אבי הראל: פתיחות מחשבתית ודתית בהגדרתו של האל

[בתמונה: פתיחות מחשבתית ודתית בהגדרתו של האל... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי kellepics לאתר Pixabay]

[בתמונה: פתיחות מחשבתית ודתית בהגדרתו של האל... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי kellepics לאתר Pixabay]

העובדה שאבות האומה לא הכירו את האל בשם מסוים אינה בעייתית, ואינה מצריכה פסילה של הטקסט המקראי על ידי שפינוזה הרואה בו טקסט אנושי המורכב ממקורות היסטוריים שונים. מאוד יתכן, שהגדרת האל הינה דבר דינמי, הנובע בעיקר משינוי גבולות ההשגה האנושיים, תגליות פילוסופיות ומדעיות שונות, ונובעת גם מהשראה מיסטית או פנתיאיסטית...

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

עודכן ב- 17 בינואר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

הפתיחה של פרשת וארא בספר שמות, אומרת דבר מפתיע ביותר, שהאל המקראי לא נגלה לאבות האומה בשמו. במאמר קודם בנושא[1],  דנו במספר אפשרויות של הבנת העניין ובדברינו כאן ננסה לתת כיוון חדש לפשר הדברים. להלן דברי המקרא כלשונם: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"[2]. כאמור אמירה זו העסיקה רבות את פרשני הדורות שכל אחד מנסה את כוחו בפתרון הבעיה.

[למאמר קודם של ד"ר אבי הראל: 'ושמי ה' לא נודעתי להם, האומנם?', לחצו כאן]

[תמונת פסלו של ברוך שפינוזה היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי suasso לאתר flickr]

קודם שנכנס לעובי הקורה של פרשנות הדברים, מן הראוי שנסביר מהו המושג אל שדי המופיע בטקסט המקראי.

בתרגומים הקדומים פורש שם זה משורש שדד, שפירושו בערבית רב כוח. אחרים פירשו את השם מהמילה שדיים, ורצו לראות בשם זה רמז לפוריות. אם משווים את המושג אל שדי לאכדית[3], פירושה המילולי הוא הר, או מקום גבוה כרמז לאל רם ונישא.

הצירוף 'אל שדי' נמצא בסיפורי האבות המסופרים בספר בראשית חמש פעמים, ומלבדם הוא נזכר רק כאן. השם 'שדי' - ללא המילה 'אל' - מופיע במקרא בדברי בלעם ובספר איוב. שפינוזה (ראו תמונת פסלו משמאל) שלא האמין בטקסט המקראי כטקסט שניתן משמיים, אומר דברים ברורים אודות פסוקים אלו:

[תמונת פסלו של ברוך שפינוזה משמאל היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי suasso לאתר flickr]

"מכאן שאלוהים שעליו הטיפו האבות צויין בספר בראשית בשם יהוה לא משום שהיה ידוע להם לאבות בשם זה אלא משום שהשם הזה היה נערץ ביותר על היהודים; מן ההכרח הוא כי אלוהים לא נודע לאבות בשם זה וגם מפני שבספר שמות פרק ג', פסוק י"ג, מבקש משה לדעת את שם אלוהים, ואילו נודע השם הזה מקודם, היה על כל פנים ידוע גם לו, לפיכך סוף מסקנתנו הוא כפי שאמרתי דהיינו שהאבות המאמינים לא הכירו את השם הזה של אלוהים ושהכרת אלוהים היא מתנת אלוהים ולא פקודתו"[4].

[בתמונה: פתיחות מחשבתית ודתית בהגדרתו של האל... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

[בתמונה: פתיחות מחשבתית ודתית בהגדרתו של האל... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

הדברים הללו של שפינוזה נראים לנו ככופרים בעיקר, אולם אם נעמיק בדבר נראה שבמחשבה היהודית חלו תמורות בהגדרתו של האל, תמורות שהיו קשורות קשר ישיר לתובנות של אותה תקופה. אמנם היהדות דרשה להכיר באל כבורא עולם שציווה על מערך מצוות מחייב, אולם מנגד, היא הותירה חירות מחשבתית אודות הגדרתו של בורא עולם זה. היות ואין לאל הגדרה אחת ומחייבת, כל דור חידש את הגדרתו של אל על פי תפיסתו הדתית והמדעית, כך שיתכן מאוד שאבות האומה הכירו אל שיש לו הגדרה אחת, ואחריהם האל הוגדר באופן אחר ושונה בתכלית.

הספרות המקראית רואה את האל כישות טרנסנדנטית, הנמצאת מחוץ לעולם אולם חרף זאת הוא מתערב בהיסטוריה, בורא מצווה ומשגיח על האדם. זה האחרון מכיר בעצמתו מול חולשתו שלו, ובשל כך עליו להגשים את צווי האל בארץ[5].

הספרות החיצונית שהתפתחה ונכתבה בין המאה השלישית לפני הספירה עד המאה השנייה לספירה, הציגה מודל או ליתר דיוק הגדרה אחרת בקשר בין האל לאדם. בניגוד למקרא, בו האל הוא ישות שאינה ברת השגה לאדם, הרי שהספרות החיצונית אפשרה דרך מקורות סמכות אלטרנטיביים, כמו חזיונות חלומות אוו דברי מלאכים שונים,  לדעת את רצון האל ולפענח את הקשר בין העבר להווה[6].

התפיסה ההלכתית,  בעיקר במשנה ובתלמוד, שחוברה מהמאות הראשונות לספירה, עד אמצע האלף הראשון לספירה לערך, ממקדת אל רובה להסבר דבר אלוהים בעולם הזה, תוך דחייה גורפת של הגדרת האל על ידי כיתות או זרמים דתיים אחרים. דבר האל הוא הסבר מצוותיו, וספרות זו עוסקת באינטנסיביות רבה בקביעת הנורמה ההלכתית והדתית בהתאם לצרכי התקופה[7].

[בתמונה: פתיחות מחשבתית ודתית בהגדרתו של האל... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי reenablack לאתר Pixabay]

[בתמונה: פתיחות מחשבתית ודתית בהגדרתו של האל... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי reenablack לאתר Pixabay]

הספרות הפילוסופית היהודית, בעיקר במהלכם של ימי הביניים, מתמודדת עם הגדרת האל תוך התייחסות לזרמים פילוסופיים שונים, מבית מדרשו של אפלטון, אריסטו, ותפיסות אסלאמיות שונות. ההגדרה של האל על ידי הזרם הניו אפלטוני אומרת כי האל הינו ישות עלומה שאין להשיגה, זאת בניגוד להגדרת האל המקראי כאל פרסונלי אשר יש לו קשר אל העולם ואל האדם. גם התפיסה האריסטוטלית של מושג האל, רחוקה מאוד מהתפיסה המקראית, באומרה שהאל אינו יודע את הפרטים המתחלפים, אינו יוצא מהכוח אל הפועל לברוא עולם, העולם מתנהל על פי חוקיות טבעית אין סופית, אין לאל רצון ואין הוא מצווה או מעניש. הפילוסופים היהודים ובראשם הרמב"ם, ניסו להתאים את התפיסה הפילוסופית הזאת עם המקרא בכלל ועם הגדרת האל בפרט. הבסיס לכל התפיסה האריסטוטלית , גם היהודית,  הוא בגישה האומרת כי האדם הוא ייצור שכלי, וכאשר הוא מוציא את שכלו מהכוח אל הפועל הוא מממש את עצמו ואת דבר האל, שמוגדר כמחשבה שחושבת את עצמה[8].

התפיסה הקבלית, שנכתבה החל מהמאה ה- 12 לספירה ואילך, מציעה הגדרה נוספת ונועזת לאל. יש באל פן של אזוטריות שלא נודעת לאדם, ומצד שני האל הוא מערכת דינמית מוגדרת היטב והאדם יכול להתחקות אחריו. ההכרה האנושית נעה ביו האל המיסטי שאין אפשרות להשיגו – אין סוף, ולבין אל מוגדר כמערכת של עשר ספירות אותה האדם יכול ואף מצווה לדעת ולהבין. האחדות האלוהית מורכבת מכוחות רבים חלקם לא ידועים ונסתרים לאדם, ואילו חלקם האחר ידוע והאדם בעבודתו הדתית יכול להשפיע על תהליכים גלויים אלה באלוהות. הספרות הקבלית פירשה סיפורים רבים במקרא, בהקבלה לתהליכים שמתרחשים באל עצמו, וייחסה משקל רב לשפה הנגזרת מהדיבור האלוהי. כללו של דבר, הקבלה העמידה את פועלו בעולם של האדם, באופן חסר תקדים, כאחד שמשפיע על תהליכים אלוהיים מורכבים, כאשר הוא פועל באופן נכון וראוי על פי המצווה עליו[9].

[בתמונה: פתיחות מחשבתית ודתית בהגדרתו של האל... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

[בתמונה: פתיחות מחשבתית ודתית בהגדרתו של האל... תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

אחרית דבר

העובדה שאבות האומה לא הכירו את האל בשם מסוים אינה בעייתית, ואינה מצריכה פסילה של הטקסט המקראי על ידי שפינוזה הרואה בו טקסט אנושי המורכב ממקורות היסטוריים שונים. מאוד יתכן, שהגדרת האל הינה דבר דינמי, הנובע בעיקר משינוי גבולות ההשגה האנושיים, תגליות פילוסופיות ומדעיות שונות, ונובעת גם מהשראה מיסטית או פנתיאיסטית.

אין האל המקראי בן דמותו של האל ההלכתי או האל פילוסופי או הקבלי. בכל אחת מהן, האל מקבל הגדרה שונה, לעיתים סותרת את האמונה הרווחת בציבור. ריבוי הגדרותיו של האל, באות נוכח אי הגדרתו באופן מחייב במקרא. אשר על כן, הפרשניים השונים, כל אחד לפי תפיסתו, רצה למלא את החלל האמור בהגדרה שתואמת את תבנית נוף אמונתו, וכך נוצר לנו ריבוי מעניין ומבורך מיהו אלוהים.

לחלופין, אמור לי מהי הגדרת האלוהים שלך, ואדע במה אתה מאמין ולאיזה זרם פרשני אתה משתייך. לשון אחר – התפיסה הדתית, לפחות בנושא הגדרת האל, הינה סובלנית ופתוחה בניגוד לדמותה הקשיחה של הדת בעיני הציבור.

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת וארא, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] אבי הראל, ושמי ה' לא נודעתי להם, האומנם? ייצור ידע, ינואר 2017.

[2] שמות, פרק ו', פסוקים ב' – ג'.

[3] Sadu   באכדית. ראה – עולם התנ"ך, שמות, עמוד 55.

[4] ברוך שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, תרגום – ח. וירשובסקי, מאגנס, ירושלים, תשמ"ג, עמוד 144.

[5] א"א אורבך, חז"ל פרקי אמונות ודעות, ירושלים, תשל"ו, פרק שני.

[6] על כך ראה - J.H. Charlesworth, The Old Testament Pseudepigrapha, New York, 1983

[7] יוליוס גוטמן, הפילוסופיה של היהדות, ירושלים, 1963, עמודים: 34 – 48.

[8]  י. גוטמן, דת ומדע, ירושלים, תשל"ט, עמודים: 1 – 118; צ"ה, וולפסון, המחשבה היהודית בימי הביניים, ירושלים, תשל"ה, עמודים:196 – 216, 235 – 281.

[9] י. תשבי, וי. לחובר, משנת הזוהר, ירושלים, תשי"ז, כרך א', עמודים: צה – רפד.

One thought on “אבי הראל: פתיחות מחשבתית ודתית בהגדרתו של האל

  1. Pingback: פרשת וארא באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *