משטרת ישראל במלכודת השיטור הרב תרבותי

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי André Lopes לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ב- 21 במאי 2017 יצא האתר 'מידה' (ראו את שער הכתבה משמאל למטה) בהאשמה מעניינת כלפי משטרת ישראל. לטענתם, משטרת ישראל מתחמקת מלספק נתונים על מה שמכונה, עבירות מין לאומניות. משמע: עברות מין של גברים ערבים נגד נשים יהודיות, בנימוק של "הימנעות מקטלוג אוכלוסיות" ו"פגיעה בפרטיות הקרבנות".

המשטרה מצידה עמדה בסירובה לפרסם נתונים, ופרטה באריכות את את נימוקיה לכך:

"...

1. הנתונים נמסרו בחלקם, מקום שלא היה חשש לפגיעה בפרטיות של קרבנות, בהתאם לחוק חופש המידע סעיף 9 (3).

2. אין מקום להשוואה בין נתוני רמת פשיעה כללית בעבירות נפוצות לפי ערים, לבין עבירה ספציפית המבוצעת באופן ספציפי על ידי עבריינים ספציפיים וכלפי קרבנות ספציפיים – שאז קם החשש לפגיעה בפרטיות וגם נכנס מרכיב פילוח עפ״י הדת/הלאום.

3. משטרת ישראל תמשיך לפעול בהתאם לחוק חופש המידע ולמסור מידע לציבור תוך איזון ראוי בין הזכות פרטיות ו/או הימנעות מקטלוג אוכלוסיות ספציפיות לבין השקיפות וזכות הציבור לדעת..."

האם המשטרה יודעת האם קיימת תופעה?

היא חייבת לדעת. למרות שבמרץ 2002 נמחק סעיף הלאום מתעודת הזהות, מעקב אחר מקום מגורי החשוד ושמו ביחס לשם הקרבן מאפשר לקבל נתונים מדויקים, וחזקה על המשטרה שתמונת המציאות נהירה לה.

האם יש נימוקים נוספים לאי פרסום שלא פורטו בהודעת המשטרה?

[משמאל: שער הכתבה באתר 'מידה'. לכתבה המלאה לחצו כאן]

אם התופעה אינה קיימת, האם המשטרה לא הייתה מפרסמת?

אם מדובר בהאשמות שווא, הרי אי פרסום הנתונים הוא מחדל, משום שהוא מאפשר את התבססותן של שמועות ויוצר לחצים מיותרים בפני גורמי האכיפה והמערכת הפוליטית. שהרי, מוטב לחסל את ההתהוות שכבר מתפתחת באגף הימני של המערכת הפוליטית: לסוגיה זו נוצר כבר לובי בכנסת ומי שמוביל אותה היא ח"כ יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו (ראו התמונה משמאל).

[תמונתה של ח"כ יוליה מלינובסקי (משמאל) נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Michael Feigin. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]  

מלינובסקי היא שהגישה את הבקשה לקבלת מידע למשטרה, ומן הסתם היא המקור לכתבה ב'מידה'. היא גם הגישה בקשה לקיום דיון בנושא בוועדת הפנים של הכנסת. יו"ר הוועדה דוד אמסלם (ליכוד) נענה לבקשה, ובימים הקרובים יפורסם המועד בו ייערך הדיון.

אז אם התופעה אינה קיימת, מה הטעם לתת לה לצבור תאוצה? לכן, תגובת המשטרה גורמת לכל בר דעת להניח, כי אם המשטרה אינה משחררת נתונים, התופעה אכן קיימת!

ואם התופעה קיימת, המשטרה נופלת למלכודת שבה נלכדו משטרות טובות ממנה...

ראוי לה למשטרת ישראל לזכור את הלקח האירופאי. המשטרות, המכוונות על ידי גישה רב תרבותית, טשטשו נתונים על תקיפות מיניות על רקע לאומני, אולם גל של פרסומים שהעלו אזרחים ברשתות החברתיות חשף את האמת, והוביל להפגנות רחבות היקף ולקרע ולמשבר אמון, חסר תקדים, בין האזרחים למשטרה.

כך למשל, בבוקר שאחרי חגיגות הסילבסטר פרסמה משטרת העיר קלן במערב גרמניה הודעה שגרתית שבה נמסר כי חגיגות ליל הסילבסטר הסתיימו בשלום ולא נרשמו בהן אירועים חריגים, תוך הבעת תודה לשוטרים שפעלו באופן מיטבי במהלך הלילה. לאירועי ההטרדות והאונס במהלך הלילה לא היה זכר בהודעות הרשמיות.

אבל בעולם דינאמי ופתוח אי אפשר להעלים מידע. הנפגעות רצו אל הפייסבוק והאינטרנט התמלא עד מהרה בכל מה שהרשויות חפצו להסתיר. בשלטי ההפגנות בחוצות הערים השתרשה לה המילה Rapefugees, שהיא חיבור בין המילים Rape (אונס) ו- Refugees (פליטים) (ראו בתמונה בראש הדף).

כיוון שאין וואקום, את מקום האימפוטנציה של המשטרה הגרמנית ממלאים גם היום כנופיות של ארגוני ימין, שלוקחים את החוק לידיים ומבצעים משימות "שיטור" (ויג'ילנטיות), של התנכלות לזרים וסילוקם מהרחובות.

כך הגיע אסטרטגיית השיטור הרב תרבותי לאחד מרגעי השפל הגדולים ביותר שלו. כל הרעיונות היפים של תקינות פוליטית, אותו 'פוליטיקלי קורקט' מפורסם, שהאמין כי יש יחס ישיר בין הקטגוריות הלשוניות של שפה שאדם מדבר בה, לבין הדרך בה האדם מבין את העולם ומתנהג בו, הפך לחומה שמאחוריה מסתירה המשטרה מידע מאלה שבשבילם היא קיימת ואותם היא אמורה לשרת...

[להרחבה על קריסתה של אסטרטגיית השיטור הרב תרבותי לחצו כאן] 

[בתמונה למעלה: כתבת ynet על טיוח תקיפות מיניות של פליטים. לכתבה לחצו כאן]

לסיכום

השכל הישר מלמד שכדאי למשטרה לשקול מחדש את מדיניותה:

  • אם אין התופעה קיימת, חובה לומר, ולחתוך את הדיון בסוגיה בעודו באבו;
  • ואם יש תופעה, להוביל את הטיפול בה.

אבל, משטרת ישראל של עשרים השנים האחרונות איננה מצטיינת בתבונה ארגונית יתרה, ומן הסתם, תעדיף בסוגיה זו להיגרר מאחור...

[לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

3 thoughts on “משטרת ישראל במלכודת השיטור הרב תרבותי

  1. Pingback: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט - באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: מיכל חדד: 'שיטור-יתר' ו'שיטור-חסר' בחברה רב-תרבותית - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.