פנחס יחזקאלי: הטבעת קלון בבני אדם – השיימינג הראשון…

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי weisie לאתר photobucket]

המאמר עודכן ב- 9 באפריל 2021

[לאוסף המאמרים על ביוש - שיימינג, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

המושג שיימינג (Shaming), זוכה לעדנה בעידן הרשתות החברתיות, אולם ימיו כימי האדם על כדור הארץ... מהותו של השיימינג היא הטבעת קלון (disgrace; shame), ככלי לאכיפת חוקים וכללים חברתיים אחרים, באמצעות השפלה חברתית.

 'קלון' מבטא בושה, חרפה וביזיון. חלק ממהות הקלון היא הפומביות שלו. לכן, קלון פומבי הוא מהות השיימינג שנקרא גם בִּיוּשׁ בפומבי.

בימינו, ירשו הרשתות החברתיות את כיכר העיר...

[על שיימינג בימינו, לחצו כאן]

'אות קין': הכל התחיל בבראשית...

סימון של אדם ב'אות קין' (The mark of Cain) היא אחת מהשיטות הקדומות של השיימינג הפומבי. מקורו של המונח בסיפור התנ"כי על קין והבל, אבל הוא לא שימש להשפלה, אלא דווקא להגנה:

לאחר שרצח קין את הבל ביקש הראשון מאלוהים הגנה בפני כל החפץ לקחת את נפשו בעבור עוונו. בספר בראשית, פרק ד',פסוק ט"ו נאמר:

"וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ". משמע, במקור שם אלוהים אות לקין כדי לשמרו מכל החפץ לקחת את נפשו.

ברבות הימים הפך אות קין לסמל ותווית שלילית שמעידה על רבב מוסרי כבד הדבק במי שחטא וסטה מדרך הישר (ויקיפדיה: אות קין) (מילוג).

בימי הביניים באירופה נעשה שימוש ב'אות קין' באמצעות הטבעת סימן משפיל בעורם באש, בעיקר במצח או בכתף.

[בתמונה משמאל: Cain, by Henri Vidal, Jardin des Tuileries, Paris. התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי Jastrow, והיא נחלת הכלל]

עמוד הקלון

שיטת שיימינג נוספת של ימי הביניים הייתה עמוד הקלון (Pillory) בכיכר העיר אחת משיטות הענישה. זה היה סד ענישה, שהושארו בו פתחים לידיים ולראש של הנענש. זאת, כדי לבייש בפומבי ולהשפיל בציבור עבריינים, שפשעו פשעים קטנים; וכדי להרתיע אחרים מאותם מעשים. לשיטה זו היו וריאציות שונות, למשל בדרך של כליאת העבריין בכלוב (ראו המחשה בתמונה למטה):

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

'השרפרף המתכופף'

'השרפרף המתכופף' (Cucking stools או ducking stools) היה כלי ענישה פומבי - שהיה נהוג מאז תחילת המאה ה- 17, בעיקר: באנגליה, בסקוטלנד ובמושבות אמריקה, ושימש בעיקר נגד נשים, אך גם נגד אחרים. זהו כיסא עץ, שהיה מחובר אל קרן עץ ארוכה שנקבעה כנדנדה על שפת אגם או נהר. העבריין היה נקשר אל הכיסא ומוטבל בנהר או במקור מים אחר. לעתים, היו לכיסא זוג גלגלי-עץ שבאמצעותם נלקח הקרבן לנהר, במסע השפלה ברחובות העיר. ליד המים היה הכיסא נקשר לשרשרת הרמה. חלק מהכיסאות היו ניתנים להטיה לאחור כדי להגדיל את סבל הקרבן. לעתים הסתיימה ההשפלה במוות (Wikipedia: Cucking stool).

לפני הטבילה מקובל היה לדקלם את פשעיו של הקרבן באופן פומבי (Wikipedia: Cucking stool).

[איור זה נלקח מויקיפדיה, והוא נחלת הכלל]

רסן הסוררת

רסן הסוררת (Scold's bridle, Derbyshire Brank) היה אמצעי ענישה ששימש גורמים, בעלי עוצמה לעינוי והשפלה פומבית (שיימינג) על ידי כמו (ויקיפדיה: רסן הסוררת) (STYLES, 2014):

  • בתי משפט פיאודלים ובתי דין כנסיתיים.
  • בעלים של בתי מחסה בגרמניה;
  • אדוני עבדים בארצות הברית;
  • בעלים, שהיו רשאים להעניש את נשותיהם בעונש זה.

[להרחבה על המושג 'עצמה', לחצו כאן]

הרסן היה בשימוש משלהי ימי הביניים ועד שנות ה- 60 של המאה ה- 19, לערך. הוא שימש בעיקר להענשת נשים, אם כי יש עדויות גם להענשה של גברים (ויקיפדיה: רסן הסוררת).

הנשים - ש'זכו' לטיפול הזה - היו, בדרך ככלל ומטבע הדברים, מהמעמדות הנמוכים. והואשמו במגוון של עבירות, מקלות ערך יחסית - כמו: פטפוט יתר, גסות, כוחניות וחוצפה - ועד אשמות חמורות ככישוף (ויקיפדיה: רסן הסוררת).

הרסן מורכב ממסכת ברזל שהולבשה על ראשו של הקרבן וכללה לשונית ממתכת שהוחדרה לפיו כשהיא נלחצת על לשונו ומונעת ממנו אפשרות דיבור. לעיתים הלשונית הכילה גם קוצים ממתכת שהיו גורמים לפציעת הלשון כשהאדם ניסה לדבר. הקרבן היה מוצב במקום ציבורי - כשהרסן מולבש לראשו - וסופג השפלה פומבית ואף מכות. לעתים, הרסן התלווה לקשירה בסד (ויקיפדיה: רסן הסוררת).

במדינות אחרות באירופה - כמו גרמניה - נהגו לתלות על גבי הקרבן בנוסף לרסן פעמון מצלצל ממתכת, על מנת להגביר את ההשפלה הפומבית (ויקיפדיה: רסן הסוררת).

[בתמונה: רסן מהמאה ה- 18. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Anagoria קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

כובעים מיוחדים וטלאי צהוב

רדיפות היהודים לוו, פעמים רבות, בחיובם לשאת אות קלון, כדי לביישם ולהבדילם מאחרים: הם הוכרחו לחבוש כובעים מיוחדים או טלאי צהוב על הבגד. השיטה הזו אומצה על ידי הנאצים, והטלאי הצהוב הפך סמל לאחד מסמלי השואה (ויקיפדיה: אות קלון).

[בתמונה: אשה יהודייה ובתה ברחוב בברלין, 1941 נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אדם לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 de]

גילוח שער הראש

לאחר מלחמת העולם השנייה נעשה שימוש באות קלון לסימון משתפי פעולה עם הנאצים. כך למשל, שיער ראשן של אלפי נשים גולח בצרפת המשוחררת כאות קלון (ראו המחשה בתמונה למטה):

[בתמונה: שערן של צעירה - שניהלה רומן ואף ילדה תינוק לחייל גרמני - ושל סבתה (משמאל) המסייעת לה, גולח בידי אנשי המחתרת המחפשים נקמה. פאריז, אוגוסט 1944. אלפי נשים צרפתיות גולחו כקלון לשיתוף הפעולה עם הנאצים. תצלום לייף מגזין]

ה'קונע': שיטת השיימינג היהודית

תוספת זו נתרמה למאמר על ידי הקורא 'מוטי': במספר מקומות של יהדות אשכנז בימי הביניים, התפתחה כליאה בשלשלאות ב'קונע' – פינת בית הכנסת. כפי שתיאר זאת שמחה אסף, רב ושופט ההרכב הראשון של בית המשפט העליון, שכתב ספר בנושא הענישה ההלכתית:

"היו מעמידים את החוטא ושלשלאות של ברזל היו רותקות אותו על פסי הברזל. עוד שלשלת אחת הייתה נתונה על צווארו ורותקת אותו אל הקיר. ב'קונע' היה החוטא מוצג לראווה בשעת תפילה כשכל הקהל יוצא ונכנס לבית הכנסת. והכול – ביחוד, כמובן, הנערים השובבים – היו מתקלסים בו או גם יורקים בפניו, ואין לך בושת יותר גדולה מזו. עד היום נשמרו עוד, כזכר לימי שלטון הקהל, בקצת בתי כנסיות, בלבוב וערים אחרות, פסי הברזל של ה'קונע'."

כלואי ה'קונע', למשל נשים נואפות שנתפסו בקלקלתן, היו זוכים למטר של פירות מעופשים, ביצים סרוחות וסמרטוטים מזוהמים הישר לפרצוף.

עם זאת, בהשוואה לאמצעים הקיצוניים ולאכזריות שהופגנו בתקופה זו ע"י תושבי אירופה הנוצרים, נהגו היהודים במידה רבה של התחשבות וחמלה.

קלון בעולם המשפט

קלון גם נכנס למשפט, כקביעה משפטית המסמנת מעשה של אדם כמעשה לא חוקי, המתויג כחמוּר מבחינה מוסרית, באופן המונע מהאדם שנאשם בו למלא תפקידים ציבוריים שונים (מילוג), ופוליטיקאים שבית המשפט קבע לגביהם 'קלון', מנועים מלהיבחר במשך שבע שנים.

המקרה הבולט ביותר הוא של השר, אריה דרעי (ראו תמונה משמאל), שהורשע ונכנס לכלא על מעשיו כשר הפנים, ולאחר תקופת הקלון, שב לכנסת, ואף לאותו תפקיד.

[הצילום של השר דרעי משמאל, נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי Zaher333. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[לאוסף המאמרים על ביוש - שיימינג, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

5 thoughts on “פנחס יחזקאלי: הטבעת קלון בבני אדם – השיימינג הראשון…

  1. Pingback: ביוש - שיימינג באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: הוצאה להורג באמצעות 'בתולת הברזל' - ייצור ידע

  3. במספר מקומות של יהדות אשכנז בימי הביניים, התפתחה כליאה בשלשלאות ב"קונע" – פינת בית הכנסת. כפי שתיאר זאת שמחה אסף, רב ושופט ההרכב הראשון של בית המשפט העליון, שכתב ספר בנושא הענישה ההלכתית:
    "היו מעמידים את החוטא ושלשלאות של ברזל היו רותקות אותו על פסי הברזל. עוד שלשלת אחת הייתה נתונה על צווארו ורותקת אותו אל הקיר. בקונע היה החוטא מוצג לראווה בשעת תפילה כשכל הקהל יוצא ונכנס לבית הכנסת. והכול – ביחוד, כמובן, הנערים השובבים – היו מתקלסים בו או גם יורקים בפניו, ואין לך בושת יותר גדולה מזו. עד היום נשמרו עוד, כזכר לימי שלטון הקהל, בקצת בתי כנסיות, בלבוב וערים אחרות, פסי הברזל של הקונע".
    כלואי הקונע, למשל נשים נואפות שנתפסו בקלקלתן, היו זוכים למטר של פירות מעופשים, ביצים סרוחות וסמרטוטים מזוהמים הישר לפרצוף.
    עם זאת, בהשוואה לאמצעים הקיצוניים ולאכזריות שהופגנו בתקופה זו ע"י תושבי אירופה הנוצרים, נהגו היהודים במידה רבה של התחשבות וחמלה.

  4. Pingback: שואה ומלחמה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.