תקציר: אם ה'כאוס' הוא סמל לאי־ודאות, הרי שה'סדר' (order) הוא ההבטחה הנצחית של היקום: הרצון להבין, לצפות ולשלוט. האדם, משחר ההיסטוריה, ביקש להכניס את המציאות למערכת חוקים, לשים גבולות למה שאינו צפוי, ולבנות מהבלתי ידוע עולם שניתן לתכנן. אך הסדר, כמו אחיו התאום – ה'כאוס', איננו מצב מוחלט. הוא תופעה דינמית, שברירית, המתקיימת על סף שינוי מתמיד.

.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

אם ה'כאוס' הוא סמל לאי־ודאות, הרי שה'סדר' (order) הוא ההבטחה הנצחית של היקום: הרצון להבין, לצפות ולשלוט. האדם, משחר ההיסטוריה, ביקש להכניס את המציאות למערכת חוקים, לשים גבולות למה שאינו צפוי, ולבנות מהבלתי ידוע עולם שניתן לתכנן. אך הסדר, כמו אחיו התאום – ה'כאוס', איננו מצב מוחלט. הוא תופעה דינמית, שברירית, המתקיימת על סף שינוי מתמיד.

הפילוסוף היווני הרקליטוס כבר כתב כי "הסדר החבוי עדיף על הגלוי", רמז לכך שהסדר האמיתי אינו תמיד נראה לעין, אלא מצוי במבנים העמוקים של המציאות (Heraclitus, in Kahn, 1979).

הרקליטוס, שפעל באפסוס במאה ה־6 לפנה״ס, האמין שהיקום אינו קבוע אלא נמצא בתנועה מתמדת. המשפט המפורסם שלו: "אין אדם עובר את אותו נהר פעמיים" (ראו הכרזה למטה), מבטא את התפיסה שכל דבר משתנה ללא הרף, אך בתוך השינוי עצמו יש לוגוס: עיקרון של סדר.

כאשר הוא אומר "הסדר החבוי עדיף על הגלוי" (Fragment 54, Kahn, 1979), הוא מתכוון לכך שהסדר העמוק של המציאות איננו נראה לעין ברגע הראשון, משום שהוא מתבטא דווקא בזרימה, במורכבות ובסתירות. הסדר הגלוי - זה שאנו רואים כיציבות, היררכיה או סימטריה - הוא רק פני השטח.
הסדר האמיתי הוא האיזון הדינמי שמתחולל מתחת לפני השטח, בין כוחות מנוגדים של יצירה והרס, של סדר וכאוס.

במילים מודרניות: הרקליטוס גילה את מה שתורת המורכבות תגלה 2,500 שנה אחריו: שהמערכת נראית לא מסודרת, אך יש בה חוקיות עמוקה שמתקיימת דרך שינוי מתמיד

"הסדר החבוי עדיף על הגלוי": דוגמאות

דוגמה מהטבע: יערות הגשם: יערות גשם נראים לכאורה כבלגן מוחלט: אלפי מינים, צמחים מטפסים זה על זה, בעלי חיים מתחרים על משאבים, והכול משתנה ללא הרף. אך דווקא בתוך הבלגן הזה מתקיים סדר חבוי: רשת של יחסי גומלין (אוכל, אבקה, טפילות, מחזור חומרים) שמאזנת את המערכת כך שתישאר יציבה לאורך מיליוני שנים. אם ננסה "להשליט סדר גלוי" - למשל על ידי נטיעה מסודרת של עצים בשורות - נאבד את היציבות.
הסדר החבוי של היער חזק יותר מהסדר המלאכותי, משום שהוא נבנה באופן אורגני, מתוך יחסי תלות הדדיים.

דוגמה חברתית: עיר חיה לעומת עיר מתוכננת: תכנון עירוני מציע דוגמה מובהקת נוספת. ערים מתוכננות מראש - כמו ברזיליה או חלקים ממנהטן — נראות מסודרות מאוד מלמעלה: קווים ישרים, ריבועים, סימטריה. אבל לעתים הן מתפקדות גרוע: אין בהן חיים ספונטניים, אנשים לא מסתובבים ברחובות, והעיר “מתה”. לעומת זאת, שכונות שהתפתחו אורגנית - כמו הסמטאות של יפו, מרקש או רומא - נראות לעתים "כאוטיות", אך הן פועלות על פי סדר חברתי עמוק:

• מרחקי הליכה נוחים,
• זרימת אוויר טבעית,
• רשת קשרים אנושיים צפופה,
• ומרחבים שמשרתים צרכים קהילתיים באופן טבעי.

כאן בדיוק ניכרת חוכמת הרקליטוס: הסדר האמיתי אינו זה שאתה רואה מלמעלה במפה, אלא זה שחי מלמטה, בקשרים שבין אנשים ודברים.

דוגמה מהפסיכולוגיה: האדם כ"מערכת חיה": גם בנפש האדם קיים "סדר חבוי". אדם שחייו נראים מבולגנים - למשל אמן שחי באי-סדר, עובד בשעות לא קבועות ומחליף תחומי עניין - עשוי למעשה לפעול על פי דפוס פנימי עקבי של יצירתיות. ה"בלגן" החיצוני הוא ביטוי לתנועה פנימית מסודרת, לקצב שבו המוח שלו פועל. הפסיכולוגים קארל יונג ואחרים טענו שהנפש בנויה על דיאלוג מתמיד בין מודע ללא-מודע: איזון דינמי שאינו ניתן לתפיסה ישירה, אך הוא יוצר את תחושת הסדר האישית שלנו.

דוגמה מהכלכלה: שוק חופשי: כלכלה חופשית נראית גם היא ככאוטית: מחירים עולים ויורדים, עסקים קמים ונופלים. אבל מתחת לפני השטח פועלים חוקי שוק בלתי נראים, מה שאדם סמית כינה "היד הנעלמה". המערכת כולה נוטה לשיווי משקל חדש מתוך אינטראקציות של אינטרסים אישיים, לא מתוך תכנון מרכזי. זהו סדר מתהווה (emergent order) — בדיוק אותו רעיון שהרקליטוס ניסח במונחים פילוסופיים: הסדר החבוי עדיף על הגלוי.

לסיכום הדוגמאות, הרקליטוס ביקש שנלמד לראות את העולם לא כפסל קפוא אלא כריקוד של ניגודים. ה'סדר', בעיניו, אינו קו ישר אלא זרימה הרמונית של שינוי: דפוס שנשמר בתוך התנועה. בדוגמה של יער, עיר, אדם או כלכלה, אנו רואים שהמערכת המתפקדת ביותר איננה זו שמוכתבת מלמעלה, אלא זו שבה הסדר נובע מבפנים, מתוך יחסים הדדיים, משוב ולמידה.

במובן זה, המשפט "הסדר החבוי עדיף על הגלוי" איננו רק אמירה פיוטית; הוא תובנה מערכתית עמוקה: היקום - וגם החברה - מסודרים בדיוק במידה שבה הם מאפשרים לעצמם להשתנות.

הסדר כיסוד תרבותי ומדעי

בתרבות המערבית, ה'סדר' מזוהה עם חוק, רציונליות, יציבות ושליטה. החל מהמתמטיקה של אפלטון ואריסטו ועד הפיזיקה של ניוטון, ה'סדר' נתפס כיסוד אוניברסלי שניתן לבטא במשוואה. הרעיון כי "היקום הוא ספר כתוב בשפת המתמטיקה" (גלילאו, במאה ה־17) מבטא את האמונה שברגע שנגלה את החוקים, נוכל לצפות את הכול.

כך גם במדעי החברה: הסוציולוגים הראשונים, ובראשם אוגוסט קונט ואמיל דורקהיים, ראו בסדר החברתי את התנאי הבסיסי לקיום חברה מתפקדת. דורקהיים דיבר על סולידריות אורגנית: איזון עדין בין אינדיבידואלים, המאפשר לחברה להחזיק את עצמה יציבה (Durkheim, 1893/1984).

אך ההיסטוריה מראה שהסדר מעולם לא היה מוחלט. הוא תמיד היה תגובה לכאוס, לא היפוכו.

הסדר כתגובה לכאוס

תופעת הסדר איננה קיימת בוואקום. היא צומחת מן האי־סדר. כבר במדעי הפיזיקה החדשים, ובעיקר בעבודתו של איליה פריגוז’ין, התברר כי דווקא כאשר מערכת נמצאת "הרחק משיווי משקל", עשויים להיווצר מבנים של סדר עצמי (Prigogine & Stengers, 1984).

לדוגמה, כאשר מים מתחממים, נוצרת תנועה כאוטית עד שנוצרים דפוסים של זרימה מעגלית - תאי בנארד - תופעה שבה אי־יציבות יוצרת מבנה יציב. זהו פרדוקס יפה: הכאוס יולד סדר.

גם בחברות אנושיות ניתן לראות דפוס דומה. לאחר תקופות של מהפכות, קריסות או מלחמות, צומחות לרוב מערכות חדשות של סדר חברתי, לעתים יציבות יותר מקודמותיהן. הסדר הוא, במובן זה, מנגנון הסתגלותי: תגובה של מערכת מורכבת למתח או להפרעה.

הסדר כתהליך דינמי

בעידן המודרני נדרש להבחין בין סדר סטטי לבין סדר דינמי. הסדר הסטטי - זה המבוסס על היררכיה, חוקים נוקשים וגבולות - מאבד מכוחו בעולם שבו מערכות משתנות במהירות. במקומו עולה סדר אדפטיבי: כזה שנבנה מתוך רשתות, אינטראקציות, ומשוב מתמשך.

הפיזיקאי מוריי גל-מאן כינה זאת “Effective Complexity” — רמת הסדר הגבוהה ביותר נוצרת דווקא במערכות שנמצאות בין כאוס לסדר מוחלט, במה שהוא כינה The Edge of Chaos (Gell-Mann, 1994). שם, על הגבול הדק שבין יציבות לשינוי, מתקיימת היצירתיות האבולוציונית של הטבע והתרבות.

הסדר כחוויה קיומית

מעבר למדע, הסדר הוא גם צורך פסיכולוגי עמוק. הפסיכולוג אריך פרום ראה ברצון לסדר ביטוי של הפחד האנושי מחוסר ודאות. לטענתו, האדם מוכן לוותר על חירותו כדי לזכות ביציבות (Fromm, 1941). מנגד, הפסיכולוג ויקטור פרנקל טען כי הסדר מעניק משמעות: הוא מה שמאפשר לאדם להרגיש כי חייו מתנהלים בכיוון כלשהו (Frankl, 1946/2006).

הצורך הזה בסדר הוא גם שורש הפוליטיקה המודרנית: משטרים מבטיחים "חוק וסדר" כתגובה לפחד הציבור מכאוס, לעתים תוך יצירת עודף של שליטה, שמחניק את המערכת ומונע הסתגלות.

כך, הסדר יכול להפוך מהגנה למלכודת: מערכת שמתקבעת מדי מאבדת את גמישותה, עד שדי בשיבוש קטן כדי להפילה.

סדר חברתי, רשתות ומידע

בעידן הדיגיטלי, הסדר מקבל משמעות חדשה. מערכות מידע, אלגוריתמים ובינה מלאכותית יוצרות צורות חדשות של ארגון, שבהן הסדר כבר אינו מוכתב מלמעלה אלא נבנה מלמטה. במונחי תורת המורכבות, זהו סדר מתהווה (emergent order) — מבנה שנוצר באופן ספונטני מתוך אינטראקציות מקומיות (Holland, 1998).

הרשתות החברתיות הן דוגמה חיה לכך: אין מנהל ראשי לטוויטר או לפייסבוק הקובע את ה"שיח", ובכל זאת נוצר בהן סדר: שפה, היררכיות, נורמות, ואף חוקים לא-כתובים. הסדר הזה חי ונע, ומסוגל להתפרק ולהיבנות מחדש מדי יום.

הסדר והמורכבות האנושית

תורת המערכות המורכבות מלמדת כי אין סדר מוחלט. כל מערכת, ככל שתהיה יציבה, טומנת בתוכה מוקדים של אי־סדר, רעשים, ואי־ודאות, שהם שמאפשרים לה להסתגל. במובן זה, הסדר והכאוס אינם ניגודים אלא שני קצוות של רצף, הנעים זה אל זה בקצב החיים.

מנהלים, ממשלות וחברות למדו כי ניהול מודרני מחייב איזון עדין: די בסדר כדי לשמור על כיוון, אך די בכאוס כדי לאפשר חדשנות. המערכת החכמה היא זו שמצליחה לשמור על גמישות בתוך מבנה: סדר פתוח, לא כפוי.

לסיכום

הסדר איננו מטרה סופית אלא תהליך חי. הוא נוצר, מתערער, ונוצר מחדש — תנועה מתמדת בין ודאות לאי־ודאות. בעולם מורכב, הסדר אינו ביטוי של שליטה אלא של יכולת הסתגלות: לדעת לשמור על מבנה תוך קבלה של שינוי.

לכן, במקום לשאוף לסדר מוחלט - שהוא אשליה - ראוי לשאוף לסדר חי, דינמי, שבו המערכת לומדת את עצמה. זהו הסדר האמיתי: כזה שנולד מן הכאוס, ויודע להכיל אותו.

[לאוסף המאמרים: 'בין כאוס לסדר', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת בראשית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים: 'בין כאוס לסדר'.
• אוסף המאמרים על פרשת בראשית.
• הרחבת המושג: כאוס, כשהכל מתערבב ואין שליטה.
• אוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, כשהכל מתערבב ואין שליטה, ייצור ידע, 12/4/14.
• [לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

• Durkheim, E. (1984). The division of labor in society (W. D. Halls, Trans.). Free Press. (Original work published 1893)
• Frankl, V. E. (2006). Man’s search for meaning. Beacon Press. (Original work published 1946)
• Fromm, E. (1941). Escape from freedom. Farrar & Rinehart.
• Gell-Mann, M. (1994). The quark and the jaguar: Adventures in the simple and the complex. W. H. Freeman.
• Heraclitus. (1979). In C. H. Kahn, The art and thought of Heraclitus. Cambridge University Press.
• Holland, J. H. (1998). Emergence: From chaos to order. Oxford University Press.
• Prigogine, I., & Stengers, I. (1984). Order out of chaos: Man’s new dialogue with nature. Bantam Books.