כשבכיר ו/או ארגון חווים ירידה באמון הציבור ובלגיטימציה שלהם, פעולה אקטיבית - כמו מכתבו של סולברג לכהן-אליה - יכולה להועיל, רק אם מפלס האמון והלגיטימציה גבוה דיו. מתחת לסף קריטי – ושם מערכת האכיפה והמשפט מצויים – כל פעולה נתפסת כבדיחה, חושפת את הפחד שמאחוריה, ומעודדת אחרים להמשיך ולהכות בה.

ההחלטה המשותפת לנשיא טראמפ ולנתניהו ליציאה למלחמה הייתה כורח השעה בתודעת המבחן המנהיגותי למיצוי אמיץ של הזדמנות אסטרטגית חד פעמית. מרגע זה בו החליטו לפעול, המלחמה נדרשת כמובן לניהול מחושב ואחראי לתקופה ממושכת הדורשת אורך רוח, התמדה ותיאום ציפיות עם הציבור.

בזמן שקפלן רואים את המלחמה דרך פריזמה של סקרי מנדטים, ההיסטוריה רואה את בנימין נתניהו מעצב מזרח תיכון חדש בו ישראל היא מעצמה מדינית, כלכלית וביטחונית.

לאחרונה התקשר אליי מאזין לנזוף בי. הוא השיג קוראן בעברית, ולא מופיע בו שום דבר מהדברים האיומים שאני כותב על האיסלאם. להיפך. כולו אהבת אדם ואחווה בין עמים. כבר הבנתם למה?

'הטיית האמת האשלייתית' (Illusory Truth Effect) חושפת אמת מטרידה על האדם המודרני: אנו יצורים שמזהים אמת לא באמצעות בדיקה, אלא באמצעות חזרתיות. בעידן של הצפה תקשורתית, ההטיה הזו הפכה ממגבלה קוגניטיבית פרטית למנגנון כוח חברתי. המאבק על האמת איננו עוד מאבק על עובדות, אלא מאבק על נפח, קצב וחזרה, ומי ששולט בחזרתיות, שולט במציאות.

על ידי נרמול המילה 'בוגד' כלפי בנימין נתניהו, מבקשת המחאה מחד גיסא לייצר 'מיסוך עשן' מוסרי, שיסיט את מוקד הדיון, ויעביר את נטל האשמה לצד השני, ומאידך גיסא, יטשטש את משמעותו הכבדה של המושג בוגד ויוזיל אותו, רגע לפני שהציבור נדרש להכריע בקלפי.

מכירים את שלושת הכללים - האשם את אויביך בפשעים שלך; חזור על שקר עד שיהפוך לאמת; וככל שהשקר גדול ומפחיד יותר, כך יאמינו בו יותר? הם מיוחסים בטעות לגבלס ולמנגנון התעמולה הנאצי, אולם זו תורה שפותחה לראשונה בידי הבולשביקים לאחר מהפכת 1917, והועברה מאז דרך מסגרות אידאולוגיות שונות, עד שהפכה לסט כלים מקצועי של יועצים אסטרטגיים בעולם הדמוקרטי־לכאורה של ימינו.