תקציר: ישראל פועלת בעזה ביולי 2025, בשיטה של לחץ צבאי שאמור 'לשכנע' את חמאס להסכים לעסקה, בלי להבין שחמאס נמצא בדיוק במקום שבו תכנן להיות: סוף סוף הוא נלחם בישראל במלחמת התשה ממושכת ("אסתנזאף" - استنزاف). תפיסה זו עומדת בבסיס תפיסת הג'יהאד של קבוצות איסלאמיסטיות רבות, ובראשן אל-קאעידה וחמאס, ומעוגנת גם במסורת האיסלאמית ההיסטורית, בייחוד בתקופות שבהן המוסלמים היו בנחיתות כוח מול אויביהם... המאמר בוחן את שורשיה הדתיים, מקורות ההשראה ההיסטוריים והאופן שבו אומצה ההתשה ככלי מרכזי בלחימה א-סימטרית בעולם המודרני.

מלחמת התשה זה כמו להוריד פלסטר מעל פצע. זה לוקח הרבה יותר זמן, וזה כואב הרבה יותר!

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ישראל פועלת בעזה ביולי 2025, בשיטה של לחץ צבאי שאמור 'לשכנע' את חמאס להסכים לעסקה, בלי להבין שחמאס נמצא בדיוק במקום שבו תכנן להיות: סוף סוף הוא נלחם בישראל במלחמת התשה ממושכת ("אסתנזאף" - استنزاف או "חרב אל-אסתנזאף").

מושג ה"אסתנזאף" (استنزاف) מתאר אסטרטגיה של שחיקה והתשה מתמשכת של האויב, בניגוד לעימות חזיתי או הכרעה מיידית. הפרשן לענייני ערבים צבי יחזקאלי המחיש את משמעות השחיקה וההתשה בציטוט של יוסוף אל קרדאווי מחשובי הפוסקים המוסלמים, על ההשתלטות האיסלאמית על אירופה:

"נכבוש את אירופה בכיבוש שקט'. ב'דעווא' (הטפה) ו'פיכר' (חשיבה). להם (לאירופים) יש טכנולוגיה, אבל מוסרית הם נפולים. לנו יש את האיסלאם. ניקח את זה ביחד".

המחשה נוספת של יחזקאלי לה היא "משל התולעת": "יש שתי דרכים להפיל את העץ: או בגרזן או בתולעת. גרזן לא הלך (דאעש). התולעת תפיל את העץ".

תפיסה זו של ה"אסתנזאף"עומדת בבסיס תפיסת הג'יהאד של קבוצות איסלאמיסטיות רבות, ובראשן אל-קאעידה וחמאס, אך היא מעוגנת גם במסורת האיסלאמית ההיסטורית, בייחוד בתקופות שבהן המוסלמים היו בנחיתות כוח מול אויביהם. המאמר בוחן את שורשיה הדתיים, מקורות ההשראה ההיסטוריים והאופן שבו אומצה ההתשה ככלי מרכזי בלחימה א-סימטרית בעולם המודרני.

דימום איטי...

המונח אסתנזאף מתורגם מערבית כ"התשה", "שחיקה" או "דימום איטי". בשיח הג'יהאדי, המושג מתאר את האסטרטגיה של הטרדה רציפה, פיגועים עקביים, חתירה תחת מרקם החיים התקין של היריב (ראו התמונה למטה), תוך ניסיון לגרום לו לאבד סבלנות, לגיטימציה פנימית ומשאבים (Fawaz Gerges, 2005).

המטרה אינה לנצח בשדה הקרב המסורתי אלא להתיש את הרצון של היריב להילחם – כפי שניסח זאת אוסאמה בן לאדן ב-2004: "אנו ממשיכים במדיניות זו של דימום אמריקה עד כדי פשיטת רגל... זה בהמשך למדיניות שלנו לגרום לאמריקה לדמם זמן רב ככל האפשר" (בן לאדן, כפי שצוטט על ידי: Bergen, 2006).

[המחשה ל'אינתינזאף' במאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: התפילה, כאמצעי לשיבוש סדר החיים במערב]

שורשים איסלאמיים: ה'אסתנזאף' במקורות המסורתיים

דגם קרב אֻחֻד (غزوة أحد) וקרב חֻנַיְן (غزوة حنين): גם בימי מוחמד, כאשר המוסלמים היו בעמדת נחיתות צבאית מול שבט קורייש (קרב אֻחֻד) או שבטים אחרים (קרב חֻנַיְן), ננקטו לעתים פעולות תקיפה מצומצמות וממוקדות, שמטרתן לא הייתה הכרעה, אלא שחיקה של כוח הרצון היריב, כמו ב נגד הקורייש. בקרב זה, למרות שהמוסלמים סבלו אבדות, האירוע שימש כבסיס תאולוגי לרעיון שההתמדה והסבל (סאבר) הן דרכי ניצחון אלוהיות (סורה 3:139).

מלחמת תנופה מול סבלנות – مفاصلة: באסלאם, יש הבחנה בין תקופת חולשה שבה המאמין שומר על עצמו ונמנע מעימות, לבין שלב שבו מופעלת שיטת ההתרחקות מהכופרים (mufasala) ולבסוף שלב הג'יהאד. ההתשה נתפסת כשיטה ראויה בעת חולשה, עד שהכוח המוסלמי מתעצם ויוכל לפעול ישירות (Abu Mus’ab al-Suri, 2004).

'אסתנזאף' כאסטרטגיה ג'יהאדית מודרנית

אל-קאעדה: התשה כמלחמה כוללת: אוסאמה בן לאדן פיתח את רעיון ההתשה בעקבות הצלחת המודג'הדין באפגניסטן לגרום לברית המועצות להתמוטט כלכלית ונפשית – ללא עימות ישיר עם כל כוחה. בן לאדן ראה במודל זה השראה ישירה להתשה של ארה"ב: "על ידי לחימה במלחמת התשה ארוכה, נתיש אותם מבחינה כלכלית, מוסרית וצבאית." (מפורש בכתבי ד"ר איימן א-זוואהירי, 2005).

ה'אִנְתִינְזַאף' הוא מרכיב מרכזי בתפיסת המוקאוומה (المقاومة, "ההתנגדות"). היא מאפשרת ל"מערך ההתנגדות" לפעול גם מתוך חולשה יחסית, ללא צורך בהכרעה צבאית ישירה. במסגרת זו, ה'אִנְתִינְזַאף' נתפס כאסטרטגיה של שחיקה מתמשכת של ישראל – פסיכולוגית, כלכלית, מוסרית ובינלאומית – מתוך מטרה לערער את רצונה להילחם ולפורר את אחיזתה לאורך זמן. תפיסה זו נולדה מתוך הבנה שאין יכולת לנצח אותה באמצעים קונבנציונליים, ולכן ה'התנגדות' - במיוחד בלבנון, בעזה ובמסגרות ג'יהאד עולמי - עושה שימוש שיטתי בפיגועים, בהטרדות, ובמניפולציה תודעתית כדי לגרום לישראל "לדמם". זוהי לוחמה א-סימטרית המבוססת על סבלנות, התמדה ונכונות להקרבה עצמית, והיא מוצגת לא כאמצעי בלבד, אלא כחלק מהוויית ההתנגדות המוסרית, הדתית והלאומית של האומה.

כאמור, חמאס בעזה, מיישם מאז האינתיפאדה השנייה, את עקרון ה'אינתינזאף'. אין שאיפה להכריע את ישראל, אלא לגרום לחברה הישראלית להתפורר מבפנים: עייפות נפשית, תחושת חוסר ביטחון, משבר כלכלי וחברתי. דוברי חמאס הצהירו פעמים רבות ש"הישראלים אוהבים את החיים, ואנו אוהבים את המוות – אנו ננצח בהתשה" (ציטוט של חאלד משעל ב-2008).

גם חיזבאללה בלבנון יישם אף הוא את אסטרטגיית ה'אינתינזאף' ברצועת הביטחון בשנות ה-90 של המאה הקודמת: פיגועים נקודתיים נגד צה"ל – שגרמו לישראל לסגת מבלי שתובס צבאית (ראו התמונה למטה).

[להרחבה ראו את מאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה]

'אסתנזאף' כחלק ממלחמת תודעה

ההתשה אינה רק צבאית – אלא תודעתית, פסיכולוגית ומדינית:

• שחיקת הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל או המערב – דרך תעמולה, תביעות, ולחצים דיפלומטיים.
• פגיעה באמון הציבור בממשלות – דרך פיגועים תכופים, הפחדה וערעור שגרת החיים.
• שימוש בחברה פתוחה ככלי – פרובוקציות שמביאות את הדמוקרטיות לפעול בעוצמה ואז להיתפס כתוקפניות (למשל: פעולת צה"ל בעזה מול פגיעות באזרחים נוצלה באופן תודעתי לטובת חמאס).

'אסתנזאף' ותרבות השהיד

אחד ההיבטים התרבותיים של מושג ה'אסתנזאף' הוא הנכונות למות בעד המטרה, שוב ושוב, לאורך שנים. המערב, כך מאמינים האיסלאמיסטים, חסר סבלנות, פוחד מהמוות וזקוק להכרעה מהירה – ומול זה עומדת התרבות הג'יהאדיסטית הרואה במוות אושר. מכאן, שההתשה ניזונה מהפערים התרבותיים בין "חברת השפע" לבין תרבות המסירות הדתית (Kepel, 2002).

הביקורת הפנימית

אסטרטגיית ה'אסתנזאף' לא התקבלה בברכה בכל זרמי האיסלאם:

• חוקרים מוסלמים פרגמטיים טוענים כי היא מביאה לסבל מוסלמי עצום ואינה מתיישבת עם עקרונות של חמלה וצדק.
• ביקורת מהצד ההפוך היא של מנהיגים כמו יוסף אל-קרדאווי ואחרים, שהזהירו ש"התשה ממושכת עלולה להפוך את האיסלאם לדת של דם בלבד, ולא של אור" (2007).

לסיכום

ה'אינתינזאף' אינו רק מושג צבאי – אלא תפיסת עולם שלמה. הוא מבוסס על הבנה עמוקה של חולשות המערב, על שימוש בטרור כאסטרטגיה, ולא רק כטקטיקה. זוהי לוחמה מתמשכת, מתישה, שאינה דורשת ניצחון מיידי אלא שחיקת כוח הרצון של היריב לאורך זמן – עד כניעתו או קריסתו הפנימית.

נספח 1 מדף הטוויטר של Dre ن: ה"אסתנזאף" של בריטניה

מלחמת ההתשה הממושכת ("אסתנזאף" - استنزاف) המתקיימת בבריטניה - בשיטה של החדרת האיסלאם הפוליטי הקיצוני למרכזי קבלת החלטות, דרך הצבעה דמוקרטית - מאיצה מהלכים בחודשים האחרונים, תוך ניצול העובדה שממשלת הלייבור הווקיסטית בשלטון, ובית המלוכה תומך בהכנעה בברית שבין הווק לאיסלמיסטים, שיסתיים בהכרח בהכחתו.

באנגליה הולכים ומתגברים הקולות הטוענים כי "בריטניה נחטפה על ידי קיצונים מוסלמים". האם היא המדינה הראשונה באירופה שתהפוך, מרצון, לחליפות שריעה?

[לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אסטרטגיית התשה ומלחמות התשה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הצד האפל של האיסלאם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על הצד האפל של האסלאם.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים על אסטרטגיית התשה ומלחמות התשה.
• אוסף המאמרים על 'הכרעה'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: התפילה, כאמצעי לשיבוש סדר החיים במערב.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת';
• הרחבת המושג 'ניצחון'.
• מאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), הצד האפל של האיסלאם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/12/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), אסטרטגיית התשה ומלחמות ההתשה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 28/5/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), התפילה, כאמצעי לשיבוש סדר החיים במערב, ייצור ידע, 26/6/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• גרשון הכהן (2017), רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה, ייצור ידע, 10/11/17.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על 'הכרעה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/11/19.
• Bergen, P. (2006). The Osama bin Laden I Know. Free Press.
• Gerges, F. A. (2005). The Far Enemy: Why Jihad Went Global. Cambridge University Press.
• Kepel, G. (2002). Jihad: The Trail of Political Islam. Harvard University Press.
• Al-Suri, A. M. (2004). Call to Global Islamic Resistance.
• Qaradawi, Y. (2007). Islam and Violence. Cairo: Islamic Thought Library.
• Zawahiri, A. (2005). Knights under the Prophet's Banner. al-Sharq al-Awsat.