תקציר: קמפיין המאבק על הבייקון בבריטניה אינו בדיחה. הוא תמצית המאבק הגדול על המשך קיום המדינה, כפי שהכרנו אותה. זו קריאת התעוררות: נגמרו הוויתורים הקטנים שהצטברו לוויתור גדול על הזהות הבריטית. בבריטניה קובעים הבריטים, לא השריעה, כשדווקא המאכל שהאיסלאם אוסר עליו הוא סמל ההתנגדות, במאבק על שמירת החירות לאכול, לחשוב ולחיות, מבלי שמיעוט דתי יכפה את חוקיו על הכל. לתופעה הזו יש שם: "התאמה תרבותית אגרסיבית"...

עודכן ב- 14 באוקטובר 2025

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר שני מתוך שניים על תופעת 'ההתאמה התרבותית האגרסיבית', למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: 'התאמה תרבותית אגרסיבית', חזירים לבלימת מהגרים באירופה.

*  *  *

לאחר שנה של שלטון הלייבור הווקיסטי, הגיעו היחסים בין הגושים בבריטניה לשבר שלא היה כדוגמתו בעשורים האחרונים. הפערים הכלכליים, התרבותיים והדתיים - שקיבלו חיזוק דרך מדיניות WOKE פרוגרסיבית כלפי מוסדות המדינה והגירה - הביאו את הימין הבריטי לצאת לרחובות במחאה רחבת היקף.

קמפיין המחאה שהוא מנהל מזכיר, במידה רבה, את המחאה הישראלית: בניית קמפיינים ממומנים ומתוזמרים היטב בתגובה לצעדי השלטון ובני בריתו באיסלאם הרדיקלי (Norris & Inglehart, 2019; Eatwell & Goodwin, 2018).

בכך, ניתן לראות כיצד הדינמיקה - בין מחאה נגדית לבין שלטון ריכוזי ואידאולוגי - מייצרת מארג פוליטי חדש, שבו הרחוב והרשתות החברתיות הופכים לזירה מרכזית, לא פחות מהפרלמנט או התקשורת (Mounk, 2018).

ככל שהמוסלמים צוברים כוח, כך מתגברות פעולותיהם להשתלטות על המרחב הציבורי

תביעה זו מגובה באכיפה בררנית מאוד כלפי 'לבנים', ובסובלנות בלתי נדלית כלפי המוסלמים (אם זה נשמע לכם דומה, זה ממש לא במקרה!):

• תפילות המוניות ברחובות [להרחבה ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: התפילה, כאמצעי לשיבוש סדר החיים במערב].
• במקביל, דיכוי ונקיטת צעדים חוקיים בגין איסלאמופוביה לכל גילוי של סממנים נוצריים ברחובות [להרחבה, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הפרוגרס הצליח להרוס אפילו את המשטרה הבריטית, הטובה במשטרות העולם!].
• הפגנות בלתי פוסקות, בעיקר על העניין הפלסטיני שמוביל את סדר היום של הווק במערב.
• הקמת 'משטרת שריעה' האוכפת את כלליה, בעיקר על לא מוסלמים, תוך צפצוף על המשטרה הפורמאלית שעושה הכל שלא להתחכך במוסלמים [להרחבה, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: משטרות השריעה באירופה: התפתחותן, השפעתן, ואתגרי ההתמודדות].
• מאבק על הפצת לבישת הבורקה והחיג'אב [להרחבה, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מלחמת התרבות של אירופה. המאבק על הבורקה החיג'אב והניקאב].
• הסבת כנסיות למסגדים [להרחבה, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הסבת כנסיות למסגדים במערב כחלק ממלחמת הדת].
• ניסיונות גלויים לאסלם לא-מוסלמים [להרחבה, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: התאסלמות המונית היא השלב הבא של השת"פ הפרוגרסיבי מוסלמי].
• הטרדה בלתי פוסקת של נשים שאינם מתלבשות ב'צניעות מוסלמית'.
• הפיכת המרחב הציבורי למרחב מטונף, המזכיר ערים מזרח תיכוניות, כדי להדיר לא-מוסלמים מהרחוב [להרחבה, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: טינופת ברחובות היא כלי שליטה על המרחב האירופי!].
• עשיית צרכים בפומבי כסוג של הפגנה, במרחב הציבורי ובתחבורה הציבורית, כדי להדיר לא-מוסלמים מהרחוב [להרחבה ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: גם עשיית צרכים בפומבי היא מסתבר, מחאה!].

כך הולך המצב ומקצין עד כי הדיבור על מלחמת אזרחים קרובה הופך שגור יותר ויותר (ושוב, אם גם זה נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה!) [להרחבה ראו את מאמרו של facts bout: בריטניה בדרך למלחמת אזרחים!].

כחלק מהלחץ המוסלמי הגובר, דורשים המוסלמים להכיל במרחב הציבורי חוקי חלאל (public halal norms)

1. בבתי ספר: בקהילות עם רוב מוסלמי הופעל לחץ להסיר בשר חזיר מתפריטי ארוחות. חלק ממועצות מקומיות נענו לדרישה, כך שילדים בריטים קיבלו תפריט מותאם למיעוט – ולא להפך (Modood, 2019).
2. במקומות עבודה: עובדים מוסלמים ביקשו לא לטפל במוצרי חזיר או אלכוהול, גם כאשר הדבר פגע בתפקוד השירות. הדרישות הללו נתפסו כפגיעה בעקרון השוויון בעבודה (Cesari, 2021).
3. במרחב ציבורי: פעילים מוסלמים קראו לאסור מכירה פומבית של מוצרי חזיר באזורים מסוימים, או לציין באופן בולט כי מדובר במוצר "חראם". בעיני רבים בבריטניה, מדובר בניסיון להכניס את השריעה אל לב המרחב הציבורי (Eatwell & Goodwin, 2018).

וכך הגענו ל'מחאת הבייקון'...

במשך מאות שנים היה הבייקון חלק בלתי נפרד מן המטבח הבריטי, לא רק מאכל, אלא סמל של מסורת, ביתיות וזהות לאומית. אלא שעתה פתחו המוסלמים בקמפיין להדרתו מכל סביבה ציבורית - בתי ספר, מקומות עבודה וחנויות ברחוב - כדי להתאים אותה למוסלמים, כשלב בדרך ל'מדינת שריעה'.

הימין הבריטי - ש'שלטון הווק' הביא אותו לקצה יכולת הספיגה שלו - הולך ומחריף את צעדיו, ויצא נגד הכפייה התרבותית הזו ב'קמפיין הבייקון' (Kaufmann, 2018; Modood, 2019). מנקודת ראותו, לא מדובר רק בחזיר, אלא ב"סימון טריטוריה" – ניסיון להראות שברגע שיש מיעוט מוסלמי משמעותי, כלל הרוב צריך להתיישר לפי השריעה (Mudde, 2019).

כך נוצר 'קמפיין הבייקון', כאחד מסמלי ההתנגדות התרבותית של הימין הבריטי. הוא כלל יוזמות עממיות, אירועים ציבוריים וממים ויראליים, שהפכו את הבייקון ל'קו האדום' של 'עד כאן'.

לתופעה הזו יש שם: "התאמה תרבותית אגרסיבית"...

המונח "התאמה תרבותית אגרסיבית" (aggressive cultural adaptation), אף שאינו מושג סוציולוגי קנוני מוגדר, מתאר תופעה רלוונטית מאוד להבנת התנהגות קבוצות ויחידים בעידן של רב תרבותיות מאיימת או חד-כיוונית. מדובר באסטרטגיית הישרדות זהותית, שבה העימות בין הקוד הערכי המערבי לערכים המסורתיים מהעולם המוסלמי או האפריקאי, מוביל לתופעות שבהן קבוצות במערב מחפשות שיטות "לא רציונליות" כדי להתמודד עם מציאות, שהרציונל הדמוקרטי נכשל בה. למשל: להעצים את תרבות אכילת הבייקון כדי לבלום את השתלטות תרבות ה'חלאל' על השטחים הציבוריים. כך, קבוצת הרוב או המארחת (host society) מאמצת סמלים, הרגלים או פרקטיקות שלא בהכרח מאפיינות אותה במקור, מתוך מטרה להציב גבול תרבותי או לייצר הרתעה כלפי קבוצה זרה, נתפסת כמאיימת.

ל"התאמה תרבותית אגרסיבית" יש מימד פוליטי-חברתי מובהק:

• עליית הימין הרדיקלי באירופה מלווה גם בתרבות של "אנטי-רלטיביזם": אם לא ניתן להגן על ערכי המערב בעזרת החוק, נשתמש באגרסיביות באכילה פומבית של בייקון, בגידול חזירי מחמד, בקריקטורות של מוחמד, או בסמלים נוצריים.
• שבירת טאבו ליברלי: התאמה אגרסיבית מאפשרת לפרט "להחזיר לעצמו" את המרחב הציבורי, לא באמצעות מדיניות, אלא על ידי אקטים תרבותיים של כיבוש חוזר.

"בייקון זה בריטניה": 'קמפיין הבייקון' מציב את המאכל הפשוט כסמל להתנגדות, כשההיגיון ברור:

(Eatwell & Goodwin, 2018):

• אם המוסלמים מבקשים למנוע בייקון מבתי הספר, נאכל אותו בפומבי.
• אם האיסלאם רואה בו טמא, נציג אותו דווקא כסמל לניקיון וזהות בריטית.
• אם יש ניסיון להשתיק את השיח, נהפוך אותו לבדיחה מתריסה שתופץ בכל הרשתות.

כך הבייקון הפך ממרכיב קולינרי למטאפורה: "אנחנו הבריטים לא מוותרים על המסורת שלנו בעבור רגישויות של מיעוט מהגר."

המשמעות החברתית והפוליטית ברורה:

1. החזרת הזהות הלאומית - הבייקון מגלם את הערכים הפשוטים של תרבות בריטית מסורתית: ארוחת בוקר אנגלית, משפחתיות, אורח חיים חילוני (Smith, 1991).
2. מאבק נגד כפייה אסלאמית - הקמפיין מציב גבול ברור: אמונה דתית פרטית היא לגיטימית, אבל אין מקום לדרישות שמשנות את אורח חיי הרוב (Cesari, 2021).
3. פוליטיזציה של היומיום: כשמאבק על תפריט בית ספר הופך למאבק על דמותה של בריטניה, קל יותר לגייס אנשים פשוטים ולהזכיר להם שהמאבק הזהותי מתחיל בפרטים הקטנים (Mudde, 2019).
4. חיזוק המחנה הימני סביב מאכל פשוט. הימין הצליח לאחד מצביעים - שמרנים, פטריוטים ומתנגדי הגירה - תחת מסר פשוט, בהיר ועממי (Eatwell & Goodwin, 2018).

לסיכום

עבור הימין הבריטי, המאבק על הבייקון אינו בדיחה אלא התמצית של המאבק הגדול על המשך קיומה של בריטניה כפי שהכרנו אותה. קמפיין הבייקון הוא קריאת התעוררות: לא עוד ויתורים קטנים שיצטברו לויתור גדול על הזהות הבריטית. מול הדרישות המוסלמיות, הימין בחר באסטרטגיה פשוטה: להפוך את המאכל שהאיסלאם אוסר עליו לסמל של התנגדות. המסר ברור: בבריטניה קובעים הבריטים, לא השריעה. אין מדובר באכילת חזיר בלבד, אלא במאבק על שמירת החירות לאכול, לחשוב ולחיות מבלי שמיעוט דתי יכפה את חוקיו על הכלל (Kaufmann, 2018).

[לאוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: התפילה, כאמצעי לשיבוש סדר החיים במערב.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הפרוגרס הצליח להרוס אפילו את המשטרה הבריטית, הטובה במשטרות העולם!.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: משטרות השריעה באירופה: התפתחותן, השפעתן, ואתגרי ההתמודדות.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מלחמת התרבות של אירופה. המאבק על הבורקה החיג'אב והניקאב.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הסבת כנסיות למסגדים במערב כחלק ממלחמת הדת.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: התאסלמות המונית היא השלב הבא של השת"פ הפרוגרסיבי מוסלמי.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: טינופת ברחובות היא כלי שליטה על המרחב האירופי!.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: גם עשיית צרכים בפומבי היא מסתבר, מחאה!.
• מאמרו של facts bout: בריטניה בדרך למלחמת אזרחים!.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (224), אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, ייצור ידע, 17/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2024) התפילה, כאמצעי לשיבוש סדר החיים במערב, ייצור ידע, 26/6/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), הפרוגרס הצליח להרוס אפילו את המשטרה הבריטית, הטובה במשטרות העולם! ייצור ידע, 15/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2025), משטרות השריעה באירופה: התפתחותן, השפעתן, ואתגרי ההתמודדות, ייצור ידע, 15/2/25.
• פנחס יחזקאלי (2024), מלחמת התרבות של אירופה. המאבק על הבורקה החיג'אב והניקאב, ייצור ידע, 14/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2025), הסבת כנסיות למסגדים במערב כחלק ממלחמת הדת, ייצור ידע, 7/7/25.
• פנחס יחזקאלי (2024), התאסלמות המונית היא השלב הבא של השת"פ הפרוגרסיבי מוסלמי, ייצור ידע, 12/5/24.
• פנחס יחזקאלי (2024), טינופת ברחובות היא כלי שליטה על המרחב האירופי! ייצור ידע, 9/9/24.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי (2024), גם עשיית צרכים בפומבי היא מסתבר, מחאה! ייצור ידע, 9/9/24.
• facts bout (שנה: 2025) בריטניה בדרך למלחמת אזרחים! ייצור ידע, 21/7/25.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.

• Cesari, J. (2021). We God’s People: Christianity, Islam and Hinduism in the World of Nations. Cambridge University Press.
• Eatwell, R., & Goodwin, M. (2018). National Populism: The Revolt Against Liberal Democracy. Penguin.
• Kaufmann, E. (2018). Whiteshift: Populism, Immigration and the Future of White Majorities. Penguin.
• Modood, T. (2019). Essays on Secularism and Multiculturalism. Rowman & Littlefield.
• Mounk, Y. (2018). The People vs. Democracy: Why Our Freedom Is in Danger and How to Save It. Harvard University Press.
• Mudde, C. (2019). The Far Right Today. Polity.
• Norris, P., & Inglehart, R. (2019). Cultural Backlash: Trump, Brexit, and Authoritarian Populism. Cambridge University Press.
• Smith, A. D. (1991). National Identity. Penguin.