אלעד רזניק: הגורמים לשינוי המדיניות הרוסי בסוריה

[מקור התמונה: פייסבוק]

הרוסים בסוריה עבדו עם המון סבלנות צעד אחר צעד. דאגו לאבטחת אזור הליבה הרוסי בסוריה, ומשם התקדמו עקב בצד אגודל. משעה שסיימו עם 'הלחימה שלא הייתה' במחוז אידליב, נשארו בסוריה שני גורמי חוסר יציבות: האחד קטן, והאחר גדול.

באוגוסט 2017 התחלף מפקד חיל האוויר: האלוף עמיקם נורקין נכנס, והאלוף אמיר אשל יצא. בראיונות הפרדה שלו, הצהיר אשל על כ- 100 תקיפות של חיל האוויר, לאורך שש שנות המלחמה בסוריה. 

[בתמונה: אמיר אשל - 100 תקיפות בסוריה... המקור: דובר צה"ל]

בתחילת ספטמבר 2018, הגיש הרמטכ"ל, גדי אייזנקוט דו"ח המפרט את הכשירות והמוכנות של צה"ל לחירום ומלחמה. במסגרת הדו"ח, הצהיר צה"ל על יותר מ- 200 תקיפות בשטח סוריה, לאורך שנות המלחמה. 

מה אפשר ללמוד מזה? שבתקופה של שנה - בין אוגוסט 2017 לספטמבר 2018 - תקף חיל האוויר יותר מ- 100 פעם בסוריה. 

מה מביא את השינוי הגדול במדיניות התקיפה הישראלית בסוריה? 

שני דברים הביאו את השינוי במדיניות התקיפה:

  • האחד: ההבנה המאוחרת, יחסית, של מקבלי ההחלטות, שהרוסים לא שחקן חיובי בראייה ישראלית, ולא מסוגלים לספק את הסחורה.
  • השני הוא שינוי בעמדה האמריקאית. 

השינוי הגדול במדיניות החוץ האמריקאית התרחש בחודש אפריל 2018. ב- 9 לאפריל 2018 החליף ג'ון בולטון (ראו תמונה משמאל) את היועץ לביטחון לאומי לשעבר, מקמאסטר. ב 26 לאפריל החליף מייק פומפאו המאוד לוחמני את רקס טילרסון כמזכיר המדינה. ב- 8 למאי פרשה ארה"ב, חד צדדית, מהסכם הגרעין עם האיראנים. 

[מקור תמונתו של גון בולטון משמאל: פייסבוק]

השינויים הפרסונליים הללו הגיעו עם ההבנה האמריקאית, שחייבים למנוע התבססות איראנית בכל אחת מנקודות הקצה: תימן, לוב וסוריה. השינוי המהותי במדיניות התקיפה הישראלית בסוריה מגיע אחרי ביקור בולטון בארץ, ב- 19 - 20 לאוגוסט. אחרי ביקור בולטון, מפליאה מדינת ישראל את מהלומותיה בליבה של הממלכה הרוסית בסוריה. 

בסוריה נשארו, בראיית הרוסים, שני אזורי חוסר יציבות: 

  • האזור הקטן, באחריות ישראל. שינוי מדיניות התקיפה הישראלי מכאיב לרוסים ופוגע מהותית בקשרים שבינם לבין שותפתה האסטרטגית היחידה במרחב. ישראל מכניסה הרבה חוסר יציבות למערכת היחסים של ציר רוסיה, סוריה, איראן (רס"א). 
  • האזור הגדול: המדינה הכורדית, שחוסה תחת הכוחות האמריקאים וההצהרות האמריקאיות, שכוחות ארה"ב לא הולכים לשום מקום, ונשארים בסוריה גם עם תום המאבק בדאעש. 

הרוסים מתכוונים לטפל בשני האזורים. הם 'יעשו שרירים' על מדינת ישראל משני טעמים: 

  • ראשית יחסית לאמריקאים, קל יותר 'לעשות עלינו שרירים', ואנחנו מסבים נזק מהותי לאינטרס הרוסי במרחב, ע"י תקיפת בעלות בריתם. הרוסים מעריכים כי הרצון והצורך הישראלים בלחימה גדולים מהרצון והצורך האמריקאי / כורדי. הסדר עם ישראל יקל עליהם להגיע להסדר פוליטי אל מול האמריקאים / כורדים. 
  • ה'בילדאפ' הרוסי של השבוע האחרון הוא דו משמעי. נועד לישראל עם הפנים לכורדיסטן האמריקאית. על מדינת ישראל לצפות לשינוי מהותי בסוריה, שנועד להצר את צעדי האמריקאים ויכלול שדרוג מסיבי של כלל מערכי ההנה האווירית הסורים, החל מסוללות הקצה, דרך מכ"מים אמצעי שליטה ובקרה (שו"ב), וכדומה. 

[הכורדים הסורים על רקע מנהיג ה- PKK הכלוא בטורקיה: אוצ'לאן. למקור התמונה לחצו כאן]

הפלת האליושין מהווה הזדמנות לזרז את התהליכים הללו

חברינו הרוסי, דובר משרד ההגנה איגור קושנקוב, ערך מסיבת עיתונאים נוספת בה הוא הציג לטענתו את תמונת המכ"מ ממכ"מי ה- S400 שמוצב בשדה התעופה הרוסי בחמימים. תמונה זו סותרת את הטענות הישראליות, בדבר מיקום מטוסי הקרב לאחר התקיפה, והאחריות הישראלית להפלת האיליושין. 

הפרטים הטכניים לא משנים דבר, אבל יש לשים לב להתכנסות הרוסית מאחורי אסטרטגיה חדשה במרחב הסורי. ההצגה הרוסית מעידה על כך שהרוסים תכננו את כל שלושת הימים מראש, ומתכוונים להחריף את המצב מול ישראל. האסקלציה הזאת מתוכננת ונועדה לשרת את האינטרס האסטרטגי הרוסי במרחב. 

אז כדאי לזכור, שמה שבא בקלות, באותה הקלות יכול להיעלם; ומדינת ישראל חייבת לפתח אסטרטגיה, שתאפשר לה להתמודד בעצמה עם כל יריב שחונה על גבולה הצפוני. איראני סורי או רוסי ללא קשר למדיניות האמריקאית. 

ובשולי הדברים...

צריך ללמוד מההצגה הרוסית, איך נראה דובר משרד ההגנה, איך מנהלים תדריך מסודר, במקום מסודר עם עזרים טכניים; ולהשוות אותו לדובר צה"ל, מנליס שמנהל תדריכים בפתח הקריה... 

בעצם חבל... סתם תתעצבנו!

ולבסוף:

מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו. כדאי לפני זה לגרש את הדוב חזרה למערה.

איליושין 20 זאת התחלה טובה אבל לא מספיק טובה.

2 thoughts on “אלעד רזניק: הגורמים לשינוי המדיניות הרוסי בסוריה

  1. מקור עוצמת הרוסים והאיראנים הוא אחד – מחירי נפט גבוהים. הסיבה העיקרית לביקוש לנפט הוא שוק התחבורה ובעיקר תחבורה יבשתית- מכוניות.

    ההשפעות הגאופוליטיות של כלכלות נפט (שהנפט הוא מרכיב מרכזי בכלכלתן) הן ברורות – משטרים רודניים שלא סופרים את התושבים שלהם . שכן "בלי מיסים אין ייצוג" (תומס פרידמן) – אם התושבים גם כך לא עקרוניים להכנסות הממשל – אין לו עניין גדול בפיתוח של הון אנושי. גם מדינות אחרות סלחניות למדינות נפט בתמיכה שלהן בארגוני טרור, במדניות חוץ תקיפה או בדיכוי זכויות אדם – יעידו סעודיה, איראן , רוסיה , ונצואלה , ניגריה. כל מדינה מגיעה מתרבות שונה למדי מהמדינות האחרות. המשותף הוא שלטון מנוון שנמסך על רווחי נפט זולים. האירופאים לא מעיזים לשאול שאלות קשות את איראן והאמריקאים מפחדים להרגיז את סעודיה. רוסיה יכולה להיות לא נחמדה – נסו להחרים אותה – אתם תלויים בה.

    לכן לישראל אינטרס חד משמעי לקדם כלכלה דלת נפט – פחות נסיעות במכוניות, יותר שימוש בתחבורה ציבורית והליכה ברגל ואופניים , יותר עירוניות מתחדשת ויותר מכוניות חשמליות ומכוניות אוטונימיות. זה המרכיב ארוך הטווח שיאפשר החלשות הכוחות הלא-דמוקרטיים שניזונים מכלכלת הנפט

  2. "ולבסוף: מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו. כדאי לפני זה לגרש את הדוב חזרה למערה. איליושין 20 זאת התחלה טובה אבל לא מספיק טובה."
    כזכור – את קרתגו החריבה בסופו של דבר מעצמה חזקה יותר ממנה – רומי.
    מכיוון שאתה חוזר על זה שוב ושוב, שומה עליך להבהיר:
    האם כוונתך שישראל צריכה לקחת על עצמה את המשימה לגרש את הרוסים מהמזרח התיכון? להפיל עוד "אליושינים" וגרום לאבדות כבדות יותר לרוסים? (כמו ש"הפלנו" את האליושין הראשון?)
    חשבתי שלמדנו את מגבלות כוחנו ועוצם ידנו בלבנון, אבל כנראה שלא הבנתי כראוי את הלקח ההוא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *