[בתמונה: ציורי תנ"ך / אמה עבריה / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן]

עודכן ב- 4 בפברואר 2024

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

פרשת מִשְׁפָּטִים היא פרשת השבוע השישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"א, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ד, פסוק י"ח. רוב הפרשה מפרטת מצוות ודינים רבים, בעיקר כאלו הקשורים לתחום המשפטי. בסוף הפרשה מסופר על טקס כריתת ברית של בני ישראל עם אלוהים ועל עליית משה להר סיני.

הנושאים העיקריים בפרשה זו:

• חוקי מוות.
• חוקי שור נוגח.
• יחס לגר.
• יחס לחלש.
• מכשפות וידוענים.
• לא תבשל גדי בחלב אימו – מדוע?
• נעשה ונשמע ונשמיע

שמות, פרק כא' - חוק "שור נוגח" וחוקי ארצות הברית

אחרי השיא של קבלת עשרת הדברות מאלוהים, הפרק הזה יורד לפרטי פרטים של חוקים ומשפטים הקשורים לחיי היומיום. סדרת החוקים מטפלת במגוון של נושאים שלכאורה, נראה שכלל אינם רלוונטיים לחיינו היום.

מעניין שהראשון שבהם הוא חוקי העבד והאמה העבריים. דווקא היחס לעבד מטופל בהתחלה. לחלשים בחברה, העבדים של אז, ניתנת שימת לב מיוחדת.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / העבד העברי יוצא  לחופשי / ציירה:אהובה קליין (c) שמן על בד]

• חוקי עבד ואמה עבריים – אין היום עבדים ואמות עבריים (לפחות לכאורה... אדון בכך בהמשך);
• חוקי טיפול ברוצח – העונש הוא מוות: אין היום עונש מוות (לבד מעונש לנאצים שהופעל למיטב ידיעתי רק פעם אחת במקרה של אייכמן).
• חוקי טיפול בגונב אנשים שמוכר אותם – לא נראה כלל רלוונטי לחיינו היום (גם זה לכאורה...).
• חוקי טיפול במי שמקלל את אביו ואימו – מוות!!
• חוקי טיפול במי שהורג מישהו אחר בעורמה – מוות!!
• חוקי טיפול במי שמכה את אביו ואימו – מוות!!
• חוקי ענישה במקרה של הפלה בעקבות פגיעה באישה הרה – תלוי מה קורה לילדים. אבל גם זה יכול להסתיים בעונש מוות.
• חוקי עין תחת עיו: כד) עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל: כה) כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה: 
• חוקי שור נוגח (אתייחס בסוף).

אז מה עושה אחד כמוני עם כל זה?

המסקנות שלי הן:

• כמו בעשרת הדברות, ממשיך גם פרק כא' ומדגיש את החשיבות של קשר טוב בין ילדים להורים. הפעם מעלה הכתוב עונשים שנראים חסרי פרופורציה למקרה של פגיעה של ילדים בהורים. מה שבאמת חסר לי זה עונש להורים שאינם מכבדים את ילדיהם.
• חוקי עבד ואמה עבריים – אין היום עבדים ואמות עבריים אבל יש הרבה עבדות נסתרת בשוק העבודה בארץ, הן מול אזרחים והן מול תושבים או שוהים חוקיים או בלתי חוקיים. המסר כאן הוא מסר של חובה לתת יחס הוגן לעובד שלך! העובד הוא עובד שלך, הוא איננו שלך. מעבידים שוכחים פעמים רבות שהעובדים שלהם אינם שייכים להם ואינם עוד איזה פריט ריהוט במשרד או במפעל. תפקיד החוקים הוא קודם כל להגן על החלשים ולא על רווחי החזקים בחברה.
• חוקי עין תחת עין – יש צורך להתאים את העונש לעבירה.

למול הדיבר 'לא תרצח', יש כאן הרבה מאוד מקרים שבהם מותר כעונש להרוג בני אדם! ומצד שני כתוב – מי שהורג אדם הוא בעצמו מות יומת. האם זו סתירה?

בהחלט סתירה. לכן, נזהרו מאוד במשך אלפי שנים מלממש את החוקים האלה כלשונם, וטוב שכך.

יש לנו ביטוי "אלוהים נמצא בפרטים". נראה לי שבפרק הזה אנחנו מקבלים שיעור, שהגינות, צדק וסדר חברתי הם שלב הכרחי לפני שאפשר להתרומם לרמות אמונה גבוהות. "דרך ארץ קדמה לתורה" – זה כנראה מספר שמות פרק כא.

דוגמה יפה לכך היא חוקי "שור נוגח". אם שור, שיש לו בעלים, נוגח (פוגע) באדם כלשהו, הרי שיש להמית את השור ובעליו יוצא נקי מהעניין: כח) וְכִי-יִגַּח שׁוֹר אֶת-אִישׁ אוֹ אֶת-אִשָּׁה, וָמֵת--סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת-בְּשָׂרוֹ, וּבַעַל הַשּׁוֹר, נָקִי. 

אבל, אם השור הזה חוזר על נגיחותיו שוב, לאחר שבעליו הוזהר בנושא, אז גם השור וגם בעליו יומתו: כט) וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, וְהֵמִית אִישׁ, אוֹ אִשָּׁה--הַשּׁוֹר, יִסָּקֵל, וְגַם-בְּעָלָיו, יוּמָת. הוזהרת והשור שלך ממשיך לנגוח? אתה תשלם מחיר כבד.

[בתמונה: שור נגח... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי LubosHouska לאתר Pixabay]

בארה"ב, החל משנות התשעים של המאה הקודמת, אנחנו מוצאים דוגמה מעניינת למימוש חוקי "שור נוגח", בחוק המכונה חוק שלוש המכשלות או חוק שלוש ההכשלות  או חוק שלוש הפסילות – Three Strikes Law. מהות החוק היא שמי שמבצע פשע אלימות חוזר, יענש בפעם השלישית למאסר עולם.

[להרחבה על חוק שלוש המכשלות, לחצו כאן]

[בתמונה: קריקטוריה על חוק שלוש הפסילות במאמרה של Nathalie Marquez, באתר: Gender, Race and Class. למקור לחצו כאן]

אז חוקי התורה נראים משונים, אבל העקרונות שלהם מצאו את דרכם לחוקי ארצות הברית במאה ה 21.

שמות, פרק כב' - וגר לא תונה

למען החלשים...

המשך ישיר של הפרק הקודם. משה ממשיך לקבל מאלוהים פרטי חוקים ומשפטים. חלקם קשורים למקרים ספציפיים של גניבה, חבורה, פיתוי וכו' וחלק קשורים לעניינים שבמוסר (יחס לגר, ליתום, לאלמנה...) שבהם אלוהים מתרה שאם לא ינהגו בהם באופן צודק והגון, הוא, אלוהים בעצמו, ישמע את צעקתם ויבוא חשבון עם הפוגעים בהם: כ) וְגֵר לא-תוֹנֶה וְלא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; א) כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לא תְעַנּוּן; כב) אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ; כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.

בעיני זה קטע שמחייב באופן מיוחד את ספר החוקים של מדינת ישראל, מדינת העם היהודי.

כשהנכים והחלשים בחברה הישראלית נאבקים במשך שנים על שיפור בקצבאות המדינה ומגיעים בסופו של דבר להסדרים לא מספקים ועוד מנופפים בהם כאילו עשינו למישהו טובה גדולה – אני נזכר בפסוקים האלה.

[בתמונה: הפגנות הנכים בירושלים ב-29 במרץ 2016, בתמונה חלק מהמפגינים חוסמים את הכניסה למשרד האוצר. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אלחנן אהרון. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בנוסף, כשאנחנו נלחמים מלחמת חרמה נגד מהגרים שהגיעו אלינו כמקום מפלט, אנחנו חייבים למצוא את הדרך להקשיב ולטפל באנשים האלה באופן שלא תצא מהם צעקה שתרעיד את העולם עד כדי כך שאלוהים ישמע אותם.

מה שמוזר הוא שדווקא הפוליטיקאים החילוניים (והשמאלנים רחמנא ליצלן) הם המובילים של המאבק להגנה על החלשים והגרים ואילו הפוליטיקאים הדתיים והלאומיים (שארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל בראש דבריהם) מובילים את המאבק נגדם  או לכל היותר שותקים.

• אני לא אומר שאנחנו צריכים לפתוח את דלתות המדינה לכל מי שרק רוצה להגיע.
• אני לא אומר שצריך לשלם לנכים ולחלשים קצבאות חסרות אחריות.

אני אומר, שצריכים להיות לנו חוקים שיסדירו באופן אנושי ומוסרי את מצבם של הפליטים, כל עוד הם כבר כאן ונמצאים תחת האחריות של מדינת ישראל.

אני אומר שצריך לסכם את עניין הקצבאות לנכים, לקשישים ולחלשים בחברה באופן הוגן, מהיר וארוך טווח, ולא לנהל מולם מו"מ מתיש של שנים ארוכות.

עדיף שאנחנו נקשיב להם לפני שיקימו צעקה שתגיע לאלוהים!!

מכשפות...

ולעניין אחר: בין כל החוקים מופיע פסוק קצר בעניין מכשפות: יז) מְכַשֵּׁפָה לא תְחַיֶּה:

ראינו כבר שהפרקים האלה אינם בוחלים בעונשים כבדים. במקרה של מכשפה לא כתוב למשל: "מות תומת" או "דינה מוות". כתוב שאסור להחיות אותה.

המכשפה חיה מתוך זה שאנשים באים להתייעץ עם מכשפים, מכשפות ושאר אנשים ש"יודעים" דברים. האיסור כאן הוא לא כלפי המכשפות אלא כלפי אלה שבאים להתייעץ אתם. איסור פשוט - פשוט לא להתייעץ עם כל המכשפות והידוענים למיניהם. קחו אחריות על חייכם ועל מעשיכם ואל תלכו להתייעץ עם מכשפים ומכשפות.

נראה לי מאוד רלוונטי לעניין הקמעות המסתובבים בארצנו שהיצרנים שלהם מנצלים תמימותם של אנשים פשוטים וגם של שועי עולם וטייקונים ציניים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 192635 לאתר Pixabay]

שמות, פרק כג - לא תבשל גדי בחלב אימו

פרק חוקים שלישי ברציפות. אני מביא כאן כמה דוגמאות בולטות:

ז) מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק

השקר קיים. התורה מצווה להתרחק ממנו. מעניינת הזהירות. האיסור אינו קשה אלא רך. ניראה שברור לתורה שלא ניתן לצוות על איסור קשה. תשתדל, תתרחק, תזהר. זה מספיק.

ח) וְשֹׁחַד, לֹא תִקָּח: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים

ושוחד לא תקח. מעניין – האיסור הוא על לקיחת השוחד ולא על נתינתו. לוקח השוחד הוא המוביל ולא נותן השוחד. מנסים לשכנע אותנו ששוחד הוא עניין דו צדדי שחובה להוכיח כוונה ותמורה. אבל לא כך כתוב פה.

[בתמונה: שוחד... הדגש הוא על קבלת השוחד ולא על נתינתו... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי A-r-e-s לאתר Pixabay]

ט) וְגֵר, לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

יותר מחמישים פעם אנחנו נדרשים בתורה לתת יחס הוגן לגר.

יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶֹה מַעֲשֶֹיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר

תפס אותי הפסוק המסביר מדוע יש לנוח בשבת: קצת שונה מהדיבר על השבת שבפרק כ': י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָֹה אֱלהֶיךָ לא-תַעֲשֶֹה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ; יא) כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָֹה יְהֹוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

בפרק שלנו (כג) השבת היא עניין סוציאלי. מתוך דאגה לצורכי מנוחה של אלה שעובדים בשבילך, עליך לנוח בשבת ולתת לכול החיות והאנשים שעובדים בשבילך לנוח. המנוחה בשבת אינה רק בגלל שאלוהים בירך את יום השבת וקידש אותו. יש למנוחה בשבת גם סיבות הקשורות לקשר בין האדם לסביבתו. אהבתי!

הגיע הזמן שבמדינת ישראל נשים דגש על העניין הסוציאלי שבשבת ונמצא דרך להגדיר באמנה חברתית את צביונה המיוחד של השבת. אסור להפוך את השבת לעניין של מחלוקת.

[בתמונה: אסור להפוך את השבת לעניין של מחלוקת... צילום מסך מתוך סרטון היו טיוב: הפגנות השבת בירושלים. צילם והעלה ליוטיוב: מולי גולדברג]

אסור להתערבב...

סוף הפרק עצוב מאוד בעיני. אלוהים אינו סומך על העם שלו ומצווה אותו להיות מבודד מסביבתו כדי שלא יחטא בהתערבבות עם עמים אחרים:

לב) לא-תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלהֵיהֶם בְּרִית; לג) לא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן-יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת-אֱלהֵיהֶם כִּי-יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ.

המשמעות של המשפט הזה בעיני היא שכדי לשמור אמונים לאלוהים צריך להתבצר ולהיאטם מהסביבה, כי הסביבה מאיימת על הבלעדיות של אלוהים. יש כאן לדעתי חוסר אמון בסיסי באדם ובנאמנותו. האם זה המקור להסתגרות העולם החרדי שמגיעה לשיא כאן ועכשיו במדינת ישראל? מה זה אומר לאנשים חופשיים כמוני בהקשר של הסיכוי להגיע לחיים משותפים עם החרדים המתבדלים?

וגם כמובן, ראו איזה מהומה הייתה כאן על נישואי לוסי אהריש עם בחיר ליבה צחי הלוי. פחדנים בני פחדנים אנחנו!

[בתמונה: לוסי וצחי בחתונתם. פחדנים בני פחדנים אנחנו... מקור התמונה: פייסבוק]

לא תבשל גדי בחלב אימו

ועוד עניין: יט) רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ.  {פ}

לא תבשל גדי בחלב אמו. סביב המצווה הזו נבנו הלכות רבות ומגוונות בעניין כשרות וערבוב חלב ובשר. אבל המצווה היא "לא תבשל" ולא 'לא תאכל'.

והכוונה בעיני היא במהותה הקטנה של הרוע והצער בעולם. בישול של הגדי, בחלב של אימו, הוא רוע מיותר. יש כאן התרסה מיותרת – לא רק שלקחת את הגדי מאימו, אתה עוד מבשל אותו בחלב מעטיני אימו שנועד להאכיל אותו.

דומה מצווה זו למצוות "שילוח הקן". אין בין מצווה זו לענייני כשרות לא דבר ולא חצי דבר!

שמות, פרק כד - נעשה ונשמע

בפרק יט בספר שמות, לפני שאמר אלוהים למשה את עשרת הדברות, העם התחייב: ח) וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה.

בפרק שלנו, משה מעביר לעם בע"פ את כל החוקים שקבל מאלוהים בדיבור, והעם עונה: ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, נַעֲשֶׂה.

שוב העם חוזר ואומר – נעשה! מצוין! אפשר היה לצפות שמשה יהיה מרוצה וימשיך במסע. אבל לא. משה לא מסתפק בכך וכותב מקריא את כל החוקים ומגיש אותם לעם, ובנוסף מקיים טקס הכולל העלאת זבחי פרים והקזת דמם . והעם עונה: ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.

עוד יותר מצוין! גם נעשה וגם נשמע. משה עכשיו בוודאי יהיה מבסוט ויורה להמשיך במסע. אבל לא - משה זורק את הדם שהקיז על העם (משאיר סימן) ונעלם על ההר למשך 40 יום. יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהוָה, כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, לְעֵינֵי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה, בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

למה? למה משה עושה את זה? או למה אלוהים מורה על משה להתנתק מהעם למשך 40 יום ו – 40 לילה?

התשובה היא לדעתי – מבחן. עם המקבל באופן כה עוור של "נעשה ונשמע" אינו מקבל באמת את האמונה והחוקים. ציות עיוור אינו מעיד על הבנה עמוקה והשלמה אמתית.

אף אחד לא שואל שאלה! אף אחד לא מנסה לברר את משמעות הדברים! נעשה ונשמע זה בעצם - "אוקיי, בסדר, באימא שלך בוא נמשיך".

משה לא מוכן לכך. הוא מבין שחייבים לעורר משבר, לעורר התנגדות, לעורר מחשבה, ולכן הוא נעלם ל 40 יום ו – 40 לילה, ומשאיר את הזירה להתפתחות ההתנגדות.

התוצאה הייתה הרת אסון. אבל היא הייתה צפויה מראש. והיא אומרת לנו עד היום – ציות עוור אינו מה שנדרש מאיתנו. נידרש מאיתנו לברר, לשאול שאלות, לבחון הוראות ולבצע רק אחרי בירור עמוק ואמתי. האדם לא נועד ל "נעשה ונשמע".

הערה נוספת:

כאשר אומר משה לעם את החוקים, העם עונה נעשה. כאשר כותב משה את החוקים ומקריא אותם, העם עונה נעשה ונשמע.

מה ההבדל? מדוע על אמירה מסתפק העם בנעשה ועל קריאה מוסיף ונשמע?

אני מבקש לדרוש, שכאשר הדברים כתובים יש בהם יתר תוקף ויש אפשרות להשמיע אותם שוב ושוב ללא שגיאה וללא הטיה וללא טעות ולדורי דורות. אולי הדגש כאן בא לרמוז על חשיבות הכתיבה על פני הזיכרון מתוך שמיעה בלבד. ואולי הכוונה – נעשה ונשמיע (מתוך הכתוב) לדורות הבאים?

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת משפטים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת משפטים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/2/19.