תקציר: גם אם יש אנכרוניזם בסיפורי האבות, שמראים כי הועלו על הכתב לאחר התרחשותם, אין הדבר סותר כי סיפורים אלה הינם קדומים ביותר.

[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

עודכן ב- 23 באוקטובר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת לך לך, פותחת מישור חדש בסיפור המקראי. הסיפורים עד כה בספר בראשית, בפרקים א' – י"א, עסקו באירועים מכוננים כמו בריאת העולם והאדם, הגירוש מגן עדן, המבול ועוד. כמו כן פרקים אלה עסקו באבות הראשוניים של המין האנושי, כדוגמת אדם הראשון ונח.

אולם החל מתחילתה של פרשתנו בפרק י"ב, מופיעים סיפורים שעניינם אבות האומה הישראלית, ובמאורעות שאירעו להם בנדודיהם, או הקשורים לארץ המובטחת להם ארץ כנען. בהשוואה בין שתי חטיבות סיפורים אלה, הרי שהסיפורים אודות אבות האומה, מציאותיים יותר, ובמקרים רבים ניתן לאמת אותם תוך השוואה לתעודות של עמי המזרח הקדום. בדברים הבאים נדון במספר היבטים  כיצד ניתן לבדוק את מהימנותם של סיפורי האבות [1].

א – אוצר השמות (=אונומסטיקון) - המאפיינים המרכזיים בשמות של תקופת האבות הם שניים. האחד – מרביתם אינם מופיעים בתקופות מאוחרות יותר, והשני – אין הם מכילים את הרכיב התיאופורי[2] יה/יהו. שמות תאופוריים נפוצים במקרא בתקופות מאוחרות יותר, והוא מופיע לראשונה בשם יהושע. בנוסף, שמות נפוצים בתקופת האבות המקראית, אנו מוצאים גם בתעודות חיצוניות בנות התקופה, בעיקר בתעודות מהעיר מארי[3]  - אבירם, ישמעאל, יעקב אל ועוד.

ב – הרקע ההיסטורי של תקופת האבות - האופי הנוודי של האבות, עולה מתעודות מהמחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה. בתעודות אלה מתוארים שבטים נודדים המתגוררים סמוך לערים מיושבות, בדומה לאבות האומה, שעליהם מעידים הפסוקים במקרא כי לא ישבו בארץ כנען ישיבה של קבע, אלא כגרים בפרברי הערים הכנעניות:" וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ" ," וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה"[4].

תיאור נוודים אלה בתעודות החיצוניות ובמקרא, מתאים לגל הנוודים האמוריים שהיה באותה תקופה קדומה, ואשר שטפו את איזור הסהר הפורה בשלהי האלף השלישי לפני הספירה. גל נוודים זה, יצא מאזור הערבה הסורית אל שטחי מסופוטמיה, ובסופו של דבר אף השתלטו עליה. נודדים אלה הם האבות של השבטים השמיים המערביים, שנדדו בכל איזור הסהר הפורה, מאור שבבבל הדרומית ועד לדרומה של ארץ ישראל. נדידת האבות מאור כשדים עד מצרים משקפת את תנועת הנדידה בסוף האלף השלישי לפני הספירה ובתחילת האלף השני לפני הספירה.

המסורת הכרונולוגית מתאימה אף היא לתקופת האבות. מסורת זו, על ארבע מאות שנותיה בין אברהם אבי האומה, ליציאת מצרים, תואמת את הרקע ההיסטורי של תקופת האבות, שמתוארכת למאה ה – 18 לפני הספירה. ערי ארץ כנען, שכם וחברון, מתוארת בסיפורי האבות כערים עם משטר אוליגרכי ללא מלך, עובדה המעידה על תקופה קדומה יותר מתקופת כיבוש הארץ על ידי שבטי בני ישראל, שאז כבר שלטו בהן מלכים.

העמים שיושבים בעבר הירדן בעת מסעו הצבאי של כדרלעומר: רפאים, זוזים, אימים וחורים, הם העמים שישבו שם קודם בואם של המואבים והאדומים, כפי שאנו מוצאים בפסוקים הבאים:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם, מִלְחָמָה:  כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ, יְרֻשָּׁה--כִּי לִבְנֵי-לוֹט, נָתַתִּי אֶת-עָר יְרֻשָּׁה, הָאֵמִים לְפָנִים, יָשְׁבוּ בָהּ--עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם, כָּעֲנָקִים, רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף-הֵם, כָּעֲנָקִים; וְהַמֹּאָבִים, יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים, וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים, וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם:  כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר-נָתַן יְהוָה, לָהֶם, עַתָּה, קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם--אֶת-נַחַל זָרֶד; וַנַּעֲבֹר, אֶת-נַחַל זָרֶד, וְהַיָּמִים אֲשֶׁר-הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, עַד אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ אֶת-נַחַל זֶרֶד, שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה, שָׁנָה--עַד-תֹּם כָּל-הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה, לָהֶם, וְגַם יַד-יְהוָה הָיְתָה בָּם, לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה, עַד, תֻּמָּם, וַיְהִי כַאֲשֶׁר-תַּמּוּ כָּל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, לָמוּת--מִקֶּרֶב הָעָם.  וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-גְּבוּל מוֹאָב, אֶת-עָר וְקָרַבְתָּ, מוּל בְּנֵי עַמּוֹן--אַל-תְּצֻרֵם, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם:  כִּי לֹא-אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹן לְךָ, יְרֻשָּׁה--כִּי לִבְנֵי-לוֹט, נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה אֶרֶץ-רְפָאִים תֵּחָשֵׁב, אַף-הִוא:  רְפָאִים יָשְׁבוּ-בָהּ, לְפָנִים, וְהָעַמֹּנִים, יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם, כָּעֲנָקִים; וַיַּשְׁמִידֵם יְהוָה מִפְּנֵיהֶם, וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת-הַחֹרִי, מִפְּנֵיהֶם, וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה"[5].

הרקע האתני – כאמור, שמם של בניו של שם הידועים לנו, זהים לשמות של מקומות יישוב בארם נהריים, והקשר של האבות לפדן ארם מודגש לא פעם כדלקמן:" וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק"[6], כאשר ארצי ומולדתי היא ארם נהרים, וכן: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי"[7]. לפי המסופר, אברהם ומשפחתו באו מהעיר חרן, יצחק נושא אישה ממקום זה, וגם יעקב לוקח נשים מעיר נחור. השבטים הנודדים באיזור חרן, חיו בעת העתיקה על גבול המדבר, ובדומה לסיפורי האבות, עסקו בעיקר בגידול צאן. על פי הידוע מסיפורי המקרא, ומתעודות מהעיר מארי, יש זהות בין היחידות השבטיות  - גוי, לאום ואומה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר"[8], זהות שקיימת גם בצורות ההתיישבות של האבות – חצר וטירה:" אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם, בְּחַצְרֵיהֶם, וּבְטִירֹתָם--שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם, לְאֻמֹּתָם"[9].

הרקע הדתי – אמונת האבות הייתה מיוחדת בשני דברים מרכזיים. האחד – אלוהות משפחתית, כלומר אל המתלווה למשפחה:" לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק, הָיָה לִי--כִּי עַתָּה, רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי; אֶת-עָנְיִי וְאֶת-יְגִיעַ כַּפַּי, רָאָה אֱלֹהִים--וַיּוֹכַח אָמֶשׁ"[10], השני – אל או אלוהות הקשורים לאתר מקודש:" וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן"[11], אל עליון של העיר שלם; " וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי:  כִּי אָמְרָה, הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי--אַחֲרֵי רֹאִי"[12] , האל במקום היישוב אל רועי בארץ הנגב; " אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה..."[13], האל בעיר בית אל ועוד.

אם נבחן את כינוי האלוהות הראשון נמצא כי האל המשפחתי נלווה אל בני חסותו בכל מקום שהם נמצאים בו, מגן אליהם ואיננו צמוד למקום מיוחד. לעומת זאת האלוהות מהטיפוס השני, הקשורה למקומות גיאוגרפיים שונים, נמצאת בדרך כלל רק שם ולא בשום מקום חלופי.

אחרית דבר

סיפורי האבות בפרשת לך לך, פותחות פרק חדש בהיסטוריה שעיקר עניינו מכאן ולהבא הם אבות האומה הישראלית, ומאורעות הקשורים לארץ כנען המובטחת לבניהם. סיפורים מפורטים אלה, מקבלים תימוכין בהשוואה לידוע לנו מההיסטוריה של המזרח הקדום.

כאשר אנו בוחנים היבטים היסטוריים שונים, כאוצר השמות, הרקע האתני, והרקע הדתי של סיפורים אלה, ניתן להניח בסבירות גבוהה שסיפורים אלה מייצגים מציאות נכונה שמתוארכת למאה ה-18 לפני הספירה. יתכן שהכתיבה של סיפורים אלה הייתה מאוחרת יותר, לדוגמה – אברהם ואנשיו רדפו את צבא המלכים עד העיר דן, אך השם דן הינו מאוחר, והשם המקורי של המקום היה ליש. השם דן ניתן על ידי בני שבט דן בזמן השופטים(ראה – שופטים, פרק י"ח, פסוק כ"ט).

גם אם יש אנכרוניזם בסיפורי האבות, שמראים כי הועלו על הכתב לאחר התרחשותם, אין הדבר סותר כי סיפורים אלה הינם קדומים ביותר.

[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נספח – מסע אברהם לארץ כנען

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת לך לך;
• אוסף המאמרים אודות אברהם מייסד האומה.

מקורות והעשרה

[1] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 89 – 91.

[2] שם תֵּאוֹפוֹרִי הוא כינוי של אדם, מקום או מושג, המכיל בתוכו שם של אלוהות. עדויות להם, בכתובים או בממצאים ארכאולוגיים, משמשות כלי חשוב להבנת ההיסטוריה הדתית של תרבויות אלו.

[3] מארי , עיר עתיקה בסוריה, ששכנה במיקום שכיום הוא תל חרירי, על גדתו המערבית של נהר הפרת. העיר הייתה מיושבת כבר באלף החמישי לפני הספירה, ושיא פריחתה היה בין 2900 -1759 לפני הספירה, אז נחרבה על ידי חמורבי. בשיאה הייתה מרכז מדיני, כלכלי, ותרבותי חשוב בעולם העתיק.

[4] בראשית, פרק י"ב, פסוקים: ו', ח' בהתאמה.

[5] דברים, פרק ב', פסוקים: ט' – כ"ב.

[6] בראשית, פרק כ"ד, פסוקים: ב' – ד'.

[7] דברים, פרק כ"ו, פסוק ה'.

[8] בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ג.

[9] שם, פסוק ט"ז.

[10] שם, פרק ל"א, פסוק מ"ב.

[11] שם, פרק י"ד, פסוק י"ח.

[12] שם, פרק ט"ז, פסוק י"ג.

[13] שם, פרק ל"א, פסוק י"ג.