תהילים

תהילים ק"ו הוא מזמור הלל למחזורי חורבן ושואה לכל הדורות; ואם המזמור צודק, אז צריך כבר להתכונן לחורבן הבא, הבא עלינו לטובה…

ככל שנמהר לנתק את ה' ושליחיו מקשר קונקרטי לחיים בעולמנו המורכב, וניקח אחריות בעצמנו על עתידנו, כך ייטב לנו וייטב לזיכרון. כך סברו אבות הציונות, וכך חובה עלינו להתנהג בעודנו מקימים ומקיימים מדינה שהיא בית לעם היהודי ודמוקרטית.

פרק ק"ד בתהילים מזמור ברכה לה' על עולם מושלם והרמוני, עם בעיה אחת קטנה – חטאי האדם – שמקלקלת את ההרמוניה; ולמרות זאת, העולם נפלא וחשוב לשמור עליו!

מזמור קב' בתהילים הוא מזמור תפילה לעני (יש אחד כזה בכל 150 מזמורי תהילים)… הרעב והעוני הם כבדים, יומיומיים ומתמשכים, עד שעני כבר לא מפריד בין עצמו לבין בשרו.
אם אשכחכם עניי מדינתי, תדבק עצמי לבשרי…

מיהם נאמני הארץ? מיהם אותם הולכי דרך תמימים, שעליהם מדבר פרק קא בתהילים?

מזמור ק' בספר תהילים מוגדר כמזמור תודה. חמישה פסוקים בלבד. הוא היחידי מ- 150 המזמורים בתהילים המוגדר כך: א מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַיהוָ֗ה כָּל־הָאָֽרֶץ׃ ג דְּע֗וּ כִּֽי־יְהוָה֮ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים הֽוּא־עָשָׂנוּ וְלֹא אֲנַ֑חְנוּ עַמּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ…

מאבק האיתנים בין מלכות האל – כפתרון לסוגיית צדיק ורע לו רשע וטוב לו – לבין מלכות האדם, מוכרע כאן לטובת האל. ואני, עדיין מעדיף את מלכות האדם, על שלל מגרעותיה. לא מלכות במובן של מלך, אלא שלטון הפועל כמשרת העם על בסיס צדק, משפט וחמלה וקדושת החיים…

זו הבעיה עם כל הרעיון של מלכות אלוהים על הארץ: הפחד, והאימה, והשמחה, והמופעים האורקוליים, הם משענת קנה רצוץ. זה לא עבד במעמד הר סיני, זה לא עבד בימי בית ראשון ושני, וזה לא עובד עד היום. רק הבנה, הפנמה ומלכות אדם, הלוקח אחריות על חייו וסביבתו, יכולים לעבוד לאורך זמן.