[בתמונה: 'העינוי המתוק' - יחסי המתעלל והלכוד בשירה העברית... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Zouhair Ghazzal לאתר flickr]

[לאוסף שירי הנצח, שהזמן לא יכול להם, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]

לאהובי, מי ייתן ולא תחוו 'עינוי מתוק' לעולם, מאף אחד משני צידי המתרס...

עודכן בתאריך 4 באוגוסט 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

הערה: הפרשנות שבמאמר זה היא אישית ומחייבת את הכותב ואותו בלבד; ואיש איש, על פי מראה עיניו ישפוט...

*  *  *

אחד המוטיבים - שעליו נכתבו שירי אהבה רבים כל כך הוא מלכודת האוהב לשווא; הלכוד באהבה מוטית, חד כיוונית וסיזיפית. הוא איננו יכול להיחלץ ממנה, משום שהוא עצמו, מעשה שטן, מפיק הנאה מהסבל; או מרגעי הנחת הקטנים שמזמנת אהבה אבודה ללכודים בה. את המוטיב הזה נכנה, לצורך ענייננו בשם - המבטא את שלימות הניגודים שהסיטואציה מזמנת - 'העינוי המתוק'.

תסמונת 'העינוי המתוק' מהווה, כאמור, שלימות ניגודית או שלימות הניגודים בהתגלמותה. הניגודים מגדירים זה את זה, וגם חודרים ומשפיעים זה על זה. בכך הם מרכיבים מהות חדשה, גבוהה יותר, המכילה בתוכה את הניגודים. הם מוכלים הדדית זה בזה, וכך נוצר השלם...

[להרחבת המושג: 'שלימות ניגודית', לחצו כאן]

[בתמונה: הניגודים מגדירים זה את זה, וגם חודרים ומשפיעים זה על זה. בכך הם מרכיבים מהות חדשה, גבוהה יותר, המכילה בתוכה את הניגודים. הם מוכלים הדדית זה בזה, וכך נוצר השלם...בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

חלק מהמשוררים הגברים של תקופת התחיה של השירה העברת המתחדשת - כמו: נתן אלתרמן ואלכסנדר פן - זימנו לנשים בחייהן אינסוף מצבים של 'עינוי מתוק' שכזה; והמוטיב הזה תופס מקום של כבוד ביצירותיהם. כך למשל מתאר אלכסנדר פן את התסמונת הזו במילותיה של אוהבת, הלכודה כזו, בשיר 'וידוי': "כֵּן, הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת; אֲבָל זְכוֹר אֵיךְ נִפְגַּשְׁנוּ בְּלֵיל מִלֵּילוֹת; אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית - אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת... יהיה כך, כך יהיה אות באות"

שירו של נתן אלתרמן (ראו תמונה משמאל), פגישה לאין קץ, מוקדש כולו לתסמונת הזו של 'עינוי מתוק' או 'רע לתפארת'; ולא מדובר בסתם שיר אלא באחד משיריו החשובים ביותר, והיפים ביותר; עדות, מן הסתם, למקומה של התסמונת הזו במערכות יחסיו המסובכות כל כך עם הנשים שבחייו.

[תמונתו של נתן אלתרמן, משמאל, היא נחלת הכלל]

ניכר לטעמי באלתרמן שהוא מודע לבעייתיות של הצבת תסמונת 'העינוי המתוק' ממש בפסגת יצירתו.

אלתרמן יודע - כשהוא רוצה... - להיות ברור וחד בשירתו; אבל גם משכיל, כשצריך, לערפל את המילים והמשמעויות באופן שיקשה על הקורא להבין למה חתר בדיוק, ויאלץ אותו למצוא לעצמו הקשר אישי משלו.

גם פה, מטשטש אלתרמן, מעשה אמן, את הקשר בין תסמונת 'העינוי המתוק' אליו בתחכום אלתרמני טיפוסי:

• האחת, השיר מופיע בקובץ שיריו החשוב ביותר, לטעמי (וכנראה, גם לטעמו),"כוכבים בחוץ" שפורסם בשנת 1938. שם הקובץ ("כוכבים בחוץ") לקוח מתוך מילות השיר הזה; אבל, השיר איננו פותח את הקובץ; אלא מוצב במקום השני.
• השנייה היא המסובכות המילולית והתחבירית של השיר. לכן, קשה להבין על מה נכתב השיר: לאהובה לא מושגת? למדינה? לשירה? אין זה משנה במה תבחרו. מוטיב 'העינוי המתוק' יהיה שם...
• השלישית, בהיפוך תפקידים: בכך, שהמתנכר, בעלילה שרקם, הוא דווקא אשה; והקרבן, הלכוד בתסמונת, הוא הגבר.

ועכשיו למילים...

כיוון שהשיר קשה, בעיני רבים, להבנה, אצרף בצד המילים פרשנות אישית שלי (כללית, ללא דקויות), המחייבת אותי בלבד. המילים מופיעות למטה, מתחת לסרטון היו טיוב. אלה שאמונים על אלתרמן ייטיבו להסתדר בלעדיה. אלה שיבקשו להיעזר בה, כדאי שיזכרו, שהכל בעיני המתבונן...

למי שקל לו יותר לשמוע ולעקוב אחר הפרשנות, הנה יוסי בנאי מדקלם את המילים. המילים והפרשנות, כאמור, בטבלה שמתחת:

פגישה לאין קץ

מילים: נתן אלתרמן; לחן: נעמי שמר

כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים! * לספרים רק את החטא והשופטת. פתאומית לעד, עיני בך הלומות, עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל, תאלמי אותי לאלומות. * * אל תתחנני אל הנסוגים מגשת. לבדי אהיה בארצותייך הלך. תפילתי דבר איננה מבקשת, תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך! * עד קצווי העצב, עד עינות הליל ברחובות ברזל ריקים וארוכים, אלוהי ציווני שאת לעוללייך, מעוניי הרב שקדים וצימוקים. * * טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת, אל תרחמיהו בעויפו לרוץ, אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ. * * שם לוהט ירח כנשיקת טבחת, שם רקיע לח את שיעולו מרעים, שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת ואני אקוד לה וארים. * ואני יודע כי לקול התוף, בערי מסחר חרשות וכואבות, יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף את חיוכנו זה מבין המרכבות.

ככל שתסעירי את נפשי וגופי, כך אתמכר לך יותר... ולא תעזורנה לי התנגדויותי כולן. 'גן' במקורות הוא אבר המין הנשי - שמזמין את האוהב לערוג אליו, ומדרדר אותו לכאוס (ושוב, כדאי לזכור שהאירוטיקה הזו יכולה להוות גם משל לסוג שונה של ערגה). * ספרים נשארים כעדות למתרחש היום. עדות לשלימות הניגודים שבין ה'חטא', לאופן שבו יישפט בעתיד. לעד תפתיעי אותי; וברגעי הקשים - המתוארים על ידי המולת הרחוב - תצליחי לשתול משהו, שיצליח לדרבן אותי להמשיך אל הסיכוי הנכסף כל כך ל'שקיעות של פטל' - לשקיעה מתוקה - לסוף טוב לאהבה הכואבת והסיזיפית הזו, הממשיכה לעשות בו כרצונה... (שוב שלימות הניגודים: בין המולת הרחוב; לתקוות המשורר). * אל לך לנהור אחרי אלה שאינם חפצים בך רק אני היחיד שתמיד אהיה איתך. ללא אינטרסים, ללא שאיפות (?) למעט נתינה כנועה, שלמה ומוחלטת. * עד סוף העצב; עד למקורות האפלה במציאות חסרת רחמים אני מוכוון מלמעלה לעשות הכל - לא רק למענך אלא גם למען היקרים לך ולמרות עניי, לתת להם את המיטב (מוטיב ההתמסרות המוחלטת, ללא תמורה). * טוב שידך מחזיקה את ליבות אוהביך (ומעודדת אותם להמשיך ברגעים של שבירה, כדי שלא יתייאשו וימשיכו לרדוף)... אל תרחמי עלינו, כי משאבינו כלים. אל תניחי לנו לאבד רצון ומוטיבציה. ולהוותר ללא תקווה, כמו בחדר חסר חלונות (כוכבים בחוץ הוא של קובץ השירים, כזכור...). * ושוב שלימות הניגודים: מצד אחד, התשוקה מלהיטה אפילו את הירח, שהופך אדום וחם כנשיקתה של טבחית מעל סיריה שעל האש; ומנגד, הדיכאון המתואר כאן כרקיע לח, ללא ירח וכוכבים, המשתעל בקול. ולמרות זאת - ואולי דווקא בגלל... - אני נכון לזנק לכל רמז שאקבל, לכל מטפחת שתפילי... * ואני יודע שלמרות ההמולה והכאב, אמשיך להשליך את חיי למענך; ולקפוץ מתחת לגלגלי המרכבות, כדי להרים, ולו זיכרון משותף - חיוך משותף...

ושוב, אין זה משנה למה מתכוון המשורר: לאהוב, למדינה, לשירה - כך או כך, התסמונת שם!

[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן]

החיבור של נתן אלתרמן לנעמי שמר שהלחינה

היה זה רק טבעי שאת אתגר ההלחנה לשיר כל כך חשוב, תיטול על עצמה נעמי שמר; החיבור של שני ענקים כאלה - באחת מפסגות היצירה בת זמננו - היא כמעט מתבקש; והתוצאה מדהימה, וזכתה ליותר מעשרה ביצועים מוכרים. 

אצרף פה שניים קלאסיים של טובי המבצעים של השירה העברית, האחד גברי - אריק איינשטיין - והאחר נשי - חוה אלברשטיין. תהנו!

אריק איינשטיין

חוה אלברשטיין

[לאוסף שירי הנצח, שהזמן לא יכול להם, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), שלימות ניגודית, ייצור ידע, 12/4/14.