תקציר: החיבור שבין ספר בראשית לביטחון הלאומי איננו מבוסס על האמונה לבדה, ועל שאלת קיומו של האל. דווקא האתאיסט יכול להתחבר אליו, כספר פילוסופי, המצביע על מגבלות היסוד של היקום, הנתון להתהוויות שיוצאות משליטה (התוצאות הבלתי צפויות). גם משליטת הבורא...
[לאוסף המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
אחת התגובות המעניינות למאמריי, בעת האחרונה, הייתה של קורא, שהתקשה להבין את החיבור שאני עושה בין התנ"ך לביטחון הלאומי. "אני אתאיסט" - כתב - ו"אינני מקבל את העניין של אברהם אבינו וזכות אבות"...
רק שהחיבור שבין ספר בראשית לביטחון הלאומי איננו מבוסס על האמונה לבדה, ועל שאלת קיומו וצידוקו של האל. דווקא האתאיסט יכול להתחבר אליו, כספר פילוסופי המביא את סודות הטבע.
בניגוד לנצרות, התנ"ך אינו עוסק בשאלת צידוקו של האל ובמקור סמכותו. הוא איננו מציג אותו ככל יכול; להיפך: הוא מציג אותו במלוא מגבלותיו. ככזה, שסיפור הבריאה יוצא משליטתו. הוא מצביע, במתכוון, על מגבלות היסוד של היקום, הנתון להתהוויות שיוצאות משליטה (תוצאות בלתי צפויות). גם משליטת הבורא; בבחינת, ראו את מעשי האל והדילמות שלו; ותחשבו על עצמכם...
ספר בראשית מבוסס על העיקרון הפילוסופי - שחייב להיות בבסיס תפיסת הביטחון של כל מדינה - לפיו, מצב היסוד של הקיום האנושי - טבע המציאות - הוא המאבק. האיזון האקולוגי בטבע מיוסד על שיווי משקל במערכת מורכבת של כוחות אקטיביים, שמצויים במאבק מתמיד. לכן, הקיום האנושי זקוק לאנרגיות רדיקליות על מנת לשמר את קיומו.
זה הרקע לכל סיפורי התנ"ך. כל מלחמות ישראל מימי יהושוע שופטים ומלכים עד החורבן. כולם גילום של הרעיון החשוב כל כך לביטחון הלאומי של כל מדינה, שהעולם הזה איננו בנוי למצב של "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" ושל "שלום עולמי"; אלא עולם של מאבק מתמיד; ובעולם כזה, אין ארוחות חינם, ומי שנחלש, מי ששבע, מבקש לנוח בשקט, ולא לאכול עוד, הופך לחלק מהארוחה...
זה גם הרקע לסוד קיומנו כאן, במזרח התיכון: המומנטום הזה, של מאבק מתמיד, בנה את מדינת ישראל יש מאין; והמומנטום הזה דעך, נחלש והתעייף, בעיקר בשל הרתיעה של אנשים מהצורך התמידי הזה להיאבק.
[להורדת גרסה חינמית של הספר 'העולם איננו ליניארי', לחצו כאן: the_world_isnt_linear]
כשנחלשים, מופר האיזון האקולוגי בטבע, וכוחות יריבים מגלים היום את יתרונותיו של המומנטום הרדיקלי, על חשבוננו! הם חשים היטב את החלשות כוח המאבק הישראלי, וזה מפיח בהם תקוות נוספות.
ישראל תלויה היום במחוללי אנרגיה רדיקלית, שיחזירו אותה למומנטום של צבירת כוח מחודש. כל מי שעיניו בראשו מבין היום, שדעיכת האנרגיה הזו מנוונת את החברה הישראלית; ומפוררת אותה. היא 'שורפת' את שארית האנרגיה שלה על מלחמות פנימיות; ומסיטה תשומת הלב ממאבק הכוחות האמיתי, המתחולל בסביבתנו.
[לאוסף המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים על פרשת נח;
- אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון;
- הרחבת המושג: 'ביטחון לאומי';
- הרחבה בנושא התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים);
- אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון;
- הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת';
- הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם';
- אוסף המאמרים על שלום עולמי וסתם שלום.
העשרה ומקורות
- פנחס יחזקאלי (2014), ביטחון לאומי – יכולת האומה להגן על ערכיה, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), התוצאות הבלתי צפויות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
- פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
- פנחס יחזקאלי (2021), שלום עולמי וסתם שלום באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/3/21.
- פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת נח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/10/18.
הבעיה מוכרת והוגדרה בצורה טובה:
אם לא נהיה במודעות שאנחנו חברה במאבק, ואם לא תהיה התגייסות רחבה ורצינית – אין לנו עתיד פה.
דברי משה דיין בשנת 1956 על קברו של רועי רוטנברג שנרצח, נכונים גם היום:
מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו… אל נירתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי המוני ערבים {ומוסלמים}, היושבים סביבנו {ובתוכנו} ומצפים לָרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו.
השאלה:
איך אנחנו מחיים את הבנת המציאות, תחושת המאבק, ובעקבותיה את ההתגייסות? (בקרב קהלים גדולים וגדלים, ברמת מגוייסות גבוהה בפועל)
איך מייצרים את אותה "אנרגיה רדיקלית" מחוללת מומנטום שעליה מדבר בצדק גרשון הכהן?
האם רק בזמן שחס וחלילה יהיה פה מאד רע (ואולי מאוחר מאד, מאוחר מדי), משהו יזוז ותהיה איזו התלכדות ואנרגיה? או שאפשר ליצור את האנרגיה יש מאין?