פנחס יחזקאלי: רקוויאם למעמד הקצונה הבכירה בישראל

[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי Trending Topics 2019 לאתר flickr]

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן] [לקובץ מאמרים על בכירות ומשמעויותיה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

לרגל 50 שנים למלחמת ההתשה כתב תת אלוף במיל' אהרן לברן מאמר בישראל היום שקיבל בעריכה את השם "הנוק אאוט שנמנע".

אודה על האמת, המאמר הזה עשה אותי עצוב, כיוון שאין כמוהו לשקף את תהליכי האנטרופיה והשקיעה, שעברה הקצונה הבכירה בצה"ל מאז מלחמת ששת הימים... אהרן לברן הוא מלח הארץ: תת-אלוף במילואים בצה"ל, שירת בתפקידים בכירים באגף המודיעין. בעל עיטור המופת על חלקו במבצע ירקון. טקטיקן אמיץ ועז נפש, שאמור להיות בעל הבנה אסטרטגית מקיפה כחוקר בכיר לשעבר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב; כמחברם של מאמרים ומחקרים רבים בתחומי צבא וביטחון, כולל מדיניות ביטחון רצויה לישראל, היסטוריה צבאית ומדינית ישראלית, אסטרטגיה צבאית, הרתעה ומודיעין; בעיסוקו כפרשן בתחום לתקשורת הישראלית והזרה; וכחבר הפורום הביטחוני לחוסן לאומי.

ודווקא האיש הזה הוציא תחת ידיו מאמר ברוח הזמן החדש, שבו העט סובלת הכל והאמת האסטרטגית היא רק סיפור אחד במגוון של ספורים:

[למאמר המלא של אהרן לברן בישראל היום, לחצו כאן]

הנה מספר 'פנינים' מהמאמר:

"... דברי ביקורת על ניהול מלחמת ההתשה הוטחו נגד ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל. רובם לא היו מוצדקים, שכן, הייתה זו מלחמה שנכפתה על ישראל, מלחמת אין ברירה".

אין ברירה? המלחמה הזו כולה הייתה תוצר של טפשות אסטרטגית של קציני צה"ל, שבה בניגוד להנחיית שר הביטחון, משה דיין, רצו הכוחות הישראליים לקו התעלה, ניתקו את עורק החיים העיקרי של מצרים; וכפו עליה להילחם שוב, אם חפצת חיים היא; ועוד בעידן של מאבק בינמעצמתי שבו, ככל שהצד הערבי נואש יותר, כך הוא נופל כפרי בשל לידיי הסובייטים, שניצלו כל הזדמנות להגביר את השפעתם באזור.

לברן מספר איך ממשלת ישראל (משה דיין, החששן...; ראו תמונה משמאל) סיכלה ניצחון בנוק-אאוט במלחמה זו, אם רק הייתה מאושרת תכנית התקיפה של אמ"ן לפגיעה אנושה בתשתית החיונית במצרים.

[בתמונה משמאל: משה דיין. חששן, או אולי היחידי שהבין אסטרטגיה, בחבורה שהעדיפה צילום ניצחון על התעלה, על ביסוס הישג אסטרטגי יוצא דופן במלחמת ששת הימים... התמונה היא נחלת הכלל]

הרי די היה במה שהפציצה ישראל, על מנת ליצור מעורבות סובייטית פעילה של טייסים ומפעילי טילים סובייטים במלחמה. מישבו באמת חושב, שהסובייטים היו מאפשרים להוריד שוב את מצרים על ברכיה?

"בכל מקרה..." מקנח לברן את מאמרו, ישראל היא שניצחה גם במלחמה זו - מלחמת ההתשה, הגם שלא בנוק־אאוט. ניתן להניח שאם ישראל היתה מבצעת את ההפצצות האסטרטגיות בעומק מצרים כמתוכנן, ואילו צה"ל היה מאמץ את התפיסה האופרטיבית של "הגנה ניידת" בסיני, ההיסטוריה היתה נכתבת אחרת". 

ישראל ניצחה במלחמה הזו? באמת? כמה קל לכתוב ואחרי זה, להאמין במה שכתבנו... כמה קל לעבוד על עצמנו...

[למאמר: 'מלחמת ההתשה: טיפשות אסטרטגית ועשיית יתר', לחצו כאן]

"נוק אאוט"? זוכרים את הדיבורים על הצורך להנחית מכת מוות על חמאס, בלי הבנה לאיזה אסון אסטרטגי זה יוביל, בדם חיילנו? אותה דרך חשיבה אופיינית של חוסר הבנת מגבלות הכוח מחד גיסא; ושל חשש להסתכן ולהפעיל כוח כשצריך, מאידך גיסא...

הבעיה איננה בכך שלברן משחק ב'נדמה לי'. הבעיה היא שדרך החשיבה הזו מאפיינת דורות של קציני צה"ל, תוצר 'הסרט הנע' של טכנאות טקטית והבנה אסטרטגית אפסית; שעולה בסולם הבכירות; נוטע את החשיבה הקלוקלת הזו באקדמיה, ולאחרונה גם ממלא את ספסלי הכנסת במטרה להשפיע על דרג מקבלי ההחלטות הבכיר בישראל.

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן] [לקובץ מאמרים על בכירות ומשמעויותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *