[מאמר זה ראה אור במקור באתר של דוקטור רועי צזנה]
המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.
[התמונה משמאל: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]
האתרים של ד"ר רועי צזנה
* * *
לפעמים כמה ידיעות על העתיד מתחברות ביחד זו לזו, באופן שיוצר היגיון מושלם. זה מה שקרה בחודש האחרון, בעקבות שלוש התפתחויות שצבא ארצות הברית וצבא סין מקדמים, וביחד יכולות לדחוף אותנו לעתיד שונה מאד של מלחמה מכל מה שהיה מקובל עד היום.
נעבור עליהן אחת-אחת, בקצרה.
הרובוטים הנצחיים
ב- 2 למאי התפרסם פיתוח חדש שמומן על-ידי צי ארצות הברית, ובמסגרתו הצליחו החוקרים לפתח רובוטים תת-ימיים ש'אוכלים' צואת דגים ומפיקים ממנה אנרגיה, שמאפשרת להם להמשיך לפעול. למה דווקא רובוטים תת-ימיים? מכיוון שכשמם כן הם – הם צריכים לפעול מתחת לפני המים, וחייבים להסתמך על סוללות, שנוטות להתכלות תוך זמן קצר.
כדי להתמודד עם הבעיה, מציע הצי להשתמש בתאי דלק מיקרוביאליים, בתוכם ניתן למצוא חיידקים הניזונים על חומר אורגני – בעיקר צואת דגים. החיידקים ניזונים מהצואה, משילים מעליהם אלקטרונים; וכך, יוצרים זרם חשמלי שיכול לשמש להנעת הרובוט. תאי הדלק המיקרוביאליים נבחנו כבר בהצלחה, ואפשרו לחיישנים להמשיך לתפקד במשך שמונה חודשים שלמים[1].
לא הכל מושלם עדיין, כמובן. לתאי הדלק המיקרוביאליים יש צפיפות אנרגיה נמוכה מאד. ייקח להם יום שלם לטעון אפילו מכשיר קטן כאייפון. כלומר, תא דלק אחד לא יספיק בוודאי כדי להמשיך לקיים רובוטים תת-ימיים (או בכלל) לאורך זמן. אבל הצי בוחן בימים אלו אפשרות להציב סוללות-ענק על קרקעית הים, שישמשו כתחנות טעינה מחדש לרובוטים. ומאיפה יקבלו הסוללות הללו את האנרגיה שלהן? מתאי הדלק המיקרוביאליים. ובעתיד הרחוק, מי יתחזק אותן? רובוטים. ומאיפה יקבלו הרובוטים הללו אנרגיה? נו, הבנתם את העניין.
בראייה ארוכת-טווח, משמעות פיתוח זה – לצד רבים אחרים שמקנים לרובוטים יכולות קצירת אנרגיה מהסביבה – היא שאמצעי הלחימה שלנו יוכלו להמשיך להתקיים בכוחות עצמם לאורך זמן, גם ללא תמיכה אנושית. אולי לא זמן רב – אולי רק מספר חודשים – אבל הרובוטים של עוד עשור, כבר יצליחו בוודאי לשמר את עצמם לפרק זמן ארוך בהרבה. אולי שנים. אולי עשרות שנים. אולי יותר.
הרובוטים שמשתפים פעולה
ומכאן לפיתוח אחר, של צבא סין דווקא, שמתחיל להביא לשדה הקרב משאית קטנה – יותר בגודל של טרנזיט, למעשה – שיכולה לשגר כטב"מים – כלי-טיס בלתי-מאוישים זעירים. כשהיא מגיעה לשדה, המשאית משגרת מיד ארבעה כטב"מי ניטור ואיסוף מידע שיכולים לטוס במשך יותר משעה באוויר ולספק דיווח בזמן-אמת משדה הקרב. ומה אם הם מאתרים איום כלשהו? במקרה זה, יכולה המשאית לשגר שמונה כטב"מי קמיקזה: רובוטים מתאבדים החמושים בשני קילוגרמים של חומרי-נפץ, וממהרים להתפוצץ ביעד במהירות של כמעט 180 קמ"ש. בדרך זו, משאית אחת מסוגלת לחלוש ביד רמה על אזור ברדיוס של עשרות קילומטרים מסביבה[2].
[בתמונה: אחת מהמשאיות הסיניות המשמשות לשיגור כטב"מי ניטור וכטב"מי קמיקזה. מקור: C4ISRNET]
חברו את הידיעה הזו לקודמתה, ותתחילו לקבל הצצה לגבי עתיד הלחימה: עולם בו רובוטים – בשמים, בים ועל האדמה – משתפים פעולה ביחד. חלקם רואים מה קורה, אחרים מקבלים את המידע ומקבלים החלטה, ולבסוף – רובוטים אחרים נשלחים לפוצץ מטרות במקרה הצורך. וכמובן, חלק מהרובוטים של העתיד יוכלו גם להתקיים בכוחות עצמם לאורך זמן – אולי אפילו במשך חודשים או שנים – במהלכם ימשיכו להוציא לפועל משימות שנקבעו עבורם.
זיהוי פנים מתקדם
אבל מה יהיו אותן משימות? כאן אנו עוברים ישירות לידיעה השלישית, שמגיעה שוב מצבא ארצות הברית. הצבא החליט לאחרונה שהוא רוצה לחמש את החיילים ברובים עם מערכות לזיהוי פנים, והוציא קול קורא לטובת העניין. הרובים של עוד חמש שנים, לפי הצבא, יוכלו להתמקד אוטומטית באנשים שהצבא חפץ ביקרם בעולם הבא, ולשפר את סיכויי הפגיעה בהם באופן משמעותי גם בטווח של 600 מטרים או יותר.
למה נועדו רובים כאלו? בראש וראשונה, הם יעזרו לשפר את יכולתם של חיילים לפגוע במטרה, מאחר והם מכילים גם מערכות לתקשורת אלחוטית, למעקב אחר כיוון הרוח ועוצמתה ולתיקון אוטומטי של כיוון הירי. שנית, המערכות לזיהוי פנים אמורות לצמצם את הסיכוי לפגיעה בחפים מפשע[3].
כל זה טוב ויפה – באמת – אבל אני לא יכול שלא לחבר את כל הידיעות האלו ביחד, ולהגיע לתרחיש העתידי שפיתחו ופרסמו מכון Future of Life ופרופ' סטיוארט ראסל, ובו מפותחים רובוטים המכונים SlaughterBots, או "רובוטי טבח". מדובר ברחפנים קטנים הנושאים כמות זעירה של חומר-נפץ, מסוגלים להתמקד על בני-אדם מסוימים, ולהתפוצץ ישירות על ראשיהם. בתרחיש המתואר, רחפנים מסוג זה מבצעים מתקפת טרור עצומת-מימדים בתריסר אוניברסיטאות במקביל, ומתנקשים בחייהם של אלפי סטודנטים. חלקם אפילו מתפוצצים במכוון על קירות וחלונות הבניין, כדי לפתוח חללים דרכם יכולים יתר הרחפנים לחדור לתוך הבניין ולאתר את מטרותיהם. עכשיו חישבו על רובוטים כאלו – ועל רובוטים שמשגרים אותם – שיכולים לשרוד לאורך חודשים ואפילו שנים[4].
וזה יקרה!
תרחישי אימים שכאלו לגבי עתיד הלחימה עשויים להישמע מוזרים, אבל הם אינם בלתי-סבירים. התפתחויות רבות בלחימה נשמעו מוזרות לגנרלים מן העבר: הרעיון שצוללות יוכלו להטביע ספינות, למשל, או שטנקים יחליפו פרשים על סוסים. העובדה שהצי הבריטי התעלם לגמרי מהרעיון הראשון, כמעט הביאה לתבוסת בריטניה במלחמת העולם הראשונה. וכמובן, אי אפשר לשכוח את הציטוט המפורסם של אחד מהקצינים הבכירים הבריטיים ב- 1916, שטען כי – "הרעיון שחיל הפרשים יוחלף בכרכרות ברזל אלו אבסורדי. הוא קרוב לבגידה."
כולנו גם מכירים את הסיפור המפורסם (שאינו לגמרי אגדה אורבנית) על הפרשים הפולנים שהסתערו על הטנקים הגרמנים ללא הצלחה מרובה[5].
הנקודה שלי היא שהתפתחויות דרמטיות בעתיד הלחימה תמיד נשמעות מוזרות לאוזנינו בהווה, אבל הן בהחלט יכולות לקרות. וכן – רובוטים יכולים להתחיל לחלוש על שדה הקרב. הם מתחילים לעשות זאת כבר עכשיו. רובוטים יכולים להתחיל לקצור אנרגיה ולשרוד בכוחות עצמם גם בסביבות קשות. ההוכחה לכך קיימת כבר היום, ואנחנו מפתחים את התשתיות שיאפשרו להם לעשות זאת טוב יותר בעתיד. ואחרון חביב – רובוטים מתחילים לזהות בעצמם מטרות ולהתמקד בהן.
חברו את כל אלו ביחד, ותגיעו לתרחיש בו בני-אדם כבר אינם הלוחמים החשובים ביותר בשדה הקרב. את מקומם תופסים רובוטים, ועל אלו אנו חייבים להמשיך לבקר ולשלוט – מכיוון שאם לא נעשה זאת, הרי שחלקם יוכלו לצאת משליטה ולהמשיך להתקיים בכוחות עצמם לזמן מה. ובתרחיש המסוכן ביותר, רובוטים שכאלו יפותחו על-ידי ישויות לא-מדיניות – היינו, קבוצות טרור גדולות, כדוגמת דאע"ש – ויישלחו לבצע משימות ארוכות-טווח, מבלי פיקוח אנושי.
כל זה לא יקרה מחר בבוקר. הטכנולוגיות הללו לא יתחברו ביחד בשנים הקרובות, ועלותן צריכה עוד לרדת משמעותית לפני שטרוריסטים יוכלו לעשות בהן שימוש יעיל. אבל הדברים הללו עוד יקרו, וכדאי שנתחיל כבר עכשיו לחשוב על דרכים להתמודד עמם.
הייתי רוצה לסיים את המאמר באזהרה קשה וכאובה על כמה שצה"ל לא מוכן למהפכה הרובוטית הזו, אבל האמת היא שאף אחד לא מוכן אליה היטב – פשוט מכיוון שהיא משנה את כללי הלחימה מהקצה אל הקצה. אני יכול רק לומר שצה"ל מזמין אותי כל הזמן לדבר על הנושאים האלו בדיוק עם קצינים רבים (אני משוכנע שיש כמה אומללים בצה"ל ששמעו אותי חוזר על אותה הרצאה בדיוק כמה עשרות פעמים) – ושיש הבנה שמשהו צריך להיעשות.
אבל מה בדיוק? את התשובה נצטרך לגלות – בעתיד.
מקורות והעשרה
[1] https://www.newscientist.com/article/2201482-us-navy-tests-underwater-robots-that-recharge-by-eating-fish-faeces/
[2] https://futurism.com/the-byte/chinese-military-drones-artillery
[3] https://futurism.com/the-byte/us-army-facial-recognition-rifle
[4]
[5] https://www.historyanswers.co.uk/history-of-war/polish-cavalry-vs-german-tanks-the-lies-the-betrayal-and-the-unlikely-truth/
