גרשון הכהן: הדילמה הפרגמטית-מוסרית של איילת שקד

[מקור תמונתה של איילת שקד: פייסבוק]

[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן]

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

הסיפור המוסרי הוא תמיד גם פרגמטי, וכן להפך: השיקול הפרגמטי לא יכול להתקיים בהתנגשות חזיתית עם מה שנחשב למובן מאליו המוסרי.

האיש ה״מוסרי״ - ללא התנהלות פרגמטית - עלול ל״מות על קידוש המוסר״.

האיש ה״פרגמטי״ - ללא התחשבות באילוצי המוסר - עלול לאבד תמיכה ציבורית, ולהיות מוקע, ללא יכולת לקדם את חזונו.

לגישה האיסלמית וגם לגישה הקבלית אין בעייה עם ההבנה הזו. היא מבוססת על הוליזם, שאינו נותן מקום להפרדת תחומים קטגורית. כך שלובים תמיד השיקול הדתי עם הפוליטי, והשיקול המוסרי עם הפרגמטי. בקיצור: להיות פרגמטי פירושו להיות מוסרי ולהיות מוסרי פירושו להיות פרגמטי.

במסגרת הזו, שאלת החיבור בימין עם איתמר בן גביר היא לא רק שאלה מוסרית, מצד אחד; ולא רק שאלה פרגמטית, מצד שני. הדילמה של איילת שקד ושל רפי פרץ היא דילמה פרגמטית שמחוייבת לתשומת לב לרגישויות המוסריות של הבוחרים.

[מקור תמונתו של עו"ד איתמר בן גביר משמאל: פייסבוק]

מבחינת בנימין נתניהו - הדוחף לחיבור עם בן גביר - יתכן כי הוא מבקש בכך לגלגל את אלה העומדים על משמר האחיזה בארץ ישראל, אל שולי המיין סטרים הישראלי. באופן הזה, לקראת התמודדות עם תכנית המאה של דונלד טראמפ, מובילי המאבק על ארץ ישראל - שהודבקו יחד אל בן גביר הנתפס נגוע בגזענות, ואל החרדלים הנתפסים כנגועים בחתירה לסדר יום ציבורי של ״מדינת הלכה״ - ימצאו עצמם כקבוצת שוליים, חסרי כל השפעה.

הסיפור הפרגמטי פשוט: אין אפשרות לנהל מלחמה, בו זמנית, בכל החזיתות:

  • חזית שלמות הארץ ומפעל ההתנחלות;
  • חזית המאבק על ״ערכי המשפחה״, כנגד עוצמת הלהט״בים;
  • חזית המאבק על אופיו הדתי של המרחב הציבורי בשאלת השבת;
  • חזית המאבק על מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית.

מי שירים בבת אחת את כל הדגלים ימצא עצמו דחוי בשוליים מגזריים; ואולי את זה מבקש נתניהו לחולל. במציאות הזו - של ריבוי דגלים, שהנפתם יחד איננה אפשרית - הציונות הדתית עומדת, למעשה, בפני שעה גורלית לעתידה. היא חייבת בשעת מבחן כזו להגדיר מחדש את סדר העדיפויות הערכי והפוליטי שלה; ובכך למעשה, להגדיר עצמה מחדש, בהתאמה לנסיבות המורכבות שחוללה התהוות, שלא היתה כמוה בתולדות הציונות הדתית.

[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן]

3 thoughts on “גרשון הכהן: הדילמה הפרגמטית-מוסרית של איילת שקד

  1. Pingback: הפער שבין המוסר לחיים עצמם, באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. אוי. הכתיבה היא מנקודת מוצא שלשקד יש דילמה מוסרית, ואין לה. היא לא בוחלת בהפרה של נורמות בסיסיות בחברה אנושית, ולא תבחל להיות ברשימה אחת עם אנשים שמזוהים עם כהנא, גזענות ועוד, כל עוד היא תהיה במקום גבוה ברשימה ואולי אף בראשה.
    גם לרברפי אין כל בעיה מוסרית. ייתכן שאתה לא מבין, אך לדתיים אין בעיות מוסריות. הם פשוט ממלאים את מצוות הדת, ולכן מבחינתם מצוות הדת הן הן המוסר, גם אם הן סותרות נורמות מוסריות אחרות.
    לא בטוח שהמסקנה שלך שלא ניתן לשלב את ארבעת "הדגלים" של הדתיים, לסוגיהם השונים, ושל הטוענים לבעלות על השטחים הכבושים. בינתיים, אפשר לראות שהמפלגות הדתיות עושות זאת ב"הצלחה" לא מעטה, הצלחה שתביא לערעור עתידה של מדינת ישראל כמדינה בכלל. נכון, שאחד הדגלים של א"י השלמה עומד בראש מעייניהם, אך בתוך דגל זה מקופלים גם הדגלים האחרים, הדתיים באופיים.
    המפלגות החרדיות גם הן הניפו מספר "דגלים" מתוך אלו שמנית, אך בראש יש להם דגל אחד – כסף למוסדות שלהם.
    וברור שאין לשקד וגם לביבי כל דילמה בעניין עיסקת המאה של טראמפ. העיסקה לא תכלול כל לחץ על ישראל, בעיקר כל עוד תואם טראמפ הוא ראש ממשלת ישראל.

  3. על אילת שקד כבר נאמר "הוי לי מיוצרי והוי לי מיצרי "אבל כל אחד מעמנו שירצה לכפות את דעותיו בכח בניגוד לדעת העם סופו שלא יבחר ע"י העם לאורך זמן.ותראי מה קרה לך בבחירות האחרונות,וכך תהיה אחריתך כי עם ישראל לא אוהבים את אלו שפוסחים על שני הסעיפים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.