גל פרל פינקל: זה לא פשע – זו פוליטיקה…

[התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Krimidoedel. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת גורס, בין היתר, כי על מנת להגן על ערכי הדמוקרטיות המערביות, אין מנוס משימוש בשיטות הרחוקות מערכים אלה, כרחוק מזרח ממערב... . בכך עוסק מאמרו של גל פרל פינקל, והוא מובא לפניכם, כמות שהוא:

[למאמר המקורי של גל פרל פינקל, באתרו: 'על הכוונת']

גל פרל פינקל הוא מתאם תכניות צבא ואסטרטגיה וביטחון בסייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS. קודם לכן עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי והתמחה במגזר הביטחוני וכעוזר מחקר בתכנית המאזן הצבאי במזרח התיכון ב-INSS. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. לפרל פינקל תואר ראשון במדעי החברה מטעם אוניברסיטת בר אילן ותואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב.

במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים,  דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות, ישראל: יחסי חברה - צבא וביטחון סייבר.

*  *  *

השבוע זכו כמה משחקני המיני-סדרה "מנהל לילה", בפרס גלובוס הזהב. הסדרה, המבוססת על ספר מאת ג'ון לה קארה, מעלה שאלות על הבריתות של מדינות מערביות עם גורמים מפוקפקים, ועל הצורך להגן ערכיהן, בלי לזנוח אותם בדרך.

הספר "המרגל שחזר מן הכפור" (הוצאת זמורה ביתן, מהודרת 2013, ראו תמונת כריכה משמאל), הוא אולי הספר החשוב ביותר שנכתב בספרות הריגול. בהקדמה למהדורה שיצאה במלאות 50 שנה לכתיבתו, כתב המחבר, ג'ון לה קארה (או בשמו האמתי: דייוויד קורנוול; ראו תמונתו בתחילת הדף) הקדמה, שבה תהה, "עד כמה אנחנו יכולים להרחיק בהגנה הצודקת על הערכים המערביים שלנו, בלי לזנוח אותם תוך כדי כך?" (עמוד 6).

השאלה הדהדה במוחי כאשר צפיתי במיני-סדרת הדרמה והמתח המשובחת של ה-BBC, "מנהל לילה", שהופקה על בסיס ספר פרי עטו, ושבה ועלתה כשפורסם שכמה משחקניה זכו בפרס גלובוס הזהב. בספר, ניסה המחבר לעסוק במציאות הגאופולטית שלאחר נפילת חומת ברלין, כאשר הרעים (הסובייטים) שוב אינם רעים, וכלל לא ברור נגד מי, אם בכלל, נלחמים.

בטרם נעשה סופר היה קורנוול איש השירות החשאי הבריטי (SIS), ופעל בגרמניה בראשית שנות השישים. באותה הקדמה כתב כי, "כקצין מודיעין במסווה של דיפלומט זוטר בשגרירות הבריטית בבּוֹן, הייתי סוד לגבי עמיתי לעבודה, וחלק ניכר המזמן גם לגבי עצמי" (עמוד 1).

לאחר שהמרגל הסובייטי, קים פילבי, מסר את שמו לצד שכנגד, נאלץ לשוב לבריטניה. בשנת 1964, פרש מן השירות, והפך לסופר במשרה מלאה תחת שם העת, ג'ון לה קארה. בספריו תיאר נאמנה, אולי יותר מכל אחד אחר, את עולם הביון בעת המלחמה הקרה.

בספרו "המרגל שחזר מן הכפור", שם בפי גיבורו, אלק לימאס, את הקביעה כי המלחמה הקרה היא מלחמה מלוכלכת, "לא-נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצוצמם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני-אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות – המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה" (עמוד 185). לה קארה מבטיח בכך לקוראיו כי הרע ההכרחי שמבצעים גיבוריו, מוצדק בשם "הטוב הכללי".

646684

עלילת הספר "מנהל לילה" (הוצאת כנרת, 1993; ראו תמונת כריכה משמאל), נפתחת כאשר גיבור הספר ג'ונתן פיין (אותו מגלם בסדרה טום הידלסטון) - חייל משוחרר, מנהל לילה במלון פאר בקהיר - נתקל בסופי, חברתו של איש עסקים מצרי, ומתאהב בה.

לאחר שפיין מעביר לרשויות מידע מפליל שנתנה לו סופי, אודות איש העסקים המצרי וקשריו למסחר בנשק, היא נרצחת. פיין, כועס ותאב נקם מסכים להתגייס לשירותו של ליאונרד בר, "לשעבר קצין מודיעין" (עמוד 499), בשירות החשאי הבריטי וכעת איש סוכנות אכיפה כזו או אחרת, "לא מתוקצבת מספיק ולא רצויה" (עמוד 522).

בר זומם להפעילו בכדי ללכוד את ריצרד רופר. בצעד מוצלח מצד מפיקי הסדרה שונתה דמותו של בר לכדי דמותה של אנג'לה בר (בגילומה המופתי של אוליביה קולמן, שאף זכתה על הופעתה, כמו גם לורי והידלסטון, בפרס גלובוס הזהב), קצינת משטרה בהריון, שגם לה עבר בשירות החשאי, הנחושה להשלים את לכידתו של רופר בטרם תלד.

אף שפיין מעולם לא פעל קודם לכן כסוכן חשאי, הרי שהוא אינו זר לפעילות מבצעית. בימיו בצבא הבריטי שירת בחיל הרגלים וקח חלק בלחימה כנגד המחתרת האירית (IRA) בדרום ארמה. פיין עבר הכשרה מיוחדת והוצב במחלקת הסיור הגדודית. לדבריו, "היית מאומן. למדת למה לצפות, להכיר את השחקנים. לבנות מארבים, להתחפר בהם וצאת מתוכם בחושך. לשכב במשך כמה לילות. בעליות. בשיחים, בתעלות" (עמוד 77).

באחד מאותם מארבים נתקלו פיין ואחד מחייליו בשלושה פעילי מחתרת שהבריחו אמצעי לחימה. בצורה יבשושית - כאילו אין מה בכך - מעיד פיין כי "היינו חייבים לנקוט יוזמה. כל אחד מאתנו טיפל באחד, ואחר-כך טיפלנו שנינו בשלישי. כל העסק לקח שניות" (עמוד 799). לטובת העיבוד הטלוויזיוני, שונה הסיפור, כך שפיין לחם בעיראק.

 

רופר (אותו מגלם יו לורי) הוא איש עסקים, עתיר נכסים ודמות מוכרת בחוג הסילון הבינלאומי. אולם לדברי בר, הוא למעשה אחד מסוחרי הנשק הגדולים בעולם. בר מספר לפיין כי תחת מסווה של עסקים לגיטימיים מבצע רופר את "עסקאות הגועל-נפש הקטנות שלו. יש לו שם חמש הקלאסיקות הקאריביות, הלבנת כסף, זהב, אבני ברקת עצים מיערות הגשם נשק ועוד נשק. יש גם מוצרים פארמקולוגיים מזויפים, חבילות סיוע מזויפות לשרי בריאות מושחתים, ודשנים מזויפים לשרי חקלאות מושחתים." הכעס שבקולו של בר היה כמו סערה שקרבה לאטה, ומבהיל עוד יותר כי הוא לא נשבר. "אבל נשק הוא האהבה הראשונה שלו. צעצועים, הוא קורא לזה. אם יש לך עניין בכוח, אין כמו צעצועים לפרנס את ההרגל. לעולם אל תאמין למי שיברבר לך שזה פשוט עוד סחורה, תעשיית שירות, נשק זה סם, ורופר מכור"(עמוד 822). בר, כמה צפוי, שונא את מה שרופר מייצג.

MV5BZGMzYWE2NTQtY2RiMy00NTQ1LWJkZmEtMjViNjRhMWE3MmY4XkEyXkFqcGdeQXVyMzQ5Njc3OTg@._V1_

 

הדמויות שטווה לה קארה מורכבות יותר. עולמם לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים ובספריו ניכר כי ה"טובים" וה"רעים" פועלים למעשה בשיטות דומות מאוד. למול בר ופיין, ניצבים רופר ועוזרו הנאמן, רב-סרן קורקרן, איש מסוכן החושד בסיפורו של פיין למן ההתחלה. ביד-אומן מתאר לה קארה את העולם שלאחר נפילת הגוש הסובייטי. עולם שבו הטובים והרעים הם לא מוחלטים, בו קידום והגנה על אינטרסים חיוניים למדינה עשויים להביא לברית לא קדושה בין הממסד הביטחוני הבריטי, עבריינים ופעילי טרור. "זה לא פשע. זה פוליטיקה. אין טעם להיות נפוח כזה. זאת דרכו של העולם" (עמוד 4422), מסביר רופר.

[בתמונה משמאל: לורי, המגלם את רופר, והידלסטון, כג'ונתן פיין, בכרזת המיני-סדרה "מנהל לילה"]

כשחושבים על מה שמתרחש במוקדי עימות ברחבי העולם כיום, דוגמת מלחמת האזרחים בסוריה, כדאי לדעת שמישהו גוזר על זה קופון: הנשק והציוד של כל הצדדים מגיע ממקום כלשהו. יתכן שחלק מהדברים נובעים גם מהגנה על אינטרסים מדינתיים, אבל זו תהיה תמימות להאמין שסדר הדברים מתחיל תמיד בטובת המדינה.

הסדרה "מנהל לילה" (וגם הספר) מזכירה לנו שלעתים - הרבה פחות נדירות משהיינו רוצים שיהיו - סדר הדברים משתנה וטובתם של פרטים, אנשי עסקים וחברות, קודמות לזו של הכלל ואף באות על חשבונו.

.

2 thoughts on “גל פרל פינקל: זה לא פשע – זו פוליטיקה…

  1. לפיני שלום.
    הבנתי שהכאווס הוא חלק מהמערך העולמי. נשאלת השאלה האם אפשר להגביל את הכאווס,וכמה?

    שוה להשקיע בבלימת הכאוס. יוסי רן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.