גדעון שניר: אגו ומלחמה

[בתמונה: אגו ומלחמה - אדולף היטלר וגרמניה הנאצית... התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: אגו ומלחמה - אדולף היטלר וגרמניה הנאצית... התמונה היא נחלת הכלל]

מה גורם למדינות לצאת למלחמה? במחקר מקיף שנערך בשנים האחרונות ע"י ריצ'ארד לבו מאוניברסיטת קמברידג - שבו נסקרו מאות מלחמות גדולות בשנים 1648 - 2008 - נחשפו הרקע התרבותי וסיבות משמעותיות אחרות, האחראיות להתפרצותן של המלחמות הגדולות במהלך התקופה האמור...

המאמר עודכן ב- 20 באפריל 2022

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

זהו מאמר שני מתוך שלושה על אגו מנופח והשלכותיו. למאמר האחר לחצו:

*  *  *

סיבות שונות מניעות מדינות לצאת למלחמה. הסברה הרווחת, כפי שניסח אותה הפילוסוף, תומס הובס, בן המאה ה- 17 (ראו דיוקן למטה משמאל), בספרו, "הלוויתן", הם שיקולים כלכליים וביטחוניים; שהם המחויבות האולטימטיבית של מדינה לאזרחיה. הצורך של מדינה להבטיח את מזונם, קורת הגג וביטחונם האישי של אזרחיה.

[בתמונה: תומס הובס. האמן: ג'ון מייקל רייט. התמונה היא נחלת הכלל] 

לכן, מדינה בעלת עוצמה אך חסרת משאבים (קרקע, מים, מחצבים), תפעל מחד גיסא, להשלמת החסר ע"י מאמץ לכבוש שטחים, העשירים בנכסים החסרים להם; וגן, מאידך גיסא, על נכסיה מפני השתלטות מדינות אחרות.

[בתמונה משמאל: תומס הובס. האמן: ג'ון מייקל רייט. התמונה היא נחלת הכלל] 

במחקר מקיף שנערך בשנים האחרונות ע"י ריצ'ארד לבו מאוניברסיטת קמברידג' - שבו נסקרו מאות מלחמות גדולות בשנים 1648 - 2008 - נחשפו הרקע התרבותי וסיבות משמעותיות אחרות, האחראיות להתפרצותן של המלחמות הגדולות במהלך התקופה האמורה (1648 השנה שממנה ניתן להיעזר במסמכים רשמיים שתיעדו את השתלשלות האירועים).

מתוך 150 מלחמות בין מדינתיות בתקופה האמורה, נמצאו 93 מלחמות (מלחמה מוגדרת כזו אם היו בה, לפחות, 1000 חללים), שבהן השתתפה לפחות מעצמה עולה, גדולה או דומיננטית. קביעת המניעים של השחקנים הראשיים למלחמה, נסמכו על בדיקה זהירה של מסמכים רשמיים, היכולים לספק עדות ישירה או עקיפה בנוגע למניעי השליט שניתן לייחס ברמה נאותה של ביטחון.

[להרחבת המושג: 'מלחמה', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

[בכרזה: למה הם נלחמים? התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Jim לאתר flickr. הכרזה: ייצור ידע]

[בכרזה: למה הם נלחמים? התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Jim לאתר flickr.הכרזה: ייצור ידע]

מניעים למלחמה

 זוהו חמש קטגוריות של גורמים למלחמה: ביטחון, אינטרס, מעמד, נקמה, ואחרים.

ביטחון: מוטיב זה מונע מפחד מפוכח ורציונלי; ומשוער כאחראי לרוב המלחמות. הדאגה לביטחון יכולה להוביל למלחמת מנע, גם כלפי צד ג'; (כמו מלחמת הצוללות הבלתי מוגבלת של גרמניה 1918, ההתקפה הסובייטית נגד פינלנד 1940-1939; ההתקפה הישראלית ב- 1967 וכדומה). זאת, כדי לנצח בקונפליקט ראשוני; ולשמר טריטוריה, עצמאות או שלטון (אם ישתנו בעקבות ניצחון היריב).

אינטרס: זהו מניע המתייחס למדיניות, המכוונת למקסם עושר. מניע זה היה דומיננטי כתמריץ לחלק ממלחמות המאה ה- 18. בעידן הנוכחי, הוא היה גורם חשוב לפלישת סאדאם חוסיין לכווית 1990; או ארה"ב לעיראק ב- 2003 וב- 1991.

בכרזה: מניעים למלחמה  זוהו חמש קטגוריות של גורמים למלחמה: ביטחון, אינטרס, מעמד, נקמה, ואחרים. [הכרזה: ייצור ידע]

[הכרזה: ייצור ידע]

מעמד (סטטוס) מתאר דרוג יחסי בקרב מדינות, הנחשב לגורם החשוב ביותר למלחמה. לעיתים, אך לא תמיד הוא תואם לעוצמת המדינה בפועל; ונובע יותר מהנכונות של מדינה להשתמש בעוצמתה. כך למשל, ארה"ב היום היא המדינה החזקה ביותר, אך הצבעת דעת קהל מציינת שהמעמד היחסי שלה צנח בתלילות מאז הפלישה האנגלו אמריקנית לעיראק ב- 2003. סקר 2006 ב- 23 מדינות חושף העדפה חזקה אפילו לאירופה, כמשפיעה יותר מאשר ארה"ב.

[בתמונה משמאל: נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ורג' בוש הבן. האם הונע מתוך רצון לנקום? התמונה היא נחלת הכלל]

נקמה: היא ביטוי של כעס, המתעורר לעיתים קרובות מזלזול במעמד של מישהו. מלחמות המונעות מנקמה הן כמעט תמיד כרוכות במאמצים להשיב טריטוריה שאבדה ע"י 'טורף' במלחמה קודמת. מסיבה זו, יצאו האוסטרים למלחמה נגד פרוסיה, והעות'ומנים נגד אוסטריה ורוסיה במאה ה-19. מלחמת יום כיפור יכולה להיחשב גם היא כאקט של נקמה מצד מצרים, על טריטוריה שאבדה לה במלחמה קודמת; ויש הטוענים שמלחמת ארה"ב - עירק ב- 2003 גם היא כזו, בנוסף לאינטרס הנפט. משמע, נקמה של בוש הבן (ראו תמונה משמאל) על כישלונו של אביו לכפות נורמות התנהגות על סדאם חוסיין, בסבב הקודם.

[בתמונה משמאל: נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ורג' בוש הבן. האם הונע מתוך רצון לנקום? התמונה היא נחלת הכלל]

אחרים: כולל מלחמות בהם מנהיגים לא רצו בכך ונגררו למלחמה עקב צעדים ללא רשות של כפיפיהם; כמו במקרה של התקפת 1938 על צנגקופנג עי צבא קואנטונג היפני; או מלחמות שמונעות ע"י פוליטיקה מקומית להישרדות המשטר (אך לא הישרדות המדינה); כמו מלחמת פרוסיה - אוסטריה נגד דנמרק ב- 1864. פרוסיה ואוסטריה שאפו לשפר את מעמדן בתוך הקהילה הגרמנית, אך הקנצלר הפרוסי, אוטו פון ביסמרק, גם הוא שאף לחלק ולהביס את האופוזיציה הלאומית-ליברלית בפרוסיה. אפשר אולי גם להכליל את הצטרפות ירדן למלחמת ששת הימים ש"נכפתה" על המלך חוסיין בחוסר רצון בולט, מתוך מחויבות לקולקטיב הפן ערבי.

[בתמונה: טנקי T-72 עיראקיים בפלישה לכוויית. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: טנקי T-72 עיראקיים בפלישה לכוויית. התמונה היא נחלת הכלל]

ממצאים

נמצא שהמעמד (סטטוס) כמניע למלחמה הוא החזק ביותר האחראי ל 58% (62 מתוך 107 מניעים). הרבה יותר מהמניעים האחרים כמו ביטחון 19%, נקמה 11%, אינטרס 8.7%. ואחרים 7.6%. מניע זה היה המוביל בכול מאה מתוך 4 המאות הנכללות בסקר. אם נחבר את המעמד והנקמה יחדיו, נמצא שהם אחראים ל- 68% מתוך כול המלחמות... מספרים מהממים, כפי שהם משמעותיים.

ממצא זה לא צריך להפתיע. חשיבותה של החתירה לעוצמה כגורם ארגוני מניע, מוכרת לנו מתוך תורת המערכות המורכבות, הגורסת כי אבולוציה של מערכת מורכבת מתקיימת דרך מאבקים בלתי פוסקים על חלוקת העוצמה...

דיון

המעמד כמניע עקבי למלחמה אינו אחיד בהופעותיו. במאות ה- 18-17 הוא התרחש בעיקר בהקשר של שושלות יריבות; מנהיגים שאפו להשיג תהילה דרך כיבוש. רבים מהשליטים של תקופה זו הובילו באופן אישי את צבאותיהם לקרב (ראה: לואי ה- 14, פרידריך הראשון והשני, פטר הגדול); ובכך, קידמו מאד את התהילה. נפוליאון בונפארט (במאה ה-19) היה השליט האחרון שהופיע, באופן קבוע, בשדה הקרב.

[להרחבה על מאבק העוצמה במערכת מורכבת, לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

[בתמונה: נפוליאון סוקר את המשמר הקיסרי לפני קרבות יינה ואוורשטט. השליט האחרון שהופיע, באופן קבוע, בשדה הקרב... התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: נפוליאון סוקר את המשמר הקיסרי לפני קרבות יינה ואוורשטט. השליט האחרון שהופיע, באופן קבוע, בשדה הקרב... התמונה היא נחלת הכלל]

הנהייה אחר מעמד כעניין לאומי התגבר גם במדינות לא דמוקרטיות כמו גרמניה ואוסטריה. חברי העילית הקובעת את מדיניות החוץ היו האריסטוקרטים; שבמקורם, היו בעלי מחויבות יתר להשגה ושמירה על כבוד. עתה כאשר קוד הכבוד המסורתי פחות משפיע ביחסים הבין אישיים, פונה דעת הקהל להזדהות חזקה עם המדינה הלאומית. תופעה זו בולטת יותר במאה ה- 20; והייתה הסיבה/ הגורם העיקרי למלחמת העולם הראשונה.

לא ניתן להתעלם מכך, שלמרות שגרמניה יצאה למלחמת העולם השנייה מתוך שיקולים כלכליים; ורצון להשיב טריטוריות שאבדו לה במהלך המלחמה הראשונה (הסכם וורסאי 1917), מניע המעמד היה במוקד שאיפתו של אדולף היטלר להשיב לגרמניה את כבודה האבוד. כך שניתן לומר, ששיקולי אגו של מנהיגים הביאו את העולם לשתי מלחמות עולם; שגרמו להרס תשתיות ולאבדן בני אדם יותר מכול המלחמות עד אז.

גם לאחר מלחמת העולם השנייה, לא פחת דחף שליטים ומדינות להעצים את מעמדם בזירה הבין לאומית, אך הפעם באמצעים פחות מיליטריסטיים - שימוש בעוצמה רכה - כמו פניה למישור הכלכלי. תהליך זה הואץ לאחר שתי מלחמות העולם. מעצמות-עולות שונות, אירופאיות ואחרות, פותו - במידה מסוימת של הצלחה - לתבוע עמדה (סטטוס) על בסיס של קריטריון כלכלי. תחילה גרמניה ויפן ועכשיו סין, הן שאפו להשיג מעמד, בעיקר באמצעים לא צבאיים (עוצמה רכה); מאפיין של מודרניות ופתיחות לנתיבים מרובים של כבוד.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'עצמה רכה', לחצו כאן]

[בתמונה: עתה כאשר קוד הכבוד המסורתי פחות משפיע ביחסים הבין אישיים, פונה דעת הקהל להזדהות חזקה עם המדינה הלאומית. תופעה זו בולטת יותר במאה ה- 20; והייתה הסיבה/ הגורם העיקרי למלחמת העולם הראשונה. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: עתה כאשר קוד הכבוד המסורתי פחות משפיע ביחסים הבין אישיים, פונה דעת הקהל להזדהות חזקה עם המדינה הלאומית. תופעה זו בולטת יותר במאה ה- 20; והייתה הסיבה/ הגורם העיקרי למלחמת העולם הראשונה. התמונה היא נחלת הכלל]

ביטחון תמיד היווה דאגה חשובה ביחסים בינ"ל. אבל, הממצאים כאן מלמדים, שהביטחון אינו גורם הסיבה העיקרית למלחמות בקרב המעצמות הגדולות. רק 18 מתוך 94 המלחמות הונעו משיקולי ביטחון; וזה כולל כמה ההתקפות על צרפת המהפכנית והנפוליאונית ע"י הקואליציות של מעצמות גדולות, שחששו ליציבותם, ולהישרדות משטריהם, במידה והמהפכה הצרפתית תצליח.

8 מתוך 18 היוזמות למלחמה - שניראה שנבעו מסיבות של ביטחון - הונעו, במקביל, ממעמד; כמו מקרה הכרזת המלחמה של ארה"ב נגד ספרד ב- 1899-8 שהחלה בהתקפה על קובה (הקולוניה הספרדית); ולאחר מכן כיבוש וסיפוח את פורטו-ריקו והפיליפינים, במטרה לבסס את ארה"ב כמעצמה גדולה. מסיבות של ביטחון לאומי, הם גם שקלו להתערב במבוי הסתום ובמלחמת האזרחים בקובה, מפני שהידרדרות התנאים הבריאותיים באי היו אחראים למגפת הקדחת הצהובה, שהתפשטה במדינות המפרץ.

את רוב 9 המלחמות האחרות מתוך ה- 18, ניתן ליחס למניע הביטחון ברמה גבוהה: הפלישה הסובייטית לפינלנד ב- 1939 וההתקפה הסובייטית באותה שנה על צבא יפן במונגוליה. גם את מתקפת יפן על ארה"ב בפרל הארבור 1941, ניתן לראות כנובעת משיקולי ביטחון; בשל אמברגו הנפט שהושת ע"י וושינגטון, בתגובה לתוקפנותה של יפן בסין, כחלק משאיפותיה להגמוניה באסיה. מקרים אחרים הם פלישת ברה"מ להונגריה; ההתערבות האמריקנית בהודו-סין, התערבויות שנחשבו חיוניות לביטחון הלאומי ע"י קובעי המדיניות הסובייטים והאמריקנים בהתאם.

[להרחבת המושג: 'ביטחון לאומי', לחצו כאן]

[בתמונה: תקיפת פרל הארבור על ידי היפנים כאקט של ביטחון, כתוצאה מאבמברגו הנפט שהושת עליה. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: תקיפת פרל הארבור על ידי היפנים כאקט של ביטחון, כתוצאה מאבמברגו הנפט שהושת עליה. התמונה היא נחלת הכלל]

על פי ההיגיון של דילמת הביטחון, המדינות המאוימות ביותר צריכות להיות החלשות ביותר; ומדינות חזקות יותר, צריכות לחוש פחות מאוימות. המידע אינו מספק תמיכה להיגיון אימננטי זה. להיפך!  6 מתוך 19המלחמות שהונעו ע"י ביטחון, התרחשו במהלך המלחמה הקרה; וכולם למעט אחת עירבו מעצמת-על.

תיאורית מאזן הכוחות ביחסים בינלאומיים, גורסת כי השלום והיציבות יישמרו אם לא יהיה בכוחה של שום מעצמה אחת, או בכוחו של שום גוש, לשלוט על מדינות אחרות. מדינות - המודעות לאופי האנרכיסטי של הסביבה הבין לאומית - שוקדות על העלאת יכולותיהן הצבאיות ועל ייצור בריתות להרתיע תוקפנים אפשריים. 

מה שעולה ממחקר זה ומאחרים, הוא דפוס מרשים של הסלמה לא מחושבת/שגויה מצידן של מעצמות גדולות ודומיננטיות, וכישלונן לנצח איזו שהיא מלחמה שיטתית, שהם אחראים לגביה. התוצאות תומכות ביתרונותיו של מאזן כוחות מרתיע, כאמצעי פתרון אחרון, אך לא בקיום מלחמת מנע!

החשיבות של המעמד כמניע למלחמה, יכול להסביר את הכישלון המרשים של יוזמי מלחמה רבים כל כך, להסתמך על הערכות הגיוניות של מאזן הצבאי וסבירות להסלמה.

[להרחבה בנושא 'דילמת הביטחון', לחצו כאן]

[בתמונה: שיגור הטיל "עימאד", על שמו של עימאד מורנייה. דווקא שאיפתה של מדינה לשפר את ביטחונה הלאומי, על ידי שיפור צבאה, כלכלתה ומאפייני עוצמה אחרים, מובילה בפועל לפגיעה בביטחונה ואף למלחמה... | צילום: סוכנות הידיעות תסנים]

[בתמונה: שיגור הטיל "עימאד", על שמו של עימאד מורנייה. דווקא שאיפתה של מדינה לשפר את ביטחונה הלאומי, על ידי שיפור צבאה, כלכלתה ומאפייני עוצמה אחרים, מובילה בפועל לפגיעה בביטחונה ואף למלחמה... | צילום: סוכנות הידיעות תסנים]

תובנות

תובנה ראשונה: המדינות האגרסיביות ביותר הן בדר"כ 'מעצמות-בתהליך', השואפות להכרה כ"מעצמה", וכן מעצמות גדולות השואפות להגמוניה:

דפוס זה משקף את החשיבות שלניצחון במלחמה כאמצעי מרכזי היסטורי להשגת מעמד בינ"ל. ישנם מצבים בהם מעצמות גדולות אינן מסופקות מהסטטוס (מעמד) שלהם בזירה העולמית כפי שהן חושבות, שהן ראויות לכך, גם אם הן מוכרות באופן כללי כמעצמה מובילה.

מנהיגיהם המונעים מתוך יוהרה, שואפים להגמוניה ופותחים במלחמה, בתקווה להשיג זאת: הדוגמאות כוללות את:

  • רוסיה תחת ולדימיר פוטין, (ראו תמונה משמאל); שביקשה להראות למערב שהיא עדיין מעצמה מהמעלה הראשונה, שחשוב להתחשב באינטרסים הלאומיים שלה;
[מקור תמונתו של ולדימיר פוטין משמאל: פייסבוק]
  • גרמניה תחת וילהלם השני;
  • ספרד תחת פיליפ השני;
  • צרפת תחת לואי ה- 14; נפוליאון, גרמניה הנאצית;
  • ואולי גם ארה"ב, מאז תום המלחמה הקרה.

בנוסף, מדינות הנמצאות בתהליך של התעצמות גוברת, השואפות להכרה כמעצמות, ייטו לנקוט באסטרטגיות אגרסיביות למטרה זו.

[להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן] [להרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

[בתמונה: טנקים אוקראינים במהלך מלחמת רוסיה אוקראינה 2022. רוסיה תחת ולדימיר פוטין, ביקשה להראות למערב שהיא עדיין מעצמה מהמעלה הראשונה, שחשוב להתחשב באינטרסים הלאומיים שלה... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: טנקים אוקראינים במהלך מלחמת רוסיה אוקראינה 2022. רוסיה תחת ולדימיר פוטין, ביקשה להראות למערב שהיא עדיין מעצמה מהמעלה הראשונה, שחשוב להתחשב באינטרסים הלאומיים שלה... התמונה היא צילום מסך]

תובנה שנייה: להסלמה שלא בכוונה, ולהערכה שגויה של מאזן כוחות - יש סיבות עמוקות יותר מאשר מידע לא מושלם...

לעיתים מלחמות פורצות, שלא מתוך כוונה תחילה, אלא בעקבות הערכה שגוייה של יחסי הכוחות, הגורמת למדינה בעלת דימוי עצמי חלש להתחמש לצורכי הרתעה ומניעה. מהלך זה יכול להיות מתורגם, בסופו של דבר, ע"י שני הצדדים למלחמה של ממש, שלא התכוונו אליה.

הימנעות מקבלת החלטות רציונלית יכולה להיות קשורה למניע של מעמד וכבוד; המלווה במוכנות לקחת סיכונים אישיים ולאומיים גדולים יותר, בהשוואה לשחקנים אחרים. חיפוש הכבוד - במיוחד כאשר משולב בכעס - גורם למנהיגים לזלזל בסיכונים; ובאלו המזהירים אותם מפני סיכונים אלה.

[לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]

[בתמונה: הכבוד... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

[בתמונה: הכבוד... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

תובנה שלישית: מלחמות מעמד (כבוד, אגו), אינן תואמים בהכרח עם הצלחה או כישלון ביעדים המדיניים של המדינה

דוגמה ראשונה: אם נחזור לרגע למלחמת העולם הראשונה, הקיסר האוסטרו הונגרי פרנץ יוזף; הרמטכ"ל וניצי המלחמה בצבא ובמשרד החוץ, התייחסו להתנקשות בחיי הנסיך פרנץ פרדיננד ואשתו סופיה (ראו תמונה למטה), כאתגור מצד סרביה, שלא ניתן לפתור אותו בכלים דיפלומטיים. הם רצו מלחמה ללא קשר לתוצאות.

וילהלם השני קיסר גרמניה מסגר את הקונפליקט כדו-קרב של כבוד - כפי שהמונרכיות הבינו אותו - שחייב להיות מסופק!

[בתמונה: גברילו פרינציפ יורה בסופיה ופרנץ פרדיננד: ציור מאת אקילה בלטראמה (אנ') שהופיע בעמוד השער של העיתון האיטלקי Domenica del Corriere ב-12 ביולי 1914. כולם יודעים איך מלחמת העולם הראשונה החלה. על סיומה הרבה פחות... התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: גברילו פרינציפ יורה בסופיה ופרנץ פרדיננד: ציור מאת אקילה בלטראמה (אנ') שהופיע בעמוד השער של העיתון האיטלקי Domenica del Corriere ב-12 ביולי 1914. כולם יודעים איך מלחמת העולם הראשונה החלה. על סיומה הרבה פחות... התמונה היא נחלת הכלל]

דוגמה שנייה: כך גם הקרב שגזר אדולף היטלר על סטלינגרד, תוך סטייה "פושעת" ממטרות "מבצע ברברוסה" (1941). בהיעדר היגיון מבצעי משמעותי אחר, היה זה הדחף הפנימי של היטלר להראות לסטלין " למי יש יותר גדול" ע"י כיבוש העיר הקרויה על שמו סטלין, שנוא נפשו. (לציין שמאבק הגבורה שניהלו הרוסים על העיר, נבע גם הוא מהלחץ שהפעיל סטלין, שלא לאפשר לעיר הזו דווקא ליפול לידי היטלר. המחיר ששילם הצבא הגרמני בשל ההתעקשות הלא רציונלית של היטלר (שגם התעלם מעצת הגנרלים שלו, עד כמה שהעזו לחלוק עליו בכלל), היה עצום בממדיו בכל קנה מידה; ולמעשה סימן את תחילת הכישלון של הצבא הגרמני במלחמה בכלל.

דוגמה שלישית: גם מלחמת יום הכיפורים, נבעה, בבסיסה, הצורך של הנשיא המצרי, אנוואר סאדאת, להשיב את הכבוד שאבד במלחמת ששת הימים. הוא אמנם הפסיד בקרב - אך ניצח במלחמה. גם השיב את הכבוד; וגם, בסופו של דבר, את הטריטוריה שאבדה לו.

[לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן]

[בתמונה: אנוואר סאדאת. התמונה היא צילום מסך מסרטון הוידאו: اغتيال الرئيس المصري محمد أنور السادات - ذاكرة في التاريخ - في مثل هذا اليوم -6- 10-2017]

נקודה למחשבה

שאלה מעניינת היא האם יחסים בין לאומיים היום חושפים המשכיות מרשימה על פני דורות, זו שקודמה ע"י השליטה המתמשכת של מלחמה והדיפלומטיה של האריסטוקרטים, עד ל- 1914. החיפוש אחר כבוד וסטטוס - ששימש במקור לשימור האריסטוקרטיה - חדר עמוק למעמד הבינוני, שרבים מחבריו לקחו את האותות סמלים שלהם מהאריסטוקרטיה, ושאפו להטמיעם בערכיהם ובמנהגיהם. התאוריה התרבותית בוחנת כיצד הצורך בהערכה עצמית, חרג החוצה, בצורה של תחרות בין לאומית ומוכנות להשתמש בכוח להגנת הכבוד הלאומי (מלחמת בריטניה בפוקלנד, כיבוש מחצית קפריסין ע"י טורקיה, איראן בדרך?)

היום, בעידן הגלובליזציה, החליף מעמד התאגידים את האריסטוקרטיה הישנה, כלי זיין הומרו במלחמת סחר אימתנית - כמו זו בין ארה"ב לסין - וכיבוש טריטוריות נעשה ע"י פלישת מהגרים לארצות מיטיבות.

האם מדינאים - שמטבע בריאתם הם טעוני אגו ושאיפה לכבוד על סממניו - שבידם לקבל החלטה לצאת למלחמה, יכולים לנטרל את האגו והדחף לכבוד, במידה ואלה מפריעים לקדם החלטה מושכלת? או לחליפין, האם בכול מקרה, האגו מהווה גורם מפריע, רעש רקע המשבש תהליך קבלת החלטות רציונלית? או שמע יש בו אלמנטים חשובים הקשורים למורל, למוכנות ולנחישות להילחם, שבלעדיהם צבא אינו יכול להביא לידי ביטוי את כל כישוריו?

ולחלופין, תחת ההנחה שהגורם התרבותי של כבוד ואגו, מובנים באדם באופן לא מודע, כיצד ניתן לרתום את האנרגיה הזו שב אגו והדחף לכבוד - ולעשותם יתרון - במקום נגף לעת מלחמה?

[בתמונה: כבוד ואגו... כיצד ניתן לרתום את האנרגיה הזו שב אגו והדחף לכבוד - ולעשותם יתרון - במקום נגף לעת מלחמה? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי addicted 2 benching לאתר flickr]

[בתמונה: כבוד ואגו... כיצד ניתן לרתום את האנרגיה הזו שב אגו והדחף לכבוד - ולעשותם יתרון - במקום נגף לעת מלחמה? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי addicted 2 benching לאתר flickr]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

2 thoughts on “גדעון שניר: אגו ומלחמה

  1. Pingback: יאיר רגב: אל תהיה 'חמץ'... - ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: אוי האגו... הלקח הניהולי של משה וחג הפסח... - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.