חגית לרנאו: שחרור מנהלי מהו?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי lechenie-narkomanii לאתר Pixabay]

חגית לרנאו 2

ד"ר חגית לרנאו (בתמונה למטה משמאל), משפטנית, קרימינולוגית ומכהנת בעשור האחרון כמשנה לסנגור הציבורי הציבורי הארצי. מחברת הספר עבריינות ואכיפת חוק ומנהלת דף פייסבוק בשם זה, העוסק בסוגיות הקשורות למשפט פלילי, עבריינות ואכיפת חוק.

*  *  *

ויקיפדיה מגדרה שחרור מנהלי כשחרור מוקדם של אסיר מבית סוהר, שמתבצע בהתאם לתפוסת המקומות בבתי הסוהר (ויקיפדיה: שחרור מנהלי).

מנגנון השחרור המנהלי נקבע בפקודת בתי הסוהר בשנת 1990, כהוראת שעה לשנתיים. גם אז היה הרקע ביקורת נוקבת על תנאי המחיה הקשים והצפיפות בבתי הסוהר בישראל. ההסדר הוצע על-ידי ועדה בינמשרדית בראשות מי שכיהנה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים פליליים, עו"ד יהודית קרפ (ראו תמונה למטה משמאל). הוראת השעה עוגנה כהוראת קבע בשנת 1993.

הרעיון בשחרור מנהלי הוא, שבתקופות שבהן מספר האסירים עולה על תקן הכליאה (המבטא את מספר מקומות הכליאה) שנקבע מידי שנה על-ידי הכנסת, יוקדם, בשבועות אחדים, מועד השחרור של אסירים.

[להרחבת המושג: 'תקן כליאה', לחצו כאן]

[תמונתה של עו"ד יהודית קרפ נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יעקב סער / לשכת העיתונות הממשלתית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

הקדמת מועד השחרור נעשית, באופן אחיד ושוויוני לכל האסירים, אשר זוכים להקלה העומדת ביחס לתקופת המאסר. תקופת השחרור המנהלי שנקבעה בחוק מאז שנת 1990 היא הקדמת השחרור בשבועיים, עבור מי שנשפט לתקופת מאסר של בין חודש לחצי שנה, ולאחר מכן הארכת השחרור המנהלי בשבוע עבור כל שישה חודשי מאסר, עד למקסימום של 24 שבועות. כך שמי שנשפט ל-11 שנות מאסר ומעלה (132 חודשים) שחרורו יוקדם בכשישה חודשים (24 שבועות).

בשנת 2012 תוקן מנגנון השחרור המנהלי כך שהוא יחול באופן אוטומטי על אסירים שנשפטו לתקופות של עד ארבע שנים, ואילו אסירים שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות יותר ייהנו ממנגנון השחרור המנהלי רק אם ימצאו ראויים לשחרור על-תנאי על ידי ועדת השחרורים. התיקון נועד למנוע חשש שאסירים שביצעו עבירות חמורות ונשפטו לעונשי מאסר ארוכים, ישוחררו טרם ריצוי המאסר גם אם ועדת השחרורים סברה שהם עדיין מסוכנים או שאינם ראויים לשחרור מסיבה אחרת.

מנגנון השחרור המנהלי נקבע בפקודת בתי הסוהר בשנת 1990, כהוראת שעה לשנתיים. גם אז היה הרקע ביקורת נוקבת על תנאי המחיה הקשים והצפיפות בבתי הסוהר בישראל. ההסדר הוצע על-ידי ועדה בינמשרדית בראשות מי שכיהנה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים פליליים, עו"ד יהודית קרפ. הוראת השעה עוגנה כהוראת קבע בשנת 1993.

הרעיון בשחרור מנהלי הוא שבתקופות בהן מספר האסירים עולה על תקן הכליאה (המבטא את מספר מקומות הכליאה) שנקבע מידי שנה על-ידי הכנסת, יוקדם, בשבועות אחדים, מועד השחרור של אסירים. הקדמת מועד השחרור נעשית, באופן אחיד ושוויוני לכל האסירים, אשר זוכים להקלה העומדת ביחס לתקופת המאסר. תקופת השחרור המנהלי שנקבעה בחוק מאז שנת 1990 היא הקדמת השחרור בשבועיים, עבור מי שנשפט לתקופת מאסר של בין חודש לחצי שנה, ולאחר מכן הארכת השחרור המנהלי בשבוע עבור כל שישה חודשי מאסר, עד למקסימום של 24 שבועות. כך שמי שנשפט ל-11 שנות מאסר ומעלה (132 חודשים) שחרורו יוקדם בכשישה חודשים (24 שבועות).

[להרחבת המושג: 'תקן כליאה', לחצו כאן]

בשנת 2012 תוקן מנגנון השחרור המנהלי כך שהוא יחול באופן אוטומטי על אסירים שנשפטו לתקופות של עד ארבע שנים, ואילו אסירים שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות יותר ייהנו ממנגנון השחרור המנהלי רק אם ימצאו ראויים לשחרור על-תנאי על ידי ועדת השחרורים. התיקון נועד למנוע חשש שאסירים שביצעו עבירות חמורות ונשפטו לעונשי מאסר ארוכים, ישוחררו טרם ריצוי המאסר גם אם ועדת השחרורים סברה שהם עדיין מסוכנים או שאינם ראויים לשחרור מסיבה אחרת.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי lechenie-narkomanii לאתר Pixabay]

האם המנגנון היה יעיל?

ברבות השנים התברר כי מנגנון השחרור המנהלי לא הצליח להקל באופן משמעותי על רמת הצפיפות בבתי הכלא בישראל. מפרוטוקול הדיון של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בשנת 1993 אפשר ללמוד ששטח המחיה הממוצע לאסיר עמד אז על 2.6 מ"ר. ואילו כיום, ע לאף המודעות הגוברת ועשרות רבות של דיונים בנושא שנערכו בוועדות הכנסת השונות, עומד שטח המחיה הממוצע על כ- 3.1 מ"ר.

תרומה לחוסר היעילות של השחרור המנהלי מצויה בכך שהוא יושם באופן המנותק לחלוטין מסוגיית הצפיפות. בכל שנה קבעה ועדת הפנים של הכנסת תקן הכליאה, אשר נקבע כמספר כמעט שרירותי במטרה לאפשר את המשך השחרור המנהלי. תקן הכליאה לא התייחס לשטח המחיה של האסירים ולא התלווה אליו מאמץ משמעותי לצמצם את מספר האסירים בישראל או להרחיב את מספר מקומות הכליאה. הצפיפות בבתי הכלא בישראל נותרה על כנה, והשחרור המנהלי הפך למעין סטנדרט. להרחבה

[ראו, בהקשר זה, את דו"ח תנאי מעצר, מאסר וכליאה משנת 2013, באתר הסנגוריה הציבורית]

מקורות והעשרה