'הטיית האמת האשלייתית' (Illusory Truth Effect) חושפת אמת מטרידה על האדם המודרני: אנו יצורים שמזהים אמת לא באמצעות בדיקה, אלא באמצעות חזרתיות. בעידן של הצפה תקשורתית, ההטיה הזו הפכה ממגבלה קוגניטיבית פרטית למנגנון כוח חברתי. המאבק על האמת איננו עוד מאבק על עובדות, אלא מאבק על נפח, קצב וחזרה, ומי ששולט בחזרתיות, שולט במציאות.

על ידי נרמול המילה 'בוגד' כלפי בנימין נתניהו, מבקשת המחאה מחד גיסא לייצר 'מיסוך עשן' מוסרי, שיסיט את מוקד הדיון, ויעביר את נטל האשמה לצד השני, ומאידך גיסא, יטשטש את משמעותו הכבדה של המושג בוגד ויוזיל אותו, רגע לפני שהציבור נדרש להכריע בקלפי.

מכירים את שלושת הכללים - האשם את אויביך בפשעים שלך; חזור על שקר עד שיהפוך לאמת; וככל שהשקר גדול ומפחיד יותר, כך יאמינו בו יותר? הם מיוחסים בטעות לגבלס ולמנגנון התעמולה הנאצי, אולם זו תורה שפותחה לראשונה בידי הבולשביקים לאחר מהפכת 1917, והועברה מאז דרך מסגרות אידאולוגיות שונות, עד שהפכה לסט כלים מקצועי של יועצים אסטרטגיים בעולם הדמוקרטי־לכאורה של ימינו.

מה גורם לאישיות כאהרן ברק לראות בעצמו נתין ולא אזרח? כפי שקורה בתהליכי מחאה ממושכים, ובעיקר לאור אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שלאחריהם, המחאה פיתחה מנגנון ביורוקרטי שהסתאב והלך, נקלעה למשבר עומק, ופתחה סטגנציה, שאחד ממאפייניה הבולטים הוא פער רלוונטיות הולך ומתרחב מהמציאות. ד"ר עדו נתניהו הוסיף לנו מספר דוגמאות לכך...

הציבור הישראלי, שמקבל דיווחים שוטפים על מספר המשאיות הנכנסות לעזה מדי יום, נחשף למספרים שונים - מעשרות ועד מאות משאיות. אולם מאחורי הנתון הפשוט לכאורה מסתתרת מציאות עמומה ומורכבת, שמהווה את התשתית לשמועות החוזרות ונשנות על שחיתות בהיקף עצום: לא המספר קובע, אלא מה בדיוק נכנס בתוך אותן משאיות; ובעיקר, מהו נפחן ומשקלן האמיתי.

מי שמעמיד מול המחאה קבוצה מאורגנת עם טיעונים סדורים, מפסיד, כי הוא רק מצדיק את הפחד שלהם. מי שמטריל אותם לבד, עם רמקול, חיוך, ומראה גדולה, מנצח, כי הוא גורם להם להילחם בעצמם.

"משטרת בן גביר" מכנה המחאה שלנו את המשטרה. "המשטרה כבר נפלה" הספיד אותה דני קושמרו בעצב. מה באמת? כמובן שלא. זוהי השיטה הבולשביקית הישנה והטובה להאשים את היריב במה שאתה עושה...

תגידו, איך אתם עם תיאוריות קונספירציה? הן מתעוררות כאשר אנו נותרים ללא הסבר הגיוני. קחו למשל את התנהגותו של רב ניצב דני לוי, שהעלה השר בן גביר לכס המפכ"ל...

מאז ה- 7/10 הפכה המילה בגידה אורחת קבועה בפוסטים, ברשתות החברתיות ובשיח הפוליטי בישראל. אחרי חשיפת קנוניית שדה תימן היא כבר הפכה לסלוגן השגור בפי רבים. אבל, מה ממעשיהם של כל אלה שאנחנו מייחסים להם בגידה, עומד בהגדרת החוק הישראלי?

כמה שנדמה לנו שאנחנו יודעים לשמוע את תת אלוף אורן סולומון, פשוט לא להאמין איך שהרמטכ"לים פירקו את הצבא בשיטתיות וביסודיות כזאת, שכשהגיע השבעה באוקטובר מה שנשאר ממנו היו רק כמה ברגים וחלקי חילוף. איפה הצבא דווקא כן הצליח לתפקד יפה? בקבירת התחקירים של סולומון...