תקציר: אחד המשפטים המצוטטים של יצחק רבין כראש ממשלה, עם ניצחונו בבחירות, היה: "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות. מאז, הפך המשפט הזה לערך... לנכס צאן ברזל של תורת הניהול... עד שהגיע איתמר בן גביר, ופתאום, הכל התהפך!
[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סמכות, אחריות ואחריותיות, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
זהו מאמר חמישי מתוך חמישה העוסק בהצעת החוק של ח"כ בן גביר לתקן את פקודת המשטרה. למאמרים האחרים, לחצו כאן:
- פנחס יחזקאלי: אסף חפץ ואריה עמית מציעים למפכ"ל להתפטר. למה דווקא הם?
- פנחס יחזקאלי: נכון לתקן את פקודת המשטרה;
- פנחס יחזקאלי: משחק באש? באמת? תשובה לרוני אלשיך.
- אורי בר לב: תנו לו לעבוד!
* * *
אחד המשפטים המצוטטים של יצחק רבין כראש ממשלה, עם ניצחונו בבחירות, היה: "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות. ולכן אני אנווט את המשא ומתן הקואליציוני. כאשר יוכרזו תוצאות הבחירות הסופיות אני אקבע מי יהיו השרים. לא יהיה מקח וממכר. השרים ייקבעו לפי כישוריהם, לא לפי השתייכויות כאלה או אחרות."
מאז, הפך המשפט הזה לערך... לנכס צאן ברזל של תורת הניהול... אם המשטרה הייתה ארגון עסקי, היא הייתה מאובחנת כארגון שבו הדירקטוריון איבד שליטה על המנכ"ל, והדבר הראשון שכל יועץ ארגוני היה מציע, היה לחזור לשפיות, ולמזג את האחריות עם הסמכות.
עד שהגיע בן גביר ולקח אחריות...
אבל הפוליטיקה המסואבת שלנו איננה ארגון עסקי. היא טבעה בים של פוליטיקאים שקרנים, שמבטיחים הכל לפני הבחירות; אבל לא מבטיחים לקיים, ומשתמשים בהיעדר הסמכויות כתירוץ לאי עשייה; והפכה למנהל ציבורי שבו עובדי הציבור הבכירים השתלטו על עמדות הכוח על חשבון נבחריו.
עד שהגיע פתאום איתמר בן גביר ולקח אחריות. אנחנו רואים פוליטיקאי - שנבחר על בסיס ציפיות בלתי אפשריות כמעט, מבין שגורלו הפוליטי תלוי בהישגיו, ועושה הכל להבטיח שתהיה לו היכולת לקיים את הבטחותיו.
אבל בעולם פוליטי מטורף, עצה ניהולית נבונה, למצב לתיקון לקונה ניהולית, הופכת פתאום לסוף הדמוקרטיה. מנהלים מבוגרים הופכים לחבורת אוהדי כדורגל, שמצדיקם את הקבוצה שלהם בלי קשר למציאות. איך הגענו לפער הרלוונטיות הזה, שבו שום דבר איננו עקרוני, והכל בו פרסונלי??
האם יש מישהו במשטרה שאיננו יודע שמעמד השר יוצר בעיות קשות?
כמובן שכולם יודעים. קונפליקטים בין המפכ"ל והמשטרה לבין השר הממונה עליה, שבמהלכם שילמו, לעיתים, מפכ"לים מחיר אישי, פרצו בעוצמה רבה מימי המפכ"ל הראשון, יחזקאל סהר.תשאלו את המפכ"ל לשעבר, יעקב טרנר, שציין עם עזיבתו את תפקידו כי "כמעט כל מפכ"ל סיים את תפקידו בנסיבות של מתיחות או אי הסכמה או קשיים עם השר הממונה עליו... משום שהסיטואציה של מפכ"ל ושר משטרה מעליו מזמינה בעיות" (ללא מחבר, 1994, עמ' 48).
רוצים הוכחה שכולם יודעים? המפכ"ל לשעבר, משה קראדי, כמקרה בוחן
כיוון שהשווינו את ההיגיון הניהולי להיגיון הפוליטי, אבחר במקרה בוחן במפכ"ל ה- 15 של משטרת ישראל - שאני אוהב ומעריך במיוחד - את רב ניצב משה קראדי. למרות הצרימות שליוו את סוף תפקידו במשטרה, עשה קראדי חייל בעולם הניהולי, והוכיח את יכולתו כמנהל. הוא הצטרף עם שחרורו לקבוצת דלק וביצע מגוון תפקידים ובהם: יו"ר חברת "דלק" חברת הדלק הישראלית, יו"ר "דלק תחנות כוח", דירקטור בחברות "דלק נדל"ן" ו"הנדסת התפלה". כיום משמש קראדי כמנכ"ל של חברת "גדות פי גלילות ", כיו"ר של חברת "ארנה סטאר גרופ בע"מ", ומשנה ליו"ר חברת "דלק" חברת הדלק הישראלית. הוא שותף במיזם החברתי קהילתי "Hazilu" לאיתור נעדרים. ומשמש כיו"ר פורום רבי ניצבים (מפכ"לים) וניצבים בדימוס.
כיאה לאושיה ניהולית מהשורה הראשונה, התראיין משה קראדי דווקא ב'כלכליסט': "חוק בן גביר יהפוך את המפכ"ל לבובה" טען...
האם קראדי היה מאפשר כמשנה ליו"ר דלק עצמאות יתר של המנכ"ל?
בעולם הניהולי, שליטתו של דירקטוריון דלק במנכ"ל הדוקה, ואיש אינו סבור שם שזה הופך אותו ל'בובה'. כמשנה ליו"ר חברת "דלק", קראדי לעולם לא יאפשר מצב שבו הדירקטוריון יאבד שליטה על המנכ"ל. אבל ההיגיון הפוליטי מסתבר, הוא סיפור שונה לחלוטין.
ביום חמישי ה- 15 בדצמבר, השתתפתי בישיבת וועדת הפנים של הכנסת שדנה בהצעת החוק של בן גביר, שכמו שרים אחרים לפניו ביקש לתקן את פקודת המשטרה, וליצור מצב שבו "אין אחריות בלי מתן סמכות למי שלוקח את האחריות". אחד האישים, שהופיעו בפני הוועדה (בזום, כיאה לאיש עסוק כמוהו) היה משה קראדי. היו אמנם חילוקי דעות בין שר למפכ"ל הוא אמר (הדברים מתועדים באתר הכנסת), אבל מעולם זה לא הפריע לתפקוד התקין של המשטרה. האמנם?
ב- 2012 יצא ספרו של משה קראדי בהוצאת ידיעות ספרים: "המפכ"ל. בקדמת הבמה ומאחורי הקלעים"...
את הפרק בספר שהוקדש ליחסי שר-מפכ"ל כינה קראדי "הפיצוץ בדרך". הנה קטעים נבחרים:
"דומה שלמערכות היחסים בין המפכ"ל לשר הממונה עליו בישראל, יש מורכבות מיוחדת. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שבמשך 63 שנים שנות קיומה של המדינה, כמעט כל מערכות היחסים שבין המפכ"ל לשר היו משבריות? כל מערכות היחסים, שעלו על שרטון, נבעו בעיקר מחוסר האיזון ביחסי הכוחות. קונפליקטים בין מפכ"ל, לבין השר הממונה, שבמהלכם שילמו לעתים מפכ"לים מחיר אישי כבד, פרצו בעוצמה רבה, עוד בימיו של המפכל הראשון. מערכות יחסים אלו ידעו אינסוף משברים קטנים וגדולים, מתוקשרים יותר ומתוקשרים פחות, ובהם: החלטות המפכ"לים, יחזקאל סהר ופנחס קופל לנתק את הקשרים עם לשכות השרים בכור שטרית ואליהו ששון... גם מערכת היחסים בין מחליפי, דוד כהן לשר יצחק אהרונוביץ ידעו אינספור משברים, ש...הגיעו עד לנתק מוחלט על רקע מחלוקות מקצועיות.
הקונפליקט בין השר בורג והמפעל שפיר שהביא לפיטורי המפכל. פרישתו של המפכ"ל טרנר בעקבות עימות חריף עם השר שחל. המשברים בן השר, אביגדור קהלני, למפכ"ל אסף חפץ גם על רקע מהומות כביש בר אילן, וגם על רקע פרשת בר און חברון, שלטענת חפץ. שהביאה להחלטה שלא להאריך את כהונתו. המחלוקות בין יהודה וילק לשר בן עמי הגיעו לשיאן בנקודות שהתבררו בוועדת אור בסדרת העימותים... ועוד ועוד... אז כל אלה לא הפריעו לתפקוד התקין של המשטרה? באמת?
מה קרה לנו שאיבדנו את המצפן הניהולי שלנו? אפשר לומר שבן גביר מסוכן, אבל אז - אם באמת מתכוונים ויש לנו אחריות - מי שאחראי עליו צריך למנוע ממנו תיק מסוכן; ומי שבאופוזיציה, צריך לאפשר זאת, ולהציע אלטרנטיבה, כי זה מסוכן. אבל אי אפשר לזעוק זעקות שבר מחד גיסא, ולהזדכות על היושרה ועל האמת הניהולית שלנו מאידך גיסא, רק כי מדובר בפוליטיקה, ובפוליטיקה הכל מותר...
[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סמכות, אחריות ואחריותיות, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית';
- אוסף מאמרים על יחסי המפכ"ל והשר הממונה;
- אוסף המאמרים על סמכות, אחריות ואחריותיות;