כוח מיקוח – הכוח להכאיב…

[בתמונה: כותרת ערוץ 7 - יכולת חמאס להפעיל כוח מיקוח על מערכת הביטחון הישראלית. לכתבה המלאה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחת התופעות המרתקות של השנים האחרונות, היא היכולת של חמאס להתמקח, לכפות את רצונו על סביבתו - בעיקר על ישראל - ולסחוט כספים לצורך קיומו; כשבכל פעם שהכסף מתאחר הוא מפעיל כוח או מאיים בהפעלתו... בשפה המקצועית של מדע המדינה, חמאס מפעיל את מה שמכונה: 'כוח מיקוח'...

המושג הזה - שרלוונטי מאוד לימינו אלה - נטבע על ידי פרופ' תומאס שלינג בספרו: 'חימוש והשפעה' (Arms and Influence) משנת 1966.

כוח מיקוח הוא הכוח/היכולת להכאיב. משמע, היכולת להשמיד דברים היקרים לזולת ולגרום לו כאב וצער. זאת, להבדיל מהכוח לתפוס או להחזיק בכוח. משמע, אומות תעשינה שימוש בכוח מיקוח, בדרך כלל כאשר לא יהיה ביכולתן לתפוס או להחזיק בכוח את שהן מבקשות (שלינג, 1976, ע' 24). ההבדל בין שני המושגים הוא ההבדל שבין נטילת מה שחפצת בו; לבין הנעת הזולת לתיתו לך... (שם, ע' 20).

[טרור הוא שימוש בכוח מיקוח... הוא הכוח להכאיב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

לדוגמה לשימוש בכוח מיקוח היא קפריסין: במשך שנים רבות יכלו היוונים והתורכים בקפריסין לפגוע אלה באלה בלי הרף; אולם, לא אלה ולא אלה יכלו ליטול או להחזיק בכוח את שרצו בו (שלינג, 1976, ע' 24).

[בתמונה: כריכת הגירסה העברית של הספר, חימוש והשפעה לתומאס שלינג, שראה אור ב- 1976 בהוצאת מערכות. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

המיקוח יכול שיהיה מנומס או גס, כרוך באיומים ובהצעות כאחת, יכול שינקוט נקודת מוצא, המתבססת על המצב הקיים או שיתעלם מכל הזכויות וזכויות היתר; ויכול שיתבסס על חוסר אמון, יותר מאשר על אמון (שלינג, 1976, ע' 19).

על מנת להפיק תועלת מהיכולת להכאיב ולהזיק, יש לדעת מה יקר בעיני היריב; ומה מהלך עליו אימים.; ויש לוודא שיהיה ברור ליריב איזו התנהגות שלו תגרור שימוש באלימות; ואיזו תמנענה... על הכאב והסבל להיראות כמותנים (ההדגשה במקור) בהתנהגותו (שלינג, 1976, עמ' 22-21).

לא היום כשלעצמו הוא האפקטיבי; אלא ההבטחה המשתמעת מתוך האיום כי יוכל למנוע מעצמו את הכאב או את האבדן אם אכן יציית (שלינג, 1976, ע' 22).

שלינג מציין כי כוח המיקוח משמש לתחומים רבים (שלינג, 1976, ע' 9):

  • בעולם התחתון משמש כוח המיקוח כבסיס לסחיטה, לגביית כספים בלתי חוקית ולחטיפה.
  • בעולם המסחרי משמש הכוח בסיס להטלת חרם, לשביתות ולהשבתות.
  • בארצות אחרות עושים שימוש בכוח זה כדי לאלץ בוחרים, פקידי ממשל ואפילו את המשטרה.
  • הוא מאפיין גם את העונשים הגופניים וגם את העונשים ההומניים יותר שחברות נעזרות בהם כדי להרתיע מפני פשיעה ועבריינות.

יש שהכוח לובש צורות בלתי אלימות, כגון שביתות שבת, הגורמות טרדה או הפסד הכנסות או צורות מתוחכמות כגון גרימת נזק עצמי, המטיל אשמה או בושה על אחרים.

[בתמונה: הפגנות הנכים במהלך 2017 בישראל כדוגמה להפעלת כוח מיקוח לא אלים... לכתבה המלאה של יובל בננו, לחצו כאן (צילום: אבשלום ששוני, מעריב)]

אפילו את החוק עצמו אפשר לנצל: מאז ימיה הראשונים של אתונה, איימו אנשים בהגשת תביעות משפטיות לשם סחיטת כספים, בין אם הגיעו להם ובין אם לאו...

כוח המיקוח זה משמש פעמים רבות כבסיס למשמעת אזרחית וצבאית; ואפילו האלים - על פי הדתות השונות - משתמשים בו כדי להטיל מרות.

כוח המיקוח - העולה מהנזק הפיסי שיכולה אומה אחת לעולל לאומה אחרת - בא לידי ביטוי במושגים כגון: הרתעה, תגובה ותגמול, טרור, מלחמת עצבים, שביתת נשק, כניעה וכדומה.

כוח המיקוח מצליח, בעיקר, כאשר אינו מופעל למעשה...

הכוח הגס מצליח כאשר עושים בו שימוש; ואילו הכוח להכאיב מצליח ביותר כאשר אינו מופעל למעשה. האיום בגרימת נזק - או בגרימת נזק נוסף - הוא המאלץ את היריב להיכנע או לציית (שלינג, 1976, ע' 21).

האלימות הסמויה היא שבכוחה להשפיע על אפשרויות הבחירה של האויב - אלימות, שעדיין אפשר לרסנה או להפעילה - או אלימות אשר הקרבן מאמין שעדיין אפשר לרסנה או להפעילה. האיום בגרימת כאב מנסה לעצב את מניעיו של האויב; ואילו הכוח הגס מנסה להתגבר על עוצמתו (שלינג, 1976, ע' 21).

[בתמונה: לכל אורך שנות השלושים של המאה הקודמת, מאז עלותם לשלטון ב- 1933, עשו הנאצים שימוש אומנותי ממש ב'כוח המיקוח', כשהם גורמים ליריביהם להאמין שהם ניתנים לריסון... בתמונה, "גיבורי" הסכם מינכן: מימין לשמאל: צ'יאנו שר החוץ האיטלקי; בניטו מוסולוני, הדוצ'ה האיטלקי; אדולף היטלר, הפיהרר הגרמני; אדוארד דלאדייה, ראש ממשלת צרפת; ונוויל צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 183-R69173 / CC-BY-SA 3.0]

כדי ש'הכוח להכאיב' יהיה אפקטיבי, הוא צריך לבוא לידי ביטוי מידי פעם...

ישראל לא הייתה מתרגשת מאיומי חמאס בהסלמה, לולא נוכחה בכך שהוא מפעיל אלימות בקלות יחסית. תומאס שלינג טוען כי למרבה הצער, בכוח להכאיב מבוטא, לעיתים קרובות, בהפעלתו בצורה כלשהי; בין שזו אלימות קרה ומחושבת, שמטרתה לשכנע את היריב כי כוונותיך רציניות; וכי אתה עלול לעשות זאת שנית. השפעתם של הכאב והנזק על התנהגותו של היריב היא המכרעת; ולא הם עצמם (שלינג, 1976, ע' 21). החשש מפני אלימות נוספת (ההדגשה במקור) הוא שמשיג את ההתנהגות הרצויה, אם אמנם יכול הכוח להשיגה בכלל (שלינג, 1976, ע' 21).

כוח המיקוח - היכולת להכאיב - היא נשקו של החלש

שלינג טוען כי: "אחד העקרונות היותר מצערים של כושר היצירה האנושי הוא כי קל להרוס יותר מאשר ליצור (שלינג, 1976, ע' 9):

  • כל עבריין צעיר המסוגל לשלם את מחירה של קופסת גפרורים - או להשיג אחת ללא תשלום - יכול לשרוף בתוך שעה בניין, שהקמתו עלתה כמה שנות אדם.
  • הרעלת כלבים זולה מגידולם;
  • ובעזרת חימוש גרעיני שעלה עשרים מיליארד דולר (במחירי שנות ה- 60 של המאה הקודמת), יכולה מדינה להשמיד יותר משהיא מסוגלת ליצור בעזרת השקעות חוץ בשיעור של עשרים מיליארד דולר."

הנזק שיכולים אנשים - או יכולות אומות - לעולל, מרשים; ופעמים רבות, הוא אמנם נעשה על מנת להרשים (שלינג, 1976, ע' 9).

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 3959267 לאתר Pixabay]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *