אלעד רזניק: איראן לאן?

[בתמונה: האיום האיראני על נתיבי השיט הבינלאומיים]

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ החל באחד מהפרויקטים הגדולים של מדיניות החוץ האמריקאית: הפסקת ההתנהלות הפרובוקטיבית האיראנית המייצרת גלי חוסר יציבות ברחבי המזרח התיכון.

נכון לעכשיו פועל הנשיא ע"י הצמדת תג מחיר גבוה להתנהלות האיראנית. לאחר החתימה על הסכם הגרעין, הגבירו משמרות המהפכה את מאמציהם ליצוא המהפכה האיראנית דרך הגברת מעורבותם האזורית באמצעות כוחם הכלכלי והצבאי. לו היה ממשל אובמה מצמיד אז תג מחיר להתנהלות האיראנית, סביר להניח שחלק מההתדרדרות ביציבות האזורית היה נמנע. למרבה הצער (והאירוניה), איראן הייתה זו שהצמידה תג מחיר להתנהלות האמריקאית ברחבי המזרח התיכון, והדבר גרם במישרין להתדרדרות היציבות האזורית ופגע באינטרסים האמריקאים, במרחב המשתרע בין מיצרי באב אל מאנדב לאנקרה.

אחת התוצאות של המדיניות האיראנית הייתה ההתכנסות לעבר השבטיות. עם התמוטטות המשטרים המרכזיים במדינות השונות (תימן, עיראק, לוב, סוריה וכדומה) התכנסו האנשים בשבטים החמולתיים כמעין מנגנון הגנה חברתי. הסקטוריאליות היוותה מצע גידול נוח לאלמנטים רדיקלים, שבסופו של דבר ייצרו כנופיות חמושות וטרור.

התהליך ייצר איום על נתיבי השייט הבינלאומיים והכניס חלק גדול משדות הנפט האזוריים אל תוך טווח האיום האיראני, 'צבאות פרוקסי' (צבאו של שליחים, באי כוח, המבצעים את רצון המעצמה המממנת אותם)  חמושים צצו כפטריות לאחר הגשם, יכולות גרעיניות נרכשו, וטהרן החלה להתנהג כבירתה של אימפריה עולמית חדשה, כשאת עלייתה מלווים שאגות ההמון "מוות לאמריקה" מחד גיסא; וצהלת ההמון, על שאיראן הצליחה "לגבור" על האמריקאים המנוולים ולממש את "זכויותיה הבינלאומיות"  מאידך גיסא.

[בתמונה: סמל משמרות המהפכה]

מזווית הראייה האיראנית, מימוש הזכויות הבינלאומית כלל:

  • רכישת הידע והיכולת הטכנולוגית לפיתוח נשק גרעיני,
  • קבלת פרס מהקהילייה הבינלאומית על דחיית תהליך הפריצה הגרעינית ב- 14 שנה.
  • את שליחת זרועות התמנון האיראני לסוריה, לבנון, עיראק ותימן.

החלום האיראני הזה, הגיע לקיצו ב- 20 לינואר 2017, והגיע זמנו של המשטר האיראני להתעורר. תג המחיר הוסר, כבמעשה קסם, מהחשבון האזורי-אמריקאי; והוצמד חזרה אל החשבון האיראני. ההשתוללות האיראנית לא רק שהסתיימה, החשבון למעשה מוגש בדיעבד. האמריקאים מתכוונים לגבות מחיר - כלכלי ודיפלומטי - על המשך הפיתוח בתוכנית הטילים האיראנית, ולחייב את האיראנים להשיג את כוחותיהם מהמדינות השונות חזרה הביתה.

המדיניות האמריקאית כלפי איראן בהחלט מהווה שינוי משחק אזורי. היא תגרום להורדת המתח וצמצום השבטיות, דבר שבתורו יגרום להחזרת התפקוד למערכות השלטון המרכזיות, ולהתרכזות בבניה מחודשת של כל מה שנהרס באזור בשנים האחרונות. צמצום הנוכחות האיראנית מחוץ לגבולות איראן, יהפוך את המזרח התיכון לבטוח הרבה יותר. הצעד יגרום לחיזוק המאבק בטרור ויעזור לארה"ב להתייצב בעמדה טובה יותר לקראת מו"מ עתידי עם מעצמות אחרות באזורים אחרים בעולם.

אבל התנאי לכך שכל זה יקרה הוא, שממשל טראמפ ימנע מלעשות טעויות. המזרח התיכון יכול להטעות. הוא יכול להידמות לאגם רגוע, כאשר מתחת לפני השטח מטיילות להן בנחת רוחות הרפאים האזוריות בנות אלפי השנים. הטעות הקטנה ביותר עלולה להציף את רוחות הרפאים הללו אל מעל פני השטח, ולהפוך למשבר רחב היקף.

מדינות האזור - שתמכו בשינוי משטרי שכנותיהן - השיגו את אשר רצו. המשטרים אמנם שונו, אבל לרוב בבירותיהם. ערב הסעודית, ירדן ואיחוד האמירויות נדרשו להשקעות עתק - הן כלכליות והן צבאיות - על מנת להימנע מגורל דומה. ממשל בוש - שחשב ששינוי המשטר בעיראק יהיה טיול של אחר הצהריים בפארק - מצא את עצמו באמצעה של ביצה טובענית, שצילה מאיים עד היום (חברתית, כלכלית ואפילו צבאית במונחים מסוימים ) על הממלכה האמריקאית.

[בתמונה: אסור לעשות טעויות מול האיראנים...]

איך ימנע ממשל טראמפ מלטעות?

כל נגר חובב יודע שהוא אמור למדוד עשר פעמים בשביל לחתוך פעם אחת. וכשאתה מודד אל תחליף מטרים באינצ'ים... על מנת להימנע מטעויות, הממשל האמריקאי חייב להימנע משני דברים:

  • האחד, להימנע ממלחמה רחבת היקף במזרח התיכון. למלחמות הללו יש נטייה מעצבנת להציף את רוחות הרפאים האזוריות.
  • השני להימנע מניסיונות לשנות את המשטר בטהרן.

יחד עם זאת, שתי האופציות חייבות להישמר בצורה אמינה אל מול המשטר האיראני, עד אשר תקבל על עצמה איראן להתנהג כמו כל חברות הקהיליה הבינלאומית, בהתאם לחוק ולנורמות המקובלות. מאמצים דיפלומטים - ללא נכונות לגבות אותם כוחנית במידת הצורך תוך הפעלת כוח צבאי או השפעה כלכלית - נועדו להיכשל.

המטרה (בשלב זה) איננה צריכה להיות הורדת המשטר האיראני על ברכיו, אלא חינוך האיראנים על פי אמת המוסר היהודית "חושך שבטו שונא בנו – ואוהבו שחרו מוסר": להתנהלות הרסנית מצידם של האיראנים יהיה מחיר כבד, להתנהלות חיובית מצידם של האיראנים יהיה תגמול נאות.

בהתאם לפרדיגמה הזאת, על המערב להציע לאיראנים עסקה, שבמהלכה יסיגו האיראנים את כלל כוחות משמר המהפכה מהמדינות בהן הם נמצאים, בחזרה לאיראן, יכבדו את החוק והנורמה הבינלאומיים, יפסיקו את מימון קבוצות הטרור השונות, יפסיקו את ההתערבות הפוליטית אצל שכנותיהם, יכבדו את החלטות מועצת הביטחון בהתייחס לתכנית הטילים, יפנו את מבטם הביתה לאיראן, ויפעלו לקידום כלכלתה המקרטעת.

בתמורה, תישמר זכותה של איראן לפתח אנרגיה גרעינית לצורכי שלום, בהתאם למגבלות ותחת הפיקוח של הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית. האיראנים ייהנו מכלל התנאים מהן נהנות מדינות החברות בקהיליה הבין לאומית. כמדינה ריבונית הם יוכלו להחליט, מה יהיו טיב יחסיהם עם המדינות השכנות. הם יקבלו ערבויות, שאם הם לא יאיימו על אף אחת משכנותיהם,מדינות אלו לא יאיימו על איראן, והקהילה הבינלאומית תעזור לאיראן לפתח את כלכלתה על מנת להבטיח עתיד טוב יותר לאזרחי איראן. העקרונות הללו מאפשרים למעשה חיים בשלום (יחסי) במרחב הבין לאומי.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי flippinyank לאתר flickr]

לסיכום

ללא שמירה על הכללים הללו, אנחנו נמצא את עצמנו חיים בג'ונגל, שבו החזק עושה ככל יכולתו וככל אשר ירצה. התנאים להפכיתה של איראן לחלק ממשפחת העמים חייבים להיות ברורים לאיראנים, כמו גם תג המחיר שייגבה, במידה ויבחרו האיראנים שלא לשחק ע"פ הכללים. המשוואה הזאת נבנית עכשיו דרך ההצהרות האמריקאיות השונות, ותהפוך ברורה הרבה יותר אם יגבו האמריקאים את דבריהם בהפעלה של כוח צבאי בעצימות נמוכה יחסית (סוריה למשל); ואם יצטרפו מדינות אחרות ויתייצבו לצד האמריקאים, דבר יחזק את המשוואה הנבנית וישמש כמכפיל כוח.

מדינות אירופה חיבות להבין שצמצום ההשפעה האיראנית במזרח התיכון יחליש את השת"פ הרוסי-איראני, ולכך יהיו השפעות מרחיקות לכת גם על המשוואה האירופאית-רוסית. לאחר שתובהר האופציה לאיראנים, המדינות חייבות להציע לאיראנים עסקה, בהסתמך על עקרונות החוק הבינלאומי. כשלמדינות מוצעת עסקה שכזו, הן נוטות לשקול את הסיכונים, כנגד יכולת ההתמודדות שלהן עם תוצאות סירובן.

One thought on “אלעד רזניק: איראן לאן?

  1. הכותב המכובד מניח כי פני אירן לשלום ודאגתה העיקרית היא רווחת האזרחים האירניים… לצערי, המציאות והמעשים האירניים אינם תומכים בהנחות יסוד אלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.