תקציר: ישראל נותנת נכסים ימיים - שטחים שאמורים להפוך אותה למעצמה אנרגטית - אפילו לא תמורת הסכם נייר של שלום (יש כבר הסכם שלום מנייר עם לבנון. זוכרים?); וזאת, תמורת הסרת האיום של חיזבאללה לתקוף… מי שחושב שבכך קנינו שקט לזמן ארוך עם לבנון, חי בלה לה לנד. את מי שפחד ושילם פעם אחת באיומי הטילים, יסחטו עוד, ועוד ועוד!

[בתמונה: אסדת כריש. מתכוונים לשלם דמי חסות תמורת קצת שקט, גם ביחסינו עם לבנון... התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על הסכם הגז עם לבנון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על משבר אסדת הגז כריש. למאמר הקודם לחצו כאן:

• גרשון הכהן: על ישראל לחפש את המניע של חיזבאללה;
• פנחס יחזקאלי: בדרך למלחמת לבנון השלישית.

*  *  *

ההסכם עם לבנון הוא קלסיקה של תבונה מערבית: הוא מאפשר, לכאורה, ודאות מדינית לגופים כלכליים, על מנת שנוכל להפיק גז ממאגרים בתחומנו. הודאות הזו הושגה, לכאורה, בזכות הסדרת מחלוקת עם שטחים אפורים. אסדה תמורת אסדה.

זה היה יופי אם ההסכם היה נחתם עם שוויץ. אבל וודאות מדינית עם חיזבאללה?

על פי האסלאם, 'כופרים' (לא מוסלמים) כמונו יכולים לחיות על אדמת הקדש מוסלמית (ארץ ישראל נכבשה כזכור ע"י סאלח א-דין ומאז היא כזו...) באחד משני אופנים:

• ככובש - כמו הצלבנים: כל עוד הם חזקים, נאלצים לחיות איתם עד שניתן יהיה להשמידם. משך שנים רבות ראו אותנו המוסלמים ככאלה; אבל בעשור האחרון המנגינה מתחילה להשתנות;
• כבן חסות, המכונה 'דימי':  כאלה שהמוסלמים מתירים להם לחיות בקרבם וכתמורה הם חייבים לשלם להם דמי חסות [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'להיות דימי – בן חסות – בארצנו', לחצו כאן].

עשר שנים ברברנו את עצמנו למוות, בסיפורים שאנחנו מעצמה ענקית וחזקה; אבל בפועל, לאורך שלושים השנים האחרונות מתנהגת ישראל ביחסיה עם מדינות האזור כ'דימי': מתחננת לביטחון ומשלמת עבורו פרוטקשן, בעוד ועוד נכסים. היא עושה זאת אגב גם עם הפלסטינים תושבי ישראל. פרוטקשן הוא כזכור - תשלום דמי חסות. זה מה שמשלם 'דימי'. אפילו תשלומי הרווחה של הביטוח הלאומי (למשל, מימון ריבוי הנשים במגזר הבדואי ועידודי בכספי הביטוח הלאומי; או דמי האבטלה במקביל לעבודה בשוק השחור) נתפסים כדמי חסות.

[בכרזה: להיות בן חסות מושפל – 'דימי', בארצנו; וביחסנו עם מדינות האזור... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Good_Ideas לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

בהסכמי השלום שחתמנו עם שליטי ירדן ומצרים (לא עם עמיהם, ששונאים אותנו שנאת נפש) המרנו נכסים ממשיים בהסכמי נייר, שרוחם מתה כבר מזמן. הסכמי המים עם ירדן שבהם נתנו עוד ועוד מים לירדן בחינם ובתנאים משפילים - שמתנהלת מולנו בזירה הבינלאומית כמדינת אויב לכל דבר - הם לא פחות משערורייה, שהשפילה את כבודנו הלאומי (כבוד, כזכור, הוא מרכיב חשוב במשוואת הביטחון הלאומי במזרח התיכון!) והפכה אותנו ללעג בעיני בני האזור... [למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'הסכם המים עם ירדן – לא לומדים כלום ואין גם שכל להצטער!', לחצו כאן]

[בתמונה: במרחב הזה, כבוד הוא חלק מהמשוואה הביטחונית. כאן אנחנו צריכים להכיר את המקומות שאנחנו מושפלים בהם גם בלי שאנחנו יודעים שאנחנו מושפלים! המקור: התקשורת הערבית]

ועתה מגיע הדובדבן שבקצפת...

ישראל נותנת נכסים ימיים - שטחים שאמורים להפוך אותה למעצמה אנרגטית - אפילו לא תמורת הסכם נייר של שלום (יש כבר הסכם שלום מנייר עם לבנון. זוכרים?); וזאת, תמורת הסרת האיום של חיזבאללה לתקוף...

בהסכמים הימיים הצפויים נכנעה ישראל לדרישות הלבנוניות. בעיצומו של משבר אנרגיה עולמי שממחיש את חשיבותם הלאומית של מאגרי הגז. היא מוותרת על חלקה החוקי בשדה הגז עתיר המשאבים צידון-קנה ומחליפה אותו בשטחים אחרים, שבהם אין גז. אתם הבנתם את זה? האם יש מדינה ערבית שהייתה עושה זאת? האם יש מעצמה אזורית אחרת בעולם שהייתה עושה זאת? 

ואגב, מה יקרה אם בשטח שישראל תקבל יימצא פתאום גז למרות הבדיקות ששללו זאת? אז נסראללה יאיים שוב ונחשו מה יקבל בתמורה...

[בכרזה: עכשיו משלמים פרוטקשן ללבנון בים. איפה זה ייגמר? הכרזה: ייצור ידע]

עלוב, פאתטי ומעודד סחטנות גוברת משכננו בכלל ומלבנון בפרט. מי שחושב שבכך קנינו שקט לזמן ארוך עם לבנון, חי בלה לה לנד. את מי שפחד ושילם פעם אחת באיומי הטילים, יסחטו עוד, ועוד ועוד!

ומה קרה פחות מחצי שנה אחרי?

[בכרזה: ישראל הוכיחה שוב שהיא לא לומדת כלום, ואין לה גם שכל להצטער... המאמר: יואב זיתון, דניאל סלאמה (2023), עשרות רקטות נורו מלבנון: פצוע קל בגליל המערבי, פגיעה ישירה בשלומי, YNET, 6/4/23. הכרזה: ייצור ידע]

היטיב לתאר זאת שלמה פילבר בציוץ בטוויטר:

[לאוסף המאמרים על הסכם הגז עם לבנון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על הסכם הגז עם לבנון;
• אוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי');
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'להיות דימי – בן חסות – בארצנו';
• מאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'הסכם המים עם ירדן – לא לומדים כלום ואין גם שכל להצטער!'.

מקורות והעשרה

• גרשון הכהן (2021), הסכם המים עם ירדן – לא לומדים כלום ואין גם שכל להצטער!, ייצור ידע, 16/10/21. 
• פנחס יחזקאלי (2022) להיות דימי – בן חסות – בארצנו, ייצור ידע, 3/5/22.
• יואב זיתון, דניאל סלאמה (2023), עשרות רקטות נורו מלבנון: פצוע קל בגליל המערבי, פגיעה ישירה בשלומי, YNET, 6/4/23.