תקציר: מעטים המושגים בתורת המלחמה שסובלים מערפול כה גדול כמו המושג מצביאות (Generalship). במובנו העמוק, מצביאות איננה דרגה, איננה תפקיד, ואינה זהה לכישרון טקטי. היא יכולת נדירה להפעיל כוח צבאי בתוך הקשר היסטורי, פוליטי וחברתי רחב, תוך הבנת המלחמה כתהליך מורכב, לא-ליניארי, עתיר אי־ודאות.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

מעטים המושגים בתורת המלחמה שסובלים מערפול כה גדול כמו המושג מצביאות (Generalship). בשיח הציבורי והצבאי נוטים לעתים להשתמש בו כמחמאה כללית למפקד בכיר, או ככינוי רומנטי ליכולת פיקודית גבוהה.

אולם במובנו העמוק, מצביאות איננה דרגה, איננה תפקיד, ואינה זהה לכישרון טקטי. מצביאות היא יכולת נדירה להפעיל כוח צבאי בתוך הקשר היסטורי, פוליטי וחברתי רחב, תוך הבנת המלחמה כתהליך מורכב, לא-ליניארי, עתיר אי־ודאות (Clausewitz, 1832/1984).

המצביא איננו מי שיודע כיצד לנצח קרב, אלא מי שיודע מהו הקרב שכדאי לנהל, מתי, באילו תנאים, ובעיקר: מה הוא מבקש שיתהווה לאחריו. במובן זה, מצביאות היא אחד הביטויים הגבוהים ביותר של חשיבה מערכתית, והיא נבחנת תמיד בדיעבד, בעיני ההיסטוריה.

מצביאות מהי? המשגה

ניתן להגדיר מצביאות כיכולת לעצב ולכוון מלחמה, כך שתשרת מטרה אסטרטגית ארוכת טווח, תוך שימוש מושכל בכוח צבאי, תודעה, זמן והקשר. הגדרה זו נשענת על ההבחנה הקלאוזביציאנית בין מלחמה כפעולה צבאית לבין מלחמה כהמשך המדיניות באמצעים אחרים (Clausewitz, 1832/1984).

האלוף במיל' גרשון הכהן מגדיר מצביאות כמנהיגות צבאית: היכולת לעצב רעיון מערכתי, שיש בו מידה ראויה של גאונות. לכן, המושג ההפוך ממצביאות הנו מקצוענות אינסטרומנטלית (הכהן, 2011, ע' 27), וברור לנו כבר עתה ע"פ הגדרה זו, שרוב אלה ששימשו כמצביאים נשארו בתחום המקצוענות האינסטרומנטלית, ולא עלו למעלת ה'מצביאות'.

מההגדרות הללו נובעות שלוש הנחות יסוד:

1. המלחמה איננה מנותקת מהפוליטיקה.
2. הצלחה צבאית איננה שקולה להצלחה אסטרטגית.
3. מצביאות נבחנת לא בשדה הקרב, אלא במציאות שנוצרת אחריו.

המצביא והדרג המדיני

הספרות הצבאית המודרנית מקובלת להבחין בין שלוש רמות של הפעלת כוח (Howard, 1976):

• הרמה הטקטית – ניהול הקרב הבודד: תמרון, אש, שליטה בשטח.
• הרמה האופרטיבית / מערכתית – חיבור בין קרבות למערכה מתמשכת בזירה אחת.
• הרמה האסטרטגית/מצביאותית – חיבור בין המערכות השונות במלחמה, למטרות המדיניות ולהיסטוריה.

מצביא פועל בשתי הרמות האחרונות, ובעיקר ברמה השלישית. הוא עשוי להותיר לאחרים את תכנון הקרבות, אך הוא קובע:

• מתי מלחמה היא אמצעי לגיטימי,
• מהי נקודת הסיום הרצויה,
• ואיזה מחיר ניתן – ואסור – לשלם.

לכן, בעידן המודרני, ובמיוחד בדמוקרטיות, ה"מצביא העליון" הוא לעיתים קרובות המנהיג הפוליטי ולא הגנרל.

לכן, יחסי מצביא צבאי והדרג הפוליטי הם מן הסוגיות הרגישות ביותר. מצביא צבאי חלש נגרר אחרי הפוליטיקה; מצביא צבאי מסוכן מתיימר להחליף אותה. מצביא צבאי גדול יודע להשפיע מבלי לשלוט, ולבלום מבלי למרוד (Huntington, 1957). דוגמה מובהקת היא ג׳ורג׳ מרשל (ראו התמונה למטה) במלחמת העולם השנייה: הוא נמנע מקרדיט אישי, שמר על נאמנות אזרחית, ובכל זאת עיצב את המערכה הגלובלית של בעלות הברית.

דוגמאות למצביאות

1. מצביאות קלאסית: אלכסנדר הגדול. מצביאות כהבנה תרבותית

אלכסנדר הגדול (356–323 לפנה״ס) נחשב לאחד המצביאים המובהקים בהיסטוריה, לא רק בשל רצף ניצחונותיו, אלא בשל יכולתו לשלב כוח צבאי עם אינטגרציה תרבותית. אלכסנדר לא הסתפק בהכנעת האימפריה הפרסית; הוא אימץ סמלים, מנהגים ומבנים שלטוניים מקומיים כדי לייצב שלטון רחב היקף (Fuller, 1960).

זהו ביטוי מובהק למצביאות: הבנה שהכרעה צבאית לבדה אינה מספיקה ללא לגיטימציה חברתית ותרבותית.

2. נפוליאון: גאונות טקטית וכישלון מצביאותי

נפוליאון הוא מקרה ייחודי שבו המדינאי והגנרל הם אותו אדם, והוא מדגים את הצד האפל של המצביאות. אין עוררין על גאונותו הטקטית והאופרטיבית; אך מסעותיו לרוסיה ולספרד מדגימים כשל מצביאותי עמוק: חוסר הבנה של גבולות הכוח ושל הדינמיקה החברתית של האויב (Bell, 2007).

• הצלחתו: הוא היה גאון טקטי חסר תקדים. הוא הבין את ה"מלחמה המודרנית" (תנועה מהירה, ריכוז כוח) טוב מכל אדם בתקופתו.
• הצד האפל והכישלון המצביאותי: הכישלון של נפוליאון לא היה צבאי במקורו, אלא מדיני. הוא לא ידע מתי להפסיק. המצביאות שלו הייתה חסרה את "נקודת הסיום הרצויה" שציינת. כל ניצחון צבאי רק הוליד את המלחמה הבאה, כי הוא לא הצליח (או רצה) ליצור סדר פוליטי יציב באירופה שהיה מקובל על המעצמות האחרות.
• הסיכום: נפוליאון היה גנרל על שהשתמש במדינה כדי לשרת את המלחמה, במקום להשתמש במלחמה כדי לשרת את המדינה.

לסיכום, נפוליאון ניצח בקרבות, אך הפסיד במלחמה ההיסטורית.

3. אדולף היטלר: אנטי מצביא

היטלר מייצג עיוות מוחלט של מושג המצביאות. אם הגדרנו מצביאות כהבנת ההקשר הרחב והמורכב, היטלר פעל מתוך אידאולוגיה דוגמטית שמחקה את המציאות:

• התערבות הרסנית: בניגוד ללינקולן או בן-גוריון שהבינו את המגבלות של הצבא, היטלר כפה על הגנרלים שלו החלטות המבוססות על פנטזיה גזענית או רצון פוליטי חסר בסיס (כמו האיסור על נסיגה בסטלינגרד).
• חוסר הבנה של המערכת: הוא נכשל בהבנת ה"אסטרטגיה רבתי" – הוא לא העריך נכון את כוח הייצור של ארה"ב, את כושר העמידה של ברית המועצות או את משמעות הלוגיסטיקה.
• הסיכום: היטלר היה אידאולוג קיצוני שהשתמש במצביאות ובכוח צבאי אדיר שבנו אחרים, ובסופו של דבר השמיד את הכוח הזה ואת מדינתו בגלל חוסר יכולת להבין את ה"מורכבות והלא-ליניאריות" של המציאות.

4. מצביאות מודרנית: גרנט, לינקולן והמלחמה הכוללת

יוליסס ס. גרנט, מפקד צבא הצפון במלחמת האזרחים האמריקנית, נחשב בעיני היסטוריונים רבים למצביא מודרני מובהק. גרנט הבין שהמלחמה איננה רק בין צבאות, אלא בין מערכות כלכליות, תודעתיות ופוליטיות (McPherson, 1988).

בכך הוא פעל בתיאום עמוק עם הנשיא לינקולן, שהגדיר מטרה מדינית ברורה: שימור האיחוד, גם במחיר מלחמה ארוכה ושוחקת. זהו מקרה מובהק של סינרגיה בין דרג מדיני למצביאות צבאית.

5. כישלון מצביאותי: ארה״ב בוייטנאם

מלחמת וייטנאם מדגימה כיצד עליונות צבאית מוחלטת יכולה להיכשל בהיעדר מצביאות. ארה״ב ניהלה את המלחמה כבעיה טקטית־טכנולוגית, תוך התעלמות מהקשר הלאומי, התרבותי והתודעתי של היריב (Kissinger, 1969).

הפער בין הישגים צבאיים לבין כישלון אסטרטגי מדגים היטב את ההבדל בין ניהול מלחמה לבין מצביאות.

מצביאות בעידן של מערכות מורכבות

בעידן המודרני, המלחמה מתנהלת בתוך מורכבות גוברת והולכת: תקשורת גלובלית, דעת קהל, רשתות חברתיות, שחקנים לא־מדינתיים. במציאות זו, סיבתיות ליניארית כמעט ואינה קיימת (Taleb, 2010).

מצביאות מודרנית מחייבת, לכן:

• חשיבה הסתברותית,
• קבלת החלטות בתנאי אי־ודאות,
• הבנה שהפעלת כוח מייצרת תוצאות לא מכוונות.

מצביאות והיכולת לעצור בזמן

אחד המבחנים הקשים ביותר למצביא הוא היכולת לעצור בזמן. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של מנהיגים שידעו לפתוח מלחמה, אך לא לסיימה. לכן, המצביא נמדד לא רק בשאלה איך נלחמים, אלא מתי מפסיקים (Luttwak, 1987).

לסיכום

מצביאות היא שילוב נדיר של אינטלקט, אחריות מוסרית והבנה מערכתית עמוקה. היא נבחנת לא במספר הניצחונות, אלא באיכות המציאות שנוצרת לאחריהם. בעולם שבו טכנולוגיה ונתונים משתלטים על השיח הצבאי, מצביאות מזכירה אמת ישנה: מלחמות מנוהלות על ידי צבאות, אך מוכרעות על ידי הבנת בני אדם, חברות והיסטוריה.

[אוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג: 'טקטיקה'.
• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה;
• אוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות'.
• הרחבת המושג 'התהוות'.
• הרחבה בנושא חשיבה מערכתית.
• הרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית'.
• הרחבת המושגים הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה.
• הרחבת המושג: הדרג האופרטיבי / הרמה האופרטיבית / אמנות המערכה.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• הכהן גרשון (2011), עיונים בביטחון לאומי מס' 14: תוכנית הלימודים במכללה לביטחון לאומי – מה צריך ללמוד?, ספטמבר, ע' 9.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), חשיבה מערכתית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית: התוצאה הסופית שאליה אנו שואפים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), הדרג האופרטיבי / אומנות המערכה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.

• Bell, D. A. (2007). The first total war: Napoleon’s Europe and the birth of warfare as we know it. Houghton Mifflin.
• Clausewitz, C. von. (1984). On war (M. Howard & P. Paret, Trans.). Princeton University Press. (Original work published 1832)
• Fuller, J. F. C. (1960). The generalship of Alexander the Great. Rutgers University Press.
• Howard, M. (1976). War in European history. Oxford University Press.
• Huntington, S. P. (1957). The soldier and the state. Harvard University Press.
• Kissinger, H. (1969). American foreign policy. W. W. Norton.
• Luttwak, E. N. (1987). Strategy: The logic of war and peace. Harvard University Press.
• McPherson, J. M. (1988). Battle cry of freedom. Oxford University Press.
• Taleb, N. N. (2010). The black swan. Random House.