[בתמונה: יוסף סטלין. התמונה היא חלק מכרזה: כשהשליט חולה בתסביך רדיפה, המדינה כולה משתגעת...]

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]

יעקב שחם ז"ל היה סגן ראש המחלקה לענייני ישראל וזרים בשירות הביטחון הכללי (שב"כ). מאמר זה הוא חלק מעבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי של צה"ל (מב"ל): KGB -  פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917.

זהו הפרק הרביעי בסדרת מאמרים זו, הסוקרת פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות, ה- .K.G.B, בין השנים 1991-1917.

*  *  *

שנת 1934 סימנה מפנה בהתפתחות שירות הביטחון הסובייטי. במאי אותה שנה, מת ויאצ'סלב מנז'ינסקי, ואת מקומו תפס סגנו, גנריך יאגודה.

ביולי, חל שינוי דרמטי נוסף; ה- .O.G.P.U שינה את שמו ואף את כפיפותו. מעתה, הוא כונה .G.U.G.B (המינהל הראשי לביטחון המדינה), והפך למרכיב חשוב בקומיסריאט העממי לענייני פנים, ה- .N.K.V.D. יאגודה התמנה לראש ה- .N.K.V.D, שכלל את שירות הביטחון (.G.U.G.B), את המשטרה, את כוחות הפנים, את משמר הגבול ואת מינהל מחנות המאסר ובתי הסוהר (GULAG). כל אלה הוכפפו ישירות ליוזף סטלין, אשר ריכז בידיו את מכונת הענק הזו, במטרה שתשמש את תכניותיו מרחיקות הלכת.

[בתמונה: חילופי דורות. במאי 1934, מת ויאצ'סלב מנז'ינסקי, ואת מקומו תפס סגנו, גנריך יאגודה. התמונה היא נחלת הכלל]

רצח קירוב

יריות, שנשמעו במטה המפלגה הקומוניסטית בלנינגרד, ב- 1 בדצמבר 1934, שמו קץ לחייו של אחד האישים הפופולריים ביותר במפלגה הקומוניסטית, סרגיי קירוב (ראו תמונה משמאל). סיבות הרצח נותרו בגדר תעלומה עד היום. יש הטוענים, שהרוצח, ניקולייב, נקם בקירוב על שקיים יחסים אינטימיים עם אשתו היפהפיה; אחרים טוענים, שהרצח אורגן על ידי סטלין, שראה בקירוב מתחרה אפשרי.

אנשי ה- .N.K.V.D בלנינגרד ומאבטחי קירוב הואשמו ברשלנות פושעת. חלקם מצאו את מותם בנסיבות מסתוריות, ואחרים נשפטו לעונשי מאסר קלים; דבר שעורר חשד מובן, בדבר מעורבות ה- .N.K.V.D ברצח, על פי הנחייתו של סטלין.

[תמונתו של סרגיי קירוב משמאל היא נחלת הכלל]

רצח קירוב נתן את האות למסע טרור חסר תקדים. גל מעצרים והוצאות להורג של "יסודות עויינים" עבר על לנינגרד, על מוסקבה ועל ערים אחרות. תחילה, חוסלו קציני צבא הצאר ששרדו, אנשי האינטליגנציה הישנה וחברי מפלגות, שפוזרו זה מכבר. כל אלה הואשמו בחברות בארגונים טרוריסטיים "לבנים", שיזמו את רצח קירוב.

חיסולים אלה סימנו רק את ההתחלה. תוך זמן קצר, העמיד סטלין למשפט את שני עמיתיו של לנין להנהגה, גרגורי זינובייב ולב קמנייב (ראשי אופוזיציית שמאל בהנהגת המפלגה, בין השנים 1926-1925, אשר הודחו מתפקידיהם והביעו חרטה על דעותיהם, תוך שהם מזדהים עם מדיניותו של סטלין). הם הואשמו באחריות פוליטית לרצח קירוב. זאת, על פי גרסה חדשה, כי הרוצח השתייך להתארגנות מחתרתית, המורכבת מתומכי זינובייב וקמנייב.

ב- 1935 התקיים, לראשונה, משפט פומבי, בו נשפטו חברים בולטים במפלגה. זינובייב וקמנייב הודו, בגמגום, באחריות פוליטית, אם כי לא ישירה, לרצח, ונשפטו ל- 10-5 שנות מאסר.

[בתמונות למעלה: גרגורי זינובייב מימין, ולב קמנייב משמאל. הכרזה: ייצור ידע]

מיד עם היוודע רצח קירוב, חוקקו בברית המועצות חוקים דרקוניים, שאפשרו ל- .N.K.V.D לפתוח במסע טרור המוני. על פי אחד החוקים, נידונו תיקי נאשמים בפעילות טרור בהליך מזורז; מהנדונים נשללו זכויות הערעור ובקשת החנינה, ופסק דין מוות התבצע ללא דיחוי.

בנוסף, הוקם במסגרת ה- .N.K.V.D גוף שיפוטי, שכונה .O.S.O, שסמכויות הענישה שלו הוגבלו למאסר של עד 7 שנים. בהמשך, הוקמו גופים שכונו "Troyka" בהרכב ראש משרד ה- .N.K.V.D, מזכיר המפלגה המקומי ותובע. ל- "Troyka" ניתנו סמכויות מלאות, לרבות מתן גזר דין מוות. כך, נרמסה ברגל גסה החזות החיצונית של מערכת המשפט הסובייטית, שעל פי התעמולה הסובייטית, הייתה "הצודקת ביותר בעולם".

מרחץ דמים

ב- 1936 הנחה סטלין את ה- N.K.V.D. להתחיל בחיסול כל "אויבי העם" הגלויים והנסתרים. בשלב ראשון, הופעל הטרור כנגד חברי "גוש טרוצקי-זינובייב-קמנייב" (גוף, שהיה קיים בדמיונו של סטלין בלבד). זינובייב, קמנייב ועמיתיהם להנהגת המפלגה הועמדו למשפט והואשמו בכל חטא אפשרי, כמו ניסיון להפיל את המשטר הסובייטי;  רצח קירוב ומעשי חבלה וטרור. זאת, תוך שיתוף פעולה עם טרוצקי ועם שירותי המודיעין של מדינות אימפריאליסטיות.

מנהיגי מהפכת אוקטובר הפכו, במחי יד, ל"סוכני הגסטאפו". המשפט בוים היטב על ידי ה- .N.K.V.D, כאשר כל הנאשמים הודו בפה מלא בכל האשמות, דמיוניות ככל שיהיו. הדבר הושג באמצעות עינויים קשים במרתפי הלוביאנקה, בסחיטה, בהבטחות שווא ובפניה אל התודעה הקומוניסיטית של הנאשמים (בטענה, כי למשפט יש חשיבות פוליטית עצומה, נוכח סכנות המלחמה מצד גרמניה הנאצית ופעילות חתרנית של טרוצקי ואנשיו). כל הנאשמים הוצאו להורג, למרות שהובטח להם על ידי סטלין, שהתנהגותם הנאותה באולם המשפט תבטיח את חייהם.

כבר במשפט הראשון שורבבו שמותיהם של מנהיגי האגף האופוזיציוני הימני (בעבר) בוחרין, ריקוב ואחרים, אף הם מנהיגים לשעבר של המפלגה, שהיו מקורבים ללנין. משפטם נדחה לראשית 1938, מאחר שהיה צורך לשבור אותם תחילה ולהביאם ליכולת לדקלם את "הודאותיהם".

לאחר המשפט הראשון ולקראת ההכנות למשפטי ראווה נוספים, החליט סטלין, שראש ה- .N.K.V.D, יאגודה, איננו עונה עוד על ציפיותיו, לאחר שגילה יחס ליברלי וסלחני למועמדים נוספים למשפטים. יאגודה הודח בספטמבר 1936 (ב- 1938 הוא נשפט יחד עם בוחרין, והוצא להורג כסוכן אימפריאליסטי וכקושר נגד המשטר).

בראש ה- .N.K.V.D העמיד סטלין את ניקולאי ייז'וב (Yezhov; ראו תמונה משמאל), אשר ניהל, עד אז, מחלקה בוועד המרכזי של המפלגה, שפיקחה על פעילות ה- .N.K.V.D. ייז'וב, נמוך הקומה, חסר ההשכלה, ובעל הנטיות הסדיסטיות, ניגש במרץ לביצוע מסע טיהורים עקוב מדם.

[תמונתו של ניקולאי ייז'וב היא נחלת הכלל]

מעבר לשני משפטי ראווה ענקיים, ב- 1937 וב- 1938, בהם הועמדו לדין בכירי המפלגה (ואף הוצאו להורג), שטף את ברית המועצות גל של מעצרים, משפטי בזק והוצאות להורג של "מרגלים", "טרוריסטים", "מחבלים", "טרוצקיסטים" וכדומה. כולם היו חפים מפשע.

ה- .N.K.V.D. פעל, על פי מכסות, לחשיפתם ולהענשתם של "אויבי העם". לא אחת ביקשו ראשי ה- N.K.V.D. להגדיל את המכסות, במיוחד, של הנידונים למוות. הטרור היכה במאות אלפים ואף במיליוני בני אדם.

הטרור מכה ב- .N.K.V.D

ואם אין  די בכך, הנחית ייז'וב מהלומה אף על ה- .N.K.V.D עצמו, אשר בתוכו נחשף, כביכול, "קשר אנטי מהפכני ופשיסטי". שיכבה שלמה של מנהלי מחלקות ומנהלים במטה ה- .N.K.V.D ובפריפריה הודחו, נעצרו והוצאו להורג. בהם היו צ'קיסטים מפורסמים, שהחלו את דרכם תחת דזרז'ינסקי. גם ארטוזוב, טריליסר ואחרים. גל הטיהורים הקיף כמה עשרות אלפי קציני .N.K.V.D, גם מחוץ לברית המועצות. אנשי מודיעין (ה- .I.N.O) ששירתו בחוץ לארץ, בשלוחות חסויות וכבלתי לגליים, נקראו לשוב הביתה והוצאו להורג, בתום משפט שנמשך דקות ספורות. רק חלקם נדרשו לחקירות שהיו מלוות בעינויים, על מנת להביאם להודאה בכתב (לעיתים, נחתמו ההודאות בדם הנאשמים).

במאי 1937 פקד גל הטרור אף את הצבא האדום. תחילתו במשפט סגור של צמרת הפיקוד העליון ובראשה המרשל טוכצ'בסקי (Tukhachevsky), שהואשם בשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית ובכוונה לבצע, בשליחותה, הפיכה צבאית בברית המועצות. כולם הוצאו להורג, ובעקבותיהם נהרגו עשרות אלפי קציני צבא בכירים וזוטרים (מדובר בלמעלה ממחצית סגל הקצונה של הצבא האדום).

[תמונתו משמאל של המרשל טוכצ'בסקי - גדול המצביאים של ברית המועצות בכל הזמנים, שהוצא להורג - היא נחלת הכלל]

הטיהורים הביאו להיחלשות עצומה של כל מנגנוני הכוח של ברית המועצות, לרבות, כפי שכבר צוין, ה- .N.K.V.D. די אם נציין, שכל 18 בעלי הדרגות הבכירות בארגון, שמילאו תפקידי מפתח עד ראשית עידן ייז'וב, הוצאו להורג.

מערך המודיעין של ה- .N.K.V.D שותק לחלוטין, אך לא מנגנון הרצח שלו. "קבוצות לוחמים" שרצו ברחבי אירופה בחיפושים אחר קציני מודיעין, שסירבו לשוב הביתה, לאחר שהבינו איזה גורל מצפה להם שם, בהם הבלתי לגלי איגנטי פרוצקי-רייס. המרדף אחר אחד מבכירי המודיעין של ה- .I.N.O באירופה, ואלטר קריביצקי, שסירב לשוב למוסקבה, נמשך מ- 1937 ועד 1941, עת מצא את מותו בארצות הברית. בהולנד, חוסל עריק "וותיק" אחר, גאורגי אגבקוב.

ציד האנשים באירופה קיבל מימדים אימתניים בספרד, בה סערה מלחמת אזרחים. ברית המועצות תמכה במשטר הרפובליקני ושלחה, בנוסף לנשק הרב, גם אנשי צבא ועשרות רבות של קציני .N.K.V.D. למרות המצב הקשה, אליו נקלעו הרפובליקנים בספרד, אשר דרשו איחוד כוחות, היה עיקר דאגתם של אנשי ה- .N.K.V.D, שהסתייעו בקומוניסטים ספרדיים, שהיו נאמנים למוסקבה, לחסל את היסודות הטרוצקיסטיים שלחמו לצידם של הרפבוליקנים. ה- .N.K.V.D שלט שליטה מלאה בשירות הביטחון של ספרד הרפובליקנית, הציף אותו ביסודות קומוניסטיים, ובהוראת סטלין, פתח במסע רצחני לחיסול חברי ארגונים, שהיו מזוהים עם טרוצקי (איבתו של סטלין למנהיג מהפכת אוקטובר הגולה לא ידעה גבולות).

תחת אפם של ראשי המשטר הרפובליקני, התנהלו מעשי זוועה אכזריים ביותר. עד אשר לא נשאר זכר לתומכי טרוצקי, לא חלה רגיעה בקרב קציני ה- .N.K.V.D בספרד. אך אז, הגיע גם תורם. הם נקראו לשוב למוסקבה, ושם חוסלו על ידי כיתות יורים (אחד מהם היה גריגורי סירוייז'קין (Syroyezhkin) האגדי, שנטל חלק פעיל במבצעי "סינדיקט 2" ו"טרסט", ועסק בספרד באימון ובארגון יחידות חבלה, שפעלו בעורף המורדים הפשיסטיים).

[להרחבה על המבצעים "סינדיקט 2" ו"טרסט", לחצו כאן]

אלכסנדר אורלוב: האיש שעבד על ה- .N.K.V.D

רק גורלו של ראש נציגות ה- .N.K.V.D בספרד, אלכסנדר אורלוב (פלדביין) שפר עליו. לאחר שביצע בהצלחה משימה רגישה ביותר של הברחת מלאי הזהב של ספרד לברית המועצות, על סיפון אניות סובייטיות, הוא נקרא לפגישה בהולה בצרפת, שם המתין לו צוות חיסול של .N.K.V.D, שבראשו עמד סגן ראש ה- .I.N.O, שפיגלגלס (Shpigelglas). אורלוב הבין את הרמז, נטל מכספי הארגון, ונעלם, יחד עם בני משפחתו, בארצות הברית. מאחר שידע, כי זרועו הארוכה של ה- .N.K.V.D תשיג אותו בכל מקום, נקט בצעד לא שגרתי.

[תמונתם של אורלוב ואשתו משמאל היא נחלת הכלל]

במכתב, שנשלח לראש ה- .N.K.V.D, ייז'וב, הסביר אורלוב את מניעיו ואיים, כי במידה וינסו לרדוף אותו או את בני משפחתו, שנותרו בברית המועצות, הוא יחשוף את כל הפרטים הידועים לו על מערך הסוכנים של הארגון באירופה. למכתב צורפה רשימת הסוכנים שכללה, בין היתר, את חברי "חמישיית קיימברידג'" ורבים אחרים. אורלוב התחייב, כי הימנעות ה- .N.K.V.D ממעשי עונשין תחייב אותו לשמור בסוד את אשר ידע.

האיום פעל, ושמו הוצא מרשימת המועמדים לחיסול. אורלוב ומשפחתו חיו בארצות הברית תחת שם בדוי, כששירות הביטחון האמריקני, ה- .F.B.I, לא ידע, עד ראשית שנות ה- 50' של המאה הקודמת, איזה דג שמן נמצא בארצו. אורלוב פירסם, אומנם, מספר ספרים בעלי אופי פוליטי ומקצועי, אך לא חשף אף אחד מהסודות שנצר בתוכו.

בשנות ה- 60' השתכנע ה- .K.G.B במניעיו של אורלוב ובמילוי הבטחתו, ופעל בניסיון להחזירו לברית המועצות. קצין מה- .K.G.B קיים עמו מספר פגישות, אך העריק דחה את ההצעה. הוא מת ב- 1973 בארצות הברית, בגיל 78.

[לאוסף פרקי החוברת: KGB – פרקים בתולדות שירות הביטחון של ברית המועצות 1991-1917, לחצו כאן]