ארנון אדלשטיין: רצח מרובה קרבנות – הטיפולוגיה הלא מושלמת

ארנון אדלשטיין 3

[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן]

[להורדת המאמר לחץ כאן: ארנון אדלשטיין - רצח מרובה קורבנות- הטיפולוגיה החסרה]

ד"ר ארנון אדלשטיין הוא ראש החוג לחינוך חברתי בלתי פורמלי במכללה לחינוך ע"ש קיי ומרצה במכללת ספיר בחטיבה לכוחות הביטחון. (התקבל במערכת ביוניי 2006, אושר לדפוס ביוני 2008)

המאמר עודכן ב- 20 באפריל 2020

תקציר

המושג רצח מרובה, או רצח מרובה קרבנות קיים מאז היווצרות האנושות, אך נכנס לחשיבה האקדמית רק בשלושת העשורים האחרונים.

שתי תפיסות מנוגדות למונח זה עלו החל משנות השמונים. מחד גיסא, חוקרים טענו שרצח מרובה מהווה מושג אחד מבחינה תיאורטית ואמפירית, הכולל תת-סוגים שונים כמו: רצח המוני, מסע רצח ורצח סדרתי. מנגד, חוקרים אחרים טענו שהמונח של רצח מרובה הוא רק כותרת לתופעות שונות לגמרי של רצח המוני, מסע רצח ורצח סדרתי.

מאמר זה מצדד בתפיסה השנייה ומעלה כמה ביקורות על הדרך בה חוקרים התייחסו לתופעות השונות שצויינו. המאמר מציע כמה תובנות חדשות, כולל נטישה של הקטגוריה של "מסע רצח" ופיתוח של קטיגוריה חדשה, "רצח המוני- סדרתי".

מילות מפתח

רצח מרובה; רצח המוני; מסע רצח; רצח סדרתי; רצח המוני- סדרתי.

משטרה וחברה

מבוא

מספר חוקרים רואים במונח רצח מרובה כמונח כוללני, הכולל את כל סוגי הרצח של יותר מאדם אחד על- ידי אותו הרוצח, באירועים נפרדים או באירוע חד-פעמי. חוקרים אלה טוענים שסוגי רצח שונים אלו, הם, למעשה, אותה תופעה (Fox & Levin, 2005; DeLISI & Scherer, 2006; U.S. Department of Justice, 1996; Messing & Heeren, 2004).

מנגד, חוקרים אחרים הבינו את החשיבות בהבחנה בין אפשרויות שונות תחת המושג הכללי של רצח מרובה. פירוש הדבר הוא שישנן התנהגויות שונות שצריכות להיות מובחנות זו מזו, מבחינה תיאורטית כמו גם אמפירית ואינן צריכות להיות מוכללות תחת כותרת אחת, רצח מרובה (Holmes & Holmes, 1998; Edelstein, 2009).

רצח המוני (Mass Murder)

המונח רצח המוני נראה במבט ראשון כפשוט: רצח של שניים- שלושה ו/או יותר קרבנות באירוע יחיד, על- ידי רוצח אחד ו/או כמה. לעתים חוקרים השתמשו במונח טבח (massacre), למרות שמספר הקרבנות במקרים שתוארו היה זהה לזה של הקרבנות במה שתואר רצח המוני.

דוגמאות לרצח המוני הן: פיגועי ה-11 לספטמבר במגדלי התאומים בניו- יורק, מחבלים מתאבדים בערים ראשיות בישראל ובאנגליה, ירי בבתי- ספר וקמפוסים אקדמיים ברחבי ארצות הברית והרצח שהתרחש לאחרונה במועדון נוער של הקהילה ההומו-לסבית בתל- אביב.

הבעיה הראשונה ביחס למושג הרצח ההמוני היא שמו. השם שניתן לתופעה משקף חלק מהמיתוסים שתקשורת ההמונים יצרה ביחס לרצח מרובה. כאשר אנו משתמשים במילה "המון", אנו מתכוונים למאות, אלפים ומיליונים של בני אדם. למשל, תקשורת המונים פירושה שמיליוני אנשים צופים בו בזמן באולימפיאדה, או שתקשורת ההמונים כוללת מיליוני צופים בפוטנציאל.

אולם, כאשר בוחנים את מספר הקרבנות של רצח המוני (או נכון יותר לומר "רצח המונים"), אנו מוצאים מספרים נמוכים בהרבה: המספר הממוצע של קרבנות לכל אירוע רצח כזה הוא 4.8 (Blackman, et al., 1999), ומספר הקרבנות של רצח המוני בכל שנה בארצות הברית, הוא כ- 100 בני אדם (Mulen, 2004; Fox & Levin, 1998).

הבעיה השניה הקשורה למושג רצח המוני, הנובעת מהבעיה הקודמת, היא חוסר ההסכמה בין החוקרים ביחס להגדרת המושג. עד היום אין בנמצא הגדרה מוסכמת ביחס למספר הקרבנות כדי שאירוע יוגדר כרצח המוני. בעוד שהדרישה שצריך להיות יותר מקרבן אחד היא הגיונית, במטרה להבחין בין רצח "רגיל" (בו יש קרבן אחד) לבין סוגים אחרים של רצח, הרי שהדרישה לקיומם של שניים, ארבעה או אפילו עשרה קרבנות נראית שרירותית (DeLISI, 2006;  Fox & Levin, 2005; U.S. Department of Justice, 1996 ; Meloy & Felthous, 2004; Messing & Heeren, 2004).

הבעייה השלישית ביחס למושג רצח המוני נובעת מהמיתוסים האופפים את התופעה והתיאור הלא מהימן שנעשה ביחס למקרים אלו. תקשורת ההמונים מתארת רוצח המונים כאדם חולה נפש היורה לכל עבר בהתקף זעם, באופן ספונטני (Pette, Padgett & York, 1997).

למעשה, רוב מוחלט (80%) של הרוצחים ההמוניים הם פסיכופטים שיודעים להבחים בין טוב לרע, המתכננים בקפדנות את מעשיהם, ורובם אינם מבצעים את הרצח במקום ציבורי כלל (Walsh, 2005; Blackman et.al, 1999).

הספרות המחקרית בנושא מראה שארבעים אחוז ממקרי רצח המוני מתרחשים במערך המשפחה, בעוד שארבעים אחוז נוספים מתרחשים במקומות עבודה (Fox & Levin, 1998, 2003, 2005 .(

רק עשרים אחוז מהרצח ההמוני מתאימים לתיאור של תקשורת ההמונית של רצח בקניונים, בתי ספר וקמפוסים על- ידי פסיכוטיים בהתקף זעם חולני (Fox & Levin, 1998, 2003, 2005; Mullen, 2004).

מיתוס נוסף שהטעה חלק מהחוקרים בתחום, נוגע לתיאור תקשורת ההמונים את רצח ההמונים כאירוע בו רוצח הורג זרים. כפי שראינו, רוב מקרי הרצח ההמוני מערבים קרבנות המוכרים לרוצח (חברי משפחה, קולגות, מעביד וכדומה).

מעבר לכך, ישנם מקרים מוכרים של ירי בבתי ספר או ירי במקום עבודה לשעבר, כאשר הרוצח ההמוני לא ירה או פגע בחלק מהקרבנות הפוטנציאליים במקום, כי הוא ראה בהם כ:"בסדר"- אותם אלו שלא נתפסו בעיניו כמי שפגעו ברגשותיו (Duwe, 2004).

מסע רצח (Spree Murder)

כדי להבחין טוב יותר בין סוגים שונים של רצח של יותר מקרבן אחד, חוקרים פיתחו מושג נוסף, "מסע רצח". פירוש המושג הוא רצח של שלושה קרבנות או יותר במקומות שונים, לאורך שעות או ימים, ללא "תקופת צינון". למשל, אדם היורה בהוריו בביתם, לאחר מכן הוא יוצא לרחוב ויורה בכמה אנשים נוספים, בהמשך הוא נכנס לקניון ויורה ללא הבחנה באנשים המצויים שם עד שהוא נתפס או נורה על- ידי המשטרה ("התאבדות בידי בעל סמכות"- suicide by proxy).

כמו ברצח המוני, ישנו חוסר הסכמה לגבי מספר הקרבנות הנדרשים כדי להגדיר את האירוע כ"מסע רצח".

בעיה נוספת חשובה יותר, נוגעת ל"תקופת הצינון" בין הרציחות. אם רוצח פועל במקומות שונים, אך טבעי הוא שייקח לו זמן לנוע ממקום אחד לשני. בזמן זה, הוא יכול לחשוב, להרגיש ולתכנן, והתנהגות זו יכולה להיראות כתקופת צינון בין הרציחות.

הבעיה השלישית והחמורה מכולן נוגעת לזמן המירבי שעובר בין הרצח הראשון והאחרון. האם מדובר בדקות, שעות, ימים או שבועות?

בעיות אלו גרמו לחוקרים לנטוש מושג זה, כי הוא אינו מבחין בבהירות מספקת בין מסע רצח מחד, לבין רצח סדרתי מנגד. ובין רצח סדרתי לקטגוריה אחרת שאכנה אותה בהמשך בשם רצח "המוני-סדרתי". חוקרים אחרים (למשל, Fox & Levin, 2003, 2005), טענו שמסע רצח הוא רק סוג משנה של רצח המוני. המסקנה היא שאין כלל צורך ליצור הבחנה לגבי סוג זה של רצח מרובה ולכן יש לבטל מושג זה כליל.

עם תובנות אלו, חוקרים התקדמו ליצירת מרקם או מסגרת שתכלול את כל שאר המקרים של רצח של יותר מקרבן אחד. מסגרת מבטיחה זו נקראה" רצח סדרתי".

רצח סדרתי (Serial Murder)

ניתן לומר בפשטות שרצח סדרתי הוא ההיפך מרצח המוני: קרבן אחד בכל אירוע, ולפחות שלושה אירועי רצח בידי אותו רוצח.

השאלה המיידית שעולה היא: "מהו ההבדל בין רצח "רגיל" לרצח סדרתי, אם בשני המקרים יש רק קרבן אחד?". מספר חוקרים התייחסו להבחנה בין רצח "רגיל" לרצח סדרתי (Holmes & Holmes, 1998 ; Levin, 2008; Vronsky, 2004; Meloy & Felthous, 2004 ; Kraemer et al., 2004; Fox & Levin, 2004).

למרות שבשני המקרים בכל אירוע מספר הקרבנות הוא אחד, הרי שיש הבדלים משמעותיים בין שני סוגי ההתנהגויות.

ההבדל החשוב ביותר בין השתיים הוא שרוצח סדרתי אינו מפסיק לאחר הרצח הראשון שלו והוא ממשיך לרצוח קרבנות, עד שהוא רוצח לפחות שלושה קרבנות או יותר. זהו המאפיין העיקרי של רצח סדרתי. הבדל חשוב נוסף הוא שרצח סדרתי, ברוב המקרים, הוא התנהגות מתוכננת היטב, בניגוד לרצח חד- פעמי, שברוב המקרים, הוא ספונטני ובא לאחר ויכוח בין שני אנשים.

הבדל שלישי הוא שרצח סדרתי מערב קרבן שאינו מוכר לרוצח (מלבד מקרים מועטים בהם לקרבן יש קשרים אינטימיים עם הרוצח).

המונח רצח סדרתי אף הוא, לא חמק מהבעיות התיאורטיות שאיפיינו את המושג של רצח המוני.

ראשית, ישנה בעיה משמעותית בהגדרת המושג. עד היום אין הסכמה על ההגדרה של התנהגות זו. חוקרים שונים מציגים טיעונים שונים לגבי מספר הקרבנות הנדרשים כדי שרצח יוגדר כרצח סדרתי.

שוב, ברור הוא שמספר הקרבנות חייב להיות יותר מאחד, כדי להבחין רצח סדרתי מרצח יחיד. בנוסף, חלק מהחוקרים טענו שההגדרה המילונית של סדרתיות היא שלושה מקרים הקשורים זה לזה ושיש ביניהם סדר כלשהו (Harbort & mokros, 2001).

אולם, רוב החוקרים דורשים שמספר הקרבנות יהיה שניים, שלושה, ארבעה ואפילו עשרה, מבלי הסבר כלשהו לדרישה זו. במלים אחרות, הגדרת המושג מאופיינת בשרירותיות רבה (Skrapec, 2001; Holmes & Holmes, 1994; Hickey, 1992; Egger, 1998; Turvey, 1999; Vronsky, 2007; Geberth, 1996; Giannagelo, 1996; Edelstein, 2006).

לעתים, מספר הקרבנות (המגדיר רצח סדרתי) הושפע מאינטרסים פוליטיים וכלכליים של רשויות כמו ה- F.B.I, במטרה להשיג תקציבים גבוהים יותר. ישנו הבדל סטטיסטי משמעותי אם מספר הקרבנות המגדיר רצח סדרתי הוא שניים או ארבעה. ככל שמספר הקרבנות הדרוש להגדרה יהיה נמוך יותר, כך תיווצר תמונה של בעיה חמורה יותר ומסוכנת יותר למדינה.

בעיה אחרת במושג הרצח הסדרתי נובעת מהגדרת הסדרתיות. רצח סדרתי מוגדר כ: שני מקרים ויותר של רצח של קרבן אחד על- ידי רוצח אחד ו/או יותר, באירועים נפרדים יחד עם תקופת צינון של שלושה ימים לפחות בין האירועים.

מעבר לבעיה של מספר הקרבנות, ישנן בעיות נוספות הקשורות לשתי הדרישות השרירותיות. האחת מתייחסת לתקופת הצינון. הדרישה היא לשלושה ימים ו/או יותר.

הרציונל מאחורי דרישה זו הוא להבחין בין מסע רצח לרצח סדרתי, אך מרגע שהמושג של מסע רצח ננטש, דרישה זו הופכת למיותרת. בנוסף, החוקרים לא הציגו טיעונים תיאורטיים ביחס לתקופת הצינון, מדוע היא נדרשת לרוצח ומה קורה לרוצח במהלך תקופה זו.

שנית, לא קיימת דרישה במונחים של מרווח זמן מירבי בין מעשי הרצח. בהתאם להגדרה, אדם שרוצח כל עשרים או שלושים שנה, יוגדר כרוצח סדרתי, שזהו כמובן אבסורד. בוודאי שלא זו היתה כוונת המגדירים, ובעיקר לא של רשויות אכיפת החוק.

בנוסף, כמו במקרה של רצח המוני, ישנם מיתוסים שפיתחה תקשורת ההמונים לאורך השנים, אשר מנוגדים למציאות והטעו חלק מהחוקרים בתחום (Hinch & Scott, 2000; Ferguson, 2003). למשל, הדימוי של הרוצח הסדרתי בתקשורת ההמונים הוא של טורף חולה נפש האורב לצייד. במשך שנים נבנתה דמות הרוצח הסדרתי כצורה של מפלצת הממתינה בסתר לנשים כדי לענות אותן באמצעות סדיזם מיני ולחסלן. אולם, דמות הרוצח הסדרתי שונה מאד, "זהו השכן מהדלת ממול", אדם העובד במקום עבודה קבוע, מוכר בקהילה ואיננו נראה חשוד או חולה. בפועל, שמונים אחוז מהרוצחים הסדרתיים לא הוכרו כחולי נפש, אלא כסובלים מהפרעת אישיות כלשהי, המאפשרת להם להבחין בין טוב לרע ולהיות מודעים לטיב מעשיהם. כמו כן, כשליש מהרוצחים הסדרתיים אינם מערבים התנהגות מינית במעשיהם.

ליקוי חשוב נוסף נובע מהבעיה של עירוב בין רצח סדרתי לרצח מסוג אחר. למשל, חוקרים השתמשו במונח רצח סדרתי לתאר מקרים של רצח המוני, כמו במקרה של "משמידי משפחות" (רצח הילדים ולעתים גם האם, על רקע של פרידה מהבעל), שוד מזוין, רצח בידי חברי כת וכדומה (Newton, 2006; Fox & Levin, 2005; Vronsky, 2004, 2007).

שימוש כזה באותו מונח לתיאור של התנהגויות שונות יצר בלבול בין המושגים של רצח סדרתי והמוני והוא אף שהביא לראיית הרצח המרובה כתופעה אחת.

רצח המוני- סדרתי (Serial- Mass Murder)

כדי לפתור את הבלבול הנוגע להגדרות, מוצע מונח חדש, "הרוצח ההמוני- סדרתי".

כפי שראינו במקרה של רצח המוני, ישנם כמה מקרים שאינם תואמים לגמרי את מערכת הקריטריונים של רצח המוני. למשל, אם מחבל מניח פצצת זמן  במקום מסוים ובורח, הוא רוצח המוני. אולם, אם מחבל מפוצץ עצמו בקניון, הרי שגם הוא רוצח המוני. אולם, קיים הבדל משמעותי בין השניים. במקרה הראשון, הרוצח ימשיך להניח פצצות ולברוח מהמקום כמה פעמים, עד שייתפס או ייהרג. במובן זה הוא רוצח המוני הפועל בסדרתיות. מנגד, אין הוא רוצח סדרתי משום שהוא רוצח יותר מקרבן אחד בכל אירוע.

במקרה השני, המחבל המתאבד, מתאים להגדרת הרוצח ההמוני הרוצח יותר מקרבן אחד אך פועל באופן חד- פעמי.

לכן, כדי להבחין בין שני הרוצחים, יש הזדקקות לסוג חדש של רוצח מרובה קרבנות, "הרוצח ההמוני- סדרתי".

מושג זה פותר חלק מהבלבול שנבע משימוש באותו מושג לתיאור התנהגויות שונות.

עתה, ניתן לראות באופן ברור יותר מקרים של רצח המוני- סדרתי, שבעבר יוחסו, בטעות, כרצח סדרתי.  למשל, חברי כת שרצחו יותר משלושה קרבנות בכל פעם, במשך כמה פעמים. או חברי הפשע המאורגן או כנופיות רחוב שחיסלו חברי קבוצות אחרות בצורה חוזרת ונשנית.

חשיבה מחודשת על המושג רצח מרובה

לאחר סקירת שלושת הסוגים העקריים של רצח מרובה קרבנות, עדיין נותר ויכוח תיאורטי ואמפירי בנוגע לשימוש במונח רצח מרובה.

החוק הישראליי כמו גם חוקים בכל העולם, נוטה לקבוע סוגים כלליים של עבירות כמו: עבירות רכוש, עבירות אלימות ועבירות כלפי הסדר הציבורי וגופו של אדם. בדרך זו, החוק מבחין בין סוגים שונים של עבירות. תחת כל כותרת כללית (אלימות, רכוש), ישנו פירוט של פשעים שונים הנכללים בכל אחד מהם. למשל, תחת הכותרת של עבירות אלימות, ניתן למצוא רצח, הריגה, הריגה ברשלנות, ותקיפות מסוגים וחומרה שונים.

המחוקק בחר לערוך הבחנה זו בין כותרות שונות ובתוך כל אחת מהן, כדי להראות שיש הבדלים משמעותיים בין רצח לתקיפה, לא רק במונחים של חומרה אלא גם בצורת הפעולה (modus oparendi), במניע ובמחשבה הפלילית של הפושעים השונים.

הגיון זה צריך להיות מיושם גם לרצח מרובה קרבנות. מונח זה לא צריך להיות פשע ספציפי תחת הכותרת 'רצח', אלא כותרת כללית לפשעים שונים המפורטים תחת כותרת כללית זו.

ההסבר לטענה זו הוא שרצח מרובה קרבנות אינו יכול לעמוד לכשעצמו כפשע ספציפי, בגלל שהוא כולל שלושה פשעים שונים לגמרי. המכנה המשותף היחיד ביניהם הוא מספר הקרבנות הגבוה יחסית שהם גורמים בכל שנה.

בהיבטים רבים, כולל מניע, אופן הפעולה והמחשבה הפלילית, יש להתייחס לכל אחד משלושת הפשעים כעומד בפני עצמו, בעיקר בהיבט התיאורטי.

לרוצח הסדרתי יש מניע, דרך פעולה וחשיבה פלילית, השונה מזו של רוצח המוני או רוצח המוני- סדרתי. הדבר נכון גם ביחס לרוצח ההמוני ולרוצח ההמוני- סדרתי.

לכן, התייחסות לרצח מרובה קרבנות כמושג בלתי תלוי ברור ויחיד, מסווה את המאפיינים השונים בהכרח של שלושת המונחים שהוזכרו, ויצר הרבה מהבלבול שניתן למצוא בהיבט בתיאורטי והאמפירי. לדוגמה, אותם חוקרים כמו (Fox & Levin, 1994, 1998, 2003, 2005; DeLISI & Scherer, 2006), שטענו שיש להתייחס למושג זה כמושג אחד, התייחסו בפועל בנפרד, לרצח המוני ולרצח סדרתי ועשו הבחנות ביניהם.

התייחסות לשלושת המונחים כתופעות נפרדות, מאפשרת לנו להבין טוב יותר את ייחודם יחד עם יישומם בתחום התיאורטי ובתחום המדיניות.

מקורות

  • אדלשטיין, א. (2006), קריירה פלילית ועבריינות סדרתית, באר- שבע: הוצאת הספרים
  • של אוניברסיטת בן- גוריון.
  • אדלשטיין, א. (2009), רצח מרובה קרבנות, באר- שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן- גוריון.
  • Blackman, P., Leggett, V.L., Olson, B.L.,& Jarvis, J.P. (1999). The Varieties of Homicide and  its Research, F.B.I Academy, Quantico, Virginia.
  • DeLISI, A, & Scherer, A.M. (2006). Multiple Homicide Offenders, Criminal Justice and Behavior, 33 (3): 367-391.
  • Duwe, G. (2004). The Patterns and Prevalence of Mass Murder in Twentieth Century  America, Justice Quarterly, 21 (4): 729-761.
  • Egger, S.A. (1988). The Killers Among Us: An Examination of Serial Murder and Its Investigation (2 nd ed.), NJ: Prentice Hall.
  • Ferguson, C.J., White, D.E., Cherry, S.,& Lorenz, M ; Bhimani, Z. (2003). Defining and Classifying Serial Murder in the Context of Perpetator Motivation, Journal of Criminal Justice, 31: 287- 292.
  • Fox, H.A., & Levin, J. (1994). Mass Murder and Serial Killing, New York: Plenum.
  • Fox, H.A. & Levin, J. (1998), Multiple Homicide: Patterns of Serial and Mass Murder, Crime and Justice, 23 (3): 407-455.
  • Fox,J.A., & Levin, J. (2003). Mass Murder: An Analysis of Extreme Violence, Journal of Applied Psychoanalytic Studies, 5 (1): 47-64.
  • Fox, J.A.,& Levin, J.(2005). Extreme Killing,Understanding Serial and Mass Murder London: Sage Publications.
  • Gerberth, V.J. (1996). Practical Homicide Investigation: Tactics, Procedures, and
  • Forensic Techniques (3rd), Boca Raton, FL: CRC Press.
  • Giannangelo, S.J.(1996). The Psychopathology of Serial Murder: A Theory in Violence, Wesport, C.T: Praeger.
  • Harbort, S; Mokors, A. (2001), Serial Murder in Germany from 1945 to 1995, Homicide Studies, 5 (4): 311-334.
  • Hickey, E.W. (1992). Serial Murderers and their Victims, Wadsworth Publishing
  • Hinch, R., & Scott, H. (2000). Explaining Female Serial Murders: Theoretical Issues, Canada.
  • Holmes, R.M., & Holmes, S.T. (1994). Murder in America, CA: Sage Publications.
  • Holmes, R.M., & Holmes, S.T. (1998). Serial Murders,London: Sage
  • Holmes, R.M., & Holmes, S.T. (eds.), (1998). Contemporary Perspective on Serial Murder, London: Sage Publications.
  • Kraemer, G.G.D, lord, W.D & Heilbrun, K. (2004). Comparing Single and Serial Homicide Offences, Behavioral Sciences and the Law, 22: 325- 343.
  • Levin, J. (2008). Serial Killers and Sadistic Murderers, Prometheus Books, New York.
  • Meloy, J.R., & Felthous, A.R. (2004). Introduction to this Issue: Serial and Mass Homicide, Behavioral Sciences and the Law, 22: 289- 290.
  • Messing, J.T., & Heeren, J.W. (2004). Another Side of Multiple Murder: Women Killers in the Domestic Context, Homicide Studies, 8 (2): 123-158.
  • Mullen, P.E. (2004). The Autogenic (Self- generated) Massacre, Behavioral Sciences and the Law, 22: 311-323.
  • Newton, (2006). The Encyclopedia of Serial Killers, Chckmark Books, N.Y
  • Petee, T.A.,; Pdgett, K.G., & York, T.S. (1997). Debunking the Stereotype: An Examination of  Mass Murder in Public Places, Homicide Studies, 1 (4): 317-337.
  • Skrapec, C.A. (2001). Phenomenology and Serial Murder, Homicide Studies, 5 (1): 46-63.
  • Turvey, B. (1999). Criminal Profiling: An Introduction to Behavioral Evidence Analysis, San Diego, C.A: Academic Press.
  • S. Department of Justice. (1996). Homicide: Its Impact and Consequences, National Victim Assistance Academy, Ch. 16.
  • Vronsky, P. (2004). Serial Killers: The Method and Madness of Monsters, N.Y: Berkley Books.
  • Vronsky, P. (2007). Female Serial Killers, Berkley Books, New York.
  • Walsh, A. (2005). African Americans and Serial Killing in the Media, Homicide Studies, 9 (4): 271- 291.

[להורדת המאמר לחץ כאן: ארנון אדלשטיין - רצח מרובה קורבנות- הטיפולוגיה החסרה]

[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן]

5 thoughts on “ארנון אדלשטיין: רצח מרובה קרבנות – הטיפולוגיה הלא מושלמת

  1. Pingback: אבי ברוכמן: רצח מרובה קרבנות - תופעה אמריקאית במקור... - ייצור ידע

  2. Pingback: אבי ברוכמן: רצח מרובה קרבנות - תופעה אמריקאית במקור... - ייצור ידע

  3. Pingback: חגית לרנאו: הקלות הבלתי נסבלת של ההתחמשות - ייצור ידע

  4. Pingback: אבי ברוכמן: רצח מרובה קרבנות - תופעה אמריקאית... - ייצור ידע

  5. Pingback: כתב העת משטרה וחברה - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.