אלעד רזניק: שובן של מערכת הלייזר הצבאיות

[בתמונה: תותח הלייזר על ה- USS Ponce. התמונה: John F. Williams/Released, צבא ארצות הברית]

בכמה שבועות האחרונים הדיון במערכות לייזר צבאיות זוכה לעדנה מפי קבוצת בעלי אינטרס. בשיח שותפים חברי עמותת מגן לעורף ועי"ט; וגם האלוף במיל', יצחק בריק. אז תרשו לי להגיד כמה מילים על לייזר (כרגיל, זה יתבצע בכמה חלקים).

בדצמבר 2014 הצי האמריקאי בחן נשק לייזר, בסביבה שהצי הגדיר כמרובת איומים – המפרץ הפרסי. סרטון הניסוי, שהועבר לעיתונות, הראה כי ה- USS Ponce משתמשת בנשק הלייזר שלה על מנת להשמיד מטענים, על מטרות נגררות בים. עם פגיעת הלייזר התפוצצו המטענים על הסירה. אותו סרט מהניסוי הראה גם פגיעה בכטב"מים:

.

לכאורה הניסויים היו מושלמים, לאחר שנים של הבטחות שווא ובזבוז אדיר של כספי משלם המסים האמריקאי (והישראלי); שהחלו בזמן ממשל רייגן, במטרה ליירט טילים בליסטיים גרעיניים סובייטים מחוץ לאטמוספרה. הצבא האמריקאי הצליח למצוא פתרון, ולבצע ניסוי מוצלח.

רק אליה וקוץ בה. כשהצבא האמריקאי כשל בניסיונותיו לפתח מערכת נשק קלת משקל; ויחד עם זאת, בעלת עוצמה מספקת ליירט טילים בליסטיים, הוא פשוט שינה את מטרת הניסוי ומיירוט טילים בליסטיים, המערכת עברה ליירט סירות תקיפה מהירות וכטב"מים. בחינה של סרטי הניסוי מראה כי מרחק היירוט היה קצר – פחות מקילומטר וחצי, דופן המטרות שהושמדו הייתה דקה למדי וגודל הכלים האוויריים? קטן.

הנתונים הללו הפכו את יירוט המטרות לאפשרי, למרות השימוש בכלי נשק בעל הספק קטן של 10 עד 20 קילווואט. המרחק הקצר אפשר שימוש בכלי נשק בעל איכות קרן נמוכה, אחת מהבעיות של כלי נשק מבוססי לייזר בעלי הספק גבוה היא איכות הקרן. הניסויים שנערכו בחודש דצמבר 2014 נראה כאילו נערכו במהירות, על מנת להרשים את האחראיים על התקציב האמריקאי.

המערכת שהם השתמשו בה, נפרסה כשנתיים לפני הלו"ז המקורי (דבר נדיר מאוד בעולם התעשיות הביטחוניות). המוצר עצמו נדמה שהורכב ממספר רכיבי מדף מסחריים; ולא היה בו שום דבר ייחודי. לא הייתה בשורה במערכת שהורכבה על ה USS Ponce ומערכת הנשק לא הייתה מערכת נשק ייחודית לשימוש על ידי הצי ולא ענתה על המאפיינים שהוגדרו. ע"פ מאמר שנכתב ב- Optics & Photonics, הלייזר עצמו נבנה על ידי חברה בשם Kartos. הלייזר עצמו מסוג ליזר פייבר-אופטי משתמש בכבלי סיבים אופטיים כתווך שבו החלקיקים נטענים באנרגיה. עוצמת הלייזר מסווגת אבל אפשר להעריך שהיא בטווח שבין 10 ל 50 Kilowatt.

[למאמר המלא ב- Optics & Photonics, לחצו כאן]

אולם השאלות העולות מהסרטון לא הרתיעו את התומכים במערכת ולו רק לרגע. הם ממשיכים להלל את היתרונות התאורטיים של מערכות לייזר צבאיות.

אם מערכת כזאת תגיע אי פעם ליישום בשדה הקרב הרי שהיא תהיה מערכת בעלת הספק גבוה קלת משקל שתוכל לפגוע ביעדיה במהירות האור (300,000 ק"מ/לשניה) ותוכל ליירט את הטילים ההיפר-סוניים שנעים במהירות של בין 1.6 ל 5 ק"מ/שניה. תומכי מערכות הלייזר טוענים שעלות מחיר היירוט יהיה נמוך לאין שיעור מכל חלופה אחרת ומגדירים אותו כפחות מדולר ליירוט:

[למאמר המלא באקונומיסט, לחצו כאן]

הם כמובן לא מביאים בחשבון שני דברים: את עלות פיתוח המערכת ואת עלות ייצור האנרגיה הנדרשת למערכת על מנת לאפשר את שימושה המבצעי.

3 thoughts on “אלעד רזניק: שובן של מערכת הלייזר הצבאיות

  1. Pingback: עידן הלייזר והמאבק לשימוש בנשק הלייזר, באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: עידן הלייזר באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  3. אלעד רזניק יקירי אתה טועה.
    לייזר מוצק חשמלי הוא בהגדרה דל אנרגיה.
    הלייזר החזק בעולם הוא של חברת לוקהיד והספקו 58 ק"ו.

    עוצמה
    שלא מאפשרת גם יירוט של רקטה קלה.
    אנחנו מדברים על נאוטילוס משופר הוא הסקייגאד.
    הנאוטילוס הצליח ליירט רקטות כבדות וקלות, פצמ"רים ופגזי תותחים כבדים ממרחק של 5 ק"מ כבר לפני 13 שנים.
    ליירט בקלות ובשניות ספורות.
    46 ניסויים בארה"ב שבוצעו ע"י צבא ארה"ב ובהצלחה של 100 אחוז.
    אז יש לייזר כימי ולחייבים אותו אתמול.
    הלייזר המשופר הוא הסקייגארד מיירט בטווח של 15 ק"מ כל דבר שטס.
    אז כן לייזר ורק כימי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *