המאמר עודכן ב- 20 באפריל 2021
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
יוסף בן מתתיהו או בשמו הרומי: טיטוס פלאוויוס יוספוס היה היסטוריון, סופר ומצביא יהודי בתקופת המרד הגדול, במהלכו נפל בשבי הרומאים ביודפת. למרות זאת זכה באהדתם של קיסרי השושלת הפלאבית, אספסיאנוס וטיטוס בנו, שהעניקו לו אזרחות רומית ונחלת מגורים ברומא, שם חי במהלך המחצית השנייה של חייו. עם קבלתו את האזרחות הרומית על ידי טיטוס, הפך שמו על שם פטרונו כנהוג ל"טיטוס פלאוויוס יוספוס". ארבעת ספריו שחיבר ברומא בשפה היוונית השתמרו לדורות בשלמותם, אירוע נדיר למדי בקרב סופרי העת העתיקה שרוב חיבוריהם אבדו. זאת עקב הערך המוסף שהיה לחיבוריו "מלחמת היהודים" ו"קדמוניות היהודים" לתאולוגיה הנוצרית, דבר שהשפיע גם על השתמרות שאר חיבוריו עד לימינו.
באחד המאמרים הקודמים קבענו כי הסתמכות על כתביו של יוסף בן מתתיהו כמקור היסטורי ראויה ליחס ביקורתי, היות ולא פעם הוא התרשל בכתיבתו או לחלופין הוא הטה את פני הדברים באותם ענייניים שנוגעים לתדמיתו האישית, עם הניסיון שלו לרצות את השלטון הרומאי[1]. למעשה, התנהגותו של יוסף בן מתתיהו החשידה אותו בעיני רבים גם כמשתף פעולה או אף כבוגד בבני עמו. אמנם קשה להוכיח טענה חמורה זו, אולם ניתן ללמוד על הלך רוח זה ממקרה מפורסם שיוסף בן מתתיהו בפעילותו גרם לתחושה זו.
בספרו חיי יוסף[2], מתאר הלה כי יוחנן מגוש חלב[3] הסית את אנשי טבריה, ציפורי וגברה נגדו, וכך הוא מסיים את תיאור המהלך: "אנשי ציפורי לא הטו אוזן כי בחרו ברומאים להיות להם לאדונים. אנשי טבריה לא ניאותו למרוד בי (ביוסף בן מתתיהו), אבל הסכימו להיות ידידיו (של יוחנן מגוש חלב), ותושבי גברה התחברו ליוחנן כי שמעון ראש העיר הסית אותם לכך. אמנם הם לא חפצו למרוד בגלוי, כי פחדו מאוד מפני הגליליים, אשר את חיבתם אליי ראו פעמים רבות, אך בסתר לבם הם חיכו לשעת הכושר, ובאמת נקלעתי לסכנה גדולה בשל כך (הדגשה שלי)".
רשימת ארבע הערים ותיאור מעשי אנשיהם מוכיחים את אי אמינותם של דברי יוסף. גוש חלב מעולם לא סרה למרותו של יוסף; ציפורי ניהלה את עניינה באופן עצמאי ולא נכללה בתחום השפעתם של יוסף בן מתתיהו או של יוחנן מגוש חלב; גברה שבראשה עמד שמעון, שהיה ידידו האישי של יוחנן מגוש חלב נשארה נאמנה תמיד ליוחנן ולא סביר שעמדה לצד יוסף גם באופן סביל[4].
נחזור לעניינינו. יוסף מאזכר בסיפא של דבריו הקודמים כי נקלע לסכנה גדולה בשל מעשה או מהלך שנקט. הכוונה הייתה למעשה שוד של צעירים יהודים בני הכפר דברת, בצפון עמק יזרעאל, סמוך להר התבור. צעירים אלה שדדו רכוש רב משיירה של אחד השרים החשובים של המלך אגריפס השני, שכיהן כמלך מטעמם של הרומאים ובחסותם, במחציתה של המאה הראשונה לספירה.
יוסף בן מתתיהו, עשה מאמץ עילאי להחזיר את הרכוש שנשדד לבעליו. בכך הוא העלה את חמתם של אותם צעירים יהודים, ובמעשהו זה החשיד את עצמו בנטיותיו הפוליטיות ואף הואשם בבגידה באופן פומבי.
כך מתאר יוסף בן מתתיהו את המקרה האמור: "ובימים ההם, יצאו צעירים אחדים בני הכפר דברת, ושמו אורב לתלמי, נאמן בית אגריפס וגזלו ממנו את כל הכבודה אשר הוליך עמו, ובה היו בגדים יקרים למכביר וגביעי כסף רבים ושש מאות זהב. הם לא יכלו לחלק את הגזלה ביניהם בסתר, והביאו את כל השלל אל יוסף. הוא הוכיח אותם על מעשה החמס שעשו לאנשי המלך, והניח את כל השלל בידי חנני, כי אמר (יוסף) בליבו להשיב את הגזלה לבעליה בשעת הכושר. אולם דבר זה הביא על יוסף רעה גדולה, כי כאשר נוכחו החומסים לדעת כי לא יקבלו חלק מן המלקוח, קצפו על יוסף מאוד... על כן ברחו החומסים בלילה אל הכפרים והודיעו את יושביהם כי בגד יוסף בהם. המהומה הקיפה גם את הערים הקרובות, ולפנות בוקר באו במרוצה רבבות אנשים כדי להינקם מיוסף והרימו קול צעקה להורידו ממשרתו כמושל הגליל, ולשרוף את הבוגד באש[5]". בהמשך הדברים, מתאר יוסף בן מתתיהו כיצד סיבב בכחש את הקושרים נגדו וכיצד נחלץ מחרבם.
למרות הקביעה כי קשה לסמוך על עדותו של יוסף בן מתתיהו בכל מקום, הרי שהמקרה דנן מצוי בשני מקורות[6] וכתוב באופן דומה, מה גם שיוסף לא היה כותב דברים שכאלה כנגד תדמיתו האישית אם לא היו קורים בפועל.
אחרית דבר. אמנם יש לקבל את עדותו של יוסף בן מתתיהו בעירבון מוגבל, ובכל מקום יש להפעיל שיקול דעת עם הצלבה היסטורית בכדי לאמת אותם. ברם, במקור ייחודי זה, בו יוסף בעצם מפליל את עצמו, יש מקום להניח כי כתב את אשר קרה לאשורו. מקרה השוד האמור, ופעולתו של יוסף בעקבותיו, הם אחד מהסממנים המובהקים כיצד ההמון שרטט את דמותו, וכיצד הוא התייחס למעשיו. דומה, שלמרות שמעשהו של יוסף בן מתתיהו עלה בקנה אחד עם דרכי האבות והמוסר, הרי שהוא היווה אחד מהקווים בו יוסף נתפס כמשתף פעולה עם השלטון הרומי, ואף כי הוא בוגד בעמו.
מקורות
[1] ייצור ידע, אבי הראל, תבערה בירושלים, אוקטובר 2016.
[2] חיי יוסף, תרגם מיוונית והוסיף מבוא והערות מ. שטיין, ת"א, תרצ"ג, פיסקה 122 – 125. (להלן חיי יוסף)
[3] ממנהיגי המרד הגדול ברומאים, במאה הראשונה לספירה.
[4] רפפורט, א. יוחנן מגוש חלב, מרכז זלמן שזר/אוניברסיטת חיפה,תשס"ז, עמוד 153.
[5] יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים עם הרומאים, כרך ב', בתרגום שמחוני, מסדה, 1961, פסקאות 595 – 607.(להלן מלחמות).
[6] חיי יוסף, 126 – 131; מלחמות, כרך ב', 595 – 607.
