הרצל אביטן

[בתמונה: הרצל אביטן ועו"ד אבי עמירם. מקור התמונה: צילום פרטי]

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

הרצל אביטן היה אחד העבריינים הקשים, הנועזים והמסוכנים שידע עולם הפשע הישראלי מימיו, שהיה לאגדה במהלך שנות השמונים של המאה הקודמת. גם בעת שבתו בכלא נחשב לאימת האסירים והעולם התחתון.

אביטן - הילד ה-13 מתוך 17 ילדים במשפחה - יצא ונכנס ממוסדות סגורים מאז היה בן 13. ב-1977 נידון ל-15 שנות מאסר על השתתפותו בשוד אלים של סניף בנק לאומי ברמת אביב. הוא - ביחד עם העבריינים אורי וולף, אברהם קשאני ואשר יהושע - פרצו עם כלי רכב את זגוגיות החלונות בכניסה, ותוך כדי יריות לכל עבר, שדדו 8 מיליון לירות (ע"פ 567/80 - הרצל אביטן ואח' נ' מדינת ישראל).

המאסר לא הרתיע את אביטן, שהפך לברחן סדרתי ממוסדות הכליאה שבהם שהה. בספטמבר 1981 ברח משומריו, ובעודו אסיר נמלט השתתף בשני מעשי רצח שזיעזעו את המדינה:

  • ב-13 בדצמבר 1981, רצח אביטן את רוני ניצן, מפקד בית המעצר שבמתחם בית הסוהר איילון ברמלה. הוא - ביחד עם  העבריינים: יעקב שמש, אמנון דוד ומשה כהן - ארבו לניצן סמוך לפתח ביתו בשכונת "גני ראשון" שבראשון לציון, התקרבו אליו, והרצל אביטן ירה ממרחק של שני מטרים 22 כדורי עוזי לעברו. עילת הרצח הייתה מאבקו למיגור נגע הסמים בקרב האסירים, והתעקשותו להעביר את אלה השבים מחופשה חוקן, במטרה לתפוס סמים שהוברחו בפי הטבעת על ידי אסירים שחזרו מביקור או חופשה. השלושה טענו כי מדיניות החוקן השפילה אותם, גופנית ונפשית.עקב הסכמתו של משה כהן לשמש עד מדינה, הורשע יעקכ שמש ברצח, משה כהן, ואילו הרצל אביטן, שהועמד לדין יחד עם שמש, זוכה בתיק זה מחמת הספק. המדינה ערערה על הזיכוי לבית המשפט העליון, וביום 15.9.87 התקבל הערעור, אביטן הורשע ברצח האמור ונגזר עליו מאסר עולם (ע"פ 679/84).
  • כמה חודשים לאחר מכן, השתתף בשוד מזוין במפעל התכשיטים "קרן אור" ברמת גן, במהלך השוד נפצע שומר המפעל דוד אשורי, שמת לאחר מכן מפצעיו. הוא נלכד בצרפת, הוסגר לישראל ונידון לשני מאסרי עולם.

בהיותו כלוא בכלא "ניצן" באגף "רקפת", השתתף יחד עם שמעיה אנג'ל ברציחתו של האסיר חיים שושן, ב-131 דקירות סכין "בחמש דקות", לפי עדות הרוצח, ונידון למאסר עולם שלישי.

השהייה בחו"ל

בעקבות הסתבכות השוד ב'קרן אור', ברח אביטן לחו"ל - ביחד עם שץ (גדי פלום) ושמעיה אנג'ל - ומצא מקלט אצל עבריין מפורסם אחר שישב עם שמעיה ואתו בכלא, יורם לנדסברגר. האחרון, שפרסם אוטוביוגרפיה (ראו תמונת כריכה משמאל), תאר בה את המנהג של שץ ואנג'ל להניח תפילין בבוקר ולחסל אנשים בלילה. כששאל את אנג'ל איך זה מסתדר יחד, ענה לו ההוא, ממש כמו בשורה מ"ספרות זולה", "זה רצון האל. אנחנו בסך הכל שליחים". לנדסברגר התייחס בחום לאביטן: "... למרות שהוא היה רוצח, הוא היה מוסרי. היו לו קווים אדומים. הרצל היה נשמה. זה שהוא הלך לכיוון הפשע והלך על זה עד הסוף, זה כנראה החיים הובילו אותו. אבל הוא אף פעם לא עשה דברים סתם... למשל, הרצח של מפקד כלא רמלה, רוני ניצן. ניצן השפיל אותו, עשה דברים סתם בשביל להשפיל אותו, והוא שמר לו טינה חזק חזק. בהזדמנות הראשונה הוא ברח מהכלא וחיסל אותו. יכול היה לקרות גם לי" (אלפרט, 2014).

אלוף הבריחות...

אביטן רכז כאמור מוניטין של אלוף הבריחות, כאשר ניסה והצליח כמה פעמים להימלט ממשמורת:

  • ניסיונו הראשון היה מיד לאחר מעצרו בעניין שוד "בנק לאומי". חבריו ניסו למלטו דרך פתחי האיוורור של מרתפי המעצרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אולם הניסיון נכשל.
  • בספטמבר 1981, כשהיה אסיר, ניצל ביקור שערך בבית הוריו בלוויית סוהרים חמושים, וברח בסיועו של שמעיה אנג'ל מחלון השירותים.
  • בסוף אוגוסט 1988 ברח הרצל אביטן מכלא באר שבע, לאחר שלקח סוהר כבן ערובה בעזרת אקדח דמה שגולף מלחם. הוא השתלט על דירת מגורים של משפחת אלמקייס בבאר שבע וכפה על בני המשפחה להסיעו לאזור תל אביב, לאחר מכן נסע לבית אחותו בהוד השרון שם נתפס לאחר שאנשי היחידה המרכזית זיהו אותו בעת שדפקו בדלת הדירה מחופשים לפועלי בניין. במהלך הבריחה, התקשר אביטן לגלי צה"ל, ודרש לשוחח עם רפי רשף בשידור חי, על מנת להעביר את תנאיו (ראו למטה):

הרצל אביטן, בילה 22 שנים מחייו בכלא, ובשל בריחותיו, גם לא יצא לחופשות. לאורך השנים חי בהפרדה מוחלטת מאסירים אחרים. הוא התבלט כפרובוקטור, שנקט בהתנהגות מתגרה. אבל, אנשים בכלא כיבדו והעריכו אותו. הייתה לו יכולת השפעה גדולה. בתקופה האחרונה לחייו, נעשה ניסיון - שלא עלה יפה - לאפשר לו יותר מגע עם האסירים ונבחנה גם האפשרות שיתגורר בחדר עם אסיר נוסף.

הנשיא עזר ויצמן קצב את עונשו של אביטן ל-54 שנים והוא המשיך כלוא בבידוד מוחלט בתא מיוחד בכלא איילון. משם, הרבה להגיש עתירות שונות הקשורות לתנאי כליאתו, ובין היתר, הצליח לקבל אישור להחזיק חתול בתאו.

משם גם ניסה לעורר אהדה ציבורית ולנסות לתקן את תדמיתו המאימת. בעזרת בנו, הקים אתר אינטרנט ובו סיפר על קורות חייו ועל הנסיבות שדרדרו אותו לפשע. האתר אינו פעיל יותר, אולם דף פייסבוק הנושא את שמו עדיין קיין, ובו מתפרסמים פתקים שכתב כפי הנראה בכלא, במהלך השנים.

המנטור של 'המחסל', אבנר הררי

בראיון שנתן אבנר הררי לעיתונאים, טל אריאל אמיר ונתיב נחמני מ- nrg, טען הררי כי הרצל אביטן היה סוג של מנטור עבורו, והוא היה האיש שהשפיע עליו ביותר בכלא: "... הרצל אביטן הוא היה העבריין הכי אנושי שהכרתי. הוא זה שהכיר לי את עורך הדין אבי עמירם..." (ראו את תמונתו של הרצל אביטן עם עו"ד אבי עמירם, בראש הכתבה)... הוא הצחיק אותי בכל פעם שחיקה קולות של אחרים ובלבל את הסוהרים. אפילו כתבתי שיר לבן שלו, 'גורל אדם'... 'גורל אדם אתה שלי / ציפור אתה בין ענפים / תן שמחה בחיי...' ... למדתי להגיב כמוהו. מי שפגע בו, הוא פגע בחזרה. זו הייתה האידאולוגיה שלו" (אריאל-אמיר ונחמני, 2010). [תמונתו של אבנר הררי משמאל ולמעלה היא צילום מסך מתוך סרטון היו-טיוב: משפט אבנר הררי ושותפיו, 28/6/11]

האהבה לאורית ארביב

שנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת ידעו מספר סיפורי אהבה בין עברייני צמרת לנשותיהם, שתפסו מקום של כבוד בתקשורת. במקביל לאהבה ולפעילות הפלילית המשותפת של שמעיה אנג'ל ואשתו שרה ("שמוליק"), מילא את התקשורת גם פרשת יחסיהם של הרצל אביטן ואשתו, אורית ארביב. הוא והיא גדלו יחד בשכונת נוה שרת, והתאהבו זה בזו. היא הייתה שותפתו לשוד התכשיטים במפעל קרן אור ונשפטה למאסר ביחד איתו  בגיל 22. היא ילדה לאביטן בן ש"זכה" לשם, "גורל אדם". ברית המילה שלו נערכה בכלא. בפעם הזו שוחררה מהכלא בניכוי שליש ממאסרה, אך בהיותה אסירה ברשיון הואשמה בניסיון להבריח אקדח להרצל אביטן, וחזרה לכלא. סך הכל ישבה ארביב בבית הסוהר למעלה מעשר שנים. ארביב תשב 5 שנים במהלך המאסר התגרשה ארביב מאביטן. אולם המשיכה להסתבך עם החוק הארץ6 067

חולי ומוות

ב- 2001 - השנה האחרונה לחייו - סבל הרצל אביטן מבעיות גב ומחלות שונות, ואושפז פעמים אחדות, עד שנפטר בשבת, 30 ביוני 2001 בבית החולים איכילוב בתל אביב, מדום לב בגיל 49.

בני משפחתו הגיבו קשה למותו בטרם עת, הם סירבו לקבל את ההסברים של הסוהרים וצוות הרופאים לגבי נסיבות המוות, השתוללו מזעם, ואף השליכו כיסאות לעבר הסוהרים.

עורך דינו של אביטן, אבי עמרם, פנה לבית המשפט בבקשה להוצאת צו לנתיחת הגופה. אחיו של המנוח, אהרון אביטן, טען כי אירוע המוות מתיישב עם רשלנות ו/או סיבה בלתי טבעית אחרת. "בהתחשב בגילו הצעיר, מותו הפתאומי מוסיף לקיומו של יסוד סביר שסיבת המוות אינה טבעית", כתבה השופטת בהחלטתה והורתה שהגופה תנותח על ידי רופא מהמכון לרפואה משפטית.

מנהל המכון הפתולוגי דאז, פרופ' יהודה היס, הודיע כי בשל לוח זמנים צפוף יוכל לבצע את הנתיחה רק כעבור יומיים. בשל כך, המשפחה ויתרה על הנתיחה, גם כדי לא לעכב את הלוויה וגם מפאת רצונו של הרצל. "אם היינו יכולים לשאול אותו היה אומר לא. הוא היה תמיד נגד ניתוחים", הסביר אחיו, אהרון.

הרצל אביטן נקבר בבית העלמין בקרית שאול בתל אביב. כיוון שבמוות כל האנשים - גם הרוצחים הקטלניים שבהם - שווים, נכתבו על מצבתו המלים הבאות: "אוהב לעזור לזולת, אהוב על הבריות ואהב להשכין שלום"...

אהב להשכין שלום? אביטן? הכיצד?

    • אולי כיוון שכולם טובים אחרי המוות...
    • ואולי חמד לו הכותב לצון...
    • ואולי ניסה להשתיל ראיות לקראת המשפט שם, בבית הדין של מעלה...

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]

מקורות והעשרה