האתיקה המקצועית ופער הרלוונטיות של המשטרה

טכניקות משטרתיות של אי הסלמה

[בתמונה: שוטרים מונעים מגבר חמוש בסכין לדקור, בעזרת מגניהם, במקום לירות בו. זאת, למרות שהחוק מאפשר להם לעשות זאת...; למקור התמונה לחץ כאן]

[לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

מאמר זה מוקדש בהערכה עצומה ובאהבה רבה למורי ורבי, פרופ' אסא כשר, שהביא אתמול לידיעתי מאמר חדש ומרתק בניו יורק טיימס, על התמודדות משטרתית בארצות הברית עם ביקורת ציבורית. מפקדי המשטרות עושים זאת, במשותף, דרך העיסוק באתיקה המקצועית של המשטרה. תפיסת האתיקה שלהם אגב, שונה מאוד מזו של רובנו. עבורם, רוב עיסוקה בעיניהם איננו בשאלות מוסר, אלא בשאלות של זהות מקצועית של כאלה הרואים בעיסוקם פרופסיה מכובדת, שיש לשמור אותה תמיד, עדכנית ורלוונטית.

משטרות בעולם המערבי עומדות כל העת בסכנה להיקלע למה שמכונה פער רלוונטיות: הפער שבין מציאות מדומה (פנטזמה), שרואים מנהיגיו של ארגון בעיני רוחם, למציאות בפועל. פער זה נוצר כאשר מתקיימת אי הלימה עמוקה בין האופן שבו הם מתארים ותופסים את המציאות לבין המציאות עצמה. פער רלוונטיות הוא 'המחלה הארגונית' הבעייתית ביותר של משטרת ישראל לוקה בה מזה שנים.

על מנת להימנע מפער רלוונטיות, ארגונים נדרשים להיות דרוכים תמיד וקשובים לביקורת על אופן תפקודם, ולהגיב עליה בצורה אפקטיבית מבעוד מועד. זה מה שמנסים היום לעשות ראשי המשטרות בארצות הברית. הכלי שמשמש אותם לצורך כך הוא האתיקה המקצועית שלהם.

אציין כבר בפתיחה כי כל השוואה עם משטרות בארצות הברית בעייתיות מאוד עבורנו:

  • מחד גיסא, המציאות בשטח שם שונה מאוד, רמת הניכור של שוטרים למיעוטים מסוימים קשה עשרות מונים מהמצב אצלנו, ורמת האלימות המשטרתית משמעותית לאין ערוך מזו שלנו, עד כדי תחושה שמה שקורה שם איננו רלוונטי עבורנו.
  • מאידך גיסא ולמרות כל אלה, רוב המשטרות לא איבדו כמו אצלנו את האמון הבסיסי של קבוצת הרוב באוכלוסיה, בהם.

נראה לי כי הדרך הנכונה להשוות היא להתמקד ב-עקרונות ולא בדוגמאות הספציפיות. אז, נוכל למצוא תחומי ממשק רבים שמהם ניתן ללמוד לא מעט, בין היתר גם לגבי הוויכוח שניצת בארץ, על מידת ההצדקה שבירי ב'מפגעי הסכינים' הצעירים ברחובותינו.

הבעיה

הצעקה הציבורית - שהביאה את מפקדי המשטרות לבחון מחדש את דרכי העבודה שלהם - הייתה עקב הכמות הלא פרופורציונית של אזרחים שנהרגים בארצות הברית מירי, מוצדק לכאורה, של שוטרים. לשם המחשה, רק בניו יורק היו בשנה החולפת 67 מקרים של ירי שוטרים, שבמהלכם נהרגו אזרחים, רובם גברים ובנשים שחורים, לא חמושים.

ההרג הזה, בתוספת המתיחות הבין גזעית בין שחורים ולבנים, הביאו לגינוי ציבורי ולדרישות מוצדקות לרפורמה, במהלכה ימצאו השוטרים דרכי תגובה שיביאו לשימוש ברמות פרופורציונליות יותר של של כוח מול האיומים שבפניהם.

עקב כך מינו מפקדי המשטרה קבוצת מחקר שפעלה כמעט שנתיים. המטרה שהוגדרה לה הייתה, לבחון את דרך ההתמודדות עם הסוגיה, במטרה למצוא את דרכי הפעולה הנכונות, שיפחיתו באופן משמעותי את כמות הנפגעים מירי קטלני של שוטרים בארצות הברית. לצורך כך בחנה הקבוצה טכניקות עבודה ב- 280 סוכנויות משטרה בארצות הברית.

מודל חשוב עבור הקבוצה הייתה המשטרה הסקוטית שבה ננקטו בהצלחה פעולות בסוגיה זו של אי הסלמה. הסקוטים פתחו שיטה גמישה של תהליך, המנסה לפרק את האירוע לשלבים בזמן אמת, להאט אותו ולהתקדם צעד אחר צעד (Step-by-Step Process), שבמהלכם, מתבצעת הערכת מצב בכל שלב כזה, כיצד לסיימו ללא נפגעים.

משגובשו המסקנות לפעולה, התכנסה קבוצה של 200 בכירים מ- 18,000 משטרות ויצאה בהמלצות משותפות.

הפתרון

הדרך שבה בחר צוות המחקר הייתה ליצור סטנדרטים גבוהים יותר לשימוש בכוח, אפילו מאלה שנקבעו על ידי בית המשפט העליון האמריקאי. זאת, בדרך של אימוץ טכניקות של אי הסלמה על ידי המשטרה. 30 עקרונות גובשו על ידי צוות המחקר:

  • חלק מהן נגזרים מה"שכל הישר". אחד מאלה הוא למשל עיקרון מס 7, כי על השוטרים "לכבד את קדושת החיים, על ידי מתן עזרה ראשונה מידית לנפגעים". מסתבר כי היו מקרים שבהם - בשל הנוהל המחייב למנוע "זיהום" של זירות עבירה - הושארו אנשים שנורו על ידי המשטרה בשטח זמן רב, כשבחלק מהמקרים סיוע רפואי יכול היה אולי להציל חיים. דוגמה כזו הייתה של וולטר ל' סקוט: גבר שחור לא חמוש שנורה והושאר כמות שהוא ברחובות וושינגטון הבירה, על מנת לשמר את הזירה (שונה מאוד, כאמור, מהמצב אצלנו...).
  • עקרונות אחרים החמירו מעבר לפסיקה הקיימת, כמו למשל עיקרון מס 2, המחייב להקפיד מעבר לכלל של "סבירות אובייקטיבית" - שקבע בית המשפט העליון האמריקני - לפיו יש נסיבות שבהן ירי קטלני יכול להיחשב חוקי, אף אם בדיעבד יימצא מיותר או לא מידתי.
  • ויש עקרונות שהחמירו את ההנחיות הקיימות, המאפשרות ירי בחשודים. כך למשל, עיקרון מס' 16 מדבר על שינוי הנוהל, שלפיו נדרשו חשודים הסובלים מהפרעות נפשיות, חמושים בסכינים, להישאר במרחק של 21 מטרים מהשוטרים. הפרת ההנחיה וניסיון שלהם להתקרב היה גורר ירי קטלני.

ההתנגדויות

השינויים הללו מעלים, מטבע הדברים, את הסיכון שנוטלים שוטרים על עצמם בטיפול באירועים. על כן, המתנגדים העיקריים לשינוי הם ארגוני השוטרים, שאינם מוכנים לחשוף את אנשיהם לסכנות נוספות.

עתה, בתום המחקר והגדרת הכללים החדשים, מגיע השלב החשוב ביותר - הניסיון להטמיע את השינויים בקרב השוטרים בשטח.

מגינים חדשים שהצוות הציע

[בתמונה: מגני משטרה חדשים שפותחו על ידי צוות המחקר, שאמורים להקל על השוטרים להימנע משימוש בנשק קטלני; למקור התמונה לחץ כאן]

מה ניתן ללמוד מכך? 

מאמר זה עוסק ביכולת של משטרה להישאר רלוונטית, ולהיענות לביקורת ציבורית דרך העיסוק המתמיד באתיקה המקצועית שלה. למרות שחלק גדול מהדוגמאות שבו זרות למציאות הישראלית וקשה לכאורה להתחבר אליהן, חשוב לטעמי להתרשם מן העיקרון, לפיו כשמזהים אנשי משטרה בעיה, הם פותרים אותה בדרך של החמרה בקוד האתי המקצועי, מתוך רצון למצוא את אופן הביצוע המיטבי של דרישות התפקיד שלהם.

להלן הלקחים העיקריים אותם למדתי אני מן העובדות שבמאמר:

  • כשקבוצה מקצועית גאה בעיסוקה ומחשיבה אותו לפרופסיה, היא פועלת כל העת להשבחה מקצועית של תהליכי העבודה שלה. יש במה לקנא...
  • בניגוד למה שהתרחש במשטרת ישראל שנים, כאן יש מפקדים שמודעים מאוד לסכנה להיקלע ל- פער רלוונטיות. הם רגישים לביקורת ציבורית ונענים אליה. הם לא מחכים שמישהו ימנה ועדת חקירה כדי להשתנות. הם מודעים לסיכון ומתמודדים אתו בתבונה ובתקיפות.
  • ניתן להיווכח כמה חשוב המשוב / ההיזון החוזר מן הציבור, כגורם למניעת ההיווצרות של פער רלוונטיות.
  • הרף שמציבים וועדות החקירה, בית המשפט והנוהל המשטרתי אינם בהכרח הרף העליון. אם הצורך המקצועי מחייב, ניתן אף להגביה את הרף.

מעניין מאוד יהיה ללמוד לעומק את טכניקות אי ההסלמה והרלוונטיות שלהן להתמודדות עם 'מפגעי הסכינים' הצעירים הפלסטינים ברחובותינו, אבל זה כבר מאמר אחר...

[לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

10 thoughts on “האתיקה המקצועית ופער הרלוונטיות של המשטרה

  1. Pingback: פער רלוונטיות באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: אתיקה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. Pingback: מקצועיות ומקצוענות באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  4. Pingback: המשטרה, המצב והאתיקה המקצועית - ייצור ידע

  5. Pingback: שחיתות של שוטרים: אוכלי בשר ואוכלי עשב... - ייצור ידע

  6. מישאל עידן:
    ההבדל הוא בסיסי – בארה"ב אצבעם של השוטרים היתה קלה על ההדק בעיקר נגד מיעוט החשוד בפלילי,כאן מדובר באירועי פח"ע ותמיד קיים החשש של מטענן המוסתר על גופו של המפגע ומכאן לא יכולה להיות השוואה.

  7. אריאל דר:
    לי נראה שחלק גדול מן ה"אי רלוונטיות", נובע מכך שהבכירים ספונים כל העת בהיכלותיהם, אלא אם הם ממהרים להגיע לכל ארוע , ובכך מפריעים לשוטרים בשטח בעבודתם.
    לדעתי, על הבכירים להקדיש זמן ליציאה מדי פעם לשטח בעת שגרה (למשל, במסווה של סמל ממחוז אחר המצורף לכוח כדי ללמוד או כל כיו"ב).
    כך יוכלו לדעת איך נראה השטח – ולא איך מספרים להם שהוא נראה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *