כרזות וממים אינטרנטיים הם סוג של תוכן - לרוב תמונה אוסרטון או המלווים במשפט קצר, שמופץ ברשתות חברתיות ובאתרי אינטרנט, חלקם ויראליים, חלקם פחות. הממים לרוב משקפים רעיונות, אירועים, או תופעות תרבותיות, ומטרתם יכולה להיות בידור, סאטירה, או להעביר מסר חברתי או פוליטי באופן הומוריסטי או חתרני. דף זה מציג את תרומתנו הצנועה בסוגייה זו, להיום.

כרזות ליום ה- 26 בינואר

דף הטוויטר של The Real Fake Shai Nitzan (parody): האם צופי ערוצי הליבה באמת מבינים מה עשה נשיא בית המשפט העליון?

הקדשתי כמה שעות לתצפית בערוצי הליבה. די ברור לי עכשיו, שצופיהם אינם מכירים את העובדות בפרשת חריגות הבניה של נשיא העליון, את משמעותן (למשל, מה יאמרו אנשים ברחוב שלו ממש שלהם שהועמדו לדין והרסו להם את החריגה, ואיך יעמידו היום לדין על חריגות בניה...), ואת העובדה שיואב גלנט למשל, לא התמנה רמטכ"ל על הרבה פחות.

שתי מערכות תקשורת נפרדות בשתי מדינות נפרדות...

כרזות ליום ה- 25 בינואר

הנשיא וויליאם מקינלי - מודל החיקוי של דונלד טראמפ

הנשיא ויליאם מקינלי, בדומה לדונלד טראמפ, התייחס ליחסי החוץ של ארצות הברית מנקודת מבט עסקית וכלכלית, מתוך תפיסה שדיפלומטיה צריכה לשרת בראש ובראשונה את האינטרסים החומריים של המדינה. מקינלי, שכיהן כנשיא בשנים 1897–1901, האמין כי עוצמתה של ארצות הברית נובעת מהתרחבות כלכלית ושגשוג מסחרי. גישה זו באה לידי ביטוי במדיניותו להרחיב שווקים אמריקאיים ברחבי העולם, כמו גם בהשגת שליטה על שטחים בעלי פוטנציאל כלכלי, דוגמת הפיליפינים, פורטו ריקו, וגואם, לאחר מלחמת ארצות הברית–ספרד. מקינלי ראה במסחר אמצעי לחיזוק מעמדה הגלובלי של אמריקה, תוך שימוש בכוחה הכלכלי כמנוף ליצירת בריתות ולחיזוק ההשפעה הדיפלומטית של המדינה. בדומה לטראמפ, הוא שאף להעמיד את התועלת הכלכלית במרכז יחסי החוץ, מתוך אמונה שתועלת כלכלית חזקה מביאה לעוצמה מדינית כוללת.

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: דיפלומטיה עסקית כאסטרטגיה.

איך הפכה המילה 'כיבוש' למילה גסה?

במאמר מה- 24 בינואר 2024, שואל יהודה שלם ב'מידה', איך הפכה המילה 'כיבוש' למילה גסה... זה ה- WOKE טמבל, שמחלק את העולם למדכאים בזויים ומדוכאים 'טובים'. ואיזה גנרל ווקיסטי רוצה להיות בזוי, ולשלוט על אוכלוסיה של 'מוחלשים'?

מה חושבים גנרלים ווקיסטים זה דבר אחד. למה נותנים להם צבא להנהיג זו בעיה אחרת, שהרי תפקידו של צבא להשמיד את צבא האויב ולכבוש שטח, ולמסור אותו לדרג המדיני שימנף את ההישג לטיוב המטרות הלאומיות.

באמריקה, דונלד טראמפ כבר שואל את השאלה הזו בקול רם. פה התחילו לפחות להרהר בה...

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: 'דוקטרינת ההרתעה', סוד הכשל הצה"לי.

דף הטוויטר של Imtiaz Mahmood: זוהי אנגליה...

"ברוכים הבאים לאנגליה, הארץ שבה לטרוריסטים יש זכויות יתר על קרבנותיהם; שבה גיבורים נרדפים, מועמדים לדין ונעזבים למות ברחובות; שבה לילדי חברי כנופיות האונס והפדופיליה יש זכויות יתר על יתר הילדים; שבה הטפה לשנאה מותרת, אך מטיפים נוצריים נעצרים"...

ב'מדינת התקינות הפוליטית', אנשים בריטים נכלאים רק בגלל שמתחו ביקורת על האיסלאם או פקפקו במדיניות ההגירה האיסלאמית ההמונית של ממשלתם. זאת, בעוד הממשלה הבריטית עסוקה יותר בשמירה על הדימוי הכוזב של האיסלאם כ"דת השלום", מאשר בהגנה על ביטחונם, תרבותם וחירויותיהם של בני עמה. בה בעת, יותר מדי פוליטיקאים בריטים מבקשים להמשיך ולהציף את בריטניה בבוחריהם העתידיים, תוך הסתרת האמת על אופיו האלים של האיסלאם, ועל מה שהוא מעולל לבריטניה.

• המאמר הרלוונטי: פנחס יחזקאלי: הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האיסלאם באתר ייצור ידע.

דף הטוויטר של שפי פז: "ונגיד שהייתי מבעירה אש באיילון"...

"תוהה מה היו התגובות אילו הייתי מבעירה את איילון במחלף קיבוץ גלויות בקריאה לגרש את כל המסתננים מדרום תל אביב עכשיו. מה הייתה עושה המשטרה? מה היו אומרים בתקשורת? מה היו צועקים בשמאל?

אותה מחאה רק עם אמירה אחרת."

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!