יצחק זמיר: על הסכנה בשחיתות שלטונית

 

יצחק זמיר

[צילום: הועלה לויקיפדיה על ידי יצחק זמיר, נמרוד ברנע]

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מתוך החוברת: עיונים בביטחון לאומי מס' 9: שחיתות שלטונית בישראל

[בחזרה לתוכן העניינים של החוברת]

מהי שחיתות ואיך היא מתקשרת לביטחון לאומי?

לאחרונה מצאתי את עצמי חושב על השאלה הזאת פעמיים. בפעם הראשונה חשבתי עליה כאשר פנו אליי וביקשו ממני לארגן את הסדנה לשחיתות שלטונית, במסגרת המכללה לביטחון לאומי. בפעם השנייה חשבתי עליה כאשר נאמר לי כי בסדנה זאת כדאי להדגיש את הקשר בין השחיתות השלטונית לבין הביטחון הלאומי. נתתי לעצמי שתי תשובות, שאני רוצה להביא בפניכם באמצעות שני סיפורים.

הראשון מתייחס לשופט ידוע בבית המשפט העליון של ארצות הברית ושמו פליקס פרנקפורטר. הוא מספר שבא אליו תלמיד תיכון ואמר לו: אני מבקש להיות משפטן והשאיפה שלי היא להגיע לבית המשפט העליון. מה היית מייעץ לי לעשות כדי שזה יתגשם? השופט השיב לו: אם אתה באמת רוצה להגיע למשרה רמה כזאת, אני מציע לך ללמוד ספרות וגם מדע המדינה, היסטוריה וסוציולוגיה.  ואתה יודע מה, אם תלמד קצת משפטים זה לא יזיק לך. המסר היה, בעצם, לכל מי שרוצה להיות בעמדה של מנהיגות ולא רק לטכנאי במקצוע: לא מספיק לדעת את הכללים של המקצוע. אם עוסקים במקצוע מסוים, מטבע הדברים במשך הזמן לומדים את הטכניקה של אותו מקצוע. אך מה שחשוב הוא ראייה רחבה של החיים והתמצאות בבעיות החברה. בשביל משפטן, התפיסה הרחבה הזאת היא דבר חשוב יותר מאשר הידע המקצועי. משפטן שאינו מסתפק בכתיבת חוזי שכירות, אלא רוצה גם לקבוע נורמות חברתיות, צריך תפיסה רחבה. הוא צריך לדעת באיזו חברה הוא חי ומה העיקר בה. אני חושב שהדברים האלה נכונים גם לגבי התלמידים במכללה לביטחון לאומי. אלה הם אנשים שהגיעו כבר לעמדות הנהגה, והם צריכים לדעת מה הן הבעיות של החברה שבה הם חיים.

הסיפור השני מתייחס לסדרה של דיונים על השחיתות השלטונית, שנערכו במשכנות שאננים. במפגש הראשון שבו הרציתי על מינויים פוליטיים, נשא  דברי ברכה מיכאל שילה, שגריר ישראל במדינות אחדות וכעת הוא מנהל משכנות שאננים. הוא פתח ואמר שהממשלה לדורותיה עוסקת כל העת בבעיות של ביטחון ובבעיות של כלכלה, אבל מזניחה עניינים חברתיים, היא מזניחה גם את הבעיה של שחיתות שלטונית. אחד המתדיינים היה חבר הכנסת יוסי שריד שחלק עליו. ולמה? הוא חשב שהשחיתות השלטונית הינה עניין מובהק של ביטחון לאומי. כאשר הממשלה מזניחה את עניין השחיתות, היא לא עוסקת כראוי בענייני ביטחון לאומי. הוא הרחיק את עדותו למלחמת העצמאות: במלחמת העצמאות היישוב היהודי ניצח צבאות של שבע מדינות ערב. הניצחון הזה לא היה נס, משום שאנחנו נלחמנו נגד מדינות מושחתות, וכשיש מדינה מושחתת גם הצבא שלה מושחת. שחיתות אינה נגמרת בדרג העליון אלא מתפשטת. צבא מושחת הוא צבא לא מאורגן, לא יעיל וחסר מוטיבציה. זהו צבא חלש, גם אם הוא נראה חזק. לכן השחיתות השלטונית היא עניין של ביטחון לאומי. אם ישראל תהיה מדינה מושחתת, זה ישפיע מיד על הביטחון הלאומי. אכן השחיתות השלטונית היא בעיה חברתית קשה וחשובה, אך בין היתר היא גם בעיה של ביטחון לאומי. זאת אחת הבעיות החשובות ביותר שמדינת ישראל צריכה להתמודד איתן. אילו הייתי מתבקש לרשום את חמש הבעיות הקשות שמאיימות על מדינת ישראל, הייתי כולל את השחיתות השלטונית בתוך הרשימה הזאת.

על דרך המשל אני חושב שאפשר לדמות את השחיתות השלטונית לסרטן שמתפשט בגוף תקופה ארוכה בלי שמודעים לו, וכאשר הוא מתפרץ באופן גלוי בשלב מתקדם, כבר אי אפשר לחסל אותו. אני חושב שאנחנו נמצאים במצב של התפשטות סמויה של סרטן השחיתות. אם הוא ימשיך להתפתח, הוא יסכן את עצם הקיום הלאומי.

מהי הסכנה בשחיתות? שחיתות שלטונית מאיימת על הדמוקרטיה, בין היתר משום שהיא מערערת את האמון בשלטון. אם אנו יודעים שיש שחיתות שלטונית, אנו לא סומכים יותר על המנהיגות, בין היתר משום שאנו חוששים שגם החלטות שלה נגועות בשחיתות. במצב כזה הציבור עלול להתייאש מן השלטון הנבחר, ולחפש מנהיג חזק שיקבל יד חופשית לטהר את השלטון. מנהיג כזה, במאבק שלו נגד מנגנונים מושחתים, עלול להרוס גם את הדמוקרטיה.

מדברים כל הזמן על הסכנה שמדינת ישראל תידרדר למצב של מדינת עולם שלישי. מה באמת מאפיין מדינות עולם שלישי? הציבור הרחב במדינות כאלה מאמין שהשלטון משרת קבוצה קטנה של אנשים מושחתים. זהו משטר שהוא רוצה להחליף. המשטר הזה הוא כמובן לא יעיל: הוא מקבל החלטות, לא משיקולים ענייניים אלא משיקולים אישיים: הוא ממנה אנשים לא מתאימים; הוא נותן רשיונות או זכיונות לגופים לא טובים, וכל המערכת של השירות לציבור נהרסת. שחיתות שלטונית לא יכולה לתפקד בתוך בועה. היא משחיתה את החברה, למשל בשל ההכרח לתת שוחד כדי לקבל שירות. תחת שלטון כזה תחושת הכבוד לחוק נהרסת, כך גם תחושת הסולידריות והאחריות כלפי החברה. כששלטון מושחת, מה טעם לשלם מיסים או לשרת בצבא? כל אחד לעצמו. בסופו של חשבון, מדינה כזאת מתקיימת ברמה נמוכה של שירותים, ובאווירה של דמורליזציה, מלבד קבוצה קטנה של מקורבים לשלטון, שחיה ברמה גבוהה הרבה יותר מכל השאר. שלטון כזה מתפורר בהדרגה מבפנים. בהזדמנות הציבור יחליף אותו או שכוח חיצוני ימוטט אותו. אך אם השחיתות כבר היכתה שורשים בציבור הרחב, קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לעקור אותה, אפילו כאשר השלטון מתחלף. הבעיה הקשה היא שהשחיתות מכרסמת באופן איטי וסמוי, ועד שהיא מתפרצת באופן גלוי ונרחב, הציבור מתקשה להבחין בה ואפילו משלים עם המצב. לכן צריך להתריע נגד סכנת השחיתות בשלב מוקדם ולנקוט אמצעים חריפים, כדי לעקור אותה מן השלטון ומן החברה.

כדי להילחם בשחיתות חשוב להגדיר אותה או לתאר אותה, כדי שקל יהיה לזהות אותה. לצורך זה נעמוד תחילה על מקור המילה. בספר בראשית נאמר: "ויאמר אלהים לנח קץ כל-בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (בראשית ו',יג); ונאמר שם גם: "לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה" (בראשית יג, י). מהי משמעות ההשחתה כאן? הרס והשמדה. כיום המשמעות המקובלת של שחיתות היא קלקול המידות. מעניין שבתנ"ך המשמעות הזאת של השמדה והרס קשורה לקלקול המידות. זוהי בעצם גם המשמעות של שחיתות כיום: קלקול המידות המוביל להרס.

כשאנו מדברים על שחיתות, האם אנו מגבילים את התופעה של שחיתות רק לשלטון? בפרשות נח וסדום ועמורה הייתה השחיתות נפוצה אצל כולם. היא יכולה להופיע בכל מסגרת. יש שחיתות בעסקים ובחברות כלכליות, ויש גם שחיתות במשפחה. השחיתות היא בעצם תופעה אנושית, שיכולה לתפוס אדם בכל מקום, בכל זמן ובכלל זה גם בשלטון.

מדינת ישראל חתומה על אמנה בינלאומית למלחמה בשחיתות. באמנה הזאת יש שני חלקים – שחיתות שלטונית ושחיתות בעסקים. זה מעניין וזה גם הגיוני, משום ששחיתות בשלטון ושחיתות בעסקים לא רק קשורות אחת לשנייה, אלא אף מזינות אחת את השנייה. אין שחיתות בשלטון אם אין שחיתות בעסקים. אלה הם שני צדדים של אותו המטבע. מי שכתב את האמנה הבין זאת ואמר שחייבים להילחם בשני הצדדים: צריך להילחם הן בשחיתות בעסקים והן בשחיתות בשלטון.

מהי שחיתות שלטונית? אין הגדרה ברורה ומוסכמת, אבל יש הגדרה מקובלת: שחיתות שלטונית היא שימוש בכוח השלטון, במשרה או בתפקיד, לטובת אינטרס פרטי. כל משרה ותפקיד בדמוקרטיה מוטלים על אדם, כדי שישרת את החברה. נותנים לו סמכויות וכוח כדי לשרת את האינטרס הציבורי, כנאמן של הציבור. אם הוא משתמש בכוח כדי לשרת אינטרס פרטי (לרבות אינטרס של מקורב, חבר או בן משפחה) הוא אינו ממלא את תפקידו כנדרש. להיפך, הוא מועל בנאמנות ופועל באופן מושחת. הדוגמאות הבולטות ביותר לשחיתות שלטונית הן השוחד על כל סוגיו וגניבה מקופת הציבור.

אין חברה ואין מדינה שלא הייתה בה, שאין בה או שלא תהיה בה שחיתות שלטונית. הפיתויים גדולים מאוד ולא כל האנשים הגונים. כך גם במדינת ישראל. ברור שגם אצלנו קיימת שחיתות שלטונית, אך השאלות החשובות הן:

  • מהו ההיקף של השחיתות או עוצמתה?
  • איך החברה נאבקת בשחיתות כשהיא מתגלה?

את שתי השאלות האלה צריך לשאול על רקע הנסיבות של חברה נתונה, מכיוון שיש הבדל בתוצאות השחיתות במדינות השונות, לאור הנסיבות המיוחדות של כל מדינה. לדוגמה, לרמת השחיתות בבלגיה או בהולנד צריך להתייחס אחרת מאשר לרמת השחיתות בישראל. ניקח לדוגמה את הצבא. צבא מושחת בבלגיה או בהולנד יהיה תופעה שלילית מאוד, אבל אפשר יהיה לחיות איתה, כי בלגיה והולנד אינן נתונות לאיום קיומי. לעומת זאת מדינת ישראל אינה יכולה להתקיים עם צבא מושחת. לכן כשאנחנו שואלים את עצמנו מה היקף השחיתות ואיך החברה מגיבה לשחיתות, אנו צריכים לזכור שאנו שואלים את השאלה הזאת לגבי מדינת ישראל. המדינה נתונה לסכנות מיוחדות, לכן השחיתות בה עלולה להיות מסוכנת במיוחד. מכאן שמלחמה נגד השחיתות בישראל חייבת להיות מלחמת חורמה.

אין בנמצא נתונים בדוקים על היקף השחיתות השלטונית. גם לא יכולים להיות נתונים כאלה. הגילויים על השחיתות הם, ככל הנראה, רק קצה הקרחון. עם זאת, כדי לקבל תמונה כללית על מצב השחיתות בישראל, אנחנו יכולים לשאול שתי שאלות, שעליהן יש לנו תשובות:

  1. האם הציבור חושב שהשלטון מושחת?
  2. מה מצב השחיתות בישראל באופן יחסי למדינות אחרות?

בסקר שנערך לאחרונה עלה ש-75% מהציבור חושבים שהשחיתות גברה בשנים האחרונות, 65% אומרים שהיא גברה מאוד, וכולם אומרים שהם לא מאמינים שהיא תיעצר בשנים הקרובות. הציבור חושב שהשלטון מושחת. המציאות היא, לדעתי, שרק חלק קטן מן השלטון מושחת. אם כך מהי החשיבות של דעת הציבור? התשובה היא שהדעה הרווחת בציבור, גם אם אינה נכונה, הינה רעה בפני עצמה. כאשר אדם חושב שהשלטון מושחת, הוא מאמין שגם הוא צריך להשתתף בשחיתות אם הוא רוצה לקבל משהו מן השלטון. הוא יראה צורך להציע שוחד, וכך הוא יתרום להתרחבות השחיתות. הוא יראה צידוק לעצמו שלא לכבד את החוק, ובכך הוא יערער עוד יותר את המסגרת החברתית. מדוע, למשל, לשלם מיסים לשלטון מושחת? לכן עצם התדמית המושחתת של השלטון, אפילו אם היא מוטעית או מוגזמת, היא הרסנית.

לפני עשר שנים הוקם גוף בינלאומי בשם "שקיפות בינלאומית". הוא בודק את מצב השחיתות במדינות שונות ומדרג את המדינות לפי סדר, מהנקייה ביותר למושחתת ביותר. כיום נכללות במדד כ- 150 מדינות, כולל ישראל. בשנת 1996 ישראל דורגה במקום ה-14 מלמעלה. מאז, באופן קבוע שנה אחר שנה, מדינת ישראל יורדת במדד. מהמקום ה-14 הגענו בשנת 2006 למקום ה-28. גוף זה גם נותן ציונים לפי רמת השחיתות: הציון של ישראל ב-2001  היה 7.6, ציון בינוני, וב-2004 ירדנו ל-6.3. מיקומה של ישראל עדיין לא רע יחסית למדינות רבות בעולם. היא עדיין לא מדינה מושחתת כמו מדינות של העולם השלישי, אך כל הסימנים מעידים על כך שמדינת ישראל מידרדרת במדד השחיתות. מה שקשה ומסוכן הוא לא המצב שבו אנו נמצאים אלא המגמה. וידוע שכאשר השחיתות מתפשטת, כאשר היא הופכת לחלק מהתרבות הלאומית, כמעט שאי אפשר להשתחרר ממנה. ואני חש שאנחנו נמצאים כעת על קו פרשת המים. חייבים להילחם בשחיתות עכשיו, משום שאם לא נעשה כן אנחנו עלולים להגיע למצב של מדינה מושחתת ללא תקנה.

[בחזרה לתוכן העניינים של החוברת]

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

3 thoughts on “יצחק זמיר: על הסכנה בשחיתות שלטונית

  1. Pingback: על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: נושא לימוד: שחיתות שלטונית - ייצור ידע

  3. Pingback: שחיתות שלטונית בישראל - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.