תקציר: פסגת טראמפ–פוטין באלסקה לא הייתה רק פגישה בין שני מנהיגים רבי־עוצמה. היא סימנה את קו השבר החדש במערכת הבינלאומית: לא עוד מזרח מול מערב, אלא לאומיות מול ווקיזם־איסלאמיסטי. הברית החדשה בין וושינגטון למוסקבה - גם אם זמנית ושברירית - מלמדת שהעולם נע לעבר מציאות גאופוליטית חדשה לגמרי. בעידן זה, ישראל מוצאת עצמה בקדמת הבמה, כשהכרעתה הפנימית בין זהות לאומית לבין כניעה לזרמי ווק תהיה בעלת משמעות גלובלית.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

פסגת אלסקה שהתקיימה ב־15 באוגוסט 2025 בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לבין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, סימנה נקודת מפנה דרמטית במערכת היחסים הבינלאומית ובמערך הכוחות הגלובלי.

האירוע, שאולי נדמה במבט ראשון כהתכנסות דיפלומטית נוספת בין שתי מעצמות, משקף את התהפוכות שעבר העולם בעשור האחרון: קריסת ההגמוניה המערבית, עליית הלאומיות, והשתלטות אידאולוגיות חדשות במערב ובמזרח גם יחד.

סוף ההגמוניה המערבית

במשך יותר ממאה שנה, מאז סיום מלחמת העולם הראשונה, התבסס העולם על מבנה כוח מערבי ברור. ארצות הברית הובילה את המחנה הליברלי־דמוקרטי, כשמאחוריה בריטניה, צרפת ושאר מדינות אירופה. אולם ב־2025, ניתן לומר בבירור כי אותו מערך כוחות התפורר. "המערב" במובנו הקלאסי כבר איננו.

במקומו התהוו שני גושים: מצד אחד מדינות לאומיות, שמחפשות להחזיר את הריבונות, הגבולות והזהות הלאומית למרכז; ומן הצד השני – "רפובליקות הווק", לשעבר הדמוקרטיות המערביות, שנכבשו על ידי ברית לא רשמית בין אליטות פרוגרסיביות לבין גורמים איסלאמיים רדיקליים. מדינות אלו – בראשן גרמניה, ספרד, קנדה וחלקים מארצות סקנדינביה – הולכות ומאבדות את הדמוקרטיה הליברלית המסורתית, ובמובנים רבים הופכות לגשר מעבר לעבר "מדינת השריעה".

וצריך לומר: גם בתוך 'המדינות הלאומיות' טרם הוכרע הקרב שבין אנשי הווק ל'לאומיים', כולל בישראל (ראו בהמשך) ובארצות הברית גופא. דוגמה לכך היא הכרזתו של הנשיא דונלד טראמפ, ב-31 במאי 2020, על כוונתו להגדיר את 'אנטיפה' (ארגון שמאל אלים ששמו הוא קיצור ל 'אנטי פשיזם'. משמע, כל מה שחורג, ולו מעט, מדף המסרים של הווק) כארגון טרור. אבל, קיים פער גדול בין הכרזה פוליטית לבין מעמד משפטי מחייב.

על פי החוק האמריקאי, לממשל הפדרלי יש סמכות להגדיר באופן רשמי ארגוני טרור זרים (כמו אל-קאעידה או דאעש), אך לא קיימת מסגרת חוקית מקבילה להגדרה של ארגונים פנים-מדינתיים (domestic) כארגוני טרור. מסיבה זו, הכרזתו של טראמפ נותרה במישור הרטורי והפוליטי ולא הפכה לצו משפטי שאוסר על התנועה. מומחים משפטיים רבים ציינו בזמנו שהכרזה כזו, גם אם הייתה מתורגמת לפעולה, הייתה נתקלת בקשיים חוקתיים משמעותיים הקשורים לתיקון הראשון לחוקה (חופש הביטוי וההתאגדות).

בין אם תימצא הדרך לתת להגדרה מעמד משפטי מחייב ובין אם לאו, הצהרה זו שוללת את הלגיטימיות של הארגון, ממסגרת אותו כאויב המדינה, והופכת אותו יעד למעקב צמוד של המשטרה וה- FBI.

ונשאלת השאלה, מה זה אומר לגבי הקצנת המחאה בישראל? כמה מזהה הממשל בארגוני המחאה הישראלית סכנה לביטחונה הלאומי של ארה"ב? כמה ירחיק לכת בסוגיה זו?

רפובליקות הווק כזירת מעבר לשלטון איסלאמי

מהפכת הווק, שהחלה כמאבק למען "צדק חברתי", התגלגלה במרוצת השנים למנגנון פוליטי שמפרק את יסודות הדמוקרטיה. חופש הביטוי, חופש הדת והאמונה, חופש התנועה והלבוש – כל אלה מצטמצמים בהדרגה. ברית אינטרסים בין תנועות ווקיסטיות לבין קהילות מוסלמיות גדלות יצרה חיבור אידיאולוגי ופרקטי.

כך קורה שצרפת ובריטניה - מדינות שהיו סמל למערב החופשי - הן כיום מעצמות אטומיות הנשלטות למעשה על ידי קואליציה דתית־תרבותית חדשה. הן הפכו, עבור ממשל טראמפ, מגורם שניתן להישען עליו – לאיום ביטחוני.

ארצות הברית ורוסיה: ציר חדש מול איום משותף

מול מציאות זו נולד הצורך האסטרטגי של וושינגטון ומוסקבה לשתף פעולה. טראמפ ופוטין מבינים כי אויביהם המשותפים אינם עוד ברי־השוואה ל'מלחמה הקרה' הישנה. אין מדובר במאבק על כלכלה מתוכננת מול שוק חופשי, אלא במאבק קיומי מול אידאולוגיה חתרנית המאיימת לפרק מבפנים את מה שנותר ממדינותיהם.

ארצות הברית רחוקה עוד מלהשתחרר מקואליציית הווק ששלטה בה בתקופת הממשל הקודם. די אם נציין את האקטיביסט הדמוקרטי זוהראן ממדני בן ה- 33 - רדיקאל אנטישמי ופרו איסלאמי - שניצח בפריימריז הדמוקרטיים לראשות עיריית ניו יורק, וצפוי כפי הנראה להיכנס לכס ראש העיריה בבחירות האמצע. הקינות על ניו יורק כבר החלו, וההיסטריה חוגגת (ראו את כרזת המחאה למטה)...

גם סין, חרף היותה מתחרה אסטרטגית, מתמודדת עם איום דומה – חדירה איסלאמיסטית לאזורים שונים במדינה, לצד מתחים עם תנועות פרוגרסיביות גלובליות. בכך מתהווה מציאות יוצאת דופן: שלוש המעצמות הגדולות – ארה"ב, רוסיה וסין – אמנם אינן שותפות מלאות, אך מתייצבות מול אויב רעיוני משותף.

כחלק מההסכמות שגובשו באלסקה, רוסיה קיבלה למעשה הכרה אמריקנית בכך שאוקראינה נמצאת באזור ההשפעה שלה. טראמפ מאותת כי אינו מתכוון לשחזר את מדיניות ההתערבות הבלתי נגמרת של קודמיו. ההיגיון פשוט: אם המערכה האמיתית היא נגד הווק והאיסלאם הרדיקלי, אין טעם לשפוך משאבים במזרח אירופה.

ישראל כקו חזית

בתוך מערכה זו, ישראל ממוקמת במוקד ייחודי. החברה הישראלית עצמה מפולגת בין מגמות לאומיות לבין השפעות ווקיסטיות, והבחירות הקרובות יהוו מבחן ראשון להכרעה בכיוון. עבור ממשל טראמפ, ישראל אינה עוד שותפה אזורית בלבד – היא קו החזית המובהק בין זהות לאומית ריבונית לבין כניעה לווק. לכן ניתן להבין את צעדי הממשל:

• תמיכה גלויה במפלגות ימין באירופה – מתוך הבנה שהמאבק אינו עוד בין שמאל וימין במובנים הישנים, אלא בין לאומיות לזהות מתפרקת.
• סנקציות אישיות על שופטים ווקיסטים – נתפסים כמי שמפרקים את מערכת המשפט הדמוקרטית והופכים אותה לכלי אידאולוגי.
• אזהרות לבכירי מערכת האכיפה בישראל – כדי למנוע מצב שבו מדינת ישראל תידרדר לסטטוס של "רפובליקת ווק" ותאבד את עצמאותה.

לסיכום

פסגת טראמפ–פוטין באלסקה לא הייתה רק פגישה בין שני מנהיגים רבי־עוצמה. היא סימנה את קו השבר החדש במערכת הבינלאומית: לא עוד מזרח מול מערב, אלא לאומיות מול ווקיזם־איסלאמיסטי.

הברית החדשה בין וושינגטון למוסקבה – גם אם זמנית ושברירית – מלמדת שהעולם נע לעבר מציאות גיאופוליטית חדשה לגמרי. בעידן זה, ישראל מוצאת עצמה בקדמת הבמה, כשהכרעתה הפנימית בין זהות לאומית לבין כניעה לזרמי ווק תהיה בעלת משמעות גלובלית.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.