה שמאתגר את עצם רעיון ההבקעה (Echevarria, 2017).

לסיכום

הבקעה אינה טכניקה טקטית בלבד, אלא רעיון מצביאי עמוק: חתירה להכרעה באמצעות פגיעה במבנה ולא רק בכוח. למרות השינויים הדרמטיים בטכנולוגיה ובאופי הלחימה, עקרון ההבקעה נותר רלוונטי – אך מחייב פרשנות מחודשת.

בעידן של מלחמות ארוכות, רב־ממדיות ורוויות תקשורת, הבקעה מוצלחת דורשת לא רק עוצמה, אלא הבנה מערכתית עמוקה של האויב, של עצמך ושל נקודת המינוף שבה מאמץ קצר יכול לייצר שינוי אסטרטגי רחב.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'טקטיקה'.
• אוסף המאמרים על מלחמת ההתשה
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מגננה והגנה, הצורך להגן בכל הרמות!
• אוסף המאמרים על הצלחה וכישלון: תוצאות המרוץ אל המטרה.
• הרחבת מושג: אומנות המערכה.
• הרחבת המושגים: מתקפה והתקפה, צורת קרב אגרסיבית של כוחות חמושים.
• אוסף המאמרים על 'הכרעה'.
• אוסף המאמרים בנושא מורכבות ומערכת מורכבת.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• אג"ם-תוה"ד (1998), המילון למונחי צה"ל, תל אביב: צה"ל, מטכ"ל.
• הכט עידו (1999), ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית 1945-1870, תל אביב: מערכות.
• נוה שמעון (2003), אמנות המערכה, התהוותה של מצוינות צבאית, תל אביב: מערכות.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), (כמעט) הכל על מלחמת ההתשה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 28/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), מגננה והגנה, הצורך להגן בכל הרמות! ייצור ידע, 31/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2014) הדרג האופרטיבי / אומנות המערכה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מתקפה והתקפה, צורת קרב אגרסיבית של כוחות חמושים, ייצור ידע, 31/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על 'הכרעה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.

• Bar-Yam, Y. (2004). Making things work: Solving complex problems in a complex world. NECSI.
• Biddle, S. (2004). Military power: Explaining victory and defeat in modern battle. Princeton University Press.
• Citino, R. M. (2004). The German way of war. University Press of Kansas.
• Clausewitz, C. von. (1976). On war (M. Howard & P. Paret, Trans.). Princeton University Press. (Original work published 1832)
• Echevarria, A. J. (2017). Military strategy: A very short introduction. Oxford University Press.
• Freedman, L. (2013). Strategy: A history. Oxford University Press.
• Goldsworthy, A. (2000). The Punic Wars. Cassell.
• Gudmundsson, B. I. (1989). Stormtroop tactics. Praeger.
• Jomini, A.-H. (1838). The art of war. G. H. Mendell (Trans.).
• Liddell Hart, B. H. (1954). Strategy. Faber & Faber.
• U.S. Army. (2022). FM 3-0: Operations. Department of the Army.
• Van Creveld, M. (1985). Command in war. Harvard University Press.
• Van Creveld, M. (2010). The changing face of war. Ballantine Books.