אילי גולדברג: האתגר בניהול אנשים מאחורי הסורגים

אילי גולדברג - בית סוהר...

[בתמונה: כריכת ספרה של ד"ר אילנה אילי) גולדברג ז"ל, "בית סוהר: האתגר בניהול אנשים מאחורי הסורגים"]

[לאוסף פרסומיה של ד"ר אילי גולדברג באתר, לחצו כאן]

מטוטלת

תפיסת התפקיד של אנשי שב"ס נעה כל העת בין שני קטבים מנוגדים: ביטחון מהצד האחד; ותקון (טיפול) מהצד האחר. עם השנים, ובייחוד מאז הפך שב"ס לארגון כליאה לאומי, נעה המטוטלת יותר ויותר לכיוון הביטחוני, על חשבון ההיבט הטיפולי [התמונה משמאל חופשית שהועלתה על ידי John Morgan לאתר flickr],. ניתן לזהות את התהליך הזה בשינויים בערכי הארגון של שירות בתי הסוהר (שבס) לאורך השנים (ראו בהמשך).

לכך יש מחיר משמעותי לגבי איכותו של שירות בתי הסוהר כארגון צבאי. שני הקטבים המנוגדים הללו אמורים להשתלב לכלל מציאות שלמה אחת וליצור את מה שמכונה, שלימות הניגודים. משמע, ההפכים מגדירים בעצם השונות שלהם אחד את רעהו, כשם שלא ניתן להבין יום בלי הלילה, ושניהם יחד יוצרים את היממה כשלם.

על כן, דווקא בעת שההיבט הטיפולי בתפקוד שב"ס יורד במעמדו, ראוי להקצות זמן וללמוד את הסוגיה זו ואת השלכותיה.

אילי גולדברג

בימים אלה יצא ספר חדש, פרי עטה של, אם תרצו, הכוהנת הגדולה של הגישה הטיפולית בשב"ס, ד"ר אילנה, אילי גולדברג (ספרה הראשון של אילי, התמכרות, הסתגלות למאסר ומועדות בקרב אסירים בישראל, שיצא בהוצאה המכללה לביטחון לאומי של צה"ל, ניתן להורדה באתר זה).

מעבר לגישה הטיפולית, הספר החדש מציע מבט ייחודי על בתי הסוהר כמערכת מורכבת הפועלת במציאות דינאמית, המשתנה במהירות. הוא מתחיל בתיאור הסביבה המשימתית שבה פועל בית הסוהר, ועובר משם לתאר את הכלא מערכת דינאמית, מורכבת ופתוחה. כך מבין הקורא טוב יותר את מאפייני בית הסוהר ואת ייחודו, את מערכות היחסים בתוכו.

כיוון שמערכות מורכבות חולקות תכונות דומות, יוצרת המחברת אנלוגיה ייחודית ומרתקת בין בית הסוהר כאורגן שלם לאורגניזם האנושי. ההשוואה הזו מאפשרת להבין טוב יותר את הדינאמיקה האנושית של בית הסוהר כארגון, ובעיקר, את הדילמות והפרדוקסים שהוא מייצר.

זהו, לטעמי, ספר חובה לכל איש העובד בשירות בתי הסוהר או אף "נוגע" בו בעבודתו, לכל חוקר שעוסק בתחום הייחודי והמרתק הזה, ואף לכל אזרחי המגלה עניין בפרדוקסים ובדילמות של הארגון המופלא הזה שמאחורי הסורגים.

להלן פרק המבוא לספר:

בית סוהר מעורר את דמיונם של בני האדם, שכן ההיכרות של הציבור עם בית הסוהר, מקורה בסרטים ובסיפורים של אסירים ועצורים וקשורה בחרדות ובדחפים אנושיים, לרבות רגשות נקם ושמחה לאיד.

בעולם כלואים כ- 10.2  מליון בני אדם  (ICPS, 21.11.2013). בעשורים האחרונים חלה עליה במספר האסירים בשל החמרה במדיניות ענישה מתוך חשיבה שכליאה תרחיק את העבריינים מהרחוב ותוריד את רמת הפשיעה. למעשה, הכליאה המוגברת לא הביאה לירידה ברמת הפשיעה (Blumstein, 2011). עליה זו הביאה לעלויות כליאה גבוהות ולבניית בתי סוהר נוספים לרבות בתי סוהר פרטיים (Ristad, 2008). לאור זאת החלו בשנים האחרונות במדינות המערב, בעיקר בארה"ב, לשנת את מדיניות הענישה, לצמצם את מספר הכלואים ולהתמקד בחלופות מאסר בקהילה, ואכן, בשנת 2011, חלה ירידה של 0.9% במספר האסירים בארצות הברית (Carson & Sabol, 2011).

בית הסוהר מושפע מהפוליטיקה, מהתהליכים החברתיים וערכי החברה, אך החברה והמדינה על מוסדותיה לא מודעים,  במידה מספקת, למשמעות שיש לבית הסוהר כמראה חברתית וכמוסד שמבטא את ערכיותה. בית סוהר, בדרך כלל,  מקבל תשומת  לב מהחברה ומהמדינה כאשר מתרחשים בו אירועים שליליים (בריחה, הפרות סדר וכדומה), וזאת בשל השלכותיהם על ביטחון הציבור ועל מעמדם של אנשי ממסד וממשל מקרב מקבלי ההחלטות שעלולים לשלם במשרתם בעקבות מחדלים בבתי הסוהר.

הכלא הוא מסגרת חיים מורכבת שכן יש בה הרבה כיעור אך, מסתבר, שעבור חלק מהאסירים יש בה יתרונות .

מדברי אסיר :

" באגף שבו אני היום, אגף משתלבים, למדתי את הכלא האמיתי על כיעורו ועל יופיו" ( י.ס. מכתב מתאריך 1.8.2000)

חווית המאסר יכולה להיות קשה ולהעמיק את כעסיו של האסיר על העולם ועל החברה שבה הוא חי אך היא עשויה להיות גם חוויה מתקנת שבה אנשי הסגל משמשים כסוכני שינוי ובונים מחדש את האמון של האסיר באדם ובחברה.

מדברי אסיר :

" גם לעובדה שאני חי בתוך סדר יום ברור שמתחיל ונגמר בזמנים קבועים יש חשיבות עצומה לאדם כמוני שמרגיש רוב הזמן חוסר יציבות פנימית. אני זקוק לדברים מוגדרים כיוון שאני הולך לאיבוד בתוך עצמי והתלות שלי בנסיבות החיצוניות היא די חזקה...זה כמו ללכת בתוך ערפל מפחיד.."  (י.ס, מכתב מתאריך 5.1.2003).

אסירים, לעיתים, בגלל סיפורי חיים קשים חשים בכלא, לראשונה בחייהם, את התמיכה והסיוע שהחברה מספקת להם ומגלים בעצמם יכולות שונות כמו יכולות למידה, כישורים אומנותיים, ויכולות ביצירת קשרים נורמטיביים.

מדברי אסיר עולם:

" אני מרצה מאסר עולם בעוון רצח.... אני יושב כבר שנה וחודשיים שלא היו קשים במיוחד, ולמרבה האבסורד אף היו קלים יותר עבורי מאשר החיים בחוץ. אני לא אגיד שקל לי או שטוב לי אבל הרבה פחות רע לי" ( י. ס, 2.12.2000)[1]

אריך פרום בספרו "מנוס מחופש" (1977) מתאר מצבים בהם האדם מוותר על החופש בניסיון להתגבר על בדידותו ועל חרדתו. הוא מציג מנגנונים פנימיים של בריחה מחופש כמו סמכותיות, הרסנות, נסיגה גמורה מכל תחומי החיים ואחידות אוטומטית. ניתן לראות בחזרה לכלא 'בריחה' מקשיים פסיכולוגיים, חברתיים וכלכליים שיש לאדם בהתמודדות שלו עם החיים. הכלא מספק לעיתים רווחים פסיכולוגיים והקלה במצוקה ( גולדברג, 2013), ודווקא בזמן מאסר הוא מוצא את החופש  ואת המשמעות ( פרנקל, 2001 ) .

" חירות רוחנית זו- שאין לשלול אותה מן האדם- היא שנותנת משמעות ותכלית לחיים" ( פרנקל, 2001, עמ' 87)

בית סוהר נועד לממש את שלילת החירות מהאדם על ידי סמכות ציבורית. סוגיית החירות בהקשר של המאסר, היא שאלה פילוסופית במהותה אך בו זמנית היא קשורה למציאות בהקשר של זכויות האדם. החירות היא היכולת של האדם לעשות את מה שברצונו בהתאם ליכולותיו כאשר הגבלת התנועה  אינה בהכרח פגיעה בחירות ( הובס, 2009).

אסירים רבים מדווחים שדווקא בכלא מצאו את החופש האמיתי, ובחיים מחוץ לכלא לא יכלו להכיר בערך עצמם ולמצות את  כישרונותיהם ולהיות חופשיים.

" אין סיכוי שאצליח בחוץ. כל מה שאני עושה זה רק לחשוב על דרכים שאפר את תנאי השחרור שלי. דבר נורא לחיות בפחד... כל מה שאני רוצה לחזור למקום שבו דברים נראים הגיוניים, מקום שבו לא אצטרך לפחד כל הזמן (א.ג. לחזור לכלא)......" (מתוך הסרט" חומות של תקווה" מתוך אתר הציטוטים, נדלה בתאריך 5.12.13 )

מוסיפה על כך אסירה שהשתתפה בקורס לעיצוב אופנה בכלא:

"כשאני תופרת, חופש, ילדים, טבע, געגועים הביתה, לילדים שלי. אלה געגועים הכי חזקים שיש. בכלא לא רואים טבע. אפשר רק להרים את הראש ולראות את השמים, וזה הכול. אבל כשאני תופרת בגדים אני לא מרגישה שאני בכלא, אז אני אישה חופשייה. הרי אומרים שאם את בכלא, לא לקחו ממך רק את החופש, לקחו ממך גם את הנשיות. מי שראה את הקולקציה שלי ראה סוף סוף אותי, את האישה והיופי הפנימי שקיים בי למרות שאני אסירה" (קוטס-בר, ידיעות אחרונות, 5.11.2014)

בספר מתוארים בתי הסוהר במדינות המערב הדמוקרטיות, והוא מכניס את הקורא אל תוך בית הסוהר, מתאר את דרך החשיבה שבו, את דרך תפעול, את מערכת העצבים שלו, את מערכת כלי הדם ואת התקשורת הפנימית בין חלקיו.

הספר מעלה לסדר הציבורי את  סוגיית הכליאה וסוגיית ניהול בתי הסוהר. מטרת הספר להציג את הפוטנציאל שיש לבית הסוהר כהזדמנות חברתית להשגת רווחים, לצמצום העבריינות, לשינוי דרכי התנהגותם של העבריינים. הספר מספק מידע על הייחודיות של בית סוהר כארגון ועל הדילמות המלוות את אנשי המפתח בהפעלתו, ומתאר את התמודדות מנהל בית סוהר ונציבות שב"ס במציאות משתנה ולא ודאית.

בית הסוהר מוצג בספר מזוויות חברתיות ופסיכולוגיות, דבר שיכול  לספק כלים לאנשי מקצוע, לאנשי אנשי אקדמיה ואנשי ציבור להתמודדות עם עבריינות.

הספר מתאר את החיים בכלא ואת התנהגות השוהים בו, אסירים וסגל, ואת האתגרים בניהולו לרבות הדילמות המוסריות והניהוליות.

בספר מתואר תפקיד מנהל בית סוהר, שהוא הגורם המשמעותי ביותר בכלא בעיצוב האווירה שבו והוא צריך, לדעתי, לראות לנגד עיניו, את מחויבותו ואחריותו  למצב האסיר בתום תקופת המאסר, ולא רק במהלכה. הוא אחראי על הכשרה, חינוך, טיפול, מתן הרגלי חיים לאסירים כחלק מתהליך שנועד לצמצם קורבנות נוספת בעתיד. במידה וכל זאת לא נעשה נזקי המאסר יגרמו לאסיר המשתחרר לחזור לפשיעה.

הפרק הראשון עוסק בהשתנות בתי הסוהר בעקבות תהליכים חברתיים, כלכליים ומדיניים בעידן של  שינוי מתמיד, חוסר ודאות וגלובליזציה. בית סוהר הוא חלק ממערכת אכיפת החוק, הוא מהווה מראה חברתית, משקף את בעיותיה החברתיות ומשתנה לאורך ההיסטוריה החברתית והתרבותית.

הפרק השני מתאר כיצד מתרחשת ההשתנות של בתי הסוהר. מערכת הכליאה היא דינאמית, מורכבת ופתוחה ולמרות החומות והגדרות. מתרחשת זרימה ותנועה מתמדת בין החיים בכלא לבין מעגלי החיים מחוץ לכלא ואלה יוצרים התארגנויות עצמאיות במשפיעות על ההשתנות המתמדת.

הפרק השלישי  מתאר את בית הסוהר כמוסד כוללני ייחודי ואת מורכבות החיים בו. ארגון זה, בשונה מאחרים מחזיק אנשים בניגוד לרצונם כאשר השיח ביניהם הוא של כוח. מנהל בית הסוהר הוא הגורם המשמעותי בכלא ורמת האוטונומיה הגבוהה שלו מוסיפה לכוחו ולמעמדו. בסוף מדובר באוכלוסייה חשדנית ועוינת, שלא מצייתת לחוקים וכללים הטרוגנית שחיה בתנאים של חסך. מציאות זו משפיעה על דרכי ההסתגלות שלה למאסר.

הפרק הרביעי מתאר את מערכת היחסים בין האסירים לבין אנשי הסגל, בדגש על סוהרי הביטחון. מדובר בשתי קהילות שלכל אחת מהן מערכת חוקים וכללים לא פורמאלית שיוצרת קוד התנהגות מיוחד. מערכת יחסים זו שמאופיינת במצבי חרדה מוצגת מנקודת מבט קיומית (אקסיסטנציאליסטית) שבה גם האסירים וגם הסוהרים, שנמצאים בחרדה, מחפשים משמעות קיומית שיוצרת תלות בין שתי הקבוצות.

הפרק החמישי מציג את הדינאמיקה האנושית של בית הסוהר כארגון. בית הסוהר, כמו כל ארגון אחר, מושפע ממצב האנשים שנמצאים בו. כאשר אסירים וסוהרים נמצאים בחרדה, הם מביאים למצב שגם הארגון מתנהג באופן חרדתי  ומחפש דרכים להתמודד עם האיומים. בפרק, בהשאלה מהאורגניזם האנושי, מתוארים האיומים שעומדים בפני בית הסוהר כארגון, כמו אסירים שמשתלטים על ניהול בית סוהר לעומת מנהל חלש, שחיתות, וכדומה ואת מנגנוני ההגנה שהוא נעזר בהם כדי להתמודד איתם, כמו : רציונאליזציה, אידיאליזציה, הזדהות עם התוקפן ועוד..

הפרק השישי מתאר את הפרות הסדר בכלא שכן אלה מהווים ציר מרכזי בניהול הכלא והם מבטאים את מערכת היחסים בין האסירים לבין אנשי הסגל. דרכי ההתנגדות של האסירים משקפים את מצבם הנפשי ואת מאבקי הקיום שלהם בכלא תוך יצירת מאזן כוח שביר ביניהם.

הפרק השביעי  מציג מודלים של ניהול בית הסוהר שיש להם קשר לרמת האירועים בבית הסוהר ולעוצמת ההתנגדויות של האסירים כחלק ממאבקי  הכוח ביניהם. מוצגים מודלים של ניהול שבהם : שליטה מוחלטת או שיתוף האסירים והגברת מעורבותם. מודלים אלה מצביעים על מקומו של מנהל בית הסהר וסגנון הניבול שלו כחלק מהגורמים המשמעותיים ביותר באווירה בכלא.

הפרק השמיני מתמקד בתפקיד המנהל ומתאר את האתגרים בניהול בית הסוהר. בית הסוהר נמצא בציר שבין החברה, העבריין וסגל בית הסוהר, מפגש שיוצר קונפליקטים אשר פתרונם קשור בדרך התמודדות של מנהל בית הסוהר: המתח בין דרישות הביטחון בכלא לבין חובת הטיפול באסיר, המתח שבין מטרת הענישה  לבין מטרת השיקום, הקושי בשיתוף הפעולה בין הגורמים בכלא ומחוצה לו וכדומה. מנהל בית הסוהר נמצא בציר שבין הציבור, האסירים, הממונים עליו וסגל בית סוהר, והוא נדרש לתמרן ביניהם. בפרק יש התייחסות לגורמים המשפיעים על שינוי הניהול בבית הסוהר  ולבסוף מתואר האתגר המרכזי והקשה ביותר בבית הכלא והוא שמירה על כבוד האדם, חירותו וזכויותיו.

פרק תשיעי  הוא פרק חשוב ומרכזי ועוסק בדילמות של כליאה וניהול בית הסוהר. מתוארות בהרחבה ארבע קבוצות של דילמות: דילמות הקשורות בכבוש באדם וחירותו, דילמות הקשורות בזכויות אדם, דילמות הקשורות באתיקה מקצועית וטוהר מידות ודילמות הקשורות בניהול בית סוהר .

פרק עשירי מתאר את הדילמות הייחודיות לניהול בית סוהר לנוער. ניהול קטינים כלואים מחייב גם את הארגון וגם את מנהל בית הסוהר להתמודד עם תהליכים הקשורים במתבגר הנמצאים בניגוד מוחלט לדרכי הפעלת בית הסוהר ומחייבים גישה מתאימה.  בית סוהר לנוער מחויב בגישה שיקומית מתוקף האחריות המוסרית והחברתית כלפי הקטינים וכך מביא את מנהל בית סוהר לדילמות כמו יצירת פתיחות בתוך מסגרת סגורה, החלטות שבהן נדרשת מעורבות האפוטרופוסים הטבעיים , ההורים, שאינם משתפים פעולה וכדומה. בפרק מוצג מודל של בית סוהר לנוער כהזדמנות לשיקומו.

פרק אחד עשר מתאר את הדילמות הייחודיות בניהול בית סוהר לנשים. כליאת נשים דורשת התייחסות מתאימה שכן רבות מהן אימהות וחלקן מגדלות את תינוקן בכלא. ניהול נשים כלואות ומחייב גמישות משום שמדובר באוכלוסייה רב בעייתית עם בעיות פיזיות ונפשיות הקשורות בהרבה מהמקרים בקורבנות וטראומה שמתבטאת בהתנהגות בכלא. אוכלוסייה מוחלשת זו דורשת התייחסות מיוחדת אשר מערכת שמנוהלת על ידי גברית שפועלת על בסיס כוחני לא תמיד מבינה.

פרק שניים עשר מתאר את הדילמות בניהול בתי סוהר לאסירים ביטחוניים. אסירים ביטחוניים בישראל הם אוכלוסייה ייחודית שמנוהלת שונה מאשר ניהול האסירים הפליליים. מדובר בקבוצת לחץ גדולה שנמצאת בתוך בתי הסוהר וקשורה לסכסוך הפלסטיני ישראלי. קבלת ההחלטות בעניינה נעשית, בדרך כלל, על ידי הדרג הממשלתי. ניהול בתי סוהר אלה מפגיש את מנהל בית הסוהר בדילמות בעלות רגישות גבוהה בשל פוטנציאל השפעה שלהן במעגלים חברתיים ומדיניים רחבים.

פרק שלושה עשר מתאר את בית הסוהר ככלי טיפולי ואת תקופת המאסר "כלידה מחדש". בית הסוהר מכיל את האסיר, כאדם, בדומה לרחם האנושית, שמזינה את העובר ובונה את התשתית הפסיכולוגית שלו לקשר עם העולם. תקופת מאסר שיש בה חוויה פסיכולוגית של " הכלה" עשויה לאפשר לאסיר לבנות, מחדש, את יכולותיו לתקשר עם האחרים ובכך ליצור תשתית טובה לשיקומו.

פרק ארבעה עשר מתאר את מערכת הכליאה בישראל.  בישראל, מדיניות הכליאה היא  ענישתית ביטחונית לצד תמיכה הצהרתית ביעדי השיקום. מערכת בתי הסוהר כפופה למשרד לביטחון פנים ומנוהלת במתכונת צבאית. יחד עם זאת ניתנת תשומת לב גבוהה לזכויות אדם בכלא ואסירים זכאים להגנה של בתי המשפט ולקשר עם הציבור אך במקביל יש בישראל פגיעה בזכויותיהם של האסירים בשל תנאי כליאה קשים, הגישה הצבאית והסוציאליזציה שעובר הסוהר.  בפרק זה מוצגת הצעה לרפורמה בבתי הסוהר בישראל ברוח העקרונות המוצגים בספר וכל זאת במטרה שבית הסוהר יפיק רווחים חברתיים ויביא לצמצום משמעותי של המועדות בישראל.

[1] מכתב שנשלח מהכלא על ידי האסיר בישראל ולא פורסם.

העשרה

  • ביקורת בעיתון הארץ על הספר:
ביקורת ספרים - אילי גולדברג

[לאוסף פרסומיה של ד"ר אילי גולדברג באתר, לחצו כאן]

One thought on “אילי גולדברג: האתגר בניהול אנשים מאחורי הסורגים

  1. Pingback: שירות בתי הסוהר - הערכת מצב סובייקטיבית, פברואר 2016 - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.