הקרב על המפכ"לות החל

[התמונות: מי יהיה המפכ"ל הבא? יורם הלוי? בנצי סאו? דוד ביתן? הפתעה? צילום: דוברות המשטרה]

לאחר שהתברר, מעבר לכל ספק, שרוני אלשיך לא יקבל שנה נוספת, פרץ עתה הקרב על המפכ"לות בכל עוזו, וכתמיד במשטרת ישראל, זהו קרב ייצרי ומלא אמוציות. אז מה נמצא באמתחתם של הפוליטיקאים?

ראשית, כדאי לציין מה לא נמצא: עבר לפוליטיקאים החשק למנות מפכ"ל מבחוץ. גם האופן שבו המשטרה 'טיפלה' בטרפוד מינויו של גל הירש, מוציאה את החשק לאנשי מערכות אחרות לצנוח לתוך ה'ביצה' המשטרתית. אז הפעם (ובעשר השנים הבאות לפחות, כפי הנראה, יהיה לנו מפכ"ל 'כחול'...

[להרחבה בפרשת גל הירש ולדוגמאות בנושא סיכול מינויים נוספים ע"י מערכת אכיפת החוק, לחצו כאן]

מינויו של מפכ"ל הוא תהליך עתיר הפתעות...

ניצב בגמלאות אורי בר לב (ראו תמונה משמאל) - שכמעט והיה למפכ"ל בעצמו - נוהג לומר, שבניגוד למינוי הרמטכ"ל, מינוי המפכ"ל היה פעמים רבות הפתעה. יש לכך שתי סיבות עיקריות:

  • בגלל היעדר סמכויות, שרים מחפשים מפכ"ל - בדרך כלל צעיר, שאיננו חלק מרשימת המועמדים הטבעיים לתפקיד - שידע להעריך, שלא יראה את מינויו כמובן מאליו, שיהיה חייב להם את המינוי, ושלכן, יפתח איתם יחסי עבודה לויאליים ומשתפים.
  • כיוון שהמשטרה מועדת לפורענות, הרי שבניגוד לצה"ל למשל, בדרך כלל, אין שום רצון בהמשכיות ויש כמעט תמיד רצון להביא אלטרנטיבה, בתקווה שתביא עימה שינוי.
אז מי רלוונטי בתוך המשטרה?

ניתן לזהות שלושה מועמדים בולטים לתפקיד: יורם הלוי, בנצי סאו ודוד ביתן. אבל יכולה גם להיות הפתעה. למשל, צ'יקו אדרי, מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים. נסקור אותם ואת סיכוייהם, אחד לאחד:

[להרחבת המושג 'הפתעה', לחצו כאן]

יורם הלוי: הרפורמטור

יורם הלוי הרשים במהלך תפקידו כמפקד מחוז ירושלים, בדרך החשיבה שלו ובפתרונות שנקט, בעיקר במזרח ירושלים. הוא נחשב לאיש של רפורמות, ורפורמות מייצרות התנגדות. ההתנגדות הזו תתעצם אם יהיה מפכ"ל, כיוון שהוא איננו איש קל. יחסי האנוש שלו אינם פשוטים, בוודאי לא עם המפקדים שמעליו.

הוא אינו אוהב את האופן לפיו משטרת ישראל מתנהלת, שובר מסגרות ויוצר משברים (זה אינו בהכרח דבר שלילי. משטרת ישראל זקוקה לטלטלה, וטלטלה משמעה, משברים!). הקדנציה שלו כמפכ"ל - אם ייבחר - תהייה סוערת מאוד ורצופת כותרות 'צהובות' בתקשורת; אבל יש סיכוי סביר שבערבו של יום, משטרת ישראל (סוף סוף...) תהיה משטרה אחרת.

[בתמונה: ניצב יורם הלוי. הצילום: דוברות המשטרה]

יש הרואים בעין רעה את הקשר של הלוי עם הפוליטיקאים (הוא נתמך למשל, בנוסף לנתניהו, גם על ידי השרה, מירי רגב, שלוטשת עיניים בקדנציה הבאה לתפקיד השר לביטחון הפנים).

אבל, הגישה הזו היא, במידה רבה, נאיבית: האמת היא שבתחום הביטחון הלאומי - בניגוד לחקירות - חייב מפקד של ארגון בטחוני לחלוק השקפת עולם זהה עם הקברניט, ולהבין את רצונו גם כשהאחרון מעדיף להשאיר אותו מעורפל, ללא דירקטיבה רשמית ברורה לכל. 'פרשת המגנומטרים' בהר הבית המחישה זאת היטב! (ראו בהמשך)

[להרחבה בנושא הקשר בין עובדי ציבור לנבחרי ציבור, לחצו כאן]  [להרחבה בנושא המושג 'דירקטיבה' ומשמעותו, לחצו כאן]

כל עוד נתניהו ראש ממשלה, מינויו של הלוי הוא בעל הסיכוי הגבוה ביותר, בשל שתי סיבות עיקריות:

סוגיית האמון האישי עם ראש הממשלה

בנימין נתניהו לא ישכח להלוי איך עמד לצידו - במשבר המגנומטרים למשל. היה זה הלוי שנתן לו ביטחון וגב, כשכל גורמי הביטחון נמלטו 'למדרון אחורי'; וגם השכיל לנצל את המשבר לשפר את מיצובה של המשטרה בהר הבית.

בזכותו - ובזכות הרפורמה שהוא מבצע בשירותי המשטרה במזרח ירושלים - הפכה משטרת ישראל לגורם דומיננטי ומשפיע בביטחון הלאומי של ישראל.

אופיזיציה לאלשיך

הוא מהווה אופוזיציה לכל מה שאלשיך מייצג ברמה האישית והטקטית (אבל לא לחזון הקהילתי שלו, ולרפורמות שהוא מנהיג, למשל, בהעלאת אחוז הערבים המשרתים במשטרה). במעמדו הנוכחי של אלשיך, אצל השר הממונה וראש הממשלה, זהו יתרון גדול.

דוד ביתן: ה'אופטימייזר'

דוד ביתן הוא מנהל מנוסה, אמין ואפקטיבי שיודע להביא את המערכת שאותה הוא מנהל לאופטימיזציה של קשרי עבודה ולרמות מצוינות של שיתוף פעולה. הוא איש אהוב, אמפתי ומשתף, שצפוי ליצור המשכיות של הרפורמות החיוביות של אלשיך (בכמות ובמעמד השוטרים והקצינים הערבים במשטרה; בהמשך דחיפת נשים מפקדות לתפקידי פיקוד, תוך תמיכה ויצירת קרקע נוחה להצלחתן; ובתחום השיטור הקהילתי בערים.

[בתמונה: ניתב דוד ביתן (משמאל) מעביר את הפיקוד על המחוז הדרומי לניצב מוטי כהן. הצילום: דוברות המשטרה]

[להרחבה בנושא המושג 'אופטימיזציה' ומשמעותו, לחצו כאן] [להרחבה בנושא המושג 'שיתוף פעולה' ומשמעותו, לחצו כאן]

אופיו של ביתן הוא היתרון המשמעותי ביותר שלו. הוא סולד ממריבות, ורחוק מקרבות אגו. קשה למצוא אדם שיגיד עליו מילה רעה!

ההמשכיות הזו שמינוי ביתן מבטיחה ומזגו הניהולי המצוין, מביאים לכך שרוני אלשיך מנסה לשפר את סיכויו להתמודד, דרך מינויו כיום לסגן המפקח הכללי, גם על חשבון הקריירה הקצרה שלו במחוז תל אביב.

אבל במצב שבו המפכ"ל הוא גורם לעומתי לשר הממונה ולראש הממשלה, דווקא קשריו הטובים עם רוני אלשיך עלולים לצמצם - באופן פרדוקסלי - את סיכוייו...

בנצי סאו: האיש שארדן מתגעגע עליו כל יום...

בנצי סאו כממלא מקום המפקח הכללי היה האיש האיש שייצב את המשטרה בתקופה הקשה ההיא של סוף עידן יוחנן דנינו. גלעד ארדן מיצר על הטעות שבהבאת אלשיך, יום יום ושעה שעה. הגעגועים הללו, התחושה שעשה לו אז עוול, והעובדה ששמר על פרופיל שקט ומרוחק כל העת הזו מגדילה את סיכוייו.

[בתמונה: ניצב בגמלאות בנצי סאו. הצילום: דוברות המשטרה]

החזרתו של סאו מהפרישה שנכפתה עליו בכורח הנסיבות, תרגיע את מלחמות הקצינים הנאבקים על התפקיד, ותקל עליהם לקבל את מרותו של הבכיר מהם, ולחזור לשגרה.

צ'יקו אדרי: הפתעה אפשרית?

צ'יקו אדרי - מפקד המחוזות תל אביב וירושלים - משמש כיום כמנכ"ל המשרד לביטחון הפנים. עבודתו הצמודה עם השר מגבירה את האמון ביניהם, ואת הסיכוי שישרדו היטב את היחסים הבלתי אפשריים של שר ומפכ"ל. העובדה הזו הופכת אותו למועמד המועדף על ארדן (מול יורם הלוי למשל, שהאמון בינו לבין ראש הממשלה מקשים מעט על השר...).

[להרחבה בנושא בעייתיות יחסי שר-מפכ"ל, לחצו כאן]

צ'יקו הוא ביצועיסט. איש של שוטרים וחסיד ההתמקדות של המשטרה במשימותיה הקלאסיות. משמע, ההיפך מאלשיך. מבחינה זו הוא המועמד המועדף על רבים במשטרה שמבקשים להיפטר מהרפורמה הקהילתית של אלשיך.

נקודת התורפה של צ'יקו היא רצח שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים, ב-30 ביולי 2015, שצ'יקו -מפקד מחוז ירושלים דאז - נשא על כתפיו את כובד האחריות הציבורית של המשטרה בגינו:

התרבות הארגונית מחכה למפכ"ל הבא

ועוד מילה אחת על מה שמחכה למפכ"ל החדש: הסיבה העיקרית לכך שהאמון במשטרה עדיין בשפל היא העובדה שהתרבות הארגונית הבעייתית שלה חייה וקיימת. כמו דרקון אימתני שמונע כניסת פולשים למערת האוצר, היא מונעת מקברניטים לעשות שינוי מהותי במשטרה.

[בתמונה: הדרקון של ואוול - פסל של דרקון ידוע בפולקלור הפולני. לפי האגדה, הדרקון חי במערה למרגלות גבעת ואוול, על גדות הנהר ויסלה, בתחומי העיר קרקוב, אשר באותה עת הייתה בירת פולין. התמונה היא נחלת הכלל]

לזכותו של אלשיך, הוא הראשון שניסה להתמודד עימה מזה כשני עשורים. קדם לו רק אסף חפץ בשנים 1997-1994. שניהם נכשלו. מפכ"לים אחרים הבינו את גודל המשימה ופחדו לגעת בה, מחשש שייכוו ובתקווה שהפיצוץ התקופתי שהיא גורמת לא יתרחש בקדנציה שלהם. היו שהצליחו בכך, כמו דודי כהן. אחרים התעלמו ושילמו מחיר יקר, כמו יוחנן דנינו

במה יבחר מחליפו של אלשיך?

[להרחבה בנושא 'התרבות הארגונית המשטרתית', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

One thought on “הקרב על המפכ"לות החל

  1. צר לי על פי הניתוח שלך גורל החולה למות
    אין ספק שבנצי סאו ויורם הלוי ראויים ביותר לתפקיד
    רק יש בעיה כי יורם הלוי פיו וליבו שוים ולכן קרבתו לתפקיד מתקצרת.
    לגבי ביטן תמוהים הסופרלטיבים המוענקים לו
    ביתן הוא לא שוטר במובן הקלאסי של המילה והמקצוע סחבק שצמח בבית היוצר של רב שקרן קראדי(כך קבעה ועדת זיילר) הצבתו כסמפכל אחרי שלא עשה כלום במחוז תל אביב ובכלל מראה שהקומבינה נמשכת.
    לעניין ציקו אדרי "הביצועיסט"?
    ממש ביצועיסט שהראה לקציניו ושוטריו את גבו המתרחק מאחריות במספר מקרים והבולט במצעד הגאווה שבה נרצחה שירה בנקיז"ל ברח מאחריות וניצל בזכות ועדת מריחה שסייעה לו לצאת בנזיפה בלבד
    האם זו דמותו של מפכל?
    כנראה שלאורך השנים מסתבר שאין בעייה עם זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.