[בתמונה: כתבת ynet בעקבות דברי הרב לוינשטיין על נשים המתגייסות לצה"ל]
[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם וגיוס החובה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות השתלבות נשים בארגונים צבאיים, לחצו כאן]
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
דבריו הבוטים של הרב לוינשטיין על נשים המתגייסות לצה"ל, אינם מאפשרים דו שיח על מהות העניין. כל זמן שהשיח מצדו רדוד, לא מכבד ולא ענייני, אין לנו שיח ושיג עמו. מצופה, שכל רב בישראל יאמץ סגנון של כבוד לזולת, גם אם הוא מתנגד הלכתית לתופעה כזאת או אחרת. למרות כל זאת, מעניין לבחון את הסוגיה, מההיבט הרעיוני וההלכתי גם יחד.
עמדתה של הרבנות הראשית בסוגיית גיוס נשים
חוק שירות ביטחון (1949), ותקנות שירות ביטחון מאותה שנה קבעו גיוס חובה לכלל האוכלוסייה, כולל נשים. חרף זאת, הרבנות הראשית התנגדה לגיוס נשים לצה"ל, מאז הקמתו. בתאריך כ"א באדר א' תשי"א, נפגשה משלחת רבנים, בראשות הרב הראשי יצחק הלוי הרצוג (ראו תמונה משמאל) עם דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, ודרשה ממנו בתוקף לבטל את הגשת התיקון לחוק שירות הביטחון המחייב גיוס נשים לצבא בכלל ונשים דתיות בפרט.
[בתמונה משמאל: תמונת הרב יצחק הלוי הרצוג. התמונה היא נחלת הכלל]
לאחר שבן גוריון דחה על הסף את בקשתם, פרסמה הרבנות הראשית דעת תורה כדלקמן: "הכרזת הרבנות הראשית לישראל מיום כ"א אדר א תשיא, בדבר תיקון חוק שירות הביטחון העומד לפני הכנסת: הננו - אחרי בירור המצב - מפרסמים דעת תורה שגיוס נשים אפילו פנויות - במסגרת צבאית באיזו צורה שהיא, אסור בהחלט".
בחודש במרץ 1952, תוקן חוק שירות הביטחון, ונקבע שנשים המבקשות פטור יופיעו בפני ועדת פטור שתקבע האם אכן מטעמי הווי משפחתי דתי הן אינן יכולות לשרת בצבא. הדבר נעשה בעקבות מחסור בכוח אדם בצה"ל והערכה שאלפי נשים שאינן דתיות קיבלו פטור משירות על סמך הצהרה כוזבת.
כך או אחרת, עמדתה ההלכתית של הרבנות הראשית בדבר גיוס נשים הייתה ונשארה במקומה, שאין היתר הלכתי לדבר שכזה. אמנם, האיסור אינו גורף, ומצויים מכתבים של המזכירים של הרבנים הראשיים ישראל אונטרמן ושלמה גורן בשמם, המתירים לבנות דתיות להתגייס בתנאים מסוימים, כדלקמן:" כבוד הרב הראשי לישראל קבע בזמנו כי כל בת דתית המרגישה כי ערכי הדת שספגה בביתה ובבית הספר חזקים דיים,יכולה להתגייס ולשרת בצה"ל ורצוי ביחידה דתית אם ניתן[1]" , אולם היתר זה הוא חלקי ולא מייצג את דעתה של הרבנות הראשית לדורותיה.
בפועל, בשנים האחרונות יש עלייה ניכרת של גיוס בנות דתיות לצה"ל, חרף עמדת הרבנות הראשית בנושא. הרב אוהד טהרלב, ראש מדרשת לינדנבאום לבנות טרם גיוסם אומר כי: "הצבא הוא הראי של החברה בישראל, וכפי שבמשך עשרות שנים התחזק מעמדן של הנשים בכלל כך הדבר גם בצה"ל, שם נשים יכולות ומעוניינות לשרת כמעט בכל תפקיד.
[בתמונה: הרב אוהד טהר לב. המקור: תמונת מסך מסרטון היו-טיוב: האם צריך להעיר את הילדים לתפילה בבוקר]
האירוניה שבדבר היא, שדווקא שהתפיסה של הרב לוינשטיין במכינת עלי, המקדשת את השירות הצבאי, גרמה לכך שבני הציונות הדתית ייקחו חלק פעיל ביותר בשירות זה. תובנה זו לא נעצרה שם כמובן וגם בנות המגזר ספגו את תפיסת עולם זו, ובשל כך החלו להתגייס במספרים גדולים והולכים"[2].
הביסוס ההלכתי
עד כאן עסקנו ברובד הרעיוני של גיוס נשים לצה"ל. בשורות הבאות נתייחס בקצרה לביסוס ההלכתי המורה כי לכאורה אין היתר לנשים להתגייס לצבא[3]. ככלל, כאשר הרבנות הראשית, רצתה לפסוק הלכה בדבר גיוס נשים לצבא, היא נאלצה לחפש מקורות תנכיים וחז"ליים, היות ולא היה בנמצא מסורת הלכתית ממלכתית בנושא. המקרא מציין במפורש כי תפקיד הלוחמה מוטל על גברים בלבד. כאשר רצו חז"ל לפסוק בנידון הם אימצו קו זה באופן גורף.
כך למשל, כאשר התלמוד דן, על מי חלה חובת מצוות פרייה ורבייה נאמר כך:" וכבשוה אמר רחמנא, איש שדרכו לכבוש – אין(כן), אישה שאין דרכה לכבוש - לא[4]". כלומר, חז"ל קישרו בין החובה של מצוות פרייה ורבייה לבין תפקידי הכיבוש של שני המינים. היות וגבר דרכו לכבוש – להילחם, אזי הוא חייב במצוות פרייה ורבייה, ומכיוון שאישה אין מדרכה לעסוק בלחימה וכיבוש, הרי היא פטורה ממצווה זו.
יתרה מזאת, במקום אחר בתלמוד נאמר במפורש כי אסור לאישה לאחוז בכלי נשק, כדלקמן:" ר' אליעזר אומר, מניין שלא תצא(אישה) בכלי זיין למלחמה? תלמוד לומר – לא יהי כלי גבר על אישה[5]". לשון אחר, אין היתר על פי חז"ל לאישה לאחוז בכלי נשק היות ואז היא עוברת על איסור שלא יהיה כלי גבר על אישה.
קו זה של חז"ל, עובר כחוט השני גם לחשיבה ולפסיקה של ימי הביניים, וכך אומר ספר החינוך:" שלא לערוץ מפני אויב במלחמה. ונוהגת מצווה זו בזכרים כי להם להילחם בזמן שישראל על אדמתן[6]".
ברם, הרמב"ם מסייג לכאורה את האיסור הגורף של תפקידי לחימה לנשים בדברים הבאים:" במה דברים אמורים שמחזירים אנשים אלו מעורכי המלחמה (מי שבנה בית ולא חנך אותו, מי שנטע כרם ולא עבד בו, ומי שנשא אישה ולא שימח אותה) במלחמת הרשות (מלחמה לא הכרחית שבאה להגדיל את גבולותיה של מלכות ישראל).
אבל במלחמת מצווה (מלחמה שקיום העם והארץ עומד בסכנה), הכול יוצאים (לקרב), אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה[7]". לכאורה במלחמה קיומית יש סוג של היתר לנשים להצטרף לצבא ולעזור במערכה הכבדה. כך סובר רדב"ז[8], שאומר כי הביטוי כלה מחופתה פירושו, שאינה נוהגת את ימי משתה חופתה היות והחתן שלה יצא לקרב. אולם אם המדובר במלחמת מצווה, הרי יש על הנשים לעזור במערכי תומכי לחימה.
במקום נוסף פוסק הרמב"ם כי אסור לאישה ללבוש שריון כדלקמן:" לא תעדה אישה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו[9]", כלומר לפי דברים אלה ניתן לומר שאין היתר לאישה לעטות על גופה שריון, אולם יתכן שנשק להגנה עצמית יש מקום להתיר לה לשאת. יתרה מזאת. לפי דברי הרמב"ם בספר המצוות: "ולא נלחמות במלחמות הרשות[10]" משמע שכן נלחמות במלחמת מצווה, עם מגבלה מהותית שלא תלבש שריון, שהוא כלי גבר. לשון אחר, נשק אישה יכולה לשאת, אולם אפוד וציוד קרבי אחר אסור לאישה ללבוש.
אחרית דבר. הדיון ההלכתי, פרט אולי לדברי הרמב"ם, נוטה באופן ברור לאסור על נשים להילחם לצד הגברים. הרבנות הראשית סמכה ידה על פי רוב הפסיקות ואמירות חז"ל בנושא ואסרה זאת עם הסתייגות עמומה וקלושה. למרות זאת אנו עדים לתופעה שגיוס בנות דתיות תופס תאוצה, בניגוד לעמדה המסתייגת או האוסרת זאת באופן גורף. דבריו של הרב אוהד טהרלב, מהדהדים ברמה, ומאותתים כי הגיע עת לשינוי עמדה בדבר מעמד האישה בכלל, והרצון ליטול חלק בגיוס לצה"ל בפרט.
ראוי להדגיש, כי הבנות שלמדות במדרשת לינדנבאום, מתגייסות ברובן לחיל חינוך, חיל מודיעין ולחיל האוויר, בדרך כלל בצוותא. הרב אוהד מבקר כל שבועיים את כלל הבנות המשרתות בצה"ל, ומעביר להן שיעור בענייני דיומא. יתכן מאוד שזה המודל הראוי בעת הזאת, לגיוס בנות דתיות בצבא, וזה ימנע את רוב החששות עליהם דיבר הרב יצחק הרצוג בזמנו, ששירות משותף של חיילים וחיילות יכול להביא לידי מכשול.
[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם וגיוס החובה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים אודות השתלבות נשים בארגונים צבאיים, לחצו כאן]
מקורות
[1] יונתן אוריך, מסמך: הרבנות הראשית לא התנגדה לגיוס בנות, באתר nrg, 16 בינואר, 2014.
[2] דברי הרב אוהד טהרלב לקוחים מתוך אתר סרוגים, מתאריך 10.3.2017.
לגבי העלייה במספר הבנות הדתיות המתגייסות לצה"ל ראה אתר סרוגים, מתאריך 4.11.2015 – "באגף כוח האדם של צה"ל מדווחים על עלייה משמעותית בגיוסן של בנות דתיות לצבא. על פי הנתונים, בשנת 2010 התגייסו לשירות צבאי 935 בנות דתיות, ואילו בשנת 2015 התגייסו 1830 בנות דתיות".
[3] הדברים והמקורות נלקחו מהשיעור של הרב ד"ר חיים בורגנסקי, רב היישוב הושעיה.
[4] בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ה, עמוד א'.
[5] בבלי, מסכת נזיר, דף נ"ט, עמוד א'.
[6] ספר החינוך, ברצלונה, המאה ה- 13, מחבר לא ידוע, מצווה תקכ"ה.
[7] רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ז'.
[8] רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, רדב"ז, 1479 – 1573, בהשגות שלו על דברי הרמב"ם, הלכות מלכים, פרק ז', הלכה ד'.
[9] רמב"ם, משנה תורה, הלכות עכו"ם, פרק י"ב, הלכה י'.
[10] רמב"ם, ספר המצוות, סוף שורש י"ד .
