ניסיון רב שנים מוכיח לנו כי במשא ומתן מול גורם ערבי - דווקא מה שמנאמר בחדרי חדרים משמעותי הרבה פחות וחשוב הרבה פחות ממה שנאמר על ידי המנהיגות הערבית בציבור. מה שנאמר בחדרי חדרים איננו מחייב, בעוד כל מילה שנאמרת ע"י מנהיג ערבי בתקשורת מחייבת אותו ותמשיך לחייב אותו הרבה שנים לאחר מכן, בדיוק הפוך מהנהוג אצלנו...
ניתן באסטרטגיה נכונה להשיג מטרות משמאל ומטרות מימין. אבל אסור לנו לעבוד על עצמנו ולייצר מציאות מדומה, על מנת שתתאים לאסטרטגיה כושלת, בין מימין ובין משמאל!
יש פתגם ערבי שאומר: "ח'יל וח'יאל וברוד" – החייל הרובה והסוס. זה הסמל של הגנה של ביטחון ושל גבריות. לגבר צריך להיות שפם ורובה כדי שיראו שהוא גבר. הרכב החליף את הסוס אך הרובה נשאר. זה העניין של התרבות הערבית נטו. גבר בלי רובה בלי נשק הוא לא יכול להיות גבר...
באתר זה התפרסם מאמר מפרי עטו של פרופ' יורם מיטל, שכותרתו: נקודות מבט ערביות ביחס לעימות הישראלי-פלסטיני. נראה שניתוח המצב כפי שהוצג, מצביע על משאת נפש יותר מאשר המציאות כהווייתה, לצערנו כי רב!
בתרבות שלנו, מנהיג המשנה את דעתו ואינו עומד מאחורי הבטחותיו, נתון במקרים רבים להתקפות על אישיותו מצד בוחריו המאוכזבים, על שאינו עומד מאחורי הבטחות שבגינם הצביעו בעדו. מנהיג דעתן, המבין שהנסיבות מחייבות אותו לערוך שינויים בחבילת הבטחותיו, חייב למצוא נימוקים טובים שירצו את המאוכזבים - אם חפץ הוא בתמיכתם כך. בתרבות המזרח זה אחרת...
אהוד אולמרט הצהיר לאחרונה, שאילו ניתן לו היה משיג זה מכבר שלום עם הפלסטינים. כדאי לזכור, שכול סעיף בהסכם כזה, היה ניתן להפרה יום לאחר חתימתו, למעט סעיף אחד, הגבולות. משעה ששורטט והוסכם והתקבל ע"י האו"ם, אין ממנו חזרה; וכל ניסיון של ישראל להגן על עצמה מפני טרור ערבי מכיוון פלסטין, היה נתקל בהתנגדות בינלאומית כובלת בלתי מתפשרת!
בהיבט האסטרטגי הכולל - ובלי קשר לדעות פוליטיות של ימין ושמאל - אין מחלוקת בקרב מומחים להיבטים השונים של משא ומתן, כי ה'משאים ומתנים' שניהלה ישראל - כמו גם ההתנהלות, במקרים רבים, מול שליטים מזרחיים ועמיהם - היו אולי מלאי רצון טוב, אך לקו בחובבנות רבה ובטעויות כבדות משקל. במאמר הקודם "שובו של המשא ומתן (1)" עמדתי על ההבדלים בין פרדיגמת החשיבה המזרחית לזו המערבית. במאמר זה אבקש להרחיב על חוקי הבזאר של המזרח התיכון בעת ניהול משא ומתן.
עטיית כיסוי ראש על ידי פוליטיקאיות ונשות פוליטיקאים מערביים, נעשית על מנת 'לכבד ולא לפגוע ברגשות', אולם, משיגה את המטרה ההפוכה באורח חשיבה מזרחי. היא הוכחה לעוצמת המוסלמים על הכופרים, ולכך שניתן להתעלם מרצונותיהם ולדרוש מהם עוד ועוד; ולהפך. ההגעה עם שיער פזור - כנהוג במערב - מבטאת את עוצמת האורח. היא מהווה אליבי לצורך של מנהיג מוסלמי להגיע להסכם, שבו גם ייאלץ להתפשר. לכן, בין היתר, פוליטיקאים ערביים בזים להילרי קלינטון ולברק אובמה, ומעריצים את דונלד טראמפ.
בהיגיון האסלאמי, עצם הגמישות הפרגמטית, נושאת הגיון דתי. הוויתור מכורח הנסיבות הוא תמיד זמני, בהמתנה לשעת כושר להתקדמות לשלב הבא. גם לכורח הוויתור יש הצדקה דתית, כעיכוב המבטא את רצון האל, ומחייב את המאמין לשאתו בסבלנות. ("סאבר") עד לבוא הישועה. מדובר בהכרה במצב החולשה כמצב המתואר באמונה המוסלמית במושג "מארחלת אל איסתדעף" שפירושו "שלב חולשה". מכאן הגיון ההתנהלות בתורת שלבים ("מארחלייה") הנושא בו זמנית ציווי אמוני דתי והכוונה פרגמטית.
