[בתמונה: משגר סקאד. התמונה היא נחלת הכלל]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

את החומר הזה שלח אלי האלוף במיל' יצחק בריק, שכיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים; יצא בשנת 2018 בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו. 

המאמר נכתב על ידי יצחק ניר, מחבר הספר "מחר יישבר השרב". לשעבר טייס קרב ומתכנן בחיל האוויר, קברניט אל על, מפקח בטיחות בתעופה וצייר. המאמר מדבר בעד עצמו!

*  *  *

הפלת מטוס הביון הרוסי בידי הנ"מ הסורי, הייתה תוצאה מצערת של "נזק אגבי" במאבק הממושך של חיל האוויר, למניעת הגעתו של "נשק שובר שוויון" לאויבינו. מטוסים רוסיים כבר הופלו בעבר: בשיאה של מלחמת ההתשה, התקבלה אצלנו החלטה להפיל טייסים רוסיים שהוצבו במצרים. בקרב ההוא, ב- 1970, הופלו 5 מטוסי מיג 21 מוטסים על ידי טייסים רוסיים.

האם אנו מתקרבים היום לעימות דומה עם טייסי הסוחוי מבסיס "חמיימים" הסמוך ללטקיה?

כנראה שלא. הקרב שניטש בלילות השנה החולפת, הוא הקרב על השמדת הטק"ק המדויק; ולא נגד טייסות הקרב הרוסיות. משימתו של מפקד חיל האוויר, האלוף נורקין, במוסקבה הייתה הרגעת הרוחות ויצירת תנאי תיאום והבנה חדשים, שיאפשרו לחיל האוויר להמשיך במלחמתו הסיזיפית והחשובה מכל: מניעת העברתו של נשק שובר השוויון לאויבנו.

"שובר שוויון"? זהו שם קוד לטילי הקרקע קרקע (טק"ק) הכבדים, ארוכי טווח, המונחים והמדויקים. הרעיון הבסיסי האיראני סורי חיזבאללאי פשוט: בצד הצטיידות בטילים מדויקים "אוריגינלים", ל"הלביש" על עשרות אלפי הטילים "הטיפשים" שלהם "קיטים" של מערכות כינון חכמות. כך ישודרגו גם הטילים האלה לכדי יכולת פגיעה מדויקת במטרות נבחרות אצלנו: מסלוליי טיסה, מתקני תשתית, חשמל, מים, דלק וכיו"ב, והעורף האזרחי.

[בתמונה: משגר וטיל סקאד SS-1. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי DAVID HOLT. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

האם נצליח לבלום את יצירתם של מערכי טק"ק מדויק בסוריה, לבנון ואיראן לעד?

ספק רב. לכן, אנחנו חייבים לקדם את פני הרעה בשינוי תפיסה, הנקרא "הגנה התקפית". המלחמה הבאה תהיה "מלחמת הטילים". ככזו, טילי האויב עלולים לשתק את חיל האוויר באמצעות פגיעה נמשכת במסלוליו ובמרכזי הבקרה שלו, בדומה לאופן בו שיתק חיל האוויר את חילות האוויר המצריים והסוריים ב"ששת הימים" ע"י הפצצת מסלולי הטיסה שלהם.

מי שהפנים את לקחי המלחמה ההיא, היו בעיקר אויבנו: התעצמותם הופנתה אל הרקטות וטילי הקרקע קרקע. בעיקר, כי לא יכלו לבנות חילות אוויר. את הרמז הראשון לכך, קיבלנו במלחמת המפרץ הראשונה: כ- 31 טילי סקאד, נורו עלינו מעיראק. פרט לבהלה שאחזה בציבור, שהרבה "לשתות מים", להדביק ניירות דבק על החלונות ולברוח מתל אביב, לא קלטנו את המהפכה ההולכת ומתרחשת מול עינינו, והמשכנו לקנות מטוסים. בשקט, בשקט החלו אויבנו להתחמש ברקטות וטילים.

ואז קיבלנו את הרמז השני: מי שנתן "לטילים ולרקטות להחליד" לפני מלחמת לבנון השנייה, הופתע עד כמה פגיע העורף הישראלי. חיל האוויר וצה"ל לא הצליחו לבלום ולהשמיד את גשם הרקטות "הטיפשות" קצרות הטווח, שהמשיך לנחות עלינו עד יומה האחרון של המלחמה.

[תמונתו של יצחק ניר היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: "ערוץ הכנסת - מחוץ לזמן עם יצחק ניר 18.02.2018"]

וכך הגענו לרמז השלישי, ל"צוק איתן": מי שזלזל ב"צינורות עם חומר נפץ" קיבל ימים ארוכים של "קסאמים" ורקטות כבדות שאלצו גם אותי, במרכז תל אביב, לשבת בחדר המדרגות. "כיפת הברזל" בלמה רק חלק מהרקטות שנורו מעזה הכתושה על ידי חיל האוויר, שמסלוליו נשארו גאים ושלמים.

מכיוון שכך, נחתמו עסקות רכש של מטוסי אף 24 . כביכול, הם תמיד יוכלו להמריא. כשאנחנו רכשנו עוד מטוסים, מפלצת הטק"ק התנפחה מול עינינו. לאויבינו מערכים אדירים של רקטות "טיפשות" וטילי קרקע קרקע שחלקם - ההולך וגדל - מונחה ומדויק.

ואנחנו? אנחנו בונים על "השבת לבנון לתקופת האבן" בידי חיל האוויר. אך כמו עקבו של אכילס, מטוסים לא יוכלו להמריא ממסלול פגוע טילים. צה"ל לא ינצח אם חיל האוויר יקורקע. מה יגן על המסלולים ומרכזי הבקרה שלנו מפני טילי האויב?

[בתמונה: טיל בליסטי רוסי נייד בין-יבשתי RT-2PM טופול. תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Andrey Korchagin לאתר flickr]

שינויי תפיסה וקבלת החלטות:

• פיתוח והצטיידות מואצת בתותחי לייזר כימי רב עוצמה "סקייגארד" להגנת העורף - שאת פיתוחם הפסקנו בעבר לטובת "כיפת ברזל" - כזרוע חיונית ונוספת ל"מערכת ההגנה הרב שכבתית" (הטילית), שאיננה מסוגלת לעמוד במשימתה מול כמויות הענק של טילים, רקטות ופצמ"ר של אויבנו.
• הקמת "חיל טילים ורקטות התקפי": הוא המענה עד שחיל האוויר יוכל להשיב מלחמה שערה. עליו להיות מדויק, מסיבי ורב עוצמה, בפיקוד חיל האוויר ומתואם עם חילות צה"ל.
• שדרוג והתעצמות רבת הקף של מערכות הבינוי והשיקום בבסיסי חיל האוויר, בהן לא השקענו כמתחייב מצמיחתה של מפלצת הטק"ק.

אך מאין יבוא התקציב?

כשהשמיכה קצרה ויש להגן על הראש, נחשפות כפות הרגלים. האם ויתור על טייסת אף 35 השלישית, שמחירה כ- 1,4 מיליארד דולר , זו שצריכה להגיע בעוד כמה שנים, עשוי לתת את המענה הכספי?

חייבים להשלים ולהפנים את המהפך התודעתי כי מלחמות העתיד יתבססו על טק"ק וכטב"מ, ולא רק על מטוסי קרב יקרים ומאוישים. באיראן בחיזבאללה, בחמאס ובסוריה הפנימו זאת זה מכבר.

האם הממשלה, חיל האוויר, המטכ"ל, משרדי הביטחון והאוצר יתמכו בצעדים הנדרשים?

בינתיים ייאלצו טייסנו להמשיך ולנסות להשמיד את "שוברי השוויון" האלה. רק תנו להם להמריא!

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]