אבי הראל: אשם גזלות ותקנת השבים

[בתמונה: אשם גזלות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

בפרשת נשא מוזכר בצמצום רב, דין אשם גזלות. המדובר באדם שגזל או עשק או חברו, ולאחר מעשה הכחיש זאת בשבועה. דין זה מוזכר בהרחבה בספר ויקרא, ונשנה כאן בגין שתי תוספות חדשות. האחת – כאשר הנגזל מת ואין לו יורשים, יש להשיב את האשם לכוהן העורך את הטקס. והשני – לפני השבת הגזלה יש להתוודות על החטא.

[לקובץ המאמרים על 'פָּרָשַׁת נָשֹׂא', לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת נשא, על שלל נושאיה הגדולים, כדוגמת דיני מעילה, פרשת סוטה ונזיר, ברכת כהנים ועוד, מצוי דין נוסף, המוזכר בצמצום רב והנקרא אשם גזלות, וגזל הגר, כדלקמן: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם, לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁמָה, הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל, לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָה, לַכֹּהֵן:  מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו" [1].

פסוקים ספורים אלה, דנים בקורבן אשם הבא על גזלה שיש עמה שבועת שקר, ושמה בספרות חז"ל אשם גזלות, או קורבן שבועה:" זבחי שלמי צבור ואשמות. אלו הן אשמות: אשם גזלות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע, אשם תלוי. שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע. ונאכלין לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה בכל מאכל ליום ולילה עד חצות" [2]. על מה מדובר כאן? המדובר כאן על אדם שגזל או עשק את חברו ולאחר מכן הכחיש את מעשיו בשבועה.

[בתמונה: קרבן אשם... הקרבת קורבנות. תחריט מאת ג'ונתן כריסטוף ויגל, 1695. התמונה היא נחלת הכלל]

פירוט דרכי הגזל השונות מסוכם בספר ויקרא: "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה; וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל, אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ. אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ, וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר; עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה. וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק, אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ; אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא. אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו, לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ. וְאֶת-אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן" [3]. פרשתנו מוסיפה שתי דינים נוספים על הנאמר בספר ויקרא. האחד – כאשר הנגזל מת ואין לו גואל או יורשים, יש להשיב את האשם לכוהן העורך את טקס הכפרה. אדם מישראל שאין לו יורשים הוא בדרך כלל גר. השני – לפני הקרבת האשם יש להתוודות על החטא [4].

הדין השני משמעותי יותר היות שהחוקים בספר ויקרא מדברים על ווידוי של הכוהנים רק כאשר החטאים מכוונים כנגד ה', וניתן לכפר עליהם על ידי הקרבת קורבן: "וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו, עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי, וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֺנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם; וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר, וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה" [5], ולפי החידוש בפרשתנו שגם אדם שחוטא במזיד, כדוגמת הנשבע לשקר, יכול להפחית את חומרת מעשהו מזדון לשגגה, המתכפר בקורבן, אם הוא מתוודה ומביע חרטה על מעשיו, כלומר מקבל עליו את האשמה. מכן נמצאנו למדים כי  חוטא שלא התחרט על חטאו אין לו כפרה על ידי הקרבת קורבן, מה גם שבמקרא יש לא מעט דוגמאות לכך שהחוטא המזיד כלפי ה', כמו הנשבע בשמו לשקר, יהיה נידון בידי שמיים, לדוגמא:" הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת, וּבָאָה אֶלבֵּית הַגַּנָּב, וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר; וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו" ; " וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט, וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים, וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר; וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר, וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" [6]. על רקע דברים אלה בולט כאמור החידוש בפרשתנו האומר שה' ינהג לפנים משורת הדין באדם החוטא שהתחרט על מעשיו ולקח על עצמו את האשמה, בהורדת דרג החטא מזדון לשגגה מחד גיסא, ובאפשרות של כפרה על ידי הקרבת קורבן מאידך גיסא.

[בתמונה: האפשרות של כפרה על ידי הקרבת קורבן... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Distant Shores Media/Sweet Publishing. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: האפשרות של כפרה על ידי הקרבת קורבן... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Distant Shores Media/Sweet Publishing. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מה עונשו של הגנב שנמצאה בידו הגניבה? עונשו הוא כפליים מערך הגניבה:" אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם" או תשלום גבוה יותר:" כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה" [7]. לפנינו הפחתה בעונשו של הגנב, העומד על ערך הגניבה בדרך כלל בתוספת עשרים אחוזים משוויה. הכוונה בכך לעודד את הגנבים להשיב את דבר הגניבה לבעליו. מנהג דומה היה נפוץ גם במזרח הקדום, בו הפחיתו את הקנס על הגנב כדי לדרבן אותו להשיב את הגניבה, וחז"ל נתנו הקלות נוספות לגנב כדי שיוכל לחזור בו, מפני תקנת השבים [8]:" הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָה...וְעַל הַמָּרִישׁ(=קורה) הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ בְּבִירָה ,שֶׁיִּטֹּל אֶת דָּמָיו מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים..."[9], וכך מפרש הרמב"ם את הנאמר על אתר:" ועל זה הדין תעשה היקש בכל דבר גזול כשעשה בו הגזלן מעשה שאי אפשר להסירו אלא בהפסד מרובה, הרי הוא נותן דמי זה הדבר שגזל בלבד, ואמנם נעשה זה מפני תקנת השבים, כדי שלא תקשה דרך התשובה על בעל העבירה".

אם אין לנגזל גואל, קרי יורש, עוברת החזקה על הגזלה לידי ההקדש, והגנב מביא את תשלום הגזלה והקנס למשכן/מקדש, בנוסף על הקורבן שיכפר את חטאו כלפי ה'. חוק זה נועד ככול הנראה למנוע העברת ירושה ללא בעלים לרשות המלך, כדי לרסן את משטר המלוכה, ללא הועיל. שאול [10] לדוגמא החרים את אדמות הגבעונים: "וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי יְהוָה; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים" [11]; או אחאב [12], שירש את כרם נבות: "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת; וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב, קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ" [13].

[בתמונה: נבואת אליהו לאחאב ואיזבל, ציור מאת פרנק דיקסי. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: נבואת אליהו לאחאב ואיזבל, ציור מאת פרנק דיקסי. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

בפרשת נשא מוזכר בצמצום רב, דין אשם גזלות. המדובר באדם שגזל או עשק או חברו, ולאחר מעשה הכחיש זאת בשבועה. דין זה מוזכר בהרחבה בספר ויקרא, ונשנה כאן בגין שתי תוספות חדשות. האחת – כאשר הנגזל מת ואין לו יורשים, יש להשיב את האשם לכוהן העורך את הטקס. והשני – לפני השבת הגזלה יש להתוודות על החטא.

החידוש השני הוא החשוב מבין השניים, היות ואם החוטא מתוודה ולוקח אחריות על מעשיו ומביע חרטה, הרי היא מוריד את דרגת מעשהו מזדון לשגגה. מכן אתה גם למד, שאם החוטא לא מתחרט על חטאו ולא מקבל אחריות על מעשיו, אין לו כפרה בקורבן. בכדי להקל על הגנב לדרך של תשובה קבעו חז"ל את תקנת השבים, לפיה יש להקל על הגנב המעוניין לחזור בו ממעשיו, כגון שיוכל להשיב לנגזל כסף במקום החפץ שגזל ממנו. הכלל ההלכתי היווה בסיס לחקיקת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981.

[לקובץ המאמרים על 'פָּרָשַׁת נָשֹׂא', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] במדבר, פרק ה', פסוקים: ה' – ח'.

[2] זבחים, פרק ה', משנה ה'. לגבי השם קורבן שבועה ראה – בבלי, כתובות, דף מ"ב, עמוד א'.

[3] ויקרא, פרק ה', פסוקים: כ"א – כ"ד.

[4] עולם התנ"ך, במדבר, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 38 – 37.

[5] ויקרא, פרק ט"ז, פסוק כ"א.

[6] זכריה, פרק ה', פסוק ד' ; מלאכי, פרק ג', פסוק ה' בהתאמה.

[7] שמות, פרק כ"ב, פסוק ג' ; שם, פרק כ"א, פסוק ל"ז בהתאמה.

[8] תקנת השבים היא הלכה לפיה יש להקל על גזלן המעוניין לחזור בו תשובה, כגון שיוכל להשיב לנגזל כסף במקום החפץ שגזל ממנו. הכלל ההלכתי היווה בסיס לחקיקת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981.

[9] גיטין, פרק ה', משנה ה', ראה מקבילה במסכת עדויות, פרק ז', משנה ט'.

[10] שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, המלך הראשון על ממלכת ישראל המאוחדת. תקופת מלכותו מתוארכת למחצית השנייה של המאה ה-11 לפני הספירה.

[11] שמואל ב', פרק כ"א, פסוק א'. בבואנו לעמוד על חטאו של שאול כלפי הגבעונים, מעניינת במיוחד העובדה שבכל המקורות המספרים על קורות שאול לא נמצא במפורש אזכור כלשהו של קשר בין שאול לגבעונים. ואמנם המקור היחיד המורה על הקשר ביניהם הוא המקור שהבאנו, בו מסופר על הרעב שפקד את הארץ שלוש שנים בתקופת דוד. כשביקש דוד את פני ה' נאמר לו שזה בגלל מה שעשה שאול לגבעונים, אלא שמן האמור בפרקנו קשה לעמוד בבירור על מה שקרה בין שאול לגבעונים, וזה בשל סתירות לכאורה הקיימות בין הפסוקים, ואין כאן המקום להאריך.

[12] אַחְאָב, מלך בממלכת ישראל, בנו של עמרי מלך ישראל. לפי הכרונולוגיה המסורתית היה שותף למלוכה בשנים 873 עד 871 לפני הספירה ומלך בשנים 871 עד 852 לפני הספירה. דגל במדיניות של שלום, פיוס ושיתוף פעולה עם הממלכות השכנות.

[13] מלכים א', פרק כ"א, פסוקים: ט"ו – ט"ז.

One thought on “אבי הראל: אשם גזלות ותקנת השבים

  1. Pingback: פרשת נשא באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.