יאיר רגב: חיפוש בטלפונים – הסוגיה שאיננה נגמרת…

[מקור התמונה: Photo by Gabriel Freytez from Pexels]

[לאוסף המאמרים על טכנולוגיה בארגונים, לחצו כאן] [למאמר המשך של עו"ד יאיר רגב: 'סאגת החיפוש בטלפונים החכמים נמשכת...', לחצו כאן]

עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

*  *  *

חיפוש בטלפונים - במה מדובר?

בקשת החיפוש בטלפונים נידונה כבר שש פעמים בבתי המשפט, ובמרכזה אירוע שהתרחש ב-29 באוגוסט 2019: אז הגיע רכב עם רמקולים לביתו של שלמה פילבר (ראו תמונה משמאל) - עד המדינה בתיק 4000 נגד בנימין נתניהו - והקריא קריאות נגדו. על פי המשטרה, פילבר דיווח על האירוע והגיש תלונה, והמשטרה הגיעה למפעילי הרכב.

[תמונתו של שלמה פילבר משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי הדס פרוש / פלאש 90. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

היועצים חשודים במעורבות בהטרדת פילבר. במהלך חקירותיהם, ביקשו מהם חוקרי להב 433 לבצע חיפוש במכשירים הניידים שלהם, ומשקיבלו את הסכמתם, נעשה חיפוש בטלפונים ובוצעו צילומי מסך.

כשהשוטרים ביקשו להעמיק את החיפוש, הם לא הבהירו לנחקרים שזכותם לסרב. זאת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון בעבר, ובניגוד לנוהל המשטרתי. שניים מהנחקרים ביקשו להפסיק את החיפוש במהלכו, והוא אכן הופסק.

[להרחבה על הסיכונים שייצרה מהפכת השימוש בטלפונים חכמים לארגונים, לחצו כאן]

[מקור התמונה: Photo by PhotoMIX Company from Pexels]

רק לאחר אותן חקירות, פנתה המשטרה לבית המשפט וביקשה צווי חדירה לטלפונים. המשטרה משוכנעת שבניידים יש ראיות שיקשרו את היועצים לביצוע העבירה של הטרדת העד.

כדאי ללמוד מאבותינו ונתחיל במשפט העברי:  קיים כלל הקובע, כי מצווה שלשם עשייתה בוצעה עבירה – עשויה להיפסל: "מצווה הבאה בעבירה – אינה מצווה" (רמב"ם, פירוש המשניות, מסכת סוכה ג, א). בתלמוד הבבלי נותנים דוגמא לאדם הגוזל חיטים ואופה מהן חלה – הוא אינו יכול לברך על מצוות הפרשת חלה, שכן זוהי מצווה הבאה בעבירה.

הסוגיות המשפטיות העיקריות שדן בהם בית המשפט העליון הן:

  1. האם ראוי שבית משפט יוציא צו חדירה למכשיר "טלפון חכם", מקום שבו קדם לבקשה למתן צו החדירה – חיפוש בלתי חוקי באותו מכשיר?
  2. מתי יש לבחון את נפקויות החיפוש הראשוני הבלתי חוקי לעניין צו החדירה – בעת הדיון בבקשה להוצאת צו החדירה המאוחר, או במשפט עצמו, ככל שיוחלט על הגשת כתב אישום כנגד מי שצווי החדירה המבוקשים הופנו אליו?.

ועכשיו תקראו את הכתבה...

[לכתבה המלאה של דניאל דולב בוואלה, לחצו כאן]

פרשנות

ככלל, חדירה לטלפון סלולרי של אדם פוגעת במספר זכויות יסוד חוקתיות: בפרטיותו ובצנעת הפרט שלו, ברשות היחיד שלו ובכליו, בקניינו של אותו אדם, בסוד שיחו ברשומותיו ובזכותו להליך הוגן הנגזרת מכבוד האדם שלו, כל רשות מרשויות השלטון (ובכללן המשטרה כמובן) חייבת לכבד את זכויות היסוד שלפי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. פגיעה בזכויות אלו מותרת רק אם היא עומדת בתנאי "פיסקת ההגבלה", המעוגנת בסעיף 8 לחוק-היסוד הנ"ל, ובראש ובראשונה אם היא נעשית על-פי חוק, או מכוח הסמכה מפורשת בו.

בהקשר האמור, בית המשפט העליון קבע ב-בש"פ 7368/05 זלוטובסקי נ' מדינת ישראל (04.09.2005), מפי השופט א' ריבלין (ראו תמונה משמאל), כך:

[תמונתו של השופט אליעזר ריבלין הועלתה לויקיפדיה ע"י מלקוד והיא נחלת הכלל]

"החדירה למחשבו האישי של אדם גרועה לא פחות מן הפריצה לביתו. ביתו של אדם הוא מבצרו, ומחשבו האישי הוא פינת הסתר החבויה במבצר, הוא המגירה האישית של בעליו, והוא אוצר בתוכו, תכופות, מידע פרטי, אישי, ולעיתים כמוס. החדירה אל המחשב האישי כמוה כחיטוט בחפציו האינטימיים. המגירה האישית אינה רק זו המצויה בשולחן העבודה של האדם"...

[מקור התמונה: Photo by Adrianna Calvo from Pexels]

החרה החזיק אחריו השופט י' עמית (ראו תמונה משמאל) ב-בש"פ 6071/17 מדינת ישראל נ' פישר (27.08.2017), שתיאר את היקף החומרים שאותם ניתן לדלות ממחשב, לרבות מהטלפון הנייד, כדלקמן:

[תמונתו של השופט, יצחק עמית, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי הרשות השופטת. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

"מדובר בחומר רב שדרכו ניתן ללמוד גם על "סיפור חייו" של המשתמש. למעשה לא מדובר רק בסיפור חיים המשורטט בקווים כלליים, אלא בפרטי הפרטים של חיי היומיום של האדם – מקומו בבוקר ועד לכתו לישון דרך המקומות בהם שהה, האנשים עימם שוחח ותכני השיחה ("סוד השיח"), רעיונות, הגיגים, תחביבים, חברים, ידידים, מידע אינטימי ומידע עסקי, תחומי עניין וסקרנות (האתרים אליהם גולש המשתמש) ועוד.

עמדתי על מקצת מן הדברים בע"פ 8627/14 דביר נ' מדינת ישראל (14.7.2015) לגבי הטלפון הסלולרי:

"הסמארטפון הפך זה מכבר לידידו הטוב של האדם. דומה כי לא תהא זו הפרזה לומר כי בטלפון הסלולרי טמון סיפור חייו של האדם בהאידנא, באשר אצורים בתוכו רגעים וזכרונות משמעותיים מחייו של אדם, לצד מידע ופרטים חיוניים לתפקודו היומיומי – תמונות של עצמו ושל יקיריו, כתובות ומספרי טלפון של קרובים ומכרים, יומן, פתקי תזכורות ולוח שנה, ועוד. [...] הסמארטפון משמש גם כמחשב, גם כמצלמה, גם כטלפון ועוד פונקציות רבות, בגינם נתפס המכשיר בעיני רבים ל'צינור' אל העולם שבחוץ, ואף לפלטפורמה באמצעותה אנשים מנהלים מערכות יחסים חברתיות. [...] הסמארטפון הוא מעין כספת ניידת המכילה תמונות, לעיתים תמונות רגישות, התכתבויות אישיות ומידע פרטי, ולעיתים אף סודי [...].

 

[מקור התמונה: Photo by Tyler Lastovich from Pexels]

מרבית המכשירים הסלולריים הנמכרים כיום, הינם 'מכשירים חכמים', שמהווים לרוב גם שער כניסה לשלל נכסיו הדיגיטליים של האדם – חשבון דואר אלקטרוני, חשבון פייסבוק ורשתות חברתיות נוספות, אפליקציות עם גישה לחשבון הבנק וכיוצא באלה. [...] היסטוריית הגלישה יכולה לספר לא רק על תחומי העניין של המשתמש אלא גם על הנעשה במוחו. המשתמש עצמו אינו מודע לעיתים לכך שהמחשב או הטלפון הנייד משרטטים את סיפור חייו. כך, לדוגמה, הטלפון הנייד יכול לספר לנו היכן היה המשתמש בכל עת, בבחינת "האח הגדול" העוקב אחר תנועותיו..." (שם, בפיסקה 10);

מכאן אנו למדים שכל חדירה לטלפון סלולרי המשמש לצרכיו האישיים של אדם – פוגעת באופן חמור ביותר בפרטיותו, ולפיכך יש צורך לקבל מראש צו שיפוטי לצורך זה, וגם צו שכזה, ככל שניתן, חייב לציין במפורש את מטרות החיפוש וכן יש לקבוע בו תנאים שיבטיחו שהחוקרים לא יפגעו בפרטיות של האדם בו מדובר מעבר לנדרש. ההגבלות הללו מלמדות עד כמה פוגענית והרסנית היא החדירה מבלי שהתקבל צו שיפוטי (או הסכמה בתנאי הלכת בן חיים), כאשר החוקרים יכולים לכאורה לשוטט בטלפון הסלולרי כאוות נפשם ולשאוב ממנו חומרים ללא הגבלה... והסיפור עוד לא הסתיים כנראה תוגש הבקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון בסוגיה חשובה זו.

[לאוסף המאמרים על טכנולוגיה בארגונים, לחצו כאן] [למאמר המשך של עו"ד יאיר רגב: 'סאגת החיפוש בטלפונים החכמים נמשכת...', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

4 thoughts on “יאיר רגב: חיפוש בטלפונים – הסוגיה שאיננה נגמרת…

  1. Pingback: יאיר רגב: סאגת החיפוש בטלפונים החכמים נמשכת... - ייצור ידע

  2. Pingback: יאיר רגב: סאגת החיפוש בטלפונים החכמים נמשכת... - ייצור ידע

  3. Pingback: יאיר רגב: חיפוש בטלפונים - ייצור ידע

  4. המידע הרב האצור במכשיר הטלפון הנייד מלמד גם על חשיבותו במסגרת חקירות משטרתיות, מכשיר הטלפון הפך להיות כלי חקירה מרכזי וחשיפה לתוכנו, עשויה, לעיתים קרובות, להביא לאיתור ראיות מפלילות הקושרות את החשוד לביצוע העבירה, או מלמדות על חפותו.
    מכשיר הטלפון משמש גם ככלי עבודה לביצוע עבירות פליליות, חלק מיישומיו ידועים כפלטפורמות לביצוע עבירות מסוגים שונים, מעבירות סייבר ומרמה, דרך עבירות סמים ועד עבירות מין ופדופיליה, ועל כן הפיתוי להציץ בו ולו הצצה חטופה ולדלות ממנו ראיות מפלילות, שיובילו לקידום מהיר של החקירה, רב.

    מצב נתון זה המייצר מתח מובנה בין האינטרסים של גורמי אכיפת החוק ושיקולי קידום החקירה לבין הזכות לפרטיות, הוא שעמד מאחורי החלטת המחוקק לחייב את ביצוע החיפוש במחשב או במכשיר טלפון בצו שיפוטי.

    אלא שבכך לא היה די, בשנת 2005, על רקע ההתקדמות הטכנולוגית המהירה והשימוש הרווח במכשירי הטלפון, סבר המחוקק כי יש לחזק את ההגנה על פרטיות חומר המחשב, ע"י תיקון הסעיף והוספת נוסחה לצמצום היקף הפגיעה בפרטיות.
    על הטעמים לתיקון זה ונחיצותו ניתן ללמוד גם מדברי ההסבר להצ"ח תיקון מס' 12. כעולה מהם, מטרתו לעבות את ההגנה על פרטיות חומר המחשב, הזכות להליך הוגן ועוצמת הפגיעה הפוטנציאלית בזכות הפרטיות הגלומה בחיפוש במחשב או במכשיר טלפון:

    "המחוקק מבקש באמצעות תיקון זה לבדל בין נוסחו של הצו המקנה למשטרה סמכות כללית לתפיסה וחיפוש, לבין חומר מחשב. על כן, הוצע לקבוע כי על בית המשפט לפרט את מטרות החיפוש ואת תנאיו "תוך הנחיה ברורה כי בצווי חיפוש הנוגעים למחשב וחומר מחשב, על בית המשפט לשקול באופן מיוחד את הפגיעה בפרטיותו של התופס במחשב וצדדים נוספים" (דברי ההסבר להצ"ח לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 11) (חיפוש ותפיסת חומר מחשב) התשס"ה- 2005, ה"ח 149).

    ישאל השואל, מדוע היה צורך להוסיף להוראת החוק הנחיה ברורה בדבר חובת בית המשפט לאזן נכונה, וברוח חוקי היסוד, בין צרכי החיפוש לפרטיות הפרט?
    הרי זו חובתו של בית משפט ממילא, ובכל צו חיפוש שניתן. הטעם לכך מצוי בחשיבות הפיקוח השיפוטי. המחוקק ביקש לקבוע, בחדירות לחומרי מחשב באופן מיוחד, מנגנון לבקרה שיפוטית אפקטיבית הנועד לבחון את נחיצות החיפוש והיקפו, ולאזן נכונה בין צרכי החקירה לזכות האדם לפרטיות ומידתיות הפגיעה בה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *