תקציר: מה היה קורה אילו הגרמנים היו נבלמים עוד בפלישה לחבל הריין ב- 1936? אילו אנשי הביטחון והפוליטיקאים היו מפתחים תודעה אחרת לפני טבח ה- 7/10? שאלות כגון אלה נשמעות, על פניו, כמו תרגיל בדמיון. אבל הן שייכות לשדה רציני ועמוק: המִצְיָאֲלוֹגִיָה – מחשבה על תרחישים שלא קרו, אך יכלו לקרות. זה נושא המאמר.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

 ב-7 במרץ 1936, נכנסו כוחות הוורמאכט הגרמני לחבל הריין, המפורז על פי חוזה ורסאי. היה זה הימור מדיניות אדיר דיבידנדים של אדולף היטלר, בניגוד גמור לעצת הגנרלים שלו. אם היו בעלות הברית מגיבים, לא היה בכוחו של הוורמאכט עדיין להילחם, וקרוב לוודאי שהמפלגה הנאצית הייתה נופלת. חוסר התגובה סימן את חזרתה של גרמניה להיות מעצמה, ודרדר את מדינות מערב אירופה לכאוס מדיני, שהסתיים עם הכיבוש הגרמני המהיר של מערב אירופה.

מאז, שאלו היסטוריונים רבים: מה היה קורה אילו הגרמנים היו נבלמים כבר אז? האם היטלר היה מודח? האם מלחמת העולם השנייה הייתה נמנעת? האם שואת יהודי אירופה הייתה נקטעת באיבה?

וגם: מה היה קורה אילו אנשי הביטחון והפוליטיקאים היו מפתחים תודעה אחרת לפני טבח ה- 7/10? מה היה קורה, אם היה ראש השב"כ מודיע לרבש"צים למשטרה ולצה"ל בזמן על פלישת הנוח'בות הצפויה? מה היה קורה אם המקצועיות באוגדת עזה הייתה טובה יותר, היו שמים לב לאזהרות התצפיתניות, והייתה מתקיימת כוננות עם שחר? מה היה אם חיל האוויר היה מתפקד כהלכה ובזמן?

השאלות האלה, על פניו, נשמעות כמו תרגיל בדמיון. אבל הן שייכות לשדה רציני ועמוק: המִצְיָאֲלוֹגִיָה – מחשבה על תרחישים שלא קרו, אך יכלו לקרות. היסטוריונים כמו ניאל פרגוסון (Niall Ferguson) ופרג'י זליק (Philip E. Tetlock) השתמשו רבות בגישה הזו כדי להאיר אחריות, בחירה, ומקריות בהיסטוריה.

מִצְיָאֲלוֹגִיָה מהי? המשגה

המונח מִצְיָאֲלוֹגִיָה נקרא באנגלית: Counterfactual thinking או Counterfactual History בתחום ההיסטורי. פירוש המילה "counterfactual" הוא: "נוגד־עובדה" – כלומר, מחשבה על מה שלא קרה בפועל, אך היה יכול לקרות בתנאים אחרים. זהו היא כלי מחשבתי, שמאפשר לחשוב על ההיסטוריה לא כנתיב הכרחי, אלא כסדרה של אפשרויות. במקום לשאול רק מה קרה, היא שואלת: מה היה יכול לקרות אחרת – אם מישהו היה פועל אחרת? בעזרת שאלה זו אפשר להבין אחריות, לחשוף מחדלים, ולהזהיר מהישנות של אסון.

לדוגמה: מה אם בעלות הברית היו מפציצות את אושוויץ? מה אם צה"ל היה נערך על גבול עזה מבעוד מועד? מה אם שירותי הביון היו מקשיבים לאזהרות בשטח? החשיבה הזו אינה "משחק דמיון" – אלא כלי פוליטי ומוסרי לניתוח האחריות האנושית.

המִצְיָאֲלוֹגִיָה היא כיום תחום עיוני ואקדמי מוכר, אם כי לא דיסציפלינה עצמאית כמו סוציולוגיה או היסטוריה. היא נחשבת גישה או מתודולוגיה שמשתמשים בה במספר תחומים:

1. היסטוריה (Counterfactual History): היסטוריונים שואלים: מה היה קורה אילו מאורע מסוים היה מתרחש אחרת? לדוגמה: מה אם היטלר היה נרצח ב-1939? מה אם ארה"ב לא הייתה מצטרפת למלחמת העולם השנייה? מה אם רצח רבין לא היה קורה?

היסטוריון בולט בתחום זה הוא, למשל, ניאל פרגוסון (Niall Ferguson), שערך את הקובץ "Virtual History: Alternatives and Counterfactuals" (1997), ובו מאמרים של חוקרים הבוחנים תרחישים שלא התרחשו — ככלי לדיון בהכרח מול מקריות.

2. פסיכולוגיה קוגניטיבית: פסיכולוגים חוקרים איך בני אדם חושבים על "מה היה קורה אילו", בעיקר בהקשרים של חרטה, אחריות ולמידה.
לדוגמה: אדם שהתחרט על החלטה שגויה בוחן בראשו תרחישים חלופיים. "אם רק הייתי לוקח את הכביש השני – לא הייתי מאחר.". חוקרים חשובים כאן הם: Daniel Kahneman ו־Amos Tversky, שחקרו את חשיבת ה"מה-אם" כחלק מהטיות קוגניטיביות.

3. הפילוסופיה של המדע: המִצְיָאֲלוֹגִיָה נוגעת גם בשאלות של הסיבתיות: איך ניתן לקבוע שמאורע גרם למאורע אחר? האם סיבה היא מה שבלעדיה התוצאה לא הייתה מתרחשת? כאן נכנס הניסוי המִצְיָאֲלוֹגִי הקלאסי: "אלמלא X, האם Y היה קורה?".

4. יחסים בינלאומיים ומדעי המדינה: נעשה שימוש נרחב בתרחישים אלטרנטיביים כדי לבחון מדיניות: מה אם היה נחתם הסכם גרעין אחר עם איראן? מה אם טראמפ לא היה נבחר ב־2016? מה אם לא היה מבצע צבאי בעזה? וכדומה.

5. סוציולוגיה: המִצְיָאֲלוֹגִיָה אינה תחום מובנה בסוציולוגיה, אבל היא נוכחת מאוד בניתוחי אחריות מוסרית, תודעה היסטורית, ופוליטיקה של זיכרון.
סוציולוגים חוקרים לא רק מה קרה, אלא מה קיבלה החברה כהכרחי, ומתי אפשר לדמיין אחרת.

חשוב להדגיש: יש להתייחס לשאלה "מה היה אילו" בזהירות יתרה

עיקר השימוש בשאלה "מה היה קורה אילו" מתבצע לצרכים פוליטיים של יחסי ציבור, צריבת תודעה וניהוג המונים, ולא ע"י מִצְיָאֲלוֹגִים, מה שמחייב זהירות יתר באימוץ קביעות בהקשר של "מה היה אילו".

כך למשל, אחד הטיעונים המרכזיים שנטען שוב ושוב הוא ש"אסור לסמוך על אחרים – ראו מה קרה בשואה. אם היה לנו צה״ל ב-1939, לא הייתה שואה." רק שבין שני גורמים יש ארבע אפשרויות לפחות. יש מצבים שנסמוך בהם על עצמנו ונצליח, ויש שלהיפך, ויש מצבים שבהם נסמוך על אחרים ונצליח, או להיפך...

קחו למשל כדוגמה את מטס חיל האוויר הישראלי מעל אושוויץ, ב-4 בספטמבר 2003: שלושה מטוסי F-15 איגל של חיל האוויר הישראלי, טסו מעל מחנה ההשמדה אושוויץ ("טיסה 301"). מוביל הטיסה אמיר אשל - לימים מפקד חיל האוויר הישראלי - אמר אז דברים במערכת הקשר שנחקקו בזיכרון הלאומי: "טייסי חיל האוויר הישראלי, לפני מחנה הזוועות קמנו מאפר מיליוני הקרבנות נושאים את זעקתם האילמת מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו ישראל".

עתה, חישבו על הפער בין ההבטחה למימושה באירועי טבח ה- 7/10 למשל... על כן, השימוש בשאלה "מה היה קורה אילו" מחייב זהירות יתר, וזיהוי מוקדם של מעצבי תודעה ושל האינטרסים שלהם, בשל האינטרס המובנה שלהם לעצב תודעה פוליטית, לעתים תוך השטחת ההיסטוריה.

כפי שההיסטוריון משה צימרמן הזהיר: "המונח שואה הופך לעיתים קרובות לשם קוד, ובכך מאבד מהייחוד ההיסטורי שלו" (צימרמן, 2001). יש הבדל בין ללמוד מההיסטוריה לבין להפעיל את העבר כאזהרה אוטומטית לעתיד.

למה לחשוב על מה שלא קרה?

היסטוריונים כמו ניאל פרגוסון טוענים שמִצְיָאֲלוֹגִיָה עוזרת להבין מה באמת היה הכרחי, ומה היה תוצאה של הימנעות, פחד, או החלטות שגויות (Ferguson, 1997). היא עוזרת לשבור את מיתוס ה"היסטוריה הייתה מוכרחת להתגלגל כפי שהתגלגלה", ולהכניס פנימה מרחב של בחירה אנושית, אחריות ומחדל.

עבור יהודים, השאלה "מה היה קורה אילו…?" אינה רק אינטלקטואלית — היא שאלה קיומית. האם אפשר היה למנוע את השואה? האם מדינות המערב היו צריכות לפעול אחרת? האם הציונות המדינית יכלה להציל יותר? כל שאלה כזו היא לא רק ניתוח היסטורי — אלא גם שאלה מוסרית ופוליטית. כי אם כן היה אפשר למנוע, המשמעות היא שהייתה אחריות, וההשלכות המוסריות מרחיקות לכת.

השיח המִצְיָאֲלוֹגִי מלווה גם את המבט על תגובת העולם לשואה עצמה. למשל:

• מה אם בעלות הברית היו מפציצות את אושוויץ? מחקר של ההיסטוריון דוד וימן (David Wyman) טען כבר בשנות ה-80 שהייתה אפשרות להפציץ את תאי הגזים ברכבות המובילות אליהם – אך המדיניות של "לנצח במלחמה תחילה" גברה (Wyman, 1984).
• מה אם שערי ארה"ב וארצות אחרות היו פתוחים יותר לפליטים יהודים? הוועידה באווייאן (Evian Conference, 1938) היא דוגמה טראגית: כמעט אף מדינה לא הסכימה להגדיל את מכסות ההגירה ליהודים הנמלטים מגרמניה הנאצית.

לא רק לקחי עבר — גם אחריות להווה

המִצְיָאֲלוֹגִיָה היא לא רק ניתוח של "מה היה קורה אילו", אלא שאלה מוסרית: מה יכולנו לעשות אחרת? ומה נוכל לעשות אחרת מעכשיו?
היא דורשת מאיתנו לא רק ללמוד מהעבר – אלא להכיר בכך שהוא לא היה בלתי נמנע. ולכן גם ההווה שלנו — לא חייב להיות כזה.

[לאוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• Ferguson, N. (1997). Virtual History: Alternatives and Counterfactuals. Picador.
• Wyman, D. S. (1984). The Abandonment of the Jews: America and the Holocaust, 1941-1945. Pantheon.
• צימרמן, משה (2001). ההיסטוריה כבדיחה – על השימושים הפוליטיים בזיכרון השואה. הרצאה, האוניברסיטה העברית.