'קוד האסיר'

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Ted לאתר flickr]

ההסתגלות של אסירים לאורח החיים המיוחד בכלא מתרחשת באמצעות ציות ל'קוד האסיר' (Inmate Code), שמבטא את כללי תת התרבות של האסירים. הקוד הוא מנגנון בלתי פורמלי לפיקוח חברתי ולשימור הנורמות של קבוצות אסירים. הוא מהווה ביטוי לנורמות ברורות ומוגדרות, הרווחות בין האסירים, והמיובאות בדרך כלל 'מחוץ לחומות'. כלולות בו הנחיות מחייבות להתנהגות האסיר עם שאר האסירים מחד גיסא; ועם רשויות הכלא מאידך גיסא. הפרת הקוד תניב סנקציות שונות מצד חבורת האסירים, מנידוי ועד לרצח (הוד, לא פורסם) (Clear, Cole, & Resig, 2006) (גולדברג, 2015, עמ' 36) (לרנאו, 2016, עמ' 257).

חמשת כללי הקוד הם (הוד, לא פורסם) (Clear, Cole, & Resig, 2006) (Clemmer, 1958) (גולדברג, 2015, עמ' 45) (שוהם, גבריאל, קאבאליון, & תומר, 2009, עמ' 254-251): 

  1. איסור על הלשנה (Don't Interfere With Inmate Interests): הדגשת הנאמנות ההדדית בין האסירים, תוך איסור מוחלט על הלשנה. אין שום תנאי או מצב המצדיקים זאת.
  2. סולידריות עם אסירים אחרים (Don't Fight with Other Inmates): יש להימנע, ככל האפשר, מלהסתבך בקטטות עם אסירים אחרים, לא להתערב בענייניהם, בעיקר בפעילויות אסורות כסחר ושימוש בסמים או ו/בריחה, לא להיות סקרן יתר על המידה, ובעיקר, לשמור על קור רוח ושלוות נפש.
  3. איסור ניצול עמית (Don't Exploit Inmates): אסור לרמות אסיר אחר, ובוודאי לא לגנוב ממנו. יש להתחלק עם יתר האסירים באופן מאוזן, בכל טובות ההנאה (בעיקר מתנות).
  4. שמירת הכבוד האישי (Maintain Yourself): לא להיכנע לאיום או לאתגר חשוב. יש צורך לגלות אומץ העת שאסיר נפגש עם התנהגות אגרסיבית בלתי מוצדקת כלפיו, ולא להשתמט מהתמודדות כאשר זו נחוצה.
  5. איסור הכרת כבוד לסוהר ו/או לעולם שאותו הוא מייצג (Don't Trust Guards Or The Things They Stand For): יש להתייחס לסוהרים באי אמון ובחשדנות, ובכל מצב של קונפליקט, הקביעה היא שהסוהרים אינם צודקים. בנוסף, יש להימנע מלהיכנע לסמכות הרשויות ולערכים המוצגים על ידיהם. הדרך להצלחה היא בקשירת קשר נגדם.

החובה העיקרית הבאה לידי ביטוי באחת מחמשת קבוצות הקודים היא שמירת אמונים לאחדות הקבוצה בין אסירים, תוך הימנעות מהסגרת העמית-האסיר לרשויות הכלא, ו/או מהעברת מידע שעלול להזיק לו. לדידם, אין שום מצב שמצדיק זאת. עקרון האחדות הקבוצתית הוא חשוב במיוחד, והיות והחברה המאוחדת מספקת לו קבוצת הזדהות ותחושת ביטחון, התומכת בו במאבקם המשותף נגד רשויות הכלא, וכמובן, גם מחזקת את ביטחונו העצמי המתערער, ומגבירה את עמידותו בפני קשיי התסכולים הפסיכולוגיים, אולם הוא חווה בכלא (הוד, לא פורסם) (Clear, Cole, & Resig, 2006).

הקוד מהווה אידאל רצוי. חברת אסירים מלוכדת מהווה עבור האסיר הבודד 'קבוצת השתייכות' משמעותית, שאיתה הוא יכול, בדרך כלל, להזדהות, שתתמוך בו במאבקיו במידת הצורך, שתעזור לו בפתרון בעיית הביטחון העצמי המתערער בחיי הכלא, ושתחזיר לו את כבודו העצמי הפגוע (הוד, לא פורסם) (Clear, Cole, & Resig, 2006).

תאורטית, האסירים דבקים ללא סייג במערכת ערכים זו, אולם בפועל, המצב שונה: כמו כל מערכת מורכבת גם בית הסוהר נתון למאבקי עוצמה בלתי פוסקים, כמו ניצול עוצמה על ידי החזקים למטרותיהם; ניצול חלשים; מלחמות בין כנופיות וכדומה. ב'מלחמות' אלה הכול מותר, כולל הלשנות (גולדברג, 2015, עמ' 45); כך שניתן להגדיר את התנהגות האסירים למעשה כפרגמטית, וסטיות מן הקוד הן דרך חיים.

הסתגלותו של אסיר לחייו בכלא תלויה לא מעט במשך שהייתו במאסר, ויותר מכך, באופיו, בתכונותיו ובמבנה אישיותו.

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי ms.akr לאתר flickr]

בפני האסיר עומדות שתי דרכי פעולה:

  • האחת: לשמור בדבקות על הקוד.
  • האחרת: לעמוד נחוש במאבק של 'הכל כנגד הכל' (איש איש לעצמו), מבלי להתחשב בצרכי האחרים.

האינטראקציה החברתית בין האסירים נעה בין שתי הדרכים הללו (הוד, לא פורסם) (Clear, Cole, & Resig, 2006).

אסיר הפועל בניגוד לנורמה מכונה 'מלשין' (Rat), וסטייתו גוררת אחריה התנכרות ושנאה מצד עמיתיו. מי שאינו מסוגל לעמוד בקשיי היום יום של המוסד נקרא 'חלשלוש' (Weakling) (הוד, לא פורסם) (Clear, Cole, & Resig, 2006).

בקרב האסירים ישנן שלוש קטגוריות ביחס לחובת השמירה על הקודים (הוד, לא פורסם) (Clear, Cole, & Resig, 2006):

  1. לראשונה משתייכים אלה הרואים באחדות הקבוצה ערך עליון, ותופסים את הקודים כערך הדומה לאמונה דתית.
  2. לשנייה משתייכים אסירים שאינם רואים בכל הקודים ערך עליון, אך תומכים בהם, שכן אחרת, הם עלולים למצוא את עצמם קרבנות של אסירים אחרים.
  3. על השלישית נמנים אלה המעמידים פנים כתומכים בקוד, אך בפועל מפרים אותו. הם אלה הנמצאים בסכנה רבה יותר, במידה ומעשיהם יגיעו לאוזני האחרים.

כך מוצאים עצמם האסירים ממולכדים בין שתי המערכות – הפורמלית והסמויה – הקיימות בין כתלי הכלא. המלכוד הזה מונע את שיקומם בטווח הארוך ואת יכולתם לשוב ולהיקלט בחברה, לאחר שבודדו ממנה זמן ארוך. מאמצי השיקום של מערכת הכליאה נועדה לגרום לאסירים לעבור רה-סוציאליזציה, כלומר, להפנים את ערכי החברה הכללית כתחליף ל'קוד האסיר' (הוד, לא פורסם) (Clear, Cole, & Resig, 2006):

One thought on “'קוד האסיר'

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *