פנחס יחזקאלי: חלופות לפתרון שתי המדינות (3): האופציה הירדנית

פדרציה ירדנית פלסטינית

[תמונה זו היא יצירה של הממשל הפדרלי של ארצות הברית או אחד מארגוניו, ולכן היא משוחררת לרשות הציבור.]

[בחזרה לפוסט המרכזי: חלופות לפתרון שתי המדינות]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

במהלך השנים – על רקע התחושה הגוברת שהפתרון ה"מקובל" של שתי מדינות לשני עמים איננו קביל על שני הצדדים – נעשו מאמצים יצירתיים לגבש הצעות אלטרנטיביות (ראה פוסט נפרד: חלופות לפתרון שתי המדינות). לכל אחת מההצעות הללו מוקדש פוסט נפרד.

הפוסט הנוכחי עוסק במכלול ההצעות לחיבור הגדה המערבית (ואולי גם רצועת עזה) לירדן: חזרה למצב ששרר ערב מלחמת ששת הימים ב- 1967; פדרציה או קונפדרציה בין ירדן לפלסטין.

בישראל, ניסתה מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס, בשיתוף פעולה עם חוסיין מלך ירדן, לחתור לאופציה זו. הביטוי המוחשי לכך היה הסכם לונדון, שנחתם ב-1987 בין פרס כשר החוץ הישראלי לבין חוסיין, במהלך פגישה חשאית בין השניים בביתו של ידידם המשותף לורד מישקון בלונדון. בפגישה נכחו גם ראש הממשלה הירדני, זייד אל-ריפאעי, ומנכ"ל משרד החוץ יוסי ביילין. הרעיון היה לקדם את מה שכונה "האופציה הירדנית": ירדן היא המדינה שבמסגרתה מוצאים הפלסטינים את ביטויים הלאומי. היא תחזור לשלוט באוכלוסייה הפלסטינית בשטחים במתכונת כלשהי, ובמקביל תחתום על חוזה שלום עם ישראל. סוכם כי העניין הפלסטיני ייוצג במסגרת המשלחת הירדנית לוועידה הבינלאומית, וכי נציגי אש"ף לא ישתתפו בוועידה. פרס, אשר יזם את הפגישה, קיבל את אישורו של ראש הממשלה, יצחק שמיר, להוציאה אל הפועל. אולם לשניים היו מטרות שונות. בעוד פרס קידם בהתלהבות את "האופציה הירדנית", שמיר הסתייג ממנה ובעיקר חשש שוועידה בינלאומית עלולה לכפות על ישראל פתרון המנוגד לאינטרסים שלה כפי שהוא ראה אותם. בסופו של יום טורפד המהלך על ידי ראש הממשלה, יצחק שמיר.

הסכם פרס חוסיין

[הצילום: Photo: SA'AR YA'ACOV, 10/26/1994;

קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

נסיגת ישראל מההסכם והסכנה הפלסטינית להמשך המשטר הביאה את חוסיין ב-1988 לסגת מרעיון החיבור בין שתי הגדות ולהכריז על "ניתוק הזיקה" ביניהן תוך ויתור על התביעה לריבונות ירדנית בגדה המערבית וניתוק הקשרים החוקיים והמנהלתיים בין ירדן לאש"ף. בכך הוא הביע את תמיכתה של ירדן בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית, על מנת שירדן לא תיאלץ לשאת במחיר פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

העשרה

 [בחזרה לפוסט המרכזי: חלופות לפתרון שתי המדינות]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

One thought on “פנחס יחזקאלי: חלופות לפתרון שתי המדינות (3): האופציה הירדנית

  1. שאלה גדולה האם אש"ף היה מקבל הסכם שכזה בשתיקה. הוא דוכא בירדן אחרי ספטמבר השחור (1970) אבל חוסיין ידע שהפלשתינאים הם כבר לא מיעוט בארצו ושיהיה קשה להסתדר עם אש"ף בלי סיוע חיצוני.

    רק קביעת הנהגת אש"ף חדשה, ללא ערפאת, היתה יכולה לשלב אותם בהנהגת הגדה, אבל אלה ספקולציות… אירגון טרור שנזון מהשטח, קשה מאוד לעקור ללא שינוי מהותי במנטאליות של השטח (ר' קולומביה). זה היה חייב להיות תהליך ארוך, שיתחיל קודם כל בחיסול מעמד הפליטים הפלשתינאים ומחנותיהם. מרגע שלא יהיו עוד פליטים, קורבנות ובעלי זכות שיבה, הם היו חוזרים לנורמאליות.

    כך שכל עוד הסכם שכזה לא טיפל בבעיות הללו, קשה להניח כמה היה ריאלי.
    האינתיפאדה היתה מגיעה בכל מקרה, ומסכנת את ירדן הרבה יותר אילו זו היתה שולטת בשטחים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *