עודד בוכנר: החופש להביע דעה…

[בתמונה: המכללה לקציני משטרה היום. התפאורה השתפרה. מה עם המהות? המקור: אתר המשטרה. שם הצלם אינו מוזכר]

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 11 במרץ 2021

עודד בוכנר הוא קצין צה"ל שהתגייס למשטרה בעקבות אביו, תת ניצב מיכאל בוכנר, שהיה בכיר בחיל, ושזכור לקרימינולוגים שבינינו מועדת בוכנר, לבדיקת תופעת הפשע המאורגן בישראל. 

כקצין הוא היה תוצר של מה שכונה הגר"ש - הגיוס הרב שכבתי שפתח את המשטרה לקציני צה"ל ולאקדמאים. זו הייתה הרפורמה הגדולה של המפכ"ל דאז, שאול רוזוליו (ראו תמונה למטה), שנועדה לשנות את פני המשטרה, איכותה ותרבותה הארגונית.

את האיכות היא ללא ספק העלתה. באשר לתרבות השוטרים, המאמר הזה מהווה הזדמנות לבחון את האופן שבו ראו קציני הגר"ש את המשטרה יש לנו הזדמנות להיווכח בעצמנו, מה השתנה, ומה לא...

[להרחבה על ועדת בוכנר לבדיקת תופעת הפשע המאורגן בישראל, לחצו כאן] [למאמרו של גבריאל נובל: 'הגיוס הרב שכבתי והשפעתו על משטרת ישראל', לחצו כאן]

הבמה כולה של עודד בוכנר:

*  *  *

בשנת 1979, סיימתי שירות בצה”ל בתפקיד סמ”פ סמנים בבית הספר לצניחה. הורי שהו בארצות הברית, כי אבי שימש אז כנציג משטרת ישראל. טסתי לביקור שהתארך לחצי שנה.

עבדתי בקונסוליה כמוביל דואר דיפלומטי, כל יום על ציר מנהטן ניו יורק, לנמל התעופה “קנדי”. במקביל נהגתי ואבטחתי אישים שבאו לביקור כמו, ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל, שלהפתעתי הרבה, הגיע בגפו אחרי תפקיד ראש הממשלה, ללא מאבטח. הוצאתי אותו מהתור לבדיקת דרכונים, לקחתי את דרכונו והחתמתי אותו אצל קצין ההגירה. שוחחנו בדרך למנהטן. בהמשך לוויתי את הגב’ אופירה נבון ז”ל, השר זבולון המר ז”ל, האלוף משה פלד ז”ל ועוד אישים. שרותי בניו יורק, כלל העברת דואר דיפלומטי בין מדינות, פנמה, קוסטה ריקה, סאן סלבדור, ניקרגואה, גואטמלה, מקסיקו וקנדה.

בחלוף חצי שנה החלטתי לשוב ארצה, והתלבטתי בין שירות בצה"ל לשירות במשטרה. התכתבתי עם מנהל הסגל בצה”ל ועם אכ”א (היום אמ"ש) במשטרת ישראל. מצה”ל השיבו כי אם אחזור אגויס לתפקיד קמב”ץ בית הספר לצניחה; ואילו מהמשטרה ענו כי אגויס לתפקיד קצין מחקר מודיעין פח”ע בממ”ן.

בסופו של דבר, בחרתי במשטרה, עבודה שמצאה בעיני חן עוד משחר ילדותי... שבתי ארצה, וגויסתי למשטרה לתפקיד בממ”ן בדרגת מפקח. הייתה זו תקופה שבה גויסו קצינים בדרגות מקבילות לצבא, במה שכונה, הגיוס הרב שכבתי (גר”ש), שביצע המפכ"ל דאז, שאול רוזוליו (ראו תמונה משמאל) במטרה לשנות את איכות כוח האדם במשטרה ואת התרבות הארגונית השלטת בה.

[בתמונה: המפכ"ל שאול רוזוליו: אחד הרפורמטורים של משטרת ישראל. הצילום: דובר המשטרה]

לאחר שנת שרות התחלתי קורס קצינים ייעודי בנעורים (הקורס האחרון שבוצע בנעורים לפני שהועבר לשפרעם). כבר בתחילת הקורס הבנתי, שהחיים להיות בצל בנו של קצין בכיר לא יהיו קלים.

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

שרון ובוכנר

[בתמונה: "כבר בתחילת הקורס הבנתי, שהחיים להיות בצל בנו של קצין בכיר לא יהיו קלים... ניצב משנה מיכאל בוכנר כמפקד מרחב הנגב במשטרה, ביחד עם האלוף אריאל שרון. התמונה ממקורות המשפחה]

ביום הראשון כל מחלקה עשתה סיור להכרת הבסיס. הגענו לרחבת החניה שם ניצב דגל המדינה, מפקד המחלקה או המדריך פתאום אמר, “הבן של בוכנר קצין בצבא יסביר על הנפת הדגל”. מה הקשר ומה קשור, השפלתי מבט ועמדתי נבוך. ממש הוכתי בתדהמה, לא ציפיתי.

הקורס התחיל, למדנו ותרגלנו בכיתות הלימוד, פה ושם שמעתי באופן ישיר או עקיף מפי המדריכים את “הבן של בוכנר”. איתי בקורס היו קצינים נוספים כמו שחר איילון וקפלן, שנדמה לי שהיה רפ”ק.

כבר בתחילת הקורס, בימים הראשונים הרגשנו שהמדריכים - לא כולם, חלקם... - מנכסים לעצמם חניכים “קשיי יום”, כאלה ששיננו עד השעות הקטנות של הלילה את החומר הנלמד, או כאלה שהגיעו לקורס בגיל מאוד מבוגר, לקראת פרישה. הבנו כי הצוערים שנוכסו מעבירים מידע על הלכי הרוח והמעשים במחלקות. לדוגמה, בחדרי היו שניים קצת מבוגרים שחרשו ולמדו ושיננו וטחנו את החומר. אני וקפלן למדנו מעט והבנו. בערבים הלכנו למטבח, לקחנו מוצרים וחגגנו. חזרנו לחדרים והחברה לומדים לומדים... באחד הימים נקראנו שנינו למדריך לתחקיר, מה אנו עושים בערבים אחרי שעות הלימוד. התחקורים הללו, בנוסח - מה עשינו ואיך למדנו - שבה ועלתה, מידי פעם.

האווירה של חיים בתוך רשת המודיעין שנפרסה בתוכנו הייתה לא נעימה, אווירת נכאים, הבטתנו בעורפנו והחרשנו זמירותינו. התברר כי רשת המודיעין בקורס פעלה גם במחלקות אחרות, המידע הגיע למפקדים מהצוערים, בעלי המאפיינים שציינתי קודם.

החופש להביע דעה

שבוע אחרון. המדריך מסר כי כל מי שרוצה להעלות שאלה ואו שיש לו מה לומר, יכתוב ויעביר למפקדי הקורס לאישור. הכוונה לערב הסיום בנוכחות ראש אגף שיטור וביטחון ניצב דוד קראוס (ראו תמונה משמאל; לימים המפכ"ל). הבנתי שאם אכתוב אצונזר עד דק, לכן לא הגשתי מאומה.

[בתמונה משמאל: המפכ"ל לימים, דוד קראוס. דברי התלמידים צונזרו לכבודו... הצילום: דובר המשטרה]

ערב הסיום, נתכנסנו באודיטוריום, הצוערים כל אחד בתורו, נשא את האני מאמין שלו לגבי הקורס. הרבה נוזלים שיצרו עיסת רוק וריר נבחשו ונטרפו סביב עכוזי המפקדים, אגב זכו למחיאות כפיים הן מהצוערים והן מהמדריכים.

הערב כמעט הסתיים, שואל ניצב קראוס ז”ל, “יש עוד מישהו שרוצה לומר לשאול”. הרמתי יד והצבעתי, קול נהמה חזק נשמע ברחבי האולם, כזה שהזיז את אמות הסיפים. הוזמנתי לעלות לבמה, הלכתי מלווה בקולות מחרישים ומבטי פליאה מצד החניכים והמפקדים.

התייצבתי בדוכן הנואמים ואט אט הקולות נדמו. פניתי ישירות לניצב קראוס ואמרתי, “הופתעתי להבין כי מדריכי הקורס הפעילו רשת מודיעין בין הצוערים. מספר צוערים העבירו מידע שוטף למדריכים, אשר למדו דרכם על הלכי הרוח והמעש במחלקות, הדבר מביש ודומה למאפיה”.

מפקד הקורס, קם ואמר תודה, וסימן לי לרדת מהבמה. שוב קולות ונהמות של רפת ענקית.

למחרת זומנתי למפקד הקורס והוא הודיע לי כי אסיים את הקורס בציון ד, בגלל התנהגותי. אמרתי לו מידית, אם כך אני בוחר שלא לסיים את הקורס ולא אעלה מחר למסדר הסיום.

לאחר דין ודברים - שנמשך כל היום ביני לבין מספר קצינים בקורס - נעשתה “עסקת טיעון”: הסכמתי לעלות למסדר אך לא לצעוד, הוצבתי עם תמ”ק עוזי “לשמור” על הדגל.

חזרתי למטא”ר, אגב לתפקיד בתקן רפ”ק בממ”ן. כעבור יומיים נקראתי ללשכת ראש אכ”א ניצב בנימין ברלאי. ניצב ברלאי הטיח בי: “ירדת לשפל המדרגה” “לא היה מקרה כזה במשטרה”. השבתי כי אמרתי מה שאמרתי, נוכח האפשרות שניתנה לי לומר את דבריי, ללא צנזורה של מפקדת הקורס. מבטו היה זועם ואמר, אני מורה לעכב את קידומך בדרגה למשך שנה. קמתי הצדעתי ויצאתי מלשכתו.

יצאתי זקוף וגאה, שלם הייתי עם עצמי, אז והיום, אודות שאמרתי.

מקורות והעשרה

5 thoughts on “עודד בוכנר: החופש להביע דעה…

  1. אני תמיד אמרתי שבמשטרה יש החלפת דעות חופשית לחלוטין: אתה נכנס למפקד עם דעה שלך, ויוצא עם הדעה שלו.
    היו יוצאי דופן לטובה, אך הם היו מעטים, ממש בודדים. זכורים לטוב – שלמה גל ויעקב טרנר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.