אלי בר און: שאלות ותשובות בנושא הסקייגארד

[התמונה המקורית באדיבות היצרן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

כתבותיי אודות הסקייגארד מעוררות תגובות רבות בקרב אנשים - בתוך הממסד ומחוץ לו -  בעיקר כאלה שיש להם ידע חלקי, כזה ואחר על המערכת וההיסטוריה שלה. על מנת להעביר ידע ממוקד ככל האפשר אביא את החשובות בשאלות כאן.

כותב לי מוטי שפר כך:

טיל מאיראן מגיע ארצה ב-4.5 ק”מ לשניה (16 אלף קמ”ש). את המרחק של 15 ק”מ הוא עובר ב-3.3 שניות. 3 שניות הוא הזמן המינימלי של שהיית מוקד קרן הלייזר ברציפות על רש”ק המטרה, הדרוש לסיכולו (ייזומו).

בהיעדר אפשרות לנעילה אוטומטית של מוקד הקרן על רש”ק המטרה, הסיכוי להצמדת המוקד לרש”ק למשך 3 שניות רציפות, בתוך תקציב זמנים של 3.3 שניות, הוא מעשית 0%. זה לתוקף בודד. מה עם מטח של כמה תוקפים בו-זמנית?

כל אלה לפני שדיברנו על כשל הלייזר בעננים ואובך, על האפשרות (שעד כה לא בוצעה אך היא מידית לביצוע) לצבוע את רכב ההרג של הטיל התוקף בצבע-ראי מחזיר אור הלייזר ועל העובדה שהסקייגארד עוין לסביבה בגלל שהוא מזהם את מי התהום ומשחרר לאוויר את הגז הרעיל אוזון.

ואגב – אם נורת’רופ היו כה בטוחים שהסקייגארד עובד, מדוע לא הביאו אחד כזה על חשבונם עוד לפני 30 שנה לארץ כדי שנוכל לבדוק אותו כאן בתנאים שלנו ובתרחישים הרלבנטיים לנו?

ואגב אגב, מדוע האלוף במיל' איציק בן ישראל שנכח בניסוי הסקייגארד לאחר היותו ראש מפא”ת ירד מתמיכתו במערכת?

[בתמונה משמאל: למה הוא כבר לא תומך? תמונתו של אלוף במיל יצחק בן ישראל היא נחלת הכלל]

ואגב אגב אגב – מדוע אף אחד בעולם לא מצטייד בדבר הזה?

תשובתי:

הטילים מאיראן אינם הסיכון העיקרי. הם טילים ענקיים, מעטים ויקרים מאוד. מהירותם באזור המטרה 2.5 ק"מ בשנייה לכל היותר. שכבת ההגנה הראשית נגד הטילים מאיראן היא החץ 3 בחלל (ראו הסרטון למטה); והחץ 2, בגובה של 30 ק"מ+. הסקייגארד יוכל ליירט טיל אחד כזה ובנסיבות מסוימות גם שנים.

.

החזון הוא סקייגארד מוטס, שאז הטווח היעיל הוא 300 ק"מ; וכך, ההגנה תהיה מושלמת. הסיכון לישראל הוא מרקטות וטילי הזלזל והפתח 110. הם מצויים בכמויות גדולות; והם כבר אטיים יותר: 1000 עד 1300מ/ש.

באשר לגזים הרעילים, ביקשתי מהד"ר עודד עמיחי (ראו תמונה משמאל) להשיב בסוגיה זו. להלן תשובתו:

  1. אין שום בעיית רעילות. כל כלי רכב פולט גז מסוכן מסוג CO, שמזהם את הסביבה יותר, ועלול לגרום למוות, בנסיבות מסוימות.
  2. כל הדלקים של הלייזר הכימי הם אינרטיים וכולם משמשים באופן שוטף בתעשייה. המקור לפלואור, הוא NF3, חומר אינרטי, שלא מתפרק אפילו בפיצוץ, ומשמש בכמויות גדולות, אלפי טונות, בתעשיית מיקרו-אלקטרוניקה.
  3. הלייזר פולט גז HF, בכמויות קטנות, 1-2%. הוא קל מאוויר ונעלם. לא די בכך, הוא מהול בהליום ביחס 1:4, שגם הוא קל מהאוויר. אין שום סכנת רעילות!! אבל למהדרין, אפשר להוסיף סופח תעשייתי קיים, שמבוסס על סידן אוקסיד או סידן הידרוקסיד, שמשאיר בגזי הפליטה עקבות של HF, כמה ppm. נושא זה נוסה ונבדק, ונמצא מיותר.
  4. רק להשוואה. הפטריוט פולט 8-9% HCl, מאותה משפחה כימית של ה-HF, אלא שהוא כבד מהאוויר, ולכן מסוכן יותר (גם כמותו גדולה פי 4), ואף אחד לא מתרגש מזה.

אלה כולם טיעוני סרק ממוחזרים שכבר התייחסנו אליהם כמה פעמים בעשור האחרון.

באשר לצבע מחזיר לייזר? פשוט, אין דבר כזה!

מדוע נורת’רופ לא הביאו את המערכת לכאן, על חשבונם: אף אחד לא מביא כלום על חשבונו; ואגב, גם זה הוצע.

מדוע האלוף בן ישראל ירד מתמיכתו במערכת: לא על כל דבר אני יכול לענות; אבל, בטח זה לא בגלל הנימוקים שהבאת!

2 thoughts on “אלי בר און: שאלות ותשובות בנושא הסקייגארד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *