תקציר: ה'סַאבְּר' (ṣabr) באיסלאם הוא צווי אלוהי ואורח חיים מתמיד של אמונה ועמידה איתנה בשעת מצוקה, כיבוש או עימות, שמבנה את תודעת הפרט והקהילה. זוהי תודעה מוסרית, שדורשת שליטה עצמית, אמונה ונכונות לשאת סבל לאורך זמן, בעולם של מבחנים וניסיונות. יש בו יסודות של ביטחון באל, הבלגה מול רדיפות, והתמדה בדרך הישר, גם לנוכח קשיים מתמשכים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

ההמחשה הטובה ביותר בעיני למשמעות מושג ה'סאבר' באיסלאם, היא נאום "כוס התרעלה" של חומייני בהבאת הסכם סיום מלחמת איראן עיראק להצבעה בפרלמנט (ראו תמונה למטה): הוא הציג בכנות את עומק האכזבה והמשבר האמוני שנוצר לנוכח תנאיי המציאות. הבהיר כי היה מעדיף לעמוד ולהציג כיצד אללה היה עמו בכל ימי המלחמה, והוביל אותו לניצחון המיוחל. אלא שהמציאות מסמנת כיוון אחר, וזהו כנראה רצונו של ריבון העולמים. על כן, אין למאמיניו ברירה, אלא להשלים עם רצונו, לסבול בסבלנות, ולהאמין בטוב הצפוי לנו בהמשך. מתוך ניתוח זה, הציג את ההסכם כמבטא שלב חולשה - שאין מנוס מהכרה בו כרצון האל - ועל אף שההסכם נראה ככוס תרעלה, הכריז חומייני כי באמונה יקבל את רוע הגזירה. כך הסתיימה בשנת 1988 מלחמת שמונה השנים.

לאחר פחות מעשרים שנים בתוצאת המתקפה האמריקאית לעיראק ונפילת סאדם חוסיין, הגיעה מבחינת איראן הישועה לה ציפה חומייני: עיראק הסונית קרסה, השלטון עבר לידי הנהגה שיעית ועיראק הפכה במידה רבה למרחב השפעה איראני.

ברוח זו סיכם גם מזכ"ל החיזבאללה נעים קאסם, את תבוסת ארגונו במלחמה מול ישראל ב- 2024:

"ההבנה שלנו למושג הניצחון באיסלאם, אינה כמו שאחרים מפרשים אותו. כפי שיש ניצחון חומרי, יש ניצחון רוחני, שמשמעותו לחבוש את הפצעים, להיות מסוגל להמשיך, ולעמוד בשבועה" (ראו תמונה למטה):

'סאבר' מהו? הגדרה לשונית ותאולוגית

המושג 'סַאבְּר' (ṣabr) באיסלאם מבטא הגיון אסטרטגי, הנטוע בעומק יסודות האמונה המכווינה את המאמין להתמודד בסבלנות ולאורך זמן גם עם שעות קשות. הוא מכיר בכך, שאללה הגדול אינו מנהיג את המציאות תמיד בהתאם לציפיות המאמין. במצבים אלה חובת המאמין לסבול לאורך זמן, לבטוח באל, להיאזר בסבלנות, ולהמתין באמונה להשתנות המציאות לטובה.

מושג זה נובע מהשורש הערבי ص-ب-ر שפירושו "לעצור", "לבלום", "לרסן". בקוראן, הסַבְּר מוזכר יותר מ-70 פעמים, לרוב בהקשר של אמונה, גמול אלוהי או ניסיונות קשים. לדוגמה:

"וַבַּשֵּׂר אֶת הַסוֹבְלִים" (הקוראן, סורת אל-בקרה, 2:155)
"אִנָּאלְלָה מַעַ א-סַּאבִּרִין" – "הרי אללה עם הסבלנים" (2:153).

חכמי האיסלאם, האוּלַמָא, מפרשים את הסַאבְּר כחובה דתית, המקבילה לציוויים אחרים כמו צִלַאה (תפילה) או צִיַאם (צום). כפי שמסביר אבן קתִ'יר, סַאבְּר איננו רק תגובה למצוקה, אלא גם אורח חיים מתמיד של אמונה תחת מבחן.

שורשי ה'סאבר'

באסלאם, יש הבחנה בין תקופת חולשה - שבה המאמין שומר על עצמו ונמנע מעימות - לבין שלב שבו מופעלת שיטת ההתרחקות מהכופרים (mufasala) ולבסוף שלב הג'יהאד. ה'סאבר' מבטא את האסטרטגיה הראויה בעת חולשה, עד שהכוח המוסלמי מתעצם ויוכל לפעול ישירות (Abu Mus’ab al-Suri, 2004).

גישה זו מעוגנת במקורות, דוגמת קרב אֻחֻד (غزوة أحد) וקרב חֻנַיְן (غزوة حنين): גם בימי מוחמד, כאשר המוסלמים היו בעמדת נחיתות צבאית מול שבט קורייש (קרב אֻחֻד) או שבטים אחרים (קרב חֻנַיְן), ננקטו לעתים פעולות תקיפה מצומצמות וממוקדות, שמטרתן לא הייתה הכרעה, אלא שחיקה של כוח הרצון של היריב, כמו נגד שבט הקורייש. אבדות המוסלמים ותבוסתם הראשונית, שימשו כבסיס תאולוגי לרעיון שההתמדה והסבל (סאבר) הן דרכי ניצחון אלוהיות (סורה 3:139).

המסורת האסלאמית מזהה שלוש דרגות של סַאבְּר:

1. סַבְּר על הציות – ההתמדה בעבודת האל למרות קשיים, עייפות או לחצים חברתיים.
2. סַבְּר מול האיסור – ריסון היצר, מניעת תגובה אלימה או חטא, עמידה בפני פיתויים.
3. סַבְּר על הגזֵרה – קבלת ייסורים, אבדות או עוולות כגזירת שמיים.

באופן זה, הסַאבְּר איננו ערך חד-ממדי, אלא מערכת מוסרית של שליטה עצמית והתמסרות לאל כדרך חיים.

סַאבְּר ותקווה: המתח הדיאלקטי

הסַבְּר איננו ניתוק מהמציאות או השלמה עם הסבל אלא ציפייה פעילה לגאולה, לישועה ולצדק. מושגים קרובים כמו רַגַ'אא (תקווה) ו-תַוַכֻּל (ביטחון באל) משתלבים במארג זה. הסַבְּר יוצר עמדה נפשית של הכרה בכך שהמציאות הרעה איננה נצחית, אלא זמנית, ושהמהפך יגיע – אם לא בעולם הזה, הרי בעולם הבא.

המסורת השיעית, למשל, מדגישה את הסַאבְּר כציווי פוליטי ותאולוגי גם יחד – היכולת לשאת דיכוי (כמו של חסן, חוסיין ואנשיהם) מתוך אמונה שהצדק האלוהי יופיע לבסוף.

ה'סַאבְּר' ככוח פוליטי ותרבותי

בעידן המודרני, תנועות איסלאמיות רבות – הן סוניות (כמו חמאס) והן שיעיות (כמו חיזבאללה) – השתמשו במושג ה'סַאבְּר' כחלק מתודעת המאבק (המוקוואמה) והעמידה האיתנה (sumūd). מושגים כמו "אסטרטגיית הסבלנות האסטרטגית" או "ניצחון באמצעות הזמן" מבטאים שימוש פוליטי במונח תאולוגי.

ה'סאבר' הוא אחד מששת מרכיבי ה"אל מוּקאוומה" (مقاومة), שהיא שורש התודעה שמכוננת את היגיון המאבק של המאמינים, בני דת האיסלאם, מגולם במושג "אל מוּקאוומה" (مقاومة), המתורגם בעברית בטעות ל'התנגדות'. הוא משלב בתוכו שישה מרכיבים: (1) הניסיון המתמיד ליצירת התהוות חדשה, בדרך להשגת המטרה האסטרטגית; (2) המוכנות למאבק אינסופי עד להשגת המטרה; (3) במאבק הזה, כל האמצעים כשרים; (4) חובת ההשתדלות המתמדת, למען קידום חזון דתי נצחי; (5) גמישות ואורך רוח, בהתמודדות עם קשיים; ו- (6) הנכונות לסבול הרבה במעלה הדרך [הרחבה בסוגיה זו, ראו במאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה].

ה'סאבר' הוא גם חלק בלתי נפרד במלחמת ההתשה הממושכת (ה"אסתנזאף" - استنزاف או "חרב אל-אסתנזאף"). מושג זה מתאר אסטרטגיה של שחיקה והתשה מתמשכת של האויב, בניגוד לעימות חזיתי או הכרעה מיידית. הפרשן לענייני ערבים צבי יחזקאלי המחיש את משמעות השחיקה וההתשה ב"משל התולעת": "יש שתי דרכים להפיל את העץ: או בגרזן או בתולעת. אם גרזן לא הלך, התולעת תפיל את העץ" [הרחבה בסוגיה זו ראו במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'אסתנזאף' / התשה, עקרון אסטרטגי בתפיסת הג'יהאד האסלאמי].

בעיני תנועות אלה, הסַאבְּר איננו קבלה פאסיבית של הכיבוש או המצוקה, אלא דווקא נכונות להקרבה, לשהייה ממושכת בעימות, ואפילו למוות – מתוך ביטחון מוחלט ש"הצדק האלוהי ינצח לבסוף". במובן זה, הסַאבְּר הופך גם לאידאולוגיה של עמידה מתמשכת מול כוח חזק יותר, ולעתים, אף לנשק בפני עצמו.

[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אסטרטגיית התשה ומלחמות התשה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הצד האפל של האיסלאם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על הצד האפל של האסלאם.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• מאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: משמעויות המערכה האחרונה באיראן.
• מאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'אסתנזאף' / התשה, עקרון אסטרטגי בתפיסת הג'יהאד האסלאמי.
• אוסף המאמרים על אסטרטגיית התשה ומלחמות התשה.
• אוסף המאמרים על 'הכרעה'.
• הרחבת המושג 'ניצחון'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), הצד האפל של האיסלאם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/12/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• גרשון הכהן (2025), משמעויות המערכה האחרונה באיראן, ייצור ידע, 14/8/25.
• גרשון הכהן (2017), רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה, ייצור ידע, 10/11/17.
• פנחס יחזקאלי (2025), 'אסתנזאף' / התשה, עקרון אסטרטגי בתפיסת הג'יהאד האסלאמי, ייצור ידע, 14/7/25.
• פנחס יחזקאלי (2019), אסטרטגיית התשה ומלחמות ההתשה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 28/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על 'הכרעה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• Al-Suri, A. M. (2004). Call to Global Islamic Resistance.