תקציר: תקשורת אקטיביסטית אינה מבקשת לתווך את המציאות אלא לעצב אותה, תוך שהיא חוברת למסרים פוליטיים מערערים, ומסרבת להכיר בלגיטימיות של המנהיגות הנבחרת. במצבי קיצון – כמו מלחמת ישראל איראן – יוצא השבר הזה יוצא לאור במלוא עוצמתו, והקריס את החוזה החברתי של התקשורת עם הציבור: אספנו עבורכם אוסף שני של ממים אינטרנטיים על תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם. קריאה מועילה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

במחלמת ישראל איראן, הטינה של אזרחים כלפי תקשורת הליבה - והעובדה שמסריהם מתכתבים פעמים רבות מידי עם אלה של האויב - גרמה לאזרחים להתפרץ כלפיהם, להאשים אותם בבגידה ולא לאפשר להם לסקר...

כתב על כך שי גולדשטיין בדף שלו בטוויטר, ב- 24 ביוני 2025: שי גולדשטיין:

"עוד לא היה בהיסטוריה של ישראל מצב שערוצי טלוויזיה המאיסו את עצמם על הציבור עד שהציבור רואה בהם ערוצי אויב. זה המחיר שמשלמים עכשיו ערוצי התבהלה על שנים של שידורי שנאה נגד נבחרי הציבור הדמוקרטי הזה. אירוע עצוב ותקדימי שדורש מחקר ולמידה רצינית. זה אירוע בסדר גודל שאמור לעניין את כל התקשורת העולמית."

ובאמת, 'הזורעים רוח קוצרים סופה'. מאז תחילת המחאה בנובמבר 2022, נחשפו תהליכי עומק בתקשורת הישראלית. הציבור הבין שהעיתונות הפכה מגויסת לאינטרסים של המחאה: הפלת הממשלה והקמת מדינה פלסטינית ומדינת כל אזרחיה. התהליכים הללו קרויים לעתים "פוסט-ג'ורנליזם": לא מדובר עוד בשאיפה לאובייקטיביות או לבדיקה מאוזנת של עובדות, אלא בעיתונות שמונעת מהשקפת עולם אידאולוגית ברורה, שמתיימרת "לתקן" את הציבור במקום לשרת אותו. תקשורת אקטיביסטית כזו אינה מבקשת עוד לתווך את המציאות אלא לעצב אותה, תוך שהיא חוברת למסרים פוליטיים מערערים ומסרבת להכיר בלגיטימיות של המנהיגות הנבחרת. במצבי קיצון – כמו מלחמה – השבר הזה יוצא לאור במלוא עוצמתו: הציבור מזהה את הדיסוננס בין המאמץ הלאומי לבין הרוח האנטגוניסטית שמשדרת התקשורת, ובתגובה מנתק ממנה כל אמון. זהו לא רק כישלון עיתונאי, אלא קריסת החוזה החברתי של התקשורת עם הציבור:

מם מס' 1: "תעופו מפה!" לאזרחים נמאס מערוצי הליבה

מם שני: תגידו, איך נעלמה הציונות מתקשורת הליבה הישראלית?

עבר הזמן שבו הייתה הציונות לא רק אידאולוגיה אלא גם מסגרת סיפורית מחייבת. עליית שיח הזהויות והקיטוב הפוליטי הפכו למרבה התדהמה את המושג הזה - שהוא אולי הבסיס היחידי שיכול להבטיח את קיומנו באזור עוין - לשנוי במחלוקת, וכנחלתו של הימין הפוליטי כמעט לבדו.

זה קרה בתהליך איטי, עם עליית אליטת ההון הלא ציונית בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת - והמעבר לתקשורת מסחרית - בתהליך איטי של דה-פוליטיזציה ודה-מיסוד של האתוס הלאומי לטובת נרטיבים צרכניים, פרטיים ולעתים ציניים. החדשות הפכו למוצר, והקונפליקטים המושכים תשומת לב גוברים על רעיונות לאומיים מאחדים. זו אינה רק עדות לשינוי ערכי, אלא גם תמרור אזהרה לחולשתה של מסגרת קולקטיבית שהייתה בעבר עוגן זהותי וחברתי.

התהליך הזה מדהים בעיקר בשל מציאות חיינו, שהרי האזור שלנו הוא מעבדה מצוינת למה שיתרחש ב'מדינת כל אזרחיה' הלא ציונית. תשאלו את שאריות הנוצרים שטרם הושמדו או היגרו בלבנון, בסוריה, בעיראק במצרים וברשות הפלסטינית, ואת הכורדים, העלאווים והדרוזים בעיראק ובסוריה.

מם שלישי מדף הטוויטר של ינון מגל: הרשות השנייה לא מרשה...

לפניכם תשדיר שנפסל ע"י מועצת הרשות השנייה, המתאר מצב של נוח'בות שמגיעים מיהודה ושומרון למרכז הארץ, אם לא תוחל הריבונות ביהודה ובשומרון. מופרך? ממש לא! אז למה הסרטון נפסל? הסיבה הרשמית: משום שהאמירות בו "מעבירות מסר בנושא השנוי במחלוקת בציבור". בתרגום לעברית: כי הוא פוגע בסיכויי חזון שתי המדינות...

ינון מגל: "בפעם הקודמת שהאזהרות האלו היו "שנויות במחלוקת" ראינו איך זה נגמר..."

לא למדו דבר, ואין להם גם שכל להצטער...

מם רביעי מדף הטוויטר של תמיר מורג: זו רמת תקשורת הליבה הישראלית - 2025

הנה לכם, תקשורת הליבה במלוא עליבותה:

לכאורה, ערוץ ישראלי, המשדר בעיצומה של מלחמה קיומית, עם דגל המדינה למעלה מימין והכתובית: "ביחד ננצח". ומה תרומת הערוץ למאמץ המשותף? קמפיין נגד המלחמה, המדווח ב'אובייקטיביות' על נזקי המלחמה, תחת הכותרת המעודדת: "הנזקים הכבדים של המלחמה".

ואיך אפשר בלי שנאת נתניהו, כדי להזכיר לכולם מי האויב שמבית, שגרוע מהאויב שמחוץ? "בוטלה חתונת בנו של נתניהו" (כזכור, סיפור החתונה היה חלק ממסע ההונאה הישראלי לפני התקיפה), ואיך לא: "אשת ראש הממשלה הקריבה את מיטב שנותיה"...

עלוב... עצוב... פתטי... וצריך לומר: מאוס!

מם חמישי מדף הטוויטר של ינון מגל: היכונו - סוף העולם הגיע!!

דונלד טראמפ זכה להישג חסר תקדים בבחירות, בין היתר בגלל שרפיסות הממשל הדמוקרטי והתיאוריות המטורפות שטיפח, הובילו את העולם לסף מלחמת עולם שלישית. אבל זה לא מפריע למומחי WOKE כמו פרופ' נח הררי לספר לנו שבחירת טראמפ היא מכת המוות האחרונה למה שנותר מהסדר העולמי... מומחים!

מם שישי: אין מומחים לעתיד, אפילו אם שמם עמית סגל

ב- 27 בפברואר 2023, פרסם עמית סגל בפייסבוק פוסט פסימי לגבי יכולתו של גוש הימין לשרוד בשלטון: "הערת אזהרה: ממשלת נתניהו השישית תתקשה לשרוד לאורך ימים שילוב קטלני של טרור, אינפלציה וגל מחאות". את מכסת ימי החסד שמהם נהנית ממשלה חדשה היא בזבזה עד תום על משא ומתן מסויט ותמוה, שהעמיד במבוכה גם את גדולי תומכיה. חדוות הניצחון אבדה אי שם בין הדרישות של החרדים לקטטות עם סמוטריץ׳ ולקרבות הציוצים עם בן גביר. הרעה נפתחה משלוש חזיתות: הטרור, האינפלציה וההפגנות... השילוב של תסיסה פנימית, טרור ואינפלציה מערער קשות את יסודות הממשלה. בקצרה: המשך גל הטרור מסכן את קיום הממשלה, קריסת הרפורמה תביא את קיצה בוודאות, השתוללות מחירים כנ״ל. וללב מתגנבת מחשבה: האם יכול להיות, בתרחיש פרוע במיוחד, שגם 2023, כמו ארבע קודמותיה, תהיה שנת בחירות?"

בפועל, קרה הרבה יותר ממה שתיאר סגל: מתבוסת הימין במאבק על הרפורמה המשפטית ועד המלחמה, אבל לא רק שלא נפלה הממשלה, יש לה סיכוי לא רע למצות את ימיה...

והלקח המתבקש: זו אי הוודאות טמבל, שכופה עלינו תוצאות בלתי צפויות. ולכן, אין ולא יהיו מומחים לעתיד, אפילו אם שמם עמית סגל!

• לפוסט המקורי של עמית סגל בפייסבוק, לחצו כאן.
• פנחס יחזקאלי: אוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים.

מם שביעי: עירית לינור על מומחים ופרשנים...

עירית לינור בטור יום השישי שלה ב'ישראל היום': "... התקשורת המודרנית, שבאופן עקרוני תפקידה לספק מידע לציבור, לקחה לעצמה גם תפקידים אחרים. לא רק לספר מה קורה, אלא גם למה. ותוך כדי כך התפתח תפקיד נוסף. אפשר לקרוא לזה "פרשנים", ואפשר לקרוא לזה "אנשים שיישבו באולפן ויעבירו את הזמן". יש כאלה שיטענו שזהו גם תפקידם של כותבי טורים: אנשים יודעי כתוב, חלקם בעלי תחומי התמחות מוגדרים, וחלקם - נו, יודעים להקליד בלי שגיאות. בנסיבות מסוימות אפשר אפילו להתפרנס מזה, ומה נאמר ומה נגיד? יש דרכים קשות יותר לקושש פרנסה...".

מם שמיני: גיא לרר על המומחים

"לדעתי האישית, טעינו בתקשורת כשהתמכרנו לגנרלים ו״ביטחוניסטים״ באולפן. בלי להכליל, הערכות רבות שלהם היו שגויות ממש כפי שהיו פסקניות. הכתבה שעשתה אצלנו בצינור נטלי מתוקו הותירה אותי עם לסת שמוטה מכמות השטויות בדיעבד שנאמרו באולפנים בטון מצ׳ואיסטי של הורדת פקודה בלתי ניתנת לערעור. אין לי בעיה אם מישהו מהם חושב שאת נושא חיזבאללה היה צריך לפתור אך ורק בהסכם מוקדם, או שישראל לא יכולה לתקוף באיראן בלי האמריקאים. יש לי בעיה כשמציגים את זה כאופציה היחידה. אז לא רק שזה מתברר כשגיאה אלא כקונספציה הרסנית. כזו שהייתה משאירה את המפלצות האלו עם שיניהן על העורק הראשי שלנו.

ומילא זו היתה הקונספציה הראשונה שאתם נופלים בה. אנחנו צריכים להיגמל מזה. אין טעם. עדיף להביא יותר קולות אזרחיים שעוסקים בחיים עצמם, ולהבין שדרגות, כנראה, לצערי, לא הופכות הערכה למוסמכת יותר מכל אחת אחרת. כוכבית: גיורא איילנד הוא אחד היחידים שנצמד לעובדות, הציג אופציות, העריך במתינות ובזהירות ולכן כמעט לא עשה שגיאות איומות כמו רוב חבריו. שגיאות שהיו גורמות לי כגנרל להודיע לעורכי החדשות, שאחרי פדיחות כאלו, בנושאים כל כך הרי גורל - אני מסרב להראות את פרצופי

מם תשיעי - דורון ברוש על מכת הפרשנים:

עשרה קבין של פרשנים ירדו לעולם, תשעה מהם לקחו ערוצי הטלוויזיה הישראליים. והסוד שלהם: איך להישמע חכם בלי לדעת כלום!

מם עשירי של קלמן ליבסקינד: המתקפה באיראן חיסלה גם את השאריות של מה שהיה פעם עיתונות בישראל

כשרצה לתקוף, הזהירו שהוא מטורף. כשלא תקף, הסבירו שהוא פחדן. כשאיים, אמרו שזה בגלל המשפט או הקואליציה, ועכשיו? הפרחים בכלל לרבין...

מם אחד עשרה מדף הטוויטר של תמיר מורג: האליטה באבדן דרך, והתקשורת משקפת אותה!

גידי וייץ מקונן ב'הארץ': ""המלחמה מרסקת את ההתנגדות לנתניהו, וזה מסוכן לא פחות מאיראן"... גם המערכה הנוכחית אינה גורמת לו ולשליחיו לזנוח את הפרויקט שלשמו קמה הקואליציה: השתלטות על המשטרה, על שב"כ, על מערכת המשפט והתקשורת, הרתעה שיטתית של מתנגדים ומבקרים, וניצחון מוחלט על האויב מבפנים".

קצת צודק וקצת לא:

• צודק לגבי המשיך התהליך של החזרת מרות הממשלה על כוחותיה המזוינים ועל המינהל הציבורי הסורר...
• אבל לא נתניהו אשם בכך וגם לא המלחמה: כל תנועת התנגדות (חוץ מהמחאה שלנו) יודעת, שהשתלטותה על כלים ממלכתיים חייבת להיות סוד כמוס, עד להשגת השלטון. אחרת, השלטון מבין ומעורר תהליכי נגד.

מה שחרץ את גורל המחאה לא הייתה המלחמה, אל חשיפת ראוותנית ומטופשת של עמדות הכוח של אליטת ההון, שאת תחושותיה מבטא גידי וייץ בצורה טובה כל כך.

ולגבי הכותרת העצובה - טוב, נו...

[לאוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על תקשורת ודמוקרטיה.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), תקשורת ודמוקרטיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/1/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 28/5/18.