אלעד רזניק: בלגן בבקרת הגבולות

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

לארה אל-קאסם היא פלורידיאנית בת 22 שלומדת באוניברסיטת מיאמי לתואר שני, ובזמנה הפנוי פעילה בתנועות ה BDS. לארה רצתה ללמוד באוניברסיטה העברית באל-קודס,המאוחדת לנצח נצחים (או עד שיהיה רוב ערבי בין הים לירדן - מה שיבוא קודם...).

היא עמדה בדרישות האקדמאיות, קיבלה את טופסי ההרשמה, וניגשה לקונסוליה העברית במיאמי וקיבלה ויזה כדת וכדין. לאחר מכן, קנתה כרטיס טיסה במלוא כספה וכשהגיעה לארץ בשבוע שעבר על מנת להגיע לאוניברסיטה, נמנעה ממנה הכניסה כי היא פעילת BDS לארה. הועלתה על מטוס ונשלחה חזרה ללונדון. 

עזבו רגע את הקטע הפוליטי...

בואו נדבר על הצד הטכני: 

  • ראשית, היכן אפשר לראות מה הם הקריטריונים המונעים כניסתו של אדם, מי קבע מה הם, על פי איזה חוק מי מנהל את מאגר הנתונים ואיפה זה התפרסם? 
  • שנית, המערכות הישראליות עד כדי כך לא מסונכרנות? כשהיא ביקשה וויזה לא ידעתם על עברה בתנועת ה BDS? למה לטרטר את הבן אדם?

תגידו לא כשהוא עדיין בפלורידה... תחייבו את כלל האוניברסיטאות לתקשר עם המשרד לנושאים אסטרטגיים, ולקבל את אישורו לקבל ללימודים של סטודנטים זרים... גם "לא" צריך לדעת להגיד. יש כ"כ הרבה פתרונות הרבה יותר סבירים ברמת ההתנהלות האנושית, שאין לי מושג למה לא השתמשו באחד. 

סימה וקנין מכשפה...

בשנת 2003 היה סרט שקראו לו סימה וקנין מכשפה, מישהו צריך להזכיר לסימה שזה לא חובה ששהמשרד אותו היא ממנכ"לת יאמץ את ההתנהלות הנובעת מהסלוגן. 

אה ותפרסמו כבר את רשימת הקריטריונים לאיסור כניסה ואיך הם נקבעים בהתאם לאיזה סמכות על בסיס איזה דטהבייס ואיך אפשר לערער על הקביעה. 

אנחנו, בכל זאת, חיים במדינה דמוקרטית, וההתנהלות של המשרד לנושאים אסטרטגיים והשר ארדן מטרידה!

 

One thought on “אלעד רזניק: בלגן בבקרת הגבולות

  1. נו באמת! זה לא ברור?
    אין פה שום טעות, לא מקרה ולא רשלנות. זהו תהליך משוכלל שמטרתו להשיג בדיוק את זה – לטרטר ולמרר את חייהם של "החשודים", ואם אפשר, לגרום להם את ההוצאה הכספית המקסימלית (אם היה אפשר, היו נותנים לה גם ליסוע במונית מנתב"ג ועד לאוניברסיטה העיברית, כדי לגרש אותה משם, ולגרום לה גם להפסיד את הכסף של המונית ושל המעונות).
    הרי ככל שנגרום למעצבנים האלו יותר הוצאות, כך הם יחשבו פעמיים לפני שינסו זאת שוב, לא?
    וחוץ מזה רק לאחרונה שמענו באחד מערוצי הטלויזיה שהתנהלותם של השר, המנכ"לית והרשות למלחמה ב-בידיאס היא סודית ביותר, אין איש שיודע, אין איש שמסוגל לבקר, ולכן – איך אפשר לצפות שישתפו אותנו (או את אנשי משרד החוץ העוכרים, חו"ח) בשיקולים, בקריטריונים, או במקורות של בסיס הנתונים?
    ועל השאלה – אם אנחנו "בכל זאת" חיים במדינה דמוקרטית, יש כרגע דיון די פתוח, למיטב הבנתי (מקריאה במקורות גלויים).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *