פנחס יחזקאלי: הטבעת קלון בבני אדם – השיימינג הראשון…

[בתמונה: הטבעת קלון בבני אדם - השיימינג הראשון... תמונה חופשית שהועלתה על ידי weisie לאתר photobucket]

המושג שיימינגShaming)  ) זוכה לעדנה בעידן הרשתות החברתיות, אולם ימיו כימי האדם על כדור הארץ... מהותו של השיימינג היא הטבעת קלוןdisgrace; shame) ) ככלי לאכיפת חוקים וכללים חברתיים אחרים, באמצעות השפלה חברתית. 'קלון' מבטא בושה, חרפה וביזיון. חלק ממהות הקלון היא הפומביות שלו. לכן, קלון פומבי הוא מהות השיימינג שנקרא גם בִּיוּשׁ בפומבי. בימינו, ירשו הרשתות החברתיות את כיכר העיר...

המאמר עודכן ב- 23 במאי 2022

[לאוסף המאמרים על ביוש - שיימינג, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה על המושג 'קלון' והשלכותיו. למאמרים האחרים לחצו כאן:

*  *  *

המושג שיימינג (Shaming), זוכה לעדנה בעידן הרשתות החברתיות, אולם ימיו כימי האדם על כדור הארץ... מהותו של השיימינג היא הטבעת קלון (disgrace; shame), ככלי לאכיפת חוקים וכללים חברתיים אחרים, באמצעות השפלה חברתית.

 'קלון' מבטא בושה, חרפה וביזיון. חלק ממהות הקלון היא הפומביות שלו. לכן, קלון פומבי הוא מהות השיימינג שנקרא גם בִּיוּשׁ בפומבי.

בימינו, ירשו הרשתות החברתיות את כיכר העיר...

[על שיימינג בימינו, לחצו כאן]

'אות קין': הכל התחיל בבראשית...

[בתמונה משמאל: Cain, by Henri Vidal, Jardin des Tuileries, Paris. התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי Jastrow, והיא נחלת הכלל]

סימון של אדם ב'אות קין' (The mark of Cain) היא אחת מהשיטות הקדומות של השיימינג הפומבי. מקורו של המונח בסיפור התנ"כי על קין והבל, אבל הוא לא שימש להשפלה, אלא דווקא להגנה:

לאחר שרצח קין את הבל ביקש הראשון מאלוהים הגנה בפני כל החפץ לקחת את נפשו בעבור עוונו. בספר בראשית, פרק ד',פסוק ט"ו נאמר:

"וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ". משמע, במקור שם אלוהים אות לקין כדי לשמרו מכל החפץ לקחת את נפשו.

ברבות הימים הפך אות קין לסמל ותווית שלילית שמעידה על רבב מוסרי כבד הדבק במי שחטא וסטה מדרך הישר (ויקיפדיה: אות קין) (מילוג).

בימי הביניים באירופה נעשה שימוש ב'אות קין' באמצעות הטבעת סימן משפיל בעורם באש, בעיקר במצח או בכתף.

[בתמונה משמאל: Cain, by Henri Vidal, Jardin des Tuileries, Paris. התמונה הועלתה לויקיפדיה על ידי Jastrow, והיא נחלת הכלל]

עמוד הקלון

שיטת שיימינג נוספת של ימי הביניים הייתה עמוד הקלון (Pillory) בכיכר העיר אחת משיטות הענישה. זה היה סד ענישה, שהושארו בו פתחים לידיים ולראש של הנענש. זאת, כדי לבייש בפומבי ולהשפיל בציבור עבריינים, שפשעו פשעים קטנים; וכדי להרתיע אחרים מאותם מעשים. לשיטה זו היו וריאציות שונות, למשל בדרך של כליאת העבריין בכלוב (ראו המחשה בתמונה למטה):

[בתמונה: לשיטה זו היו וריאציות שונות, למשל בדרך של כליאת העבריין בכלוב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי maxmann לאתר Pixabay]

'השרפרף המתכופף'

'השרפרף המתכופף' (Cucking stools או ducking stools) היה כלי ענישה פומבי - שהיה נהוג מאז תחילת המאה ה- 17, בעיקר: באנגליה, בסקוטלנד ובמושבות אמריקה, ושימש בעיקר נגד נשים, אך גם נגד אחרים. זהו כיסא עץ, שהיה מחובר אל קרן עץ ארוכה שנקבעה כנדנדה על שפת אגם או נהר. העבריין היה נקשר אל הכיסא ומוטבל בנהר או במקור מים אחר. לעתים, היו לכיסא זוג גלגלי-עץ שבאמצעותם נלקח הקרבן לנהר, במסע השפלה ברחובות העיר. ליד המים היה הכיסא נקשר לשרשרת הרמה. חלק מהכיסאות היו ניתנים להטיה לאחור כדי להגדיל את סבל הקרבן. לעתים הסתיימה ההשפלה במוות (Wikipedia: Cucking stool).

לפני הטבילה מקובל היה לדקלם את פשעיו של הקורבן באופן פומבי (Wikipedia: Cucking stool).

'השרפרף המתכופף' 'השרפרף המתכופף' (Cucking stools או ducking stools) היה כלי ענישה פומבי - שהיה נהוג מאז תחילת המאה ה- 17, בעיקר: באנגליה, בסקוטלנד ובמושבות אמריקה, ושימש בעיקר נגד נשים, אך גם נגד אחרים. זהו כיסא עץ, שהיה מחובר אל קרן עץ ארוכה שנקבעה כנדנדה על שפת אגם או נהר. העבריין היה נקשר אל הכיסא ומוטבל בנהר או במקור מים אחר. לעתים, היו לכיסא זוג גלגלי-עץ שבאמצעותם נלקח הקרבן לנהר, במסע השפלה ברחובות העיר. ליד המים היה הכיסא נקשר לשרשרת הרמה. חלק מהכיסאות היו ניתנים להטיה לאחור כדי להגדיל את סבל הקרבן. לעתים הסתיימה ההשפלה במוות (Wikipedia: Cucking stool). לפני הטבילה מקובל היה לדקלם את פשעיו של הקורבן באופן פומבי (Wikipedia: Cucking stool). [איור זה נלקח מויקיפדיה, והוא נחלת הכלל]

[איור זה נלקח מויקיפדיה, והוא נחלת הכלל]

רסן הסוררת

רסן הסוררת (Scold's bridle, Derbyshire Brank) היה אמצעי ענישה ששימש גורמים, בעלי עוצמה לעינוי והשפלה פומבית (שיימינג) על ידיכמו (ויקיפדיה: רסן הסוררת) (STYLES, 2014):

  • בתי משפט פיאודלים ובתי דין כנסיתיים.
  • בעלים של בתי מחסה בגרמניה;
  • אדוני עבדים בארצות הברית;
  • בעלים, שהיו רשאים להעניש את נשותיהם בעונש זה.

הרסן היה בשימוש משלהי ימי הביניים ועד שנות ה- 60 של המאה ה- 19, לערך. הוא שימש בעיקר להענשת נשים, אם כי יש עדויות גם להענשה של גברים (ויקיפדיה: רסן הסוררת).

הנשים - ש'זכו' לטיפול הזה - היו, בדרך ככלל ומטבע הדברים, מהמעמדות הנמוכים. והואשמו במגוון של עבירות, מקלות ערך יחסית - כמו: פטפוט יתר, גסות, כוחניות וחוצפה - ועד אשמות חמורות ככישוף (ויקיפדיה: רסן הסוררת).

הרסן מורכב ממסכת ברזל שהולבשה על ראשו של הקורבן וכללה לשונית ממתכת שהוחדרה לפיו כשהיא נלחצת על לשונו ומונעת ממנו אפשרות דיבור. לעיתים הלשונית הכילה גם קוצים ממתכת שהיו גורמים לפציעת הלשון כשהאדם ניסה לדבר. הקרבן היה מוצב במקום ציבורי - כשהרסן מולבש לראשו - וסופג השפלה פומבית ואף מכות. לעתים, הרסן התלווה לקשירה בסד (ויקיפדיה: רסן הסוררת).

במדינות אחרות באירופה - כמו גרמניה - נהגו לתלות על גבי הקורבן בנוסף לרסן פעמון מצלצל ממתכת, על מנת להגביר את ההשפלה הפומבית (ויקיפדיה: רסן הסוררת).

[להרחבה על המושג 'עצמה', לחצו כאן]

[בתמונה: רסן מהמאה ה- 18. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Anagoria קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

כובעים מיוחדים וטלאי צהוב

רדיפות היהודים לוו, פעמים רבות, בחיובם לשאת אות קלון, כדי לביישם ולהבדילם מאחרים: הם הוכרחו לחבוש כובעים מיוחדים או טלאי צהוב על הבגד. השיטה הזו אומצה על ידי הנאצים, והטלאי הצהוב הפך סמל לאחד מסמלי השואה (ויקיפדיה: אות קלון).

[בתמונה: אשה יהודייה ובתה ברחוב בברלין, 1941 נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אדם לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 de]

[בתמונה: אשה יהודייה ובתה ברחוב בברלין, 1941 נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אדם לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 de]

גילוח שער הראש

לאחר מלחמת העולם השנייה נעשה שימוש באות קלון לסימון משתפי פעולה עם הנאצים. כך למשל, שיער ראשן של אלפי נשים גולח בצרפת המשוחררת כאות קלון (ראו המחשה בתמונה למטה):

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: שערן של צעירה - שניהלה רומן ואף ילדה תינוק לחייל גרמני - ושל סבתה (משמאל) המסייעת לה, גולח בידי אנשי המחתרת המחפשים נקמה. פאריז, אוגוסט 1944. אלפי נשים צרפתיות גולחו כקלון לשיתוף הפעולה עם הנאצים. תצלום לייף מגזין]

[בתמונה: שערן של צעירה - שניהלה רומן ואף ילדה תינוק לחייל גרמני - ושל סבתה (משמאל) המסייעת לה, גולח בידי אנשי המחתרת המחפשים נקמה. פאריז, אוגוסט 1944. אלפי נשים צרפתיות גולחו כקלון לשיתוף הפעולה עם הנאצים. תצלום לייף מגזין]

ה'קונע': שיטת השיימינג היהודית

[בתמונה משמאל: יהודי נתון בסד מחוץ לבית-הכנסת הגדול בלבוב, איור דמיוני מהמאה ה-19. נתינה בסד ("קונע") הייתה עונש נפוץ בקהילה היהודית שלפני האמנציפציה. התמונה היא נחלת הכלל]

תוספת זו נתרמה למאמר על ידי הקורא 'מוטי':

במספר מקומות של יהדות אשכנז בימי הביניים, התפתחה כליאה בשלשלאות ב'קונע' – פינת בית הכנסת. כפי שתיאר זאת שמחה אסף, רב ושופט ההרכב הראשון של בית המשפט העליון, שכתב ספר בנושא הענישה ההלכתית:

"היו מעמידים את החוטא ושלשלאות של ברזל היו רותקות אותו על פסי הברזל. עוד שלשלת אחת הייתה נתונה על צווארו ורותקת אותו אל הקיר. ב'קונע' היה החוטא מוצג לראווה בשעת תפילה כשכל הקהל יוצא ונכנס לבית הכנסת. והכול – ביחוד, כמובן, הנערים השובבים – היו מתקלסים בו או גם יורקים בפניו, ואין לך בושת יותר גדולה מזו. עד היום נשמרו עוד, כזכר לימי שלטון הקהל, בקצת בתי כנסיות, בלבוב וערים אחרות, פסי הברזל של ה'קונע'."

[בתמונה משמאל: יהודי נתון בסד מחוץ לבית-הכנסת הגדול בלבוב, איור דמיוני מהמאה ה-19. נתינה בסד ("קונע") הייתה עונש נפוץ בקהילה היהודית שלפני האמנציפציה. התמונה היא נחלת הכלל]

כלואי ה'קונע', למשל נשים נואפות שנתפסו בקלקלתן, היו זוכים למטר של פירות מעופשים, ביצים סרוחות וסמרטוטים מזוהמים הישר לפרצוף.

עם זאת, בהשוואה לאמצעים הקיצוניים ולאכזריות שהופגנו בתקופה זו ע"י תושבי אירופה הנוצרים, נהגו היהודים במידה רבה של התחשבות וחמלה.

קלון בעולם המשפט

[הצילום של השר לשעבר דרעי, נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי Zaher333. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

קלון גם נכנס למשפט, כקביעה משפטית המסמנת מעשה של אדם כמעשה לא חוקי, המתויג כחמוּר מבחינה מוסרית, באופן המונע מהאדם שנאשם בו למלא תפקידים ציבוריים שונים (מילוג), ופוליטיקאים שבית המשפט קבע לגביהם 'קלון', מנועים מלהיבחר במשך שבע שנים.

המקרה הבולט ביותר הוא של השר לשעבר, אריה דרעי (ראו תמונה משמאל), שהורשע ונכנס לכלא על מעשיו כשר הפנים, ולאחר תקופת הקלון, שב לכנסת, ואף לאותו תפקיד.

[הצילום של השר לשעבר דרעי משמאל, נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי Zaher333. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[לאוסף המאמרים על ביוש - שיימינג, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

8 thoughts on “פנחס יחזקאלי: הטבעת קלון בבני אדם – השיימינג הראשון…

  1. Pingback: יאיר רגב: שוב סוגיית הקלון על סדר היום... - ייצור ידע

  2. Pingback: יאיר רגב: משמעות הקביעה "עבירה שיש עמה קלון" - ייצור ידע

  3. משמעות הקביעה "עבירה שיש עמה קלון"
    "נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה", ספר משלי, פרק ו', לג'.
    1. כידוע, תנאי לסמכותו של בית המשפט או בית דין למנוע מנבחרי ועובדי ציבור או מבעלי מקצועות פרופסיונליים (עורכי דין, רופאים, מהנדסים, אדריכלים, רואי חשבון ועוד) להמשיך ולשמש בתפקידם היא קביעה שבנסיבות העניין בעבירות בהן הורשע האדם היה משום קלון.
    2. הביטוי "עבירה שיש עמה קלון" הוא מונח משפטי המתאר עבירה שדבק בה פגם מוסרי אשר יש בו כדי להשפיע על מעמדו העכשווי או העתידי של מבצע העבירה.
    3. מן הבחינה העניינית, הקלון שבו אנו דנים, אמנם נובע מביצוע העבירה, אבל יותר מישהו דבוק בעבירה מסויימת, הוא טבוע בעושה, במבצע העבירה ונוגע למעמדו העכשווי או העתידי בתחומי פעילותו או מקצועו, משלח ידו או תפקידים שהוא מבצע.
    4. למעשה, בכל עבירה טבוע קלון מסויים, אולם לא לקלון הרגיל הטבוע באופן מינימלי בכל עבירה כיוון המחוקק בעשותו שימוש בביטוי "עבירה שיש עמה קלון", מושג זה מתייחס לפגיעה מיוחדת, קשה מהרגיל, בעקרונות של מוסר, אשר בשל חומרתה כרוכות בה תוצאות מעשיות מעבר להרשעה בעבירה והטלת עונש בהליך הפלילי.
    בהקשרים השונים, שבהם מדבר המחוקק במונח "קלון" משקף מונח זה עמדה ערכית-מוסרית, ומוסיף לעבירה יסוד של שלילה החורג מהמימד של הפרת החוק גרידה.

    הנפקות לקיומו של קלון בעבירה
    קיומו של קלון, כאמור לעיל, מגביל את האדם שבו דבק או אף שולל ממנו לחלוטין את ההכשר למלא תפקידים ציבוריים שונים או לשמש בעיסוק הדורש מידה מיוחדת של יושרה ושל ניקיון כפיים. בחקיקה, על רבדיה השונים, מצויות הוראות חוק רבות המעגנות מגבלות מסוג זה. כך, בין השאר, הקלון מפקיע לפרק זמן ממושך, או לצמיתות, את זכותו של אדם להתמודד בבחירות לכנסת או לרשויות המקומיות.
    בעשרות רבות של חיקוקים נקבע כי אדם לא יכהן בתפקיד מסוים, או שכהונתו תיפסק, או שלא יינתן לו רישיון לעסוק במשלח יד מסוים, אם הוא הורשע ב"עבירה שיש עמה קלון". בחיקוקים רבים אחרים נקבע, כי אדם לא יכהן בתפקיד מסוים או שלא יינתן לו לעסוק במשלח יד, אם הורשע בעבירה "אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה", הוא אינו ראוי לכך.
    מטרתן של הוראות אלו לוודא כי לא יכהן אדם בתפקיד פלוני ולא יוכל לעסוק במשלח יד אלמוני אם הרשעתו הפלילית מעידה על כך שאין הוא ראוי לשאת באחריות אשר מטיל עליו אותו תפקיד או משלח יד.

    לדוגמא, מטרתה של הוראת סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 נגזרת ממטרתו של הדין המשמעתי – שמירה על רמתו של מקצוע עריכת הדין ועל אמון הציבור בעורכי דין, פגיעה בשלטון החוק ע"י עו"ד המייצג את שלטון החוק, גורמת לפגיעה בדמותו של מקצוע עריכת הדין בעיני הציבור, ולפגיעה במידת האמון שרוחש הציבור לעוסקים בעריכת הדין, אמון העומד בבסיס קיומו של המקצוע. (על"ע 2579/90 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל אביב-יפו נ' עו"ד פלוני, פ"ד מה (4) 729 (1991)).

    לפיכך, את המשמעות שתינתן ל"קלון" בהקשר דנן, יש לגבש בהתאם לתפישה באשר לתפקיד עורך הדין ואמות המידה המוסריות והנורמטיביות להן הוא מחויב מכוח עיסוקו. אם כן, בהקשר זה עבירה שיש עמה קלון צריכה להיחשב זו המעידה על כך שעורך הדין אינו מכבד את החוק ואין מרותו של החוק עליו; עבירה המעידה על מבצעהּ כי אינו שועה לאותם כללים ועקרונות שהמערכת אליה הוא משתייך אמונה על שמירתם, על כיבודם ועל הטמעת הציות להם; עבירה שיש בה לפגוע בכבודה של המערכת כולה.
    בנוסף, יש שעבירה תיחשב כבעלת קלון אם היא מעידה על "אופי פגום, על העדר שליטה ביצר או על תפישה אתית מעוותת של תפקוד עורך הדין והחוק בחברה" (גבריאל קלינג, אתיקה בעריכת דין, עמ' 517 (2001)).

    יחסיותו של המושג "עבירה שיש עמה קלון"
    קלון הוא מושג יחסי תלוי נסיבות והקשר. פירושו המילולי של המושג "קלון" הוא "ביזיון, חרפה, או דבר המעורר בושה" ("moral turpitude"). מדובר במונח עמום בעל "רקמה פתוחה", שיכול לשאת משמעויות שונות בהקשרים שונים. הוא מתאר את הרכיב הבלתי מוסרי הטמון בביצוע העבירה או בנסיבות ביצועה.
    השימוש במונח עמום זה הוא מכוון, בין היתר בהתחשב בכך שהנורמות החברתיות-מוסריות משתנות עם שינוי העתים, וכדי לאפשר לצקת בו תוכן ממקרה למקרה באופן המתבקש מתפיסות העולם ומאמות המידה האתיות הרווחות בחברה באותה עת, ומתוך מטרה להגן על אותם אינטרסים עליהם מופקד החוק.

    כאמור, המושג קלון הוא מושג עמום, ויכול שהוא יישא בחובו משמעויות שונות בהקשרים שונים. לפיכך, יש לפרש אותו בהתאם לתכלית החקיקה, והוא מתייחס לרכיב הבלתי מוסרי של העבירה.
    מושג הקלון נגזר מתוך אותן תכונות שהן חשובות אצל עורך-דין, על-מנת שנוכל להיות בטוחים שהוא ממלא תפקידו בשירות לקוחותיו ובשירות בית המשפט כשורה, ועל-מנת שאמון הציבור והמערכת המשפטית בעוסקים בעריכת-דין לא ייפגע.

    כאמור, מושג הקלון ניזון מתפיסות ערכיות ומאמות-מידה מוסריות הרווחות בחברה, וכשהוא דבק במעשיו של אדם הנמנה על מערכת תפקודית-מקצועית מסוימת, נבחנת השאלה איזו השפעה יש לכך על מידת כשירותו של אותו אדם להמשיך ולעסוק בעיסוקו במסגרת אותה מערכת, ומה היא השלכת מעשי הקלון על תדמיתה ומעמדה של המערכת כולה בעיני הציבור.

    עניינה של הענישה המשמעתית אינו דומה לזה של הענישה הפלילית. היא בוחנת את השפעתה של ההרשעה הפלילית על עיסוקו ותפקידו של המורשע וההשפעה שיש לכך על תדמיתה של המערכת המקצועית שעליה הוא נמנה.
    במרכז הענישה המשמעתית עומדת איפוא בחינת הדופי המוסרי שדבק במעשי האדם, העלול לפסול אותו – לתקופה מסוימת, או לצמיתות – מלעסוק בתפקידו הציבורי או במקצועו הפרופסיונלי.

    השעייתו או הדחתו של עובד או נבחר הציבור או בעל המקצוע, איננה עונש נוסף, אלא הוצאה מניעתית, לצורך הגנה על הציבור ועל שמם הטוב של העוסקים במקצוע או בשירות הציבור, המתחייבת מעצם חומרתן וטיבן של העבירות המפורטות בכתב האישום שהוגש כנגד האדם ומנסיבותיהן וההתייחסויות החמורות והמהדהדות לעיתים של בתי המשפט.

    כאמור, בהתאם לפסיקת בתי המשפט ובתי הדין במשך שנים רבות נקבעה ההלכה כי תכלית הדין המשמעתי אינה רק הענשת האדם, אלא נועדה להגן על כלל הציבור ושמירה על תדמיתם (של עובדי ונבחרי הציבור ובעלי המקצועות) בעיני הציבור, למנוע המשך פגיעה בתפקודם וכן להרתיע את כלל העוסקים בתפקידים דומים לבל יכשלו בביצוע עבירות שיש עימן קלון.
    בפסיקה הטלת מגבלות עקב הקביעה שיש קלון במעשים שביצעו, מקווים ליצור הרתעה בקרב בעלי התפקיד ולהשיב על כנו את אמון הציבור בהם.

    לסיכום, עבירה שיש עמה קלון – היא עבירה המגלה שחיתות או שיש בה כתם מוסרי.
    בחינת קיומו של קלון עפ"י הפסיקה בוצעה בהליך דו-שלבי: בשלב הראשון, יש לבחון האם העבירה כרוכה על-פי טיבה בקלון, כגון: עבירות שוחד, מרמה per Se Mala והפרת אמונים, שיבוש הליכי חקירה ומשפט, עבירות מין (עבירות של טוהר מידות) עבירות שבהן מתגלה כיעורו של אדם, עבירות הנבנות על מעשיו הבזויים של העבריין…
    אם התשובה לכך היא שלילית, תבחן השאלה הנוספת, האם הנסיבות בהן בוצעה העבירה הופכות אותה לעבירה שיש עמה קלון.
    להלן רשימת שיקולים שיכולים לסייע בהכרעה אם עבירה מסויימת נעברה בנסיבות בהן כרוך קלון:
     סוג העבירה ואופיה – חומרת העבירה, בכלל זאת שכיחותה, וכן האם יש בעבירה מטיבה, פגיעה בתדמית המקצוע ובאמונו של הציבור ביושרם ובהגינותם.
     הזיקה בין תפקידו של האדם לנסיבות ביצוע העבירה.
     נסיבות ביצוע העבירה – האם מדובר בסטיה זמנית, אקראית או חד- פעמית, מנורמת ההתנהגות הראויה, ומהן תוצאותיה.
     תפקידו ומעמדו של האדם בעת שנעברה העבירה.

    כל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו, תוך שימת דגש, ביו היתר, על מהותו של העיסוק הציבורי של הנאשם.
    בנסיבות המקרה דנן, יש משום "מטען מוסרי שלילי" ו"דופי מוסרי", המצדיק קביעת קלון.

    החוק אינו מפרש "קלון" מהו או באילו נסיבות דבק הוא בעבירה. ככלל, מקובל כי עבירה שיש עמה קלון היא עבירה שדבק במבצעה פגם מוסרי חמור, ועל טיבו של הפגם יש לעמוד בכל מקרה לגופו על-פי הקשרם של דברים ושל המעשים.

    מרכז הכובד
    של ההכרעה בשאלת הקלון ובמידת עוצמתו מצוי בנסיבות שבהן בוצעה העבירה.

    לעניין זה יפים גם דבריה של פרופ' גביזון במאמרה "עבירה שיש עימה קלון כפסול לכהונה ציבורית", משפטים א' (תשכ"ח) 176, 183, שנאמרו בהתייחס למטרת הענישה המשמעתית:
    "אם אדם מן הרחוב יבצע עבירה פלילית שיש בה משום הפרה של כללי המוסר, לא יהא צפוי לסנקציה כל שהיא, מעבר לסנקציה הפלילית…
    מטרת הסנקציה הנוספת היא לשמור על דמותם הציבורית והמוסרית של בעלי כהונות או מקצועות מסוימים. מטרה זו מושגת על ידי האפשרות לסלק אדם מתפקידו בעקבות 'הרשעה בעבירה שיש עמה משום קלון אולם, הדרישות של בני החברה מממלאי התפקידים השונים, המוגנים בצורה זו על ידי החוק, שונות הן במהותן. כן שונות אף הסנקציות שמטיל המחוקק בשל הרשעה, בעבירה שיש עמה קלון. מכיוון שהמחוקק בחר להשיג את מטרתו בכל החוקים על ידי השימוש באותו ביטוי עצמו, נראה שיש לפרש את המלה 'קלון בהתאם להקשר בו היא מופיעה, ולדרישות אשר החברה מפנה אל בעלי אותו תפקיד או מקצוע…".

  4. Pingback: ביוש - שיימינג באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  5. Pingback: הוצאה להורג באמצעות 'בתולת הברזל' - ייצור ידע

  6. במספר מקומות של יהדות אשכנז בימי הביניים, התפתחה כליאה בשלשלאות ב"קונע" – פינת בית הכנסת. כפי שתיאר זאת שמחה אסף, רב ושופט ההרכב הראשון של בית המשפט העליון, שכתב ספר בנושא הענישה ההלכתית:
    "היו מעמידים את החוטא ושלשלאות של ברזל היו רותקות אותו על פסי הברזל. עוד שלשלת אחת הייתה נתונה על צווארו ורותקת אותו אל הקיר. בקונע היה החוטא מוצג לראווה בשעת תפילה כשכל הקהל יוצא ונכנס לבית הכנסת. והכול – ביחוד, כמובן, הנערים השובבים – היו מתקלסים בו או גם יורקים בפניו, ואין לך בושת יותר גדולה מזו. עד היום נשמרו עוד, כזכר לימי שלטון הקהל, בקצת בתי כנסיות, בלבוב וערים אחרות, פסי הברזל של הקונע".
    כלואי הקונע, למשל נשים נואפות שנתפסו בקלקלתן, היו זוכים למטר של פירות מעופשים, ביצים סרוחות וסמרטוטים מזוהמים הישר לפרצוף.
    עם זאת, בהשוואה לאמצעים הקיצוניים ולאכזריות שהופגנו בתקופה זו ע"י תושבי אירופה הנוצרים, נהגו היהודים במידה רבה של התחשבות וחמלה.

  7. Pingback: שואה ומלחמה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *