פרק ג': תחילת התפתחות השיטור והרפורמות בשיטור בארצות-הברית

שיטור בארהב 1

[התמונה מתוך האתר Trome.pe]

[לתוכן העניינים של הספר: מבוא ללימודי משטרה ושיטור, לחצו כאן]

בהרצאה הקודמת עסקנו בהקמת משטרת לונדון, על עקרונות עבודתה, וההגבלות שהוטלו עליה. מאז הקמת משטרת לונדון, נוהגים העוסקים במדעי המשטרה לראות בהתפתחות המשטרות האמריקניות את הבסיס להתפתחות המשטרה המודרנית. זאת משתי סיבות עיקריות:

האחת - המשטרות האמריקניות התירו חלק מהאיסורים וההגבלות שהטילו לורד פיל וחבריו על המשטרה. כתוצאה מכך שילמו הן המשטרות הללו והן החברה, שבה הן מתפקדות, מחיר יקר. קל יותר ללמוד מכישלונות, מאשר מההיסטוריה היציבה ונטולת התהפוכות שבה התפתחה המשטרה האנגלית. יתרה מכך, דווקא בשל הבעיות הקשות במשטרות האמריקניות, מובילות אלה את תהליך הרפורמה המשטרתית, ואת השינויים והתהליכים שעברו משטרות בעולם המערבי, עד היום.

השנייה, הפרקטית יותר - עיקר התיעוד ההיסטורי על התפתחותן של משטרות, ועיקר הכתיבה והמחקר האקדמיים בתחום, מצויים בארצות-הברית.

שיטור בארהב - 2

[התמונה מתוך האתר: POLICE TECHNOLOGY]

נקודת ההתחלה של המשטרה האמריקנית הייתה שיטות השיטור האנגליות, הלא מקצועיות, שקדמו למשטרת לונדון. מהגרים מאנגליה הביאו עימם דפוסי שיטור מוכרים ל"מושבה". דפוסים אלו השתנו בהדרגה, על-מנת להתאים לתנאים בסביבה החדשה. לבסוף, מערכת אכיפת החוק במושבות האמריקניות רכשה מאפיינים ייחודיים, ויצרה מסורות משל עצמה.

מוסד השיטור המרכזי במושבות היה השריף. הוא מונה על-ידי המושל, והפך לפקיד הממשל המרכזי במחוז. בשל פיזור האוכלוסייה, המחוז הפך ליחידת ממשל מקומי עיקרי. בנוסף לאכיפת החוק, השריף היה אחראי לגביית המסים, לעריכת בחירות ולהחזקת מבני ציבור, כגון גשרים ודרכים.

מערכת אכיפת החוק, כפי שנוצרה בתקופה הקולוניאלית, כמעט ולא השתנתה לאחר הקמת ארצות-הברית, ב - 1776. חוסר הסדר והתפתחות המטרופולינים, על בעיותיהם, היו גם כאן הזרז העיקרי להתפתחותן של משטרות. מהומות וחוסר סדר אפיינו את הערים הגדולות, בשנות ה - 30 של המאה ה - 19. אחד מגורמי המהומות העיקריים היה נושא הגזע.

המשטרה הראשונה הוקמה בבוסטון ב - 1838 ומנתה 9 שוטרים. בשנת 1846 מנתה כבר 30 שוטרים. ניו-יורק, מטרופולין, שמנה אז 400,000 תושבים, זכה למשטרה משלו רק בשנת 1845, עקב בעיות פוליטיות, לאחר הפרות קשות של סדר ציבורי. משטרה זו מנתה, בתחילה, 900 שוטרים .

שיטור בארהב - 3אזרחי ארצות-הברית, שהיו בחלקם כאלה שנמלטו מרדיפות בעולם הישן, ושזכר הכיבוש הבריטי היה עדיין טרי במוחם, לא אהבו את רעיון המשטרה. בעיניהם, השוטרים דמו מידי לחיל הכיבוש האנגלי. על-כן, האמריקנים השאילו רעיונות באופן סלקטיבי. לדוגמא, האמריקאים התנגדו בתחילה למדים, בטענה שזה יוצר פער ואי-שוויון בין שוטרים ואזרחים. אולם, המציאות הייתה חזקה יותר. המשטרה האמריקנית אימצה לבסוף מדים שנראו צבאיים מאד, עם הרבה כפתורים נוצצים, בולטים ומרתיעים.

משטרת לונדון הייתה ארגון ריכוזי, מקצועני, הכפוף לשלטון המרכזי, ולתושבי לונדון לא הייתה השפעה פוליטית ישירה על השוטרים. לעומתה, היו ארגוני המשטרה האמריקניים מבוזרים, לא מקצועיים, ונתונים להשפעה פוליטית. תפקיד מפקד המשטרה ניתן לחובבנים ללא ניסיון מקצועי.

גורמים אלה הביאו להתפתחות שונה של משטרות. איכות השירות, שניתן על-ידי מערכת אכיפת החוק בארצות-הברית, הייתה נמוכה ביותר. מסורת השיטור האמריקנית הפכה, עד מהרה, למסורת של שחיתות, חוסר יעילות ומעורבות פוליטית.

ניתן למנות מספר בעיות עיקריות, שהביאו לכך, שהמודל האמריקני היה הרבה פחות מוצלח ממודל האנגלי:

הראשונה היא בעיית המשמעת: בבריטניה הייתה הקפדה רבה על המשמעת של אנשי המשטרה. שוטר שסרח היה מפוטר ללא משוא פנים, והדבר הצליח למנוע, במשך שנים, את השחיתות בתוך שורות המשטרה. בניגוד למודל האנגלי, נושא גיוס ומינוי השוטרים בארצות-הברית היה מבוסס על עסקנות פוליטית ברמה הנמוכה ביותר, ומפקדי המשטרה לא יכלו להשתמש בכלי המרכזי של פיטורים. לכן, התחושה של שוטרים הייתה שהכל מותר. התוצאה - מקרים רבים של יחס מעליב ומביש כלפי אזרחים.

בעיה נוספת הייתה בעיית המעורבות הפוליטית של אנשי משטרה: הדבר נובע, מן הסתם, מתוך עובדת כפיפותן של המשטרות העירוניות בארצות-הברית לשלטון המקומי ולו בלבד. זאת בניגוד למשטרות באירופה, כמו בבריטניה, בגרמניה ובאיטליה, שם קיים איזון, לפיו כפופה המשטרה, באופן חלקי, גם לשלטון המרכזי, בדרך-כלל למשרד הפנים. בשל האינטגרציה בין המשטרה למערכת הפוליטית, הושם דגש על התנהגות של "שמור לי ואשמור לך", יותר מאשר על נושאי אכיפת החוק ושמירת הסדר הציבורי. במצב זה, המשטרה לא עסקה בלחימה בפשיעה, אלא בהגנה על הנבחרים, יחד עם הזנחת הטיפול במשכנות המעמד הנמוך. שם גאתה הפשיעה, ובייחוד עבריינות המוסר, באין מפריע, כל עוד דאגו העבריינים לשחד את השוטרים בזמן וביד רחבה. עובדה זו, יחד עם הידיעה שניתן להתגייס למשטרה ואף להתקדם בתוכה, ללא קשר לכישוריו האישיים של המועמד אלא בזכות היכרותו עם הפוליטיקאי הנכון, פגמה בתחושת האמון של הציבור כלפי המשטרה.

בעיית העדר הפיקוח על המשטרה השפיעה גם היא לרעה על טיב המשטרות בארצות-הברית. נוצרה מערכת יחסים סימביוטית בין השוטר לפוליטיקאי "שלו", בתמורה לייצוג השוטר "בחלונות הגבוהים" בענייני קידום בדרגות ובתפקידים. נוצר מצב, בו לא היה פיקוח חיצוני על פעולות המשטרה. כך נוצרה מסורת של משטרה מושחתת ולא אפקטיבית.

הצורך של השוטר האמריקני לשאת נשק ערערה גם היא את סמכותו הציבורית. המשטרה האמריקנית הייתה בתחילה לא חמושה, אולם, בגלל השחיתות, זכו השוטרים ליחס מזלזל ולחוסר כבוד מצד האזרח. זלזול זה הביא, פעמים רבות לתקיפות שוטרים, וגרם לשוטרים רבים לשאת נשק, על-מנת להגן על עצמם. מצב זה קיבל גושפנקה חוקית בשנות החמישים של המאה ה - 19. כך נוצר מצב, לפיו השוטר האמריקאי, בניגוד לעמיתו הבריטי, לא שאב את כוחו וסמכותו מהחברה ומהארגון, אלא מהנשק שלו. הסמכות שלו לא הייתה סמכות הנובעת מלגיטימציה, אלא סמכות אישית.

להעדר הלגיטימציה הציבורית הייתה השפעה גם על בעיית כוח-האדם המשטרתי: על רקע חוסר הכבוד והבעייתיות של תפקוד השוטר בשטח, נבחרו שוטרים לגיוס, בעיקר על-פי כישורים פיסיים. את מקומו של ה"בובי" האנגלי החליף בריון אלים, השש לתגרה ולעימות, ורחוק מכל תודעת שירות.

שיטור בארהב 4

[בתמונה: Open battle between striking teamsters armed with pipes and the police in the streets of Minneapolis, June 1934.; הצילום הוא נחלת הציבור]

ניסיונות ראשונים לשנות את המצב נכשלו. ניסיונות אלו התמקדו בהקמת פיקוח חיצוני ולא בשינויים מבפנים. היו ניסיונות לפקח על המשטרה על-ידי מועצת אזרחים, להעביר את האחריות עליה למושל המדינה, אולם ללא הישג ממשי. הפעם הראשונה, שבה נאלצו משטרות בארצות-הברית להשתנות, הייתה עקב פעילות התנועה הפרוגרסיבית לרפורמה בשירות הציבורי בארצות-הברית, מתחילת המאה ה - 20 ועד לשנות ה - 30 לערך.

התנועה הפרוגרסיבית לא הייתה תנועת רפורמה משטרתית, אלא תנועה כלל ציבורית. מטרתה הייתה להביא לרפורמות ולשיפור רמת השירות לאזרח בשירות הציבורי האמריקאי. התנועה התכוונה להביא לארגון מחדש של מוסדות ציבור כגון: בתי הספר, מערכת בתי-המשפט וגם המשטרה. שינוי זה אמור היה להיות מושג על-ידי הגדרה מחדש של תחומי האחריות של המוסדות הנזכרים והעלאת רמת המועסקים בהם.

טענות התנועה הפרוגרסיבית כלפי המשטרה התמקדו בשלושה תחומים:

האחד - בחוסר היעילות הארגונית וברמתם האישית הנמוכה של השוטרים. המשטרה פעלה על-פי עקרון הביזור, לפיו לכל מפקד תחנת רובע (Precinct) ניתן החופש ליישם את מדיניותו מבלי שיבוקר על-ידי הרמה הממונה. שיטת עבודה זו לא אפשרה תאום בין יחידות המשנה, והוצאה לפועל של מדיניות אחידה בנושא המלחמה בפשיעה. הצורך המתמיד של מפקדי המשטרה לשאת חן בעיני הפוליטיקאים, הביא אותם להשקיע את מרבית זמנם בטיפוח קשרים אלו על חשבון טיפול בבעיות הרובע. העדר מבנה ארגוני קשיח וחוסר הפיקוח המשמעתי על השוטרים גרמו במהרה להתדרדרותם של המגויסים החדשים בדרכי הותיקים .

התחום השני שהועלה על-ידי הפרוגרסיבים היה החילופין התכופים בפיקוד על רובעי המשטרה, שנבעו, גם כן, מהאינטראקציה עם המנגנון הפוליטי.

התחום השלישי היה נטל המשימות שהוטלו על המשטרה ורבגוניותן, שמנע מהמשטרה להתמחות במה שהיה, לדעת הפרוגרסיבים, תמצית תפקידה - אכיפת החוק ושמירת הסדר.

מטרת העל של תביעות הפרוגרסיבים מן המשטרה הייתה ניתוק הקשר הסימביוטי בין השירות הציבורי למנגנון הפוליטי. לטענת חברי התנועה, ללא השגת מטרה זו, לא תוכל המשטרה לשפר את איכות השירות  לכלל האזרחים. ניתן לציין, בנוסף, ארבע מטרות נוספות:

•        מרכוז הפיקוד והשליטה בתוך המשטרה.

•        העלאת רמת כוח האדם.

•        פיתוח יחידות נוספות של מומחים, לעומת החלוקה הדיכוטומית של סיירים ובלשים.

•        פיתוח תחושת יעוד בקרב שוטרים ומפקדים.

האדם המרכזי שיישם את עקרונות התנועה הפרוגרסיבית במשטרה, היה אוגוסט וולמר (August Vollmer), שהיה מרשל העיר ברקלי-קליפורניה (Berkeley-California) מאז 1905, ושימש כמפקד המשטרה הראשון שלה, מאז הוקמה ב - 1907, ועד 1932. הרעיונות הפרוגרסיביים היו כלליים, ונדרש להם מעין "תרגום" למציאות המשטרתית, על-מנת להפוך אותם לרלוונטיים. וולמר היה האיש ש"תרגם" אותם למציאות המשטרתית בברקלי, ומודל זה הפך דוגמא, כיצד לשפר את כוח-האדם והיעילות במשטרות אחרות.

אוגוסט וולמר

[התמונה באדיבות סמ"ר מיכאל ג'יי הולנד בדימוס (Sgt. Michael J. Holland) מהמחלקה ההיסטורית לחוג משטרת ברקלי]

הרפורמה שביצע הורכבה משני מרכיבים עיקריים:

האחד - הגברת הפיקוח על המשטרה וניתוקה מהפוליטיקה המקומית, על-ידי הפיכתה לגוף דמוי צבאי. בעל מבנה קשיח וריכוזי ומטלות מוגדרות היטב.

השני, והחידוש הגדול בהצעת הרפורמה של התנועה הפרוגרסיבית היה החדרת הרעיון "המקצועני" (פרופסיונלי). לא עוד התבססות בלעדית על הסיור, אלא הקמת יחידות מתמחות, כמו מחלקי רצח, נוער, וכיוצא-בזה; ניסוח מעין "קוד אתי", שאסר על קבלת מתנות וטובות הנאה; הקמת בית-הספר הראשון למשטרה בארצות-הברית וחיבור המשטרה עם האוניברסיטה.

בנוסף לשני המרכיבים הללו, פותחה מערכת שליטה ריכוזית, תוך העמקת שליטת המפקדים לעומק, על חשבון מוטת השליטה (כל מפקד היה ממונה על יחידה אחת מוגדרת ולא על מספר יחידות העוסקות בתחומים שונים); גויסו מפקדים מבחוץ. שדרת הפיקוד גויסה מקרב אוכלוסיית קציני צבא בדימוס ומנהלים בתעשייה, בעלי ניסיון פיקודי וארגוני ומגויסים על סמך כישוריהם, תוך התעלמות מעברם הפוליטי; הועלה רף הגיוס, וגייסו שוטרים איכותיים יותר; מוסדה מערכת הדרכה פורמלית, וניתן דגש להעלאת רמת ההשכלה של השוטרים; ניתן דגש לפיתוח גאווה מקצועית ולהנחלת תחושת ייעוד אצל שוטרים ומפקדים.

מה ניתן ללמוד מהמודל האמריקני של המשטרה ומהרפורמה הפרוגרסיבית?

למדנו, מה היה המחיר ששילמו המשטרות והחברה האמריקנית על עיוות המודל של משטרת לונדון, וביטול ההגבלות והפיקוח שהטילו לורד פיל וחבריו על המשטרה. על רקע כל ההבדלים הללו בין המודלים, התפתחה בארצות-הברית, במאה ה - 19, משטרה מושחתת ולא יעילה. השוטר לא עבר שום הדרכה. הייתה מעורבות פוליטית גבוהה, שמנעה ניהול יעיל ותרמה לביזור ארגוני המשטרה. מבחינה מבצעית, פעל השוטר רגלי, במרחקים גדולים, ומספר השוטרים היה קטן. הטכנולוגיה הייתה מפגרת, ולא פשוט היה לשוטר להזעיק עזרה. קופסת הטלפון הראשונית, שהיוותה את אמצעי הקשר של השוטר עם תחנת המשטרה, היתה אתר חבלה וונדליזם מועדף. מנגד, העדר הטכנולוגיה מנע מהתושבים אפשרות של פנייה למשטרה במקרה של פשע.

למדנו עוד על הבעייתיות שבהכפפת המשטרות לראשי הערים, מול המודל המאוזן של משטרת לונדון, המחלק את האחריות בין השלטון המרכזי והשלטון המקומי.

בשל הסיבות הללו פיתח הציבור ציפיות נמוכות מהמשטרה, ודימוייה היה נמוך. בשל חוסר המקצועיות וגם בשל חוסר הכבוד למשטרה, פיתחו השוטרים אלימות משטרתית קשה - תופעה המאפיינת עד היום את המשטרות האמריקניות.

בפרק הקודם הזכרנו, כי המשטרה הינה שמרנית באופייה. יחד עם זאת, לאור המצב הקשה אליו הגיעו המשטרות האמריקניות במאה ה - 19, ואולי דווקא בגינו, נהוג במדעי המשטרה לסקור מעתה את ההיסטוריה של המשטרה כהיסטוריה של רפורמה משטרתית, משני היבטים:

ההיבט הראשון - ניסיון מתמיד לשפר את האפקטיביות (Effectiveness) והיעילות (Efficiency) של המשטרה. ("אפקטיביות" היא מידת השגת המטרה, ו"יעילות" היא הדרך שבה הושגו המטרות). רוב תהליכי השינוי במשטרות היו על הבסיס המקצועי הזה - להפוך את המשטרה למקצוענית ומיומנת יותר.

ההיבט השני - הצורך להתמודד עם בעיית "הסטייה המשטרתית", או בלעז, "Police Deviance". "סטייה" היא כל פעילות לא תקינה של שוטרים, או של המשטרה, החל משימוש פוליטי, דרך שחיתות וחריגה מסמכות. הסטייה כוללת גם את כל נושא האלימות המשטרתית. לסטייה המשטרתית נייחד פרק נפרד בהמשך, במסגרת הקורס הזה.

נקודה לזכות המשטרה האמריקנית היא היותה כלי למוביליות חברתית. הפוליטיקאים, שחפצו בתמיכת המהגרים, אפשרו הכנסתם לשורות המשטרה, ובכך אפשרו להם פרנסה מכובדת יחסית. באופן כזה, נקלטו איטלקים, אירים ויהודים רבים בשורות המשטרה. יש לציין, שזהו תפקיד חברתי-מסורתי של המשטרה במדינות רבות המהוות חברת מהגרים, כולל בישראל, אבל תפקיד זה של המשטרה יצר בעיות לא מעטות.

מן האמור, בפרק הקודם, ניתן היה לצפות, שהדרישה לרפורמה במשטרה תעלה מתוך שכבות האוכלוסייה החלשות, שהיו הנפגעות העיקריות משיטות הפעולה שלה. אך לא זה היה המצב. אנשי התנועה הפרוגרסיבית באו מתוך שורות המעמדות הבינוני-גבוה והגבוה. היו בהם אנשי דת, שפעלו, על-פי הצהרותיהם, מתוך דאגה לרמתה המוסרית המתדרדרת של ארצות-הברית האורבנית. במקרה שלהם, הושם הדגש על עבירות המוסר כגון: הזנות, השכרות וההימורים. עוד פעלו במסגרת התנועה משכילים ואנשי עסקים, שגרסו, כי אי הפניית הזרקורים לנושא הפשיעה, בייחוד הפשיעה לה אחראים מיעוטים אתניים, לא רק שתפגע בתחושת הביטחון של הקהילה אלא אף תחזק את הקשרים בין מערכת אכיפת החוק למנגנון הפוליטי, ועל-ידי כך תחבל במשימת שיקומו של השירות הציבורי. יחד עם נימוקים אלו הועלתה גם הטענה, כי מניע נסתר של חלק מחברי התנועה הפרוגרסיבית נבע מתוך החשש מפני השתלטותם של מהגרים על השירות הציבורי. הקשרים הענפים בין בני מיעוטים אתניים למנגנון, יחד עם הקלות בה ניתן היה לעקוף את מערכת הגיוס והמיון, הביאו למצב שבו כ- % 60 ממאיישי המשרות במשטרות העירוניות היו מהגרים, שלא רק רמת השכלתם, אלא אף רמת האנגלית שלהם לא היו מספקות .

כל העובדות הללו מחזירות אותנו לטיעון המרקסיסטי, שהמשטרה נוצרה להגן על האינטרסים של האליטות. רק כאשר נשקפה לאותן אליטות סכנה מן המשטרה, נדחפה המשטרה לבצע רפורמה הן בשיטות עבודתה והן בהרכבה הפרסונלי. "העלאת רף הגיוס", שביצע וולמר, תהיה תמיד, בצד העלאת רמת השוטרים, גם שם קוד ל"ניקוי" המשטרה מאותם מעמדות נמוכים, הרואים בה כלי למוביליות חברתית.

המודל הצבאי, שנבחר למשטרת לונדון על-ידי לורד פיל, ואשר שוכלל על-ידי מפקד משטרת ברקלי, אוגוסט וולמר, אינו טבעי לפעילות המשטרתית. שוטרים עובדים, בדרך כלל, כבודדים או בזוגות. הם נזקקים לשיקול דעת ולקבלת החלטות מהירה עצמאית. הם אלה שצריכים לתת פתרונות לבעיות מורכבות בפרק זמן קצר ובמצבי לחץ, והם גם משלמים מחיר יקר עבור טעויות שבשיקול דעת. עמידה בשלשות, מסדרים, הצדעות והריטואלים הצבאיים האחרים, אינם תורמים לפיתוח חשיבה אינדיווידואלית. יחד עם זאת, המודל הצבאי חשוב מאוד לפיקוד המשטרה, כי הוא מהווה מענה, כמעט יחידי, לבעית היכולת לפקח באפקטיביות על השוטרים בשטח. כך נוצרת בעיה, לפיה כמעט בכל רפורמה, בייחוד כזו שנבעה מסקנדאלים, בשל התנהגויות חריגות של שוטרים, יהודק המודל הצבאי ויוגבלו שיקול הדעת והחשיבה העצמאית של השוטרים.

atuk ruzukhu

שיטת הגיוס של מפקדים מחוץ לשורות המשטרה, שבה נקט וולמר, הינה טכניקה מוכרת לשינוי פני המשטרה, שיטות עבודתה ותרבותה הארגונית, מפני שהמגויסים החדשים הללו מכתיבים נורמות שונות של חשיבה ועבודה, וכך משנים את הארגון. רפורמה כזו בוצעה גם במשטרת-ישראל, בשנות ה - 70, כאשר המפכ"ל דאז, שאול רוזוליו (משמאל; התמונה: אתר המשטרה), פתח את המשטרה בפני אקדמאים וקציני צה"ל, ברמות השונות, והביא למהפכה בתוך המשטרה ובדימוייה בציבור.

בעיה המשותפת למשטרות הלונדונית והאמריקאית היא חוסר היכולת להשיב על השאלה "מהם, בעצם, תפקידי המשטרה". נוצר מצב בו עקב העדר סוכנויות לטיפול במפגעים שונים עסקה המשטרה בניקיון הרחובות בניו יורק, בטיפול בעניים בבולטימור, ובהפעלת שירות אמבולנסים בבוסטון . גם נושא כיבוי האש נמצא עד היום בתחום אחריותן של חלק ממשטרות ארצות-הברית.

ולסיום, הרפורמה הפרוגרסיבית יצרה גוף ביורוקרטי יעיל, הזונח במידה רבה גם את השוטר הבודד הפועל בתוכו, דבר זה היה טבעי, לכאורה, שהרי התנועה קמה מתוך ביקורת על פעילות השוטרים כפרטים. הרפורמה זנחה גם את האזרח אותו המשטרה אמורה לשרת. המשטרה הורחקה מהקהילה אותה היא אמורה לשרת. מפקד המשטרה המקומי כבר לא היה "השכן ממול", שניתן לפנות אליו בכל בעיה. עתה הוא היה מפקדו של גוף ביורוקרטי גדול, ולא תמיד הייתה לו האפשרות להקצות שוטרים לכל אותן משימות, שאין עניינן לחימה בפשיעה, אלא כל אותם שירותים נלווים, שנהגה המשטרה להעמיד לרשות הקהילה, לפני תקופת הרפורמה.

[לתוכן העניינים של הספר: מבוא ללימודי משטרה ושיטור, לחצו כאן]

מקורות לפרק השלישי

  • א   על ההיסטוריה של משטרת ניו-יורק ראה באתר האינטרנט שלה: http://nyc.gov/html/nypd/html/3100/retro.html.
  • ב Critchley T.A, (1985), Constables and Justices of the Peace, in: Clinton Terry W. (ed.), Policing Society: An Occupational View, N.Y.: John Wiley & Sons, pp. 41- 48. And: Fogelson R. M. (1979), Big City Police, Harvard University Press.
  • ג   ראה Fogelson (1979) לעיל.
  • ד   על אוגוסט וולמר ופועלו ניתן לראות באתר האינטרנט של משטרת ברקלי-קליפורניה:
  • http://www.ci.berkeley.ca.us/police/history/history.html.
  • ה   ראה Fogelson (1979) לעיל.
  • ו    נובל גבריאל (1999), "הגיוס הרב-שכבתי" במשטרת-ישראל, משטרה וחברה, גיליון מס' 3, עמ' 63-85.
  • ז   ראה Fogelson (1979) לעיל.

6 thoughts on “פרק ג': תחילת התפתחות השיטור והרפורמות בשיטור בארצות-הברית

  1. Pingback: פרופסור דויד וייסבורד גורף פרס נוסף - ייצור ידע

  2. Pingback: אבי ברוכמן: רפורמות בארגוני משטרה - המפכ"ל אלשייך צא ולמד... - ייצור ידע

  3. Pingback: אבי ברוכמן: רפורמות בארגוני משטרה- המפכ"ל אלשייך צא ולמד... - ייצור ידע

  4. Pingback: המהפכה המדעית בשיטור ואנחנו - ייצור ידע

  5. Pingback: רפורמות חשובות בשיטור - ייצור ידע

  6. Pingback: נושא לימוד: תורת ההפעלה במשטרות המערב ובישראל - ייצור ידע

Comments are closed.